"תורת המידות" של יגאל בורשטיין

היום ב-18:00 קורה בסינמטק תל אביב משהו מיוחד מאוד: הקרנה מאוד נדירה לסרט הקצר "תורת המידות" של יגאל בורשטיין – סרט בן 15 דקות שצולם ב-1992 ב-35 מ"מ (על ידי חורחה גורביץ') ויוקרן היום בעותק 35 מ"מ. פורמט ההקרנה חשוב כאן גם כי הסרט מעולם לא יצא בשום פורמט ביתי, אז רוב הסיכויים שמעולם לא שמעתם על הסרט, לא כל שכן ראיתם אותו. ומשום שהסרט מצולם כולו בלונג שוט המקבץ ארבע מרפסות לפריים אחד רצוף בו מתרחשות ארבע עלילות סימולטניות. צפייה על מסך גדול ב-35 מ"מ (בהנחה שזה מאותם סרטים שלא יומרו ל-dcp בעתיד הקרוב) היא הדרך היחידה להשתתף באקספרימנט המבריק של בורשטיין, לנסות לעקוב אחר ארבע העלילות המקבילות (המצטלבות זו עם זו לא אחת).

ויש גם פרט טריוויה לקוראי הבלוג: לקראת סוף הסרט, כשהמשטרה נכנסת לדירה העליונה השמאלית, continue reading…

"בלדה לאביב הבוכה". תשעת המופלאים

מחר יעלה בבתי הקולנוע בישראל סרטו השני של בני תורתי, "הבלדה לאביב הבוכה", סרט מהנה ומסוגנן מאוד, שאני מאוד סקרן לראות איך הקהל יקבל אותו (זה סרט שקהל אמור לחבק, אבל בתנאי שהקהל יבוא מלכתחילה). זה סרט שכולו טבול באהבה עצומה למוזיקה פרסית ועיראקית, ממש כשם שסרטו הקודם של תורתי, "ככר החלומות" מלפני 12 שנה היה גדוש אהבה וגעגוע לקולנוע של פעם, ההודי, הפרסי. תורתי עושה סרטים מתוך געגוע. את המוזיקה ל"הבלדה לאביב הבוכה" כתב מארק אליהו שזכה עליה גם בפרס אופיר וגם בפרס בפסטיבל ירושלים. ואכן, המוזיקה בסרט נוכחת, דומיננטית, עוטפת ומאוד מאוד מרשימה ויפה. מה שמיד גרם לי לרצות לתת לכם כאן האזנה ראשונה לקטעים מתוכה. אז הנה, מכיוון שאת השירים אני מניח שעוד תשמעו ברדיו או בטלוויזיה, קבלו טעימה מהפסקול המוזיקלי של הסרט:

continue reading…

זה הרגע בשנה בו אני מתחיל לסכם את השנה. נזכר בסרטים שראיתי ותוהה מי מהם אני עדיין אוהב. מתחיל לסכם מי ניצח בקופות. וגם, יושב לצפות בסרטים שפספסתי במשך השנה ושאולי ראויים להיכלל בסיכום השנה שלי ב-28.12. וזה המקום בו אני זקוק לכם, וזה הרגע בו כמעט מדי שנה אני פונה לעזרכתם. אם ראיתם סרט מעולה השנה, מתוך יבול 2012, ולדעתכם אני החמצתי אותו – אולי כי לא כתבתי עליו כאן, או כי זה סרט שלדעתכם לא מספיק ראו – אנא שתפו אותי בתגובות מה שמו, ואני אעשה מאמצים להשלים את החור הזה. כבר היו סרטים שגילתי כך, או נזכרתי בהם בשלב הזה, ושפתאום גרמו לי לשנות את הרשימה שלי. אז עזרו: אילו סרטים משובחים יתכן והחמצתי השנה ושסיכום השנה שלי יהיה פגום בלעדיהם?

נו, הרטינה שלי מלפני שבוע "איפה הסרטים הישראליים בסאנדאנס?" היתה קצת טרום-זמנה, לא? אמנם בתחרויות הגדולות אין נוכחות ישראלית כלל, להבדיל משנים קודמות, אבל בסופו של דבר עם פרסום סופה של התוכנייה – רשימת הסרטים הקצרים – מתברר שהנציגות הישראלית נאה למדי.

לא יבש הדיו מהפוסט הקודם שלי על תחילת צילומי סרטם העלילתי הארוך הראשון של שרון מימון וטל גרניט, והנה מגיעה הידיעה שסרטם הקצר האחרון, "חופש גדול", שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, ישתתף בתחרות הסרט הקצר הבינלאומי בסאנדאנס. במסגרת התחרות האמריקאית יוקרן "מה יש לנו בכיסים", המוגדר קו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית שביים גורן דוקיץ' על פי סיפור קצר של אתגר קרת מתוך "פתאום דפיקה בדלת". זה שיתוף הפעולה השני של דוקיץ' עם קרת: הוא ביים את "חותכי הוורידים", עיבוד ל"הקייטנה של קנלר"', שבכורתו היתה בסאנדאנס. ומכיוון שפסטיבלי הקולנוע מאוד אוהבים להמשיך ולעקוב אחרי יוצרים שהציגו אצלם, ההקרנה של "חופש גדול" בסאנדאנס די מבטיחה להם שגם "מיתה טובה" יוכל להיות מוצג שם בינואר 2014.

בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר יש סרט אמריקאי בשם "פראיסו" העוסק במנקי חלונות בגורדי השחקים של שיקגו של הישראלי נדב קורץ, שכבר זכה בפרס על סרטו בפסטיבל שיקגו..

הנה הרשימה המלאה.

"צלילי המוזיקה"

ידעתי ידעתי ידעתי. היה לי ברור שהעידן הדיגיטלי והקרנות סרטים ב-DCP יהפוך את עולם ההפצה הישראלי לקצת יותר משוחרר. חלק גדול מהעלות העצומה של ההפצה היה כרוך בהבאת גלגלי צלולואיד כבדים ומסורבלים והדפסת עותקים או שינועם ברחבי הארץ. כשעשרה גלגלים הופכים להארד דיסק במזוודה לפחות הצד הזה נהיה נוח יותר, ואולי אף מוזיל במשהו את תהליך ההפצה (אם כי, תסמכו על בעלי הזכויות שאת מה שחוסכים על עלויות שינוע לעמילות מכס הם יוסיפו למחיר הזכויות להקרנה). ואכן, פתאום יס פלאנט מפתיעים ומציגים מדי שבוע קלאסיקה משוחזרת אחרת. וכשגם הסינמטקים מצטרפים לעניין אפשר לתהות: האם סוף סוף נשוב ונראה בבתי הקולנוע בארץ רפרטואר מגון יותר, לא רק מההווה אלא גם מהעבר? והנה, השבוע הקרוב הוא סוג של גן עדן לקלאסיקה.

בסינמטקים בארץ יקרינו במהלך חופשת חנוכה בשבוע הבא את "צלילי המוזיקה", הגרסה של רוברט ווייז מ-1965 למיוזיקל של רוג'רס והמרסטין. הסרט שזכה באוסקר לאותה שנה. אני מאושר מזה. ראיתי את "צלילי המוזיקה" המון פעמים, וקשה לי להסביר כמה הסרט הזה אהוב עליי – continue reading…

זאב רווח ושות' ב"מיתה טובה" של טל גרניט ושרון מימון

טל גרניט ושרון מימון עשו עד עכשיו רק סרטים קצרים: תחילה את "משכנתא" ואז את "להרוג דבורה" ובפסטיבל חיפה האחרון הם הציגו את "חופש גדול". בין לבין ביים מימון יחד עם ארז תדמור את "סיפור גדול". ועכשיו היא והוא מבימים את סרטם העלילתי הארוך הראשון, "מיתה טובה", קומדיה שחורה על דיירי דיון מוגן קשישים שממציאים מכונה להמתת חסד עצמית שהופכת למוקד עלייה לרגל לאלה שהחליטו שהגיע הזמן לשים קץ לחייהם ("ד"ר פומרנץ 2"?). זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, עליזה רוזן, אילן דר ורפי תבור משחקים. חיים ואסתי מקלברג, אסנת קרן וטליה קלינהנדלר מפיקים. צילומי החוץ יתקיימו בירושלים, כי הסרט הוא במימון המיזם לירושלים, מהמחזור שאושר לפני שנתיים ממנו הופק בינתיים רק "רווקה פלוס". בדיוק היום פגשתי איש מהתעשייה שסיפר לי שבאולפני אף.טי.אס בפתח תקווה בנו לסרט סט מדהים של בית אבות.

אגב, טובי הוכשטיין, מבכירי צלמי הפרסומות בארץ, ומי שרק לעיתים נדירות מסכים לצלם סרטים ("ללכת על המים" של איתן פוקס) ודוקומנטרי ("דרך בן צבי" של רן טל), הוא צלם הסרט. הוכשטיין צילם לפני 14 שנה את "מותה של רקדנית דיסקו" דרמת נואר שכתבתי.

================

וזה האייטם השלישי על סרטי ירושלים ב-24 השעות האחרונות. משהו קורה שם. מעבדת הקולנוע של טורינו* העניקה ל"תיקון", סרטו הבא של אבישי סיון, 60 אלף יורו להפקה. זאת אחרי שהסרט כבר קיבל מענק ממיזם הקולנוע של ירושלים. עם התקציב הזה – ומה שיגויס בשבועות הקרובים – ייצאו סיון עם רונן בן-טל, לצלם את הסרט בתחילת 2013 ברחבי ירושלים, בסרט שהתקציר שלו נראה כמו המשך ל"המשוטט" עם טוויסט על טבעי – וגם כאן יש עניין עם מוות. ויש כבר אתר. "המשוטט" היה אחד הפרויקטים הקולנועיים המעניינים ויוצאי הדופן שנעשו בישראל בשנים האחרונות ואני משתוקק לראות עוד מסרטיו של סיון. "תיקון" יהיה הסרט השני ממחזור 2012 של המיזם לקולנוע בירושלים שיוצא להפקה. אתמול בערב נתקלתי במקרה בראשון שבהם.

כלומר: בתוך 24 שעות יש לנו שלושה דיווחים על שלושה סרטים שמצולמים כולם או חלקם בירושלים, וכולם אפלים ומקאבריים למדי – שניים עוסקים בהתאבדויות ואחד בעקידה. שמח בירושלים.

*) ראוי לציין: בזמן האחרון יש כל מיני מוסדות שקוראים לעצמם "מעבדת קולנוע". לוותיקים בתחום אולי נדמה שהכוונה היא למעבדה אמיתית, כזו שבעבר היו מפתחים בה את הנגאטיבים המצולמים ומדפיסים את סליל הצלולואיד. פעם כשהייתם אומרים "מעבדת קולנוע" לכך הייתם מתכוונים למעבדה לפיתוח סרטים, היום מעבדות קולנוע הן חממות יצירה בהן… מפתחים סרטים, אבל את שלב הפיתוח הרעיוני, התסריט והבימוי, ולא את חומר הגלם עצמו.

הנה חידה קטנה. צפו בטריילר הבא, לסרט צרפתי שייצא שם ב-23 בינואר – הוא בצרפתית ובלי תרגום – אבל גם ככה, בלי להבין מילה, פשוט צפו בו ותראו אם אתם מזהים את הסרט.

"כוננות עם שחר"

בום! בבת אחת נוחתות עלינו שלוש בשורות שראויות לשלושה פוסטים נפרדים. אבל הנה הן במרוכז. כל מה שקרה הערב בקולנוע באמריקה, חלק מזה קשור לקולנוע ישראלי, חלק מזה קשור לאוסקר וחלק מזה עשוי להיות קשור לאוסקרים של השנה הבאה. וחלק מזה קשור לתוכניית הפרמיירות העשירה בפורנו של פסטיבל סאנדאנס.

א.

אגודת המבקרים של ניו יורק (או בשמה האמיתי: "מעגל המבקרים של ניו יורק") הצביעה הערב על פרסיה לשנת 2012. והזוכה הגדול הוא "כוננות עם שחר" ("Zero Dark Thirty") של קתרין ביגלו, המספר על המבצע לחיסול בן-לאדן, שזינק תוך שניה לעמדת הפייבוריט לאוסקר (אם כי, בואו נזכור שפרסי המבקרים הם לאו דווקא אינדיקציה מדויקת לזהות הזוכה באוסקר. בעשר השנים האחרונות הם ניבאו את את זהות הזוכה באוסקר ב-40 אחוז מהמקרים. לא רע, אבל לא אמין. מה שכן, הוא כן מבטיח שהסרט יהיה מאוד בולט בתחרות). זו הפעם השנייה תוך שלוש שנים שסרטם של קתרין ביגלו (במאית) ומארק בואל (תסריטאי) זוכה אצל מבקרי ניו יורק: ב-2009 הם זכו עם "מטען הכאב". "כוננות עם שחר" מיועד לעלות בישראל ב-31.1.2013. כמה מתערבים שיקדימו את זה? אגב, גם "לינקולן" של סטיבן ספילברג יצא מעוטר מאוד מפרסי מבקרי ניו יורק.

שאר הזוכים. continue reading…

יוצא הבנאדם מבית ספר מעלה אחרי יום של לימוד וצועד אט לכיוון הרכבת הקלה ונתקל בסט צילומים לסרט ישראלי חדש. ירושלים הפכה לעיר של קולנוע.
continue reading…

אז מה זה "לכתחילה אריבער"? ואיך זה קשור לתאריך העברי של היום? הו, טוב ששאלתם.

continue reading…