עכשיו? שיהיה. "כך ראינו", סרטם התיעודי של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי המספר את סיפורה של המדינה הזאת מבעד למונטאז' אחד ארוך של סרטי סופר 8 ביתיים – חלקם של אנשים רגילים הישוב, חלקם מאנשים מפורסמים יותר – כבר רץ בהצלחה בסינמטק תל אביב (דיווחתי בעבר שכבר ראו אותו 4,000 איש), ורק עכשיו עשו לו טריילר. בדרך כלל טריילר מגיע לפני יציאת סרט ולא חודשיים אחרי. אבל מצד שני, טריילרים לסרטים תיעודיים זה גם עוד לא ממש מהלך נפוץ בארצנו. והוא נועד לקדם את הקרנות הסרט במהלך דצמבר. הנה הביקורת שלי עליו. את הטריילר תוכלו לראות אחרי הקפיצה:
continue reading…

נובמבר-דצמבר הם החודשים הכי גרועים לחובבי קולנוע אמריקאי בישראל (וגם באירופה, למען ההגינות). בעידן שבו הסרטים הגדולים יוצאים בישראל ובארצות הברית בו ביום (רוב קוראיי כאן זוכרים בוודאי ימים לא כל כך רחוקים שזה לא היה המצב), בעונת האוסקר שוב היבשות מתרחקות. סרטי האוסקר יוצאים אל התקשורת וקהל מצביעי עונת הפרסים, יוצאים להפצה (גם לכבוד החגים שם, מחג ההודיה ועד.חג המולד, שבהם יש לסרטים קהל רב ומצב הרוח רציני יותר) אבל לישראל ולאירופה הם יגיעו רק בינואר-פברואר. זו העונה שבה אני צריך להתחיל לנדנד לאנשים שאני מכיר מבין מצביעי הבאפט"א וגלובוס הזהב שישלחו לי את הסקרינרים שלהם, כי אני שונא להיות מחוץ ללופ וההמתנה הזאת משגעת אותי.

יריית הפתיחה לעונת הפרסים לשנת 2012 ניתנה אמש כשבניו יורק חולקו פרסי גותאם, המוענקים לקולנוע העצמאי. "ממלכת אור הירח" של ווס אנדרסון זכה בפרס הסרט הטוב. הפרס הזה לא מהווה שום אינדיקציה לגבי סיכוייו של הסרט באוסקרים – יש לו כרגע סיכויים מסוימים להגיע למועמדות בקטגוריית התסריט המקורי, העיצוב, התלבושות ואולי גם המוזיקה, לא מעבר לזה – אבל בעיקר זה מאותת לנו שהנה התחלנו.

12 שעות אחר כך, לפני כשעתיים, פורסמו המועמדויות לפרסי האינדיפנדנט ספיריט, המוענקים גם הם לקולנוע עצמאי (טקס חלוקת פרסי האינדיפנדנט ספיריט מתקיים בצהריים, יום לפני האוסקרים). הכותרת הישראלית המשמחת היא ש"למלא את החלל" של רמה בורשטיין מועמד שם לשני פרסים – continue reading…

"לא בתל אביב" של נוני גפן מתקרב למסכים (13 בדצמבר), ואחד הדברים הכי טובים בסרט – למעשה, הדבר שנותן לסרט את כל הגרוב שלו – זה המוזיקה המצוינת שלו – גם הפסקול המולחן של עוזי רמירז וגם השירים. ההתאמה בין רוח הסרט ובין רוח המוזיקה בו פשוט מושלמת. לכן, "לא בתל אביב" הוא קודם כל סרט שחובבי מוזיקה ישראלית עצמאית עכשווית אמורים להתמוגג ממנו. והנה, הישר הסאונד-קלאוד של הסרט, טרי טרי, אחד השירים מהסרט: "אתה בסדר" שכתבו נוני גפן וגלעד פיקר ומבצע רותם בר-אור (והוא הפסקול לאחת הסצינות הכי יפות בסרט).

 
Ata Beseder – 'Not in Tel Aviv' Soundtrack by Not in Tel Aviv

הפוסט הזה מוגש לכם בשיתוף ג'יימסון וויסקי שמכריזים על תחרות הסרטונים הבינלאומית Done in Sixty Seconds, או בקיצור DISS. המשימה שלכם, אם תבחרו לקבל אותה (ובהנחה שאתם לפחות בני 18), היא לצלם גרסה משלכם בת 60 שניות בדיוק לסרט קיים. רצוי, כמובן, שיהיה מצחיק ומקורי ומוצלח, או אחד מהשלושה. יש לכם עד 20.1.2013 להעלות את הסרטון שלכם לאתר התחרות (בשיתוף מגזין הקולנוע הבריטי "אמפייר"). צוות שופטים יבחר את הסרטון הישראלי הטוב ביותר. יוצר הסרטון (או היוצרת) יזכו בכרטיס טיסה זוגי ללונדון לייצג את ישראל בגמר התחרות הבינלאומית. קראו את התקנון לפני שאתם יוצאים לדרך.

מחפשים קצת השראה ודוגמאות? הנה. זה אחד הסרטים שזכו בשנה שעברה, גרסה אירית קרקסית משהו ל"מחוז 9":

continue reading…

מתוך "בן דוד מדרגה ראשונה" של אלן ברלינר

פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי של אמסטרדם, IDFA, פסטיבל קאן של הסרטים התיעודיים, ננעל אמש עם תוצאות מפתיעות. הפרס הראשון הלך לאלן ברלינר על סרטו החדש, "בן דוד מדרגה ראשונה", בו הוא מתעד את דעיכתו מאלצהיימר של משורר קרוב-רחוק. זה משמח כי אלן ברלינר הוא דוקומנטריסט אהוב מאוד, אבל הוא לא זוכה בדרך כלל בפרסים בזירה הבינלאומית (יש לו שלושה פרסי אמי). ברלינר, שביקר בישראל בפסטיבל ירושלים לפחות פעמיים, הוא במאי ניו יורקי שמציב את הפרסונה הנוירוטית שלו במרכז סרטיו. הוא התגלה כשלקח את הז'אנר הנפוץ מדי של בן המראיין את אביו הקשיש והפך את זה לכמעט-קומדיה עצובה למדי על הדחקה ב"לא עסק של אף אחד". הוא ביים גם את "הצליל המתוק ביותר", בו כינס עוד אנשים ששמם אלן ברלינר לברר מה הקשר בין אדם ובין שמו; ואת "ער לחלוטין", בו הוא עוסק בנטייתו לעבוד בלילה, ועל ציפורי לילה באופן כללי. סרטיו תמיד חכמים ושנונים אבל כנראה קלילים מדי בשביל פרסים בפסטיבלים כמו IDFA, שבדרך בוחרים בסרטים פוליטיים ובסרטי מצוקה ועוולות כזוכים. מה שרומז שזה אולי סרט רציני יותר מסרטיו הקודמים. עכשיו רק צריך לברר איפה ומתי נראה את "בן דוד מדרגה ראשונה" בישראל.

גם הסרט שזכה בפרס השני מסקרן למדי: זהו סרט הולנדי שביימה אסתר הרטוג בשם "חייל על הגג", שצולם בחברון ועוקב אחר 800 תושבי חברון היהודיים בלב עיר ערבית.

ּ================

הפסקת האש בין ישראל לחמאס מן הסתם התקבלה באנחת רווחה גם אצל בעלי בתי הקולנוע שבסוף השבוע האחרון התאוששו משבוע עסקים איום. "סקייפול" ו"דמדומים 4.2" היו הסרטים הנצפים בסוף השבוע. אבל גם "למלא את החלל" עדיין עובד. הסרט חצה בסוף השבוע את 180,000 הכרטיסים מה שאומר שהוא ברגעים אלה עוקף במילימטרים את "העולם מצחיק" והופך לסרט הישראלי הנצפה לשנה זו. עכשיו צריך לראות אם הוא יצליח להגיע גם ל-200,000.

קלינט איסטווד ב"חוזר למשחק". הסרט הראשון מזה 20 שנה שהוא משחק בו ולא מביים

continue reading…

כשם שסרט חלש של במאי שאני אוהב עוזר לי לנסח לעצמי מה יש בבמאי הזה שמוצא חן בעיניי, גם כשחסרונותיו חשופים לעין, כך סרט טוב מאת במאי שאני לא ממש מחבב עוזר לי לחדד את חוסר חיבתי. כזה הוא "בתוך הבית", סרט חביב מאוד של פרנסואה אוזון, במאי שפשוט אין לי כוח אליו (אבל שיש לו לא מעט מעריצים).
continue reading…

אלו היו שעות לא פשוטות. מצד אחד, נמשכת ההתארגנות מאחורי הקלעים לעוד שיפורים ושדרוגים (ויש גם מבצע חדש שהיה אמור לעלות אתמול) ואז הכל קרס. מרגע הכרזת הפסקת האש, "סינמסקופ" נעלם. בלילה שבין רביעי לחמישי הוא עוד עלה וירד כמו סירנה, רגע קיים רגע לא. מחמישי בצהריים ולמשך 12 שעות הוא התאדה לחלוטין. אתם וגם אני נותרים נעולים בחוץ.
זו היתה תקלה רב מערכתית דבבסיסה מחדל פשוט: שכחתי לחדש את בעלותי על הדומיין של סינמסקופ, אותו קניתי בספטמבר 2004 (שנה וחצי לפני שהבלוג הוקם). ואז התחילה סדרה של תקלות כתוצאה מזה (וגם כמה צירופי מקרים הזויים על גבם). אבל ב-1:00 בלילה זה הסתדר וחזרנו לשגרה. דפדפו אחורה, כי יכול להיות שפספסתם את הפוסטים שהעליתי ברביעי וחמישי. ואם עוד לא יצא לכם לקרוא את הפוסט הזה על האפקטים הדיגיטליים של הקולנוע הישראלי, כדאי לכם מאוד. זה אחד הדברים הכי מפתיעים שאני ראיתי על סרט ישראלי.
תודה לכולם על הסבלנות. נראה לי שעכשיו הכל בסדר. עכשיו נותר רק להדביק פיגור של יממה בעבודה.

"סינמסקופ" תעשיות והנדסה ממשיכה את הפיתוח הגלובלי ומשפרת את השירות לקוראיי הבלוג בסלולר. גרסת המובייל של הבלוג עלתה השבוע ומעתה קריאת הבלוג בסלולר הרבה יותר מהירה ומנצלת לכם פחות רוחב פס. בימים הקרובים נוסיף שם עוד כמה שדרוגים.
שני טיפים:
א. כשאתם בתוך הבלוג בדפדפן הסלולרי שלכם היכנסו לאפשרויות ולחצו על שמירה במסך הבית. וכך יהיה לכם קיצור דרך לבלוג ממסך הבית, שבעצם הופך למעין דמוי אפליקציה.
ב. אם אתם לא מסתדרים עם גרסת המובייל ומתגעגעים לגרסה הרגילה והמלאה של הבלוג כמו במחשב, רדו לתחתית המסך ושם תוכלו לבחור בין הגרסה הרגילה ובין גרסת המובייל, לפי נוחותכם.
כרגיל, הערותיכם והצעותיכם יתקבלו בברכה.

ברשותכם, נמשיך באסקפיזם. אוקיי? הלב פועם מהר מדי כדי להתחיל לנסות להתמודד עם כל מה שקורה באתרים שאינם שלי. אהיה לכם מרחב מוגן.

אז זה הטרנד הנוכחי בהוליווד: גרסאות אקשן לאגדות ילדים. היתה לנו את הצייד קוטל השלגיות. ותכף מגיעים עמי ותמי (או הנזל וגרטל, תלוי איפה גדלתם) קוטלי המכשפות. ובמרץ יגיע "ג'ק קוטל הענקים", הגרסה של בריאן סינגר לאגדת ג'ק ואפוני הפלא. ביומיים האחרונים עלו לרשת טריילרים חדשים לשני מסרטי קיץ 2013 שמציגים את האגדות החדשות. "ג'ק וקוטל הענקים" הנ"ל הוא הראשון. אני מביט בו וחש שמשהו חסר: זה סרט חדש של בריאן סינגר ("X מן") אבל אני לא רואה בו שום התייחסות לשואה. זו בוודאי תקלה בטריילר. במרץ בארץ.

אבל יש עוד סרט.

continue reading…