"בלדה לאביב הבוכה", ביקורת
"בלדה לאביב הבוכה". היו זמנים במזרח (צילום: אייל פישר)
תזכורת: קטעים מתוך הפסקול היפה של מארק אליהו ל"בלדה לאביב הבוכה" תוכלו לשמוע כאן.
ועכשיו השאלה: איך הסרט?
"סטאר טרק 2: האויב בתוכנו", טיזר
האנטרפרייז מתרסקת לתוך הים?
אז ככה זה הולך להיות. בעשרת הימים הקרובים יהיה לנו די הרבה הצצות לסרט השני בסדרת "סטאר טרק" של ג'יי.ג'יי אברמס. זה התחיל היום עם טיזר בן דקה. ימשיך בעוד שבוע עם תשע דקות מהסרט שיוצמדו לפני "ההוביט" באיימקס (כנראה שגם בישראל). ויגיע לשיא ב-17.12 כשיופץ הטריילר המלא. וכל זה כדי לדרבן אותנו לקראת מאי, אז ייצא הסרט שרוצה להיות ה"אביר האפל" של 2013. אבל ציניות בצד: "סטאר טרק" הראשון היה כיף גדול והפתעה גמורה. השני, עם מצלמות האיימקס, הגרנדיוזיות ושרלוק הולמס בתור הנבל, מגיע עם יותר ציפיות. ההצצה הראשונה מבטיחה הרס גדול. קפצו פנימה לצפייה בטיזר, ושימו מסך מלא. הכי איימקס שיש לנו במחשב:
סרטי השנה של NBR: "כוננות עם שחר" בראש. "שומרי הסף" מוזכר גם
NBR, הנשיונל בורד אוף רוויו, מה שפעם היה גוף הצנזורה של הוליווד ומאז נותר גוף צללים של אנשים שצופים בסרטים, מחלקים פרסים אבל לא ממש קשורים לעסקי הקולנוע, הכריזו הערב על זוכיהם לשנת 2012. כמו אגודת העיתונאים הזרים בהוליווד המחלקים את גלובוס הזהב, גם פרסי ה-NBR לא ממש משמעותיים, לבד מהעובדה שהם מגיעים מוקדם ועוזרים להבין לאן הרוח נושבת מבחינת האוסקרים (במקרה שלהם, הם חזאים לא רעים לגבי מועמדים, אבל לא זוכים (בשנה שעברה הם נתנו את הפרס ל"הוגו". בפעם האחרונה שהם חזו את הזוכה באוסקר זה היה ב-2008 עם "נער החידות ממומבאי"). והם הופכים לגוף השני השבוע שמכתיר את "כוננות עם שחר" של קתרין ביגלו לסרט השנה.
לקח חמש
דייב ברובק, הפסנתרן שהקים את חמישיית דייב ברובק ושב-1959 ביצעה את הנעימה הנצחית הזאת (אותה כתב פול דזמונד, האלט-סקסופוניסט בהרכב), הלך הערב לעולמו בגיל 91:
בורשטיין בתל אביב
"תורת המידות" של יגאל בורשטיין
היום ב-18:00 קורה בסינמטק תל אביב משהו מיוחד מאוד: הקרנה מאוד נדירה לסרט הקצר "תורת המידות" של יגאל בורשטיין – סרט בן 15 דקות שצולם ב-1992 ב-35 מ"מ (על ידי חורחה גורביץ') ויוקרן היום בעותק 35 מ"מ. פורמט ההקרנה חשוב כאן גם כי הסרט מעולם לא יצא בשום פורמט ביתי, אז רוב הסיכויים שמעולם לא שמעתם על הסרט, לא כל שכן ראיתם אותו. ומשום שהסרט מצולם כולו בלונג שוט המקבץ ארבע מרפסות לפריים אחד רצוף בו מתרחשות ארבע עלילות סימולטניות. צפייה על מסך גדול ב-35 מ"מ (בהנחה שזה מאותם סרטים שלא יומרו ל-dcp בעתיד הקרוב) היא הדרך היחידה להשתתף באקספרימנט המבריק של בורשטיין, לנסות לעקוב אחר ארבע העלילות המקבילות (המצטלבות זו עם זו לא אחת).
ויש גם פרט טריוויה לקוראי הבלוג: לקראת סוף הסרט, כשהמשטרה נכנסת לדירה העליונה השמאלית, continue reading…
המוזיקה של "הבלדה לאביב הבוכה"
"בלדה לאביב הבוכה". תשעת המופלאים
מחר יעלה בבתי הקולנוע בישראל סרטו השני של בני תורתי, "הבלדה לאביב הבוכה", סרט מהנה ומסוגנן מאוד, שאני מאוד סקרן לראות איך הקהל יקבל אותו (זה סרט שקהל אמור לחבק, אבל בתנאי שהקהל יבוא מלכתחילה). זה סרט שכולו טבול באהבה עצומה למוזיקה פרסית ועיראקית, ממש כשם שסרטו הקודם של תורתי, "ככר החלומות" מלפני 12 שנה היה גדוש אהבה וגעגוע לקולנוע של פעם, ההודי, הפרסי. תורתי עושה סרטים מתוך געגוע. את המוזיקה ל"הבלדה לאביב הבוכה" כתב מארק אליהו שזכה עליה גם בפרס אופיר וגם בפרס בפסטיבל ירושלים. ואכן, המוזיקה בסרט נוכחת, דומיננטית, עוטפת ומאוד מאוד מרשימה ויפה. מה שמיד גרם לי לרצות לתת לכם כאן האזנה ראשונה לקטעים מתוכה. אז הנה, מכיוון שאת השירים אני מניח שעוד תשמעו ברדיו או בטלוויזיה, קבלו טעימה מהפסקול המוזיקלי של הסרט:
סיכום 2012: מה פספסתי?
זה הרגע בשנה בו אני מתחיל לסכם את השנה. נזכר בסרטים שראיתי ותוהה מי מהם אני עדיין אוהב. מתחיל לסכם מי ניצח בקופות. וגם, יושב לצפות בסרטים שפספסתי במשך השנה ושאולי ראויים להיכלל בסיכום השנה שלי ב-28.12. וזה המקום בו אני זקוק לכם, וזה הרגע בו כמעט מדי שנה אני פונה לעזרכתם. אם ראיתם סרט מעולה השנה, מתוך יבול 2012, ולדעתכם אני החמצתי אותו – אולי כי לא כתבתי עליו כאן, או כי זה סרט שלדעתכם לא מספיק ראו – אנא שתפו אותי בתגובות מה שמו, ואני אעשה מאמצים להשלים את החור הזה. כבר היו סרטים שגילתי כך, או נזכרתי בהם בשלב הזה, ושפתאום גרמו לי לשנות את הרשימה שלי. אז עזרו: אילו סרטים משובחים יתכן והחמצתי השנה ושסיכום השנה שלי יהיה פגום בלעדיהם?
עוד שלושה וחצי ישראליים בסאנדאנס
נו, הרטינה שלי מלפני שבוע "איפה הסרטים הישראליים בסאנדאנס?" היתה קצת טרום-זמנה, לא? אמנם בתחרויות הגדולות אין נוכחות ישראלית כלל, להבדיל משנים קודמות, אבל בסופו של דבר עם פרסום סופה של התוכנייה – רשימת הסרטים הקצרים – מתברר שהנציגות הישראלית נאה למדי.
לא יבש הדיו מהפוסט הקודם שלי על תחילת צילומי סרטם העלילתי הארוך הראשון של שרון מימון וטל גרניט, והנה מגיעה הידיעה שסרטם הקצר האחרון, "חופש גדול", שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון, ישתתף בתחרות הסרט הקצר הבינלאומי בסאנדאנס. במסגרת התחרות האמריקאית יוקרן "מה יש לנו בכיסים", המוגדר קו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית שביים גורן דוקיץ' על פי סיפור קצר של אתגר קרת מתוך "פתאום דפיקה בדלת". זה שיתוף הפעולה השני של דוקיץ' עם קרת: הוא ביים את "חותכי הוורידים", עיבוד ל"הקייטנה של קנלר"', שבכורתו היתה בסאנדאנס. ומכיוון שפסטיבלי הקולנוע מאוד אוהבים להמשיך ולעקוב אחרי יוצרים שהציגו אצלם, ההקרנה של "חופש גדול" בסאנדאנס די מבטיחה להם שגם "מיתה טובה" יוכל להיות מוצג שם בינואר 2014.
בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר יש סרט אמריקאי בשם "פראיסו" העוסק במנקי חלונות בגורדי השחקים של שיקגו של הישראלי נדב קורץ, שכבר זכה בפרס על סרטו בפסטיבל שיקגו..
הנה הרשימה המלאה.
דצמבר בישראל: דאבל פיצ'ר מקרי לחלוטין של רוברט ווייז
"צלילי המוזיקה"
ידעתי ידעתי ידעתי. היה לי ברור שהעידן הדיגיטלי והקרנות סרטים ב-DCP יהפוך את עולם ההפצה הישראלי לקצת יותר משוחרר. חלק גדול מהעלות העצומה של ההפצה היה כרוך בהבאת גלגלי צלולואיד כבדים ומסורבלים והדפסת עותקים או שינועם ברחבי הארץ. כשעשרה גלגלים הופכים להארד דיסק במזוודה לפחות הצד הזה נהיה נוח יותר, ואולי אף מוזיל במשהו את תהליך ההפצה (אם כי, תסמכו על בעלי הזכויות שאת מה שחוסכים על עלויות שינוע לעמילות מכס הם יוסיפו למחיר הזכויות להקרנה). ואכן, פתאום יס פלאנט מפתיעים ומציגים מדי שבוע קלאסיקה משוחזרת אחרת. וכשגם הסינמטקים מצטרפים לעניין אפשר לתהות: האם סוף סוף נשוב ונראה בבתי הקולנוע בארץ רפרטואר מגון יותר, לא רק מההווה אלא גם מהעבר? והנה, השבוע הקרוב הוא סוג של גן עדן לקלאסיקה.
בסינמטקים בארץ יקרינו במהלך חופשת חנוכה בשבוע הבא את "צלילי המוזיקה", הגרסה של רוברט ווייז מ-1965 למיוזיקל של רוג'רס והמרסטין. הסרט שזכה באוסקר לאותה שנה. אני מאושר מזה. ראיתי את "צלילי המוזיקה" המון פעמים, וקשה לי להסביר כמה הסרט הזה אהוב עליי – continue reading…
מוות בירושלים
זאב רווח ושות' ב"מיתה טובה" של טל גרניט ושרון מימון
טל גרניט ושרון מימון עשו עד עכשיו רק סרטים קצרים: תחילה את "משכנתא" ואז את "להרוג דבורה" ובפסטיבל חיפה האחרון הם הציגו את "חופש גדול". בין לבין ביים מימון יחד עם ארז תדמור את "סיפור גדול". ועכשיו היא והוא מבימים את סרטם העלילתי הארוך הראשון, "מיתה טובה", קומדיה שחורה על דיירי דיון מוגן קשישים שממציאים מכונה להמתת חסד עצמית שהופכת למוקד עלייה לרגל לאלה שהחליטו שהגיע הזמן לשים קץ לחייהם ("ד"ר פומרנץ 2"?). זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, עליזה רוזן, אילן דר ורפי תבור משחקים. חיים ואסתי מקלברג, אסנת קרן וטליה קלינהנדלר מפיקים. צילומי החוץ יתקיימו בירושלים, כי הסרט הוא במימון המיזם לירושלים, מהמחזור שאושר לפני שנתיים ממנו הופק בינתיים רק "רווקה פלוס". בדיוק היום פגשתי איש מהתעשייה שסיפר לי שבאולפני אף.טי.אס בפתח תקווה בנו לסרט סט מדהים של בית אבות.
אגב, טובי הוכשטיין, מבכירי צלמי הפרסומות בארץ, ומי שרק לעיתים נדירות מסכים לצלם סרטים ("ללכת על המים" של איתן פוקס) ודוקומנטרי ("דרך בן צבי" של רן טל), הוא צלם הסרט. הוכשטיין צילם לפני 14 שנה את "מותה של רקדנית דיסקו" דרמת נואר שכתבתי.
================
וזה האייטם השלישי על סרטי ירושלים ב-24 השעות האחרונות. משהו קורה שם. מעבדת הקולנוע של טורינו* העניקה ל"תיקון", סרטו הבא של אבישי סיון, 60 אלף יורו להפקה. זאת אחרי שהסרט כבר קיבל מענק ממיזם הקולנוע של ירושלים. עם התקציב הזה – ומה שיגויס בשבועות הקרובים – ייצאו סיון עם רונן בן-טל, לצלם את הסרט בתחילת 2013 ברחבי ירושלים, בסרט שהתקציר שלו נראה כמו המשך ל"המשוטט" עם טוויסט על טבעי – וגם כאן יש עניין עם מוות. ויש כבר אתר. "המשוטט" היה אחד הפרויקטים הקולנועיים המעניינים ויוצאי הדופן שנעשו בישראל בשנים האחרונות ואני משתוקק לראות עוד מסרטיו של סיון. "תיקון" יהיה הסרט השני ממחזור 2012 של המיזם לקולנוע בירושלים שיוצא להפקה. אתמול בערב נתקלתי במקרה בראשון שבהם.
כלומר: בתוך 24 שעות יש לנו שלושה דיווחים על שלושה סרטים שמצולמים כולם או חלקם בירושלים, וכולם אפלים ומקאבריים למדי – שניים עוסקים בהתאבדויות ואחד בעקידה. שמח בירושלים.
*) ראוי לציין: בזמן האחרון יש כל מיני מוסדות שקוראים לעצמם "מעבדת קולנוע". לוותיקים בתחום אולי נדמה שהכוונה היא למעבדה אמיתית, כזו שבעבר היו מפתחים בה את הנגאטיבים המצולמים ומדפיסים את סליל הצלולואיד. פעם כשהייתם אומרים "מעבדת קולנוע" לכך הייתם מתכוונים למעבדה לפיתוח סרטים, היום מעבדות קולנוע הן חממות יצירה בהן… מפתחים סרטים, אבל את שלב הפיתוח הרעיוני, התסריט והבימוי, ולא את חומר הגלם עצמו.
תגובות אחרונות