בשלב זה של חיינו "הארטיסט" הוא הסרט המוביל לזכייה באוסקר, אבל דווקא העובדה שהוא גם המוביל לזכייה הלילה בגלובוס הזהב מהווה את אחת מנקודות התורפה שלו בדרך אל האוסקר. מסיבה עיקרית אחת: "הארטיסט" מועמד – ואף יזכה הלילה – בקטגוריית "קומדיה/מיוזיקל", באותו פיצול מיושן ולא רלוונטי שעדיין מונהג בגלובוסים. בעשרים ומשהו השנים האחרונות רק שלושה סרטים זכו בקטגורייה הזו ואז גם זכו באוסקר: "הנהג של מיס דייזי" ב-1990, "שייקספיר מאוהב" ב-1999 ו"שיקגו" ב-2003. האם יצטרף אליהם "הארטיסט" ב-2012? יתכן.

לא יעזור, בהיררכיה של הגלובוסים, פרס הסרט בקטגוריית הדרמה נחשב יותר. לכן לא משנה מי יזכה הלילה בפרס הזה, הוא מיד יהפוך למועמד מוביל שמאיים על מעמדו של "הארטיסט".

אז מי זה יהיה? ששה סרטים מועמדים: "היורשים", "הוגו", "העזרה", "מאניבול", "סוס מלחמה" ו"משחקי שלטון" (סידרתי אותם לפי סדר סיכויי הזכיה שלהם לדעתי). הבעיה העיקרית שלי בהימור על זוכי גלובוס הזהב היא שאני לא ממש משוכנע שאני יודע לפי מה הם מצביעים. האם הם באמת מצביעים על טעמם ומצפונם? אני חושש שלא כך הוא וש-90 חברי איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד עושים מאמצים גדולים לקלוע בבחירתם לזוכה באוסקר. הם מבינים שכל עוד הם יכולים לשבת על משבצת "הפרס שמנבא את האוסקרים" לפרס הקיקיוני שלהם יש עדיין סיכוי להישאר רלוונטי (יש גבול עד כמה הגימיק שלהם עם ריקי ג'רווייס יחזיק מעמד).

אגב, את דעתם של הטאלנטים בהוליווד על גלובוס הזהב יכולתם לראות בעת הכרזת המועמדויות. כשוודי הרלסון עלה לקרוא את שמות המועמדים הוא התלוצץ ושילב ברשימה את "רמפארט", שם הסרט בו הוא מככב. אני בטוח שאם הוא היה מוזמן להקריא את שמות המועמדים באוסקרים הוא לא היה מעז לחשוב על תעלול כזה מפאת קדושת האירוע.

בחזרה לפרס הדרמה. אז מי יזכה? אם הגלובוסים רוצים לנסות לנבא איזשהו מהפך אפשרי באוסקרים, הם יבחרו ב"היורשים". אם הם ילכו לפי ליבם הם יבחרו ב"הוגו". נראה לי שהתחרות מתרכזת בהם. הנטייה כרגע היא לראות ב"היורשים" כזוכה הברור בפרס, אבל בשביל הספורט אני אהמר דווקא על "הוגו".

שאר הקטגוריות קצת יותר קלות לחיזוי, נדמה לי:

פרס הסרט (קומדיה/מיוזיקל): "הארטיסט"

במאי: מישל הזנוויציוס, "הארטיסט" (אם כי, גם כאן לא אתפלא למצוא הפתעה מכיוון מרטין סקורסזי ו"הוגו").

שחקן (דרמה): ג'ורג' קלוני, "היורשים" (לבראד פיט יש סיכוי מסוים כאן, על "מאניבול". אבל אהמר על קלוני).

שחקנית (דרמה): כאן המירוץ די צמוד, האמת. וכאן, זכות הזוכה עשויה בהחלט להשפיע על האוסקרים. האם זו תהיה מריל סטריפ על "אשת הברזל" או ויולה דיוויס על "העזרה"? אהמר על מריל סטריפ.

שחקן (קומדיה): ז'אן דוז'רדן, "הארטיסט"

שחקנית (קומדיה): מישל וויליאמס ("השבוע שלי עם מרילין").

שחקן משנה: כריסטופר פלאמר ("בגינרס")

שחקנית משנה: זו דווקא קטגוריה מעניינת מאוד ודי צמודה. היא גם תעיד האם יש לסרט מסוים יתרון כלשהו. מי תזכה כאן: ברניס בג'ו על "הארטיסט", ג'סיקה צ'סטיין על "העזרה" או אוקטביה ספנסר על "העזרה". זותחרות בין גונבות ההצגה של העונה. אם בג'ו תזכה זה סימן שהוליווד ממש מאוהבת ב"הארטיסט". ומצד שני, האם יתכן ש"העזרה" ייצא בידיים ריקות? ההימור שלי: אוקטביה ספנסר.

תסריט: האמת, אין לי מושג כאן. בשביל הספורט, אני מהמר כאן על וודי אלן.

סרט אנימציה: "רנגו"

סרט זר: "פרידה" (אירן)

הנה רשימת המועמדים המלאה (יש שם גם עולם שלם של מועמדויות לטלוויזיה).

ניפגש כאן ב-3:00 בלילה לצחוק מהבדיחות של ריקי ג'רווייס ולראות את כוכבי הוליווד מסתלבטים על מצביעי הגלובוס ועושים חזרות על נאומי האוסקר שלהם.

ההימורים שלכם?

בשבוע האחרון צילמה רוני קידר ("ג'ו ובל") סרט קצר חדש בשם "Bunny Love". תמונות ראשונות מהסט צצו בפייסבוק. למשל:

כדי לעקוב אחר הסרט בפייסבוק אתם צריכים לעשות לייק לעמוד הזה, אבל היזהרו, כי בתמורה תקבלו בדף הפרופיל שלכם עדכון שנראה כמו וידוי פרוורטי למדי. תראו מה גיליתי על עצמי:

האמנם?

==============

בראבו, דובדבני, בראבו.

אבחנה יפה לשמוליק דובדבני על "סוס מלחמה", שהסרט מזכיר במשהו את "הסייח השחור". אבל הנה החוליה החסרה שרק מזכירה עד כמה האבחנה הזאת מדויקת: אחרי שספילברג ראה את "הסייח השחור" הוא שכר את התסריטאית של הסרט, מליסה מתיסון, לכתוב עבורו את "אי.טי".

ובאותו נושא: שאפו, שביט, שאפו. לא ציפיתי ש"סוס מלחמה" יזכה לאהדה ביקורתית בארץ, אבל אני שמח שמתגבשת פה קואליציה פרו-ספילברגית, שמביעה געגוע לקולנוע עם העוצמות הוויזואליות של פעם, ועם הדינמיות המסחררת ורבת השכלולים של ההווה (למעשה, העתיד. ספילברג משיג את כולנו בכמה שנים טובות).

ועם זאת, דומני ששניהם משתמשים במילה "קיטש" לא נכון בקשר לסרט הזה. "קיטש" אינה מילה נרדפת ל"סנטימנטליות" או "רגשנות". קיטש זה זיוף, זה פלסטיק זול. אני מתעב קיטש בכל ליבי, אבל אין לי בעיה עם רגשנות. "סוס מלחמה" אינו קיטשי. אולי, לרגעים, סכריני.

ואגב, אני שמתי לב באיחור של"סוס מלחמה" יש מבנה מאוד דומה ל"מלחמת העולמות", גם הוא של ספילברג. אני אולי צריך לעדכן את הביקורת שלי על "סוס מלחמה".

==============

אתמול (שישי) היה המועד האחרון לקבלת טפסי בחירת המועמדים של חברי האקדמיה האמריקאית במשרדי פרייס-ווטרהאוס-קופר. עכשיו יש להם עשרה ימים לספור הכל עד הכרזת המועמדויות ביום שלישי הבא, 24.1, עת יעלו לשידור ג'ניפר לורנס (שהיתה מועמדת לאוסקר על "קר עד העצם") וטום שראק (נשיא האקדמיה) ב-5:30 בבוקר שעון לוס אנג'לס. מה פתאום ג'ניפר לורנס? נו, צריך לקדם את "משחקי רעב" שיוצא במרץ, לא?

ושלשום חולקו פרסי בחירת המבקרים (Critic's Choice Awards), והאמת יש סיכוי מצוין ש-90 אחוז מהזוכים בפרס הזה יזכו בעוד חודש וחצי באוסקר. מי זכה? סרט: "הארטיסט"; במאי: מישל הזנוויציוס ("הארטיסט"); שחקן: ג'ורג' קלוני ("היורשים"); שחקנית: ויולה דיוויס ("העזרה"); שחקן משנה: כריסטופר פלאמר ("בגינרס"); שחקנית משנה: אוקטביה ספנסר ("העזרה"); תסריט מקורי: וודי אלן ("חצות בפריז"); תסריט מעובד: סטיב זייליאן וארון סורקין ("מאניבול"); סרט אנימציה: "רנגו"; פסקול: "הארטיסט"; עיצוב: "הוגו"; עריכה: "נערה עם קעקוע דרקון"; אפקטים: "כוכב הקופים: המרד"; סאונד: "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'"; איפור: כנ"ל; תלבושות: "הארטיסט"; צילום: "עץ החיים" ו"סוס מלחמה" (תיקו); סרט זר: "פרידה"; סרט תיעודי: "ג'ורג' הריסון: חי בעולם חומרני".

כאמור, חלק נכבד מהרשימה הנ"ל יהיה זה לרשימת זוכי האוסקר.

אותי מבאס למצוא שם את "הארטיסט" זוכה בפסקול. אני מת על הסרט הזה ואשמח לראות אותו זוכה באוסקר (אם כי, אם הייתי חבר אקדמיה נראה לי שהייתי בוחר ב"הוגו"), אבל לבחור בו כזוכה באוסקרעל המוזיקה זה להפגין חרשות. למעשה, כשם ש"דרייב" נפסל מהתמודדות בקטגוריית הפסקול כי הנהלת האקדמיה מצאה שיש בסרט יותר שירים ומוזיקה לא מקורית מאשר מקורית ולכן הסרט לא כשיר. העובדה שהמוזיקה הכן מקורית של קליף מרטינז היתה נפלאה לא היתה רלוונטית. ובכן, "הארטיסט" הוא כמעט כולו מוזיקה לא מקורית, בין אם שימוש מובק וארוך מאוד ב"ורטיגו" ובין הומאז'ים עלומים יותר. יש בו נעימת נושא אחת שבוודאי תתנגן לא פעם במהלך טקס האוסקרים (ומחר בלילה בגלובוס הזהב) ובעיקר, יש בו בוודאי הכי הרבה מוזיקה (שכן הסרט רצוף מוזיקה מתחילתו ועד סופו). ואכן, לא פעם כשבאים לנבא את האוסקרים הדרך הכונה לעשות את זה היא להחליף את המילים The Best במילים The Most. כי לזה חברי האקדמיה יודעים לשים לב. לכן, לשם הדגמה, השאלה היא לא למי היתה השנה עבודת העריכה הכי טובה, אלא למי היה "הכי הרבה עריכה" (כלומר למי היה הכי הרבה קאטים בסרט) וזה, השנה, ללא ספק "נערה עם קעקוע דרקון", לכן הוא בוודאי יזכה. למי היה הכי הרבה תלבושות (כלומר, גם עיצוב תקופתי וגם הרבה סטטיסטים)? למי היה הכי הרבה עיצוב? ומכאן: למי היה הכי הרבה מוזיקה. ולכן "הארטיסט" יזכה. וזו קטגוריה היחידה שלא יגיע לו הפרס הזה.

  continue reading…

לווס אנדרסון יש סרט חדש, "Moonrise Kingdom" שמו. עם ברוס וויליס, ביל מוריי, פרנסס מקדורמנד, אד נורטון, טילדה סווינטון והאוסף הכי מופלא של פריימים יוצאי דופן בטריילר שלו:

==============

אני רוצה לראות את הסרט הזה על ג'ימס מרפי ומופע הפרידה והפירוק של אל.סי.די סאונדסיסטם. מעניין מי יהיה הראשון שיביא לנו אותו, מי מבין הגופים שאחראים על קולנוע תיעודי יהיה מספיק מעודכן, עכשווי, קשוב ורלוונטי כדי לרוץ ולתפוס אותו בזמן. אז מי זה יהיה? דוק אביב? פסטיבל אפוס? פסטיבל ירושלים? פסטיבל חיפה? יס דוקו? ערוץ 8? מי? הסרט יוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס בשבוע הבא. הנה מתאבן:

================

לאיגוד הבמאים יש אתר חדש. היכנסו אליו, כי חוץ מענייני איגוד שוטפים, הוא מוקד התגייסות לפעילות אקטיביסטיות שונות הקשורות ברגולציה והפרות הסכמים, בעיקר מול הזכיינים.

אגב, מה עם פרס שנתי מטעם איגוד הבמאים לבמאי המצטיין בקולנוע ובטלוויזיה?

===========

איגוד במאים האמריקאי פרסם את המועמדים לפרסיו בתחום בימוי תיעודי. המועמדים הם "גן עדן אבוד: הסוף" (שיוקרן בפברואר ביס דוקו), "פרויקט נים" (שהוקרן בדוק אביב), "ג'ורג' הריסון, חי בעולם חומרני" של מרטין סקורסזי (עכשיו בבתי הקולנוע), "The Interrupters" של סטיב ג'יימס ו"ביל קאנינגהם ניו יורק".

=================

כדאי לקרוא: מישל הזנוויציוס מתראיין לאבנר שביט (פעמיים) ומספר על 11 השנים בהם חלם לעשות את "הארטיסט" ללא מילים (אגב, את סרטיו הקודמים והמאוד מצחיקים, וכן את "אורות הכרך" ואת "שיר אשיר בגשם" שהיוו השראה לסרט, תוכלו לראות בסוף השבוע בערוץ יס 3).

זו שנת המחוות הגדולות. "הארטיסט", שיוצא היום, עם הסימפולים שלו לקולנוע האילם ולקולנוע-שמתייחס-לקולנוע-האילם; "הוגו", גם הוא עם מחוות לתולדות הקולנוע; והנה מגיע גם "סוס מלחמה". באופן מפתיע, בין "הארטיסט" ובין "סוס מלחמה" נדמה ששנות החמישים עושים הערב קאמבק במולטיפלקס הקרוב אליכם. הראשון הוא סוג של "שיר אשיר בגשם" (עוד עליו מחר), תוצרת 1952, השני הוא מעין דרמת מלחמה בסגנון ג'ון פורד של 1956-1959.

אבל לא רק פורד. סטיבן ספילברג מעולם לא הסתיר את הערצתו לפורד (שלמשרדו הוא התגנב פעם בצעירותו, כבמאי מתחיל באולפני יוניברסל) ולדיוויד לין. נוכחותו של לין, ולו במרומז, תמיד היתה מורגשת יותר אצל ספילברג. בכל פעם שהוא יצא אל המדבר – בין אם זה ב"מפגשים מהסוג השלישי" או "טין טין" – ראיתם ניצוצות מ"לורנס איש ערב" מהדהדים בפריים.

אבל "סוס מלחמה" הוא ההומאז' הקולנועי הכי מופגן של ספילברג לקולנוע של אבותיו, מ"חלף עם הרוח" (ממנו שאוב כל סיקוונס הסיום) ועד "המחפשים", ואולי השימוש הגדול האחרון של טכניקולור על גבי צלולויד.

אני מודה, תחילת הסרט – מעין "דני אלוף העולם" שכזה – לא לחלוטין משכה אותי פנימה. זה קרה 50 דקות אחר כך, כשגיבור הסרט – סוס חצי-גזעי וארוך רגליים, עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב, שלאורך הסרט מחליף ששה בעלים – נמכר ומגויס בעל כורחו למלחמת העולם הראשונה, שהסרט נכנס לאלמנט שלו וספילברג שולף – אהמ.. – את התותחים הגדולים. האיש הזה מביים כמו אף אחד בדורנו. למעשה, אני חושב שהוא מביים כמו אף אחד בדורו של אף אחד. הומאז'ים שמומאז'ים, כשספילברג מביים סצינות המושפעות מסרטים שראה בילדותו, המקור נראה כמו טיוטה בלבד. עתה זה מגיע לכדי שלמות. אמת, כשהוא מביים סצינות הסתערות, גם כאן רואים את ההשפעה של "לורנס איש ערב", לעיתים בשוטים זהים, אבל רמה כזו של דיוק לא היתה אפילו אצל לין (אולי הבמאי הכי מדויק וקפדן אי פעם). סצינת ההסתערות הראשונה מופתית, אבל היא כלום לעומת סצינת ההסתערות השנייה, על אדמת צרפת, בשדה חיטה. פשוט לא רואים קולנוע כזה כיום, ואני תוהה האם אי פעם נראה כזה שוב.

מרגע שהמלחמה מגיעה ל"סוס מלחמה" הסרט נע בין חמש מערכות נפרדות, כל אחד כמעין סרט קצר בפני עצמו שבו הסוס מפעיל בכל מי שפוגש בו אנושיות וחמלה, בלי קשר אם הוא האויב, המגן, או הנכבש, והסרטים האלה – חלקם מזכירים דברים שספילברג נגע בהם בעבר, מ"אימפריית השמש" ועד "מלחמת העולמות" – מופלאים ממש.

רגע, זה מקרי או מכוון ש"War Horse" זה כמעט אותן אותיות של War Heroes?

לא, באמת. מה זה הדבר הזה? מישהו יכול להסביר לי?

כדור הפינבול הענקי הזה תלוי מעל שער הכניסה למבנה החדש של סינמטק תל אביב ואני פשוט לא מבין מה זה? עגיל ענק? נזם באף הבניין? מטוטלת ענקית? אשך עצום?

אם יש כאן אנשי אפטר-אפטקס ו/או אנימטורים זריזים ופנויים (אני יודע שאתם שם…), בואו נעשה מבצע סרטוני "הכדור הגדול". צרו סרטון קצר עם האפקטים שלכם של כל הדברים שיכולים לקרות עם התכשיט הענק הזה, שתלוי שם כמו אסון – או קומדיה – שרק מחכה לקרות. הכדור נופל ומועך מבקר קולנוע שבדיוק עובר שם? הכדור מתנתק ומתגלגל במורד רחוב הארבעה ומרסק מכוניות בקרליבך? רעידת אדמה קלה גורמת למטוטלת הזו להתחיל להתנדנד ימינה ושמאלה כמו אורלוגין ענק בקצב הולך וגדל עד שהכדור מתנתק ועף כמו בליסטראה הישר לתוך מגדלי רחוב הארבעה? או משב רוח חזק גורם לכדור לעוף הישר לתוך הוויטרינה ומשם ללובי של הסינמטק (שם הוא מועך מבקר קולנוע). בטח עוד דברים יכולים לקרות. ומתישהו, זה הרי ברור כמו קליפת בננה שרק מחכה שמישהו יחליק עליה, הכדור הזה יפול, לא?

מתברר שפסטיבל פאלם ספרינגס הוא ההזדמנות של דיוויד פולנד לתפוס את נציגי ישראל לאוסקר לשיחה. לפני שנה (בדיוק) זה היה ערן ריקליס שם, והשנה תורו של יוסף סידר. פסטיבל פאלם ספרינגס, שמתקיים ממש עכשיו, מתגאה בכך שהוא מצליח ללקט אליו כמות ניכרת מנציגי המדינות לאוסקרים. סידר שם עם "הערת שוליים", כמובן. אז הנה הוא מתיישב ל-30 דקות השיחה שפולנד מקדיש לכל נציגי הקולנוע העצמאי, התיעודי והזר בבלוגו.

אם אין לכם כוח להקשיב לכל – פולנד שואל שאלות נורא משונות שלאו דווקא קשורות למשהו – קפצו לדקה ה-30, שתי דקות מהסוף, בו הם מדברים על מבקרי קולנוע.

בעוד תשעה ימים ייפתח פסטיבל סאנדאנס ובו נציגות מכובדת לקולנוע הדוקומנטרי הישראלי. אחד הסרט שיתחרו בתחרות התיעודית הבינלאומית הוא "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ', שכבר זכה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל ירושלים וחוזר לסאנדאנס אחר שמעבדות הפיתוח שלהם סייעו בהפקת הסרט.

לכבוד הבכורה האמריקאית הכינו יוצרי הסרט טריילר באנגלית. "מה הוא תופס בצד ההוא", שואל השופט שמגר. "עוד זווית", עונה לו אלכסנדרוביץ מחוץ לטווח ראיית המצלמה. על זה הסרט, לא? עוד זווית.

"שלטון החוק", ביקורת

מה מתברר? שאחרי שהיו כמה תקלות בבלוג וכמה תקלות במחשב, מי שבאמת הלך לו הארד דיסק והוא צריך החלפה זה אני. אני קצת איטי השבוע.

אגב, מישהו כאן מתכנן להישאר ער איתי בלילה שבין יום ראשון לשני לראות את גלובוס הזהב? ההימורים בקרוב.

הנה כמה דברים לעיון:

– ג'ורג' לוקאס מגיע ל"דיילי שואו" לדבר על סרטו החדש כמפיק, "Red Tails", סרט על טייסי קרב אפריקאים-אמריקאים במלחמת העולם השניה, ומסביר למה ככל הנראה אף פעם לא נראה את הסרט הזה בארץ. ועל הדרך הוא לא מזכיר במילה שאת הסרט ביים אחד, אנתוני המינגוויי.

– כתב העת "פילם קומנט" – בהוצאות מרכז הקולנוע של ליקולן סנטר בניו יורק – לוקח את אהדתו ל"השוטר" של נדב לפיד צעד אחד קדימה: הם מפרסמים טקסט שמסביר כמה הסרט נפלא ("יותר אנטוניוני מהאנקה"), ובסופו כתובת האימייל של סוכני המכירות של הסרט. המשמעות ברורה: קנו כבר את הסרט להפצה.

– אפרופו מיכאל האנקה: הוא מתחיל לעבוד על סרטו החדש, דרמה דוברת צרפתית בשם "אהבה" ("Amour") בה ז'אן לואי טרינטיניאן ואיזבל הופר מגלמים זוג פרופסורים למוזיקה שנאלצים להתמודד עם העובדה שהאשה לקתה בשיתוק בעקבות שבץ. לא התקציר הכי מקסים בעולם. זה סרטו הראשון של האנקה מאז "סרט לבן" שזכ בפסטיבל קאן. קולנוע לב כבר קנו אותו להפצה.

– ברכות לדוד גורפינקל שזכה בפרס לנדאו של מפעל הפיס על קריירת הקולנוע שלו. הפרס בסך 50,000 שקל יוענק השנה בתחום הקולנוע גם לדוקומנטריסטית ענת אבן ולשחקנית רונית אלקבץ. אני חושב שגורפינקל חייב לזכות בפרס ישראל לקולנוע.

– קבלו הצצה לחמש הדקות הראשונות – והאלימות למדי – של "בגידה כפולה" ("Haywire" במקור), הסרט החדש של סטיבן סודרברג. מין "זהות אבודה" פוגש את "נערה עם קעקוע דרקון" עם תבלין סבנטיזי מובהק, לא ככה? הסרט יוצא באמריקה בסוף השבוע הבא, ובישראל באמצע פברואר.

– אפרופו סטיבן סודרברג ואפרופו קולנוע לב: בחוברת סרטי 2012 שמחולקת בקופות הקולנוע מצוין שסרטו הבא של סודרברג, "מג'יק מייק", המבוסס על חייו של השחקן צ'אנינג טייטום כחשפן לפני שנהיה מפורסם, יופץ בארץ השנה. יש לי תחושה שהוא לא יופץ. יש לי תחושה שכשהסרט יגיע לשלב סיום יתברר שהוא איזוטרי מדי להפצה. אני די מוכן להתערב על זה. תחושת בטן כזאת.

– סרטים חדשים של האחים טאביאני (האחים טאביאני! פעם אהבתי אותם) ושל בנדק פליגאוף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין. ויש עוד. וכמובן שפספסתי את העדכון שהסרט הישראלי "שרקייה" ישתתף במסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין. לסרט קראו עד לא מזמן "תחנה מרכזית", וכעת שונה שמו לקראת ההפצה, והוא מספר על מאבטח בדואי בבאר שבע שמביים פיגוע אותו הוא מסכל כדי להפוך לגיבור לאומי ולמנוע את הריסת הכפר שבו הוא חי. עמי ליבנה ביים (האם זה הפיצ'ר הראשון של בוגר בית ברל?), גיא עופרן כתב. לפני שנתיים, בשלב טרום-ההפקה, הסרט השתתף בפורום הקופרודוקציות בברלין.

– הסרט התיעודי "הגבעות", שביים יגאל הכט, יוקרן בפסטיבל סנטה ברברה.

– את זה כבר קראתם?

"הארטיסט" שוב יצא מחוזק בדרך אל האוסקר עת פורסמו הערב המועמדים לפרסי גילדת הבמאים. החמישיה המועמדת מפתיעה למדי ביחס לציפיות שפרסמנו אמש, אבל לא באמת. היה ברור שזו תהיה רשימה שתערבל את המבחר שכבר היה ידוע ולא יתווסף שם שלא היה שם קודם. והיא בהחלט צמצמה את המירוץ מאוד. כזכור, על פי כל סטטיסטיקה קיימת, זו הגילדה שמנבאת הכי טוב את הזוכים באוסקר, לכן יש לשים לב אליה טוב-טוב.

המועמדים הם:

מישל הזנוויצוס, "הארטיסט"

אלכסנדר פיין, "היורשים"

מרטין סקורסזי, "הוגו" (בעצם, אני צריך להתרגל לקרוא לו "התגלית של הוגו", שכן כך יקרא הסרט בעברית)

וודי אלן, "חצות בפריז"

דיוויד פינצ'ר, "נערה עם קעקוע דרקון"

אבחנה ראשונה: למעשה, יש לנו כאן מועמדויות לארבעה רימייקים, לא? "נערה עם קעקוע דרקון" הוא היחיד שהוא רימייק מובהק ומוצהר, בשעה ש"הארטיסט", "התגלית של הוגו" ו"חצות בפריז" הם הומאז'ים לסרטים קודמים. שלושתם, אגב, עוסקים בקולנוע. ולשלושתם יש קשר כזה או אחר בפריז (שניים מהם מתרחשים בפריז). למעשה, זה די משעשע: שני סרטים מתרחשים בפריז, אחד בהוואי, אחד בשבדיה והסרט היחיד שמתרחש בלוס אנג'לס הוא סרט צרפתי. שנה מטורללת.

חושיי שכיוונו אותי להמר על "העזרה" הטעו אותי: כתבתי את זה מפורשות אמש – אני חושב של"העזרה" יש יותר סיכוי מל"נערה עם קעקוע דרקון". ובכן, מתברר שלא. אבל חושיי שכיוונו אותי להמר נגד סטיבן ספילברג (שהסרט שלו מגיע לישראל ביום חמישי כשהוא כבר, אהמ…, סוס מת, oscar-wise) והגיד בקול רם (מבלי לקחת אחריות על הימור ממשי) שלוודי אלן יש סיכוי ממש טוב כאן, היו מחודדים יותר.

אז עם מה נשארנו? למעשה זה "הארטיסט" וזהו. אבל מכיוון שאנחנו חודש וחצי לפני האוסקרים דברים יכולים להשתנות, לחברי האקדמיה חסרי הסבלנות עשוי להימאס מהסרט. ואז: "היורשים" יציב מאחוריו, והאמת גם "הוגו" (ל"חוצות" ול"דרקון" אין באמת סיכויים). דמיינו מצב שבו "היורשים" זוכה באוסקר וסקורסזי זוכה בבימוי. נדע יותר בסוף ינואר, כשגילדת הבמאים תפרסם את שמות זוכיה.

(אגב, ל"העזרה" יש עדיין סיכוי מסוים. איך? נכון, הבמאים לא מתייצבים מאחורי הסרט. אבל השחקנים כן. זה קורה, לפעמים, לעיתים נדירות. למשל עם "הנהג של מיס דייזי". אל תגידו לי שאתם לא רואים דמיון בין הסרטים. והנה, גם הוא זכה באוסקר בלי לזכות קודם בגילדת הבמאים או באוסקר הבימוי – הוא הלך דווקא לאוליבר סטון על "נולד בארבעה ביולי". רוצים להמר על סקורסזי זוכה בפרס גילדת הבמאים ובאוסקר הבימוי ו"העזרה" זוכה באוסקר הסרט?).

=============

ומה עוד קרה היום בחזית האוסקר?

למשל, קים נובאק שתקפה את הסרט על כך שהוא משתמש בקטע נרחב מתוך פסקול "ורטיגו" ברגעי השיא של הסרט לקראת סופו. נובאק, שכיכבה בסרט לצד ג'יימס סטוארט, הוציאה הודעה לעיתונות שהיא מרגישה שנעשה בסרט אונס. נובק כנראה פספסה את העובדה שהסרט שואל כמה וכמה תימות מוזיקליות (שלא לדבר על שוטים ורעיונות עלילתיים) מסרטים אחרים, אבל זה נכון שהשימוש ב"ורטיגו" הכי בולט. ולמעשה, אני מודה שהמוזיקה ב"הארטיסט" היא הנקודה הכי חלשה בסרט. אני תוהה האם חברי האקדמיה יידעו לזהות שמדובר בקטע מסרט אחר, או שהם יחשבו שזה קטע מקורי ויעניקו למלחין הסרט את האוסקר (המתקפה של נובאק די טרפדה סיכוי שזה יקרה). בראיון שקיים בעבר עם אן תומפסון מודה הזנוויצוס שהוא השתמש בקטע מ"ורטיגו" כמוזיקה זמנית בזמן העריכה ואחרי שהמלחין שלו לא הצליח להביא מוזיקה מקורית שתהיה בעלת עוצמה מספקת לסצינות האלה, הוא החליט להשתמש בקטע הקלאסי. אני מניח שהמלחין שלו די מעוצבן על זה.

===============

"הוגו" ו"הארטיסט" גם נמצאים ברשימת הסרטים שיתמודדו על האוסקר על איפור. בשורט-ליסט של אגף המאפרים באוסקרים מופיעים שני הסרטים האלה לצד "אשת הברזל", "אלברט נובס", "אנונימוס", "גיינסבורג" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'". מתוכם ייבחרו שלושת המועמדים לאוסקר.

===============

והמחשב חזר לחיים. תודה לחיים שתיים על השירות המצוין ועל הצלת החומרים. מחיאות כפיים.