3:00: עוד חצי שעה מתחיל הטקס. אני כאן אתכם. ועכשיו: חצי שעה של סיכום צעדות השטיח האדום.

3:10: משדר השטיח האדום הוא מוות מוחי. האקשן? בטוויטר. לי אונקריץ', שככל הנראה נראה אותו צועד אל הבמה יותר מאוחר לאסוף פרס על "צעצוע של סיפור 3 ", מציג בטוויטר את החליפה שלו ואת השמלה של זוגתו. ואת כרטיסי הכניסה לאולם.

גווינת פאלטרו תשיר את השיר שלה מתוך "קאנטרי סטרונג", אבל אני קורא אצל ניקי פינק שדיידו לא תגיע לאוסקרים ואת התפקיד שלה בשיר של א.ר רחמן מתוך "127 שעות" תבצע פלורנס.

אגב, ניקי פינק פרסמה באתרה את הליין-אפ של המופע, שהודלף לה. מי יגיש מה ומתי. הפרסום כל כך עצבן את ראשי האקדמיה שהם אסרו על השתתפותה של פינק של עורך הקולנוע של אתרה, מייק פלמינג, בסיקור האוסקר. אבל פיטר המונד, כתב האוסקרים שלה, ישתתף. פינק, אגב, טוענת שהליין-אפ הודלף לה על ידי בכירי האקדמיה עצמם בתיאום עם יחסי הציבור, כדי לעורר עניין סביב הטקס.

פינק כתבה שבילי קריסטל, מנחה האוסקרים הכי אהוד, יבוא לתת קטע מפתיע בערך בנקודת השני-שליש של הטקס. וכן שמוניק, זוכת האוסקר על "פרשס" סרבה להגיש את הפרס לשחקן המשנה השנה. וכריסטוף וולץ, זוכה האוסקר על שחקן משנה בשנה שעברה, נמצא בצילומים בחו"ל. וכך יוצא שזוכי השנה שעברה לא יגישו פרסים לזוכי השנה, כנהוג.

תכף מתחילים. טום הנקס יגיש את הפרס הראשון. לשחקנית משנה?

3:30: מתחילים…

ג'יימס פרנקו ואן התאוויי נכנסים – בעזרת ליאונרדו דיקפריו – לחלום של אלק בולדווין. ומשם לתוך כל הסרטים המועמדים. בולדווין, כזכור, הנחה את האוסקר עם סטיב מרטין. כמה סצינות מצחיקות. התאוויי בתור "הברווז החום" ב"ברבור שחור".

ג'יימס פרנקו הרגע שלח טוויט בשידור חי?

כן. הוא שלח. את זה.

פרנקו להאתאוויי: את מאוד יפה הערב. האתאוויי: גם אתה נראה מאוד אטרקטיבי לדמוגרפיה הצעירה.

אמא של אן: אן, תעמדי זקוף. סטיבן ספילברג כאן. סבתא של ג'יימס: הרגע ראיתי את מארקי מארק!

אן: זו היתה שנה מצוינת ללסביות. ג'יימס: "הילדים בסדר"! "ברבור שחור"!. אן: לסביות רוקדות! ג'יימס: "צעצוע של סיפור 3 ". אן: איפה האבא?!

3:42: טום הנקס עם הפרס לעיצוב אמנותי.

עיצוב אמנותי.

הזוכה: "אליס בארץ הפלאות".

הסרט הראשון בהשתתפותה של הלנה בונהם קרטר, מבין שלושה המועמדים הערב, זוכה בפרס הראשון.

3:46. טום הנקס ממשיך. עם צילום.

צילום:

הזוכה: וולי פפיסטר, "התחלה".

זה האוסקר הראשון של פפיסטר, ונראה ש"התחלה" הולך לסחוף די הרבה אוסקרים הערב, אה? ורוג'ר דיקינס, הצלם של "אומץ אמיתי", שוב הולך הביתה בידיים ריקות. בפעם התשיעית.

יס, אתם מוכנים להנמיך את הווליום של הפרומואים?

יס, סוף השבוע האיטלקי שאתם מקדמים בפרומו נראה מדהים אבל הקטע המוסיקלי: הוא לא ארגנטינאי?

3:54: הנה הקטוגריה הכי מותחת וצמודה. שחקנית משנה. מגיש את הפרס, קירק דאגלס (כריסטוף וולץ לא יכול היה להגיע).

שחקנית משנה: (קירק דאגלס מושך את הזמן, לקול צחוקן המתוח של המועמדות. "שלוש פעמים הייתי מועמד ולא זכיתי", הוא אומר).

הזוכה: מליסה ליאו, "פייטר".

מירוץ צמוד, אה? לא צמוד ולא נעליים. מי שזכתה ברוב הפרסים המקדימים זכתה גם באוסקר. הנה פיפס לשידור החוזר: מליס ליאו הרגע אמרה פאקינג בשידור חי. אמריקה זה פאקינג ביג דיל. אליס וורד, הדמות שליאו מגלמת ב"פייטר", נאבקת על חייה בבית חולים בשבועות האחרונים. אבל מיקי ודיקי נמצאים באולם.

4:00: ג'סטין טימברלייק ומילה קוניס עם פרסי האנימציה.

ג'סטין: "אני… בנקסי!". פששש… אמנות הרחוב פולשת לאוסקרים. מיליארד צופים עכשיו שמעו לראשונה על בנקסי.

לג'סטין יש חושים קומיים חדים. הוא מיד מנסה למשוך זמן עם "יו נואו" כמו קירק דאגלס לפניו. את מילה קוניס זה מצחיק.

סרט אנימציה קצר.

והזוכה: "דבר אבוד".

אן תומפסון צדקה! מון דיה! תמיד תקשיב לאן תומפסון. תמיד תקשיב לאן תומפסון.

סרט אנימציה באורך מלא:

והזוכה: "צעצוע של סיפור 3 ", לי אנקריץ'

חמישה פרסים חולקו ב-35 הדקות הראשונות. קצב טוב. קלעתי בשניים מהם בינתיים. (אם כי, הערב אמרתי לקהל במכללה הישראלית לאנימציה שאם הם רוצים להיות בטוחים בהימורים, שיהמרו על מליסה ליאו).

4:12: ג'וש ברולין וחאווייר בארדם עם פרסי התסריטאות. בקהל, זוגתו של ברדם, פנלופה קרוז, חמישה שבועות אחרי לידת בנם הראשון, מבסוטית בקהל.

תסריט מעובד.

הזוכה: "הרשת החברתית", ארון סורקין.

פששש… סורקין גם כותב נאומים מצוין. "זה מרגש לקבל את הפרס שקיבל גם פדי צ'ייפסקי לפני 35 שנים על סרט שגם לו היה את המילה 'נטוורק' בשם". וגם "ראפסי סורקין, אבא שלך כרגע זכה באוסקר. מעתה אדרוש קצת כבוד מהשרקן שלך!".

הרגע הכי מביך בטקס עד כה היה לשמוע את העיבוד "התזמורתי" לקטע הפסנתר של טרנט רזנור מתוך "הרשת החברתית". מור איז לס.

תסריט מקורי.

הזוכה: "נאום המלך", דיוויד סיידלר.

שני התסריטאים זכו באוסקר הראשון שלהם, וזו היתה המועמדות הראשונה שלהם.

סיידלר: "נאום התסריטאי. זה מפחיד. אבא שלי תמיד אמר לי שאהיה Late Bloomer. אני מאמין שאני האיש המבוגר ביותר שזוכה בפרס הזה. שיא שאני מקווה שיישבר במהרה. אני מודה הוד מלכותה מלכת אנגליה שלא כלאה אותי בטאוור אוף לונדון על כך שהשתמשתי במילת ה-F של מליסה ליאו בסרט. אני מקדיש את הפרס לכל המגמגמים. יש לנו קול. הקשיבו לנו".

איכשהו, נדמה שהזוכים נורא משוחררים בטקס הזה. כמעט גלובוס הזהב. וכבר מסתמנת האפליה הברורה: לשחקנים נותנים לדבר כמה שרוצים, אבל לתסריטאים מתחילים להשמיע את מוזיקת "רדו מהבמה" אחרי חצי דקה.

4:24. אן התאוויי קיבלה את ג'וב הנחיית האוסקר בזכות קטע הפתיחה שהשתתפה בו לפני שנים בטקס שהנחה יו ג'קמן. עכשיו היא שרה לכבודו שיר היתולי כלשהו. יודעת לשיר. וג'יימס פרנקו עול לבמה עם שמלה ורודה.

הלן מירן וראסל ברנד עם פרס הסרט הזר. הלן מירן אומרת בצרפתית "זה הפרס המציין את הסרטים הזרים הטובים ביותר בעולם". ברנד: "יו, מה שהיא אמרה הוא 'התפקיד שאני גילמתי בתור מלכה היה הרבה יותר ריאליסטי מאשר התפקיד של קולין פירת בתור מלך".

הסרט הזר.

הזוכה: "בעולם טוב יותר", סוזן בייר (דנמרק).

שנה שניה ברציפות שאשה זוכה בפרס בימוי.

4:29: ריס וויתרספון עם הפרס לשחקן משנה (מוניק, זוכת השנה שעברה, סרבה לבוא להגיש את הפרס).

שחקן משנה.

הזוכה: כריסטיאן בייל, "פייטר".

"פייטר" הוא כרגע הסרט המוביל עם מספר הזכיות. שני פרסי שחקני המשנה הלכו לסרט הזה. ואם נטלי פורטמן תזכה גם, זה אומר ששלשה מתוך ארבעת פרסי המשחק הלכו השנה לסרטים שהופקו על ידי דארן ארונופסקי. בייל עושה כבוד לדיק אקלנד, שנמצא באולם. הדמות שהוא מגלם בסרט. תמיד תזכרו: השחקן המגלם דמות אמיתית, סיכוייו לזכות גבוהים יותר משחקן המגלם דמות בדיונית.

יס, אני מנחש שאת הפרומו למרתון במאיות לכבוד יום האשה הבינלאומי ערך גבר, נכון?

4:39: טום שראק, נשיא האקדמיה, עולה להגיד תודה לאיי.בי.סי, הרשת שחידשה את חוזה שידו הטקס עד לשנת 2020.

4:40: יו ג'קמן וניקול קידמן עם פרסי המוזיקה. וואו, כל הכבוד למפיקי הטקס. סוף סוף עושים כבוד למוזיקה המקורית. לא קטעי מחול, אלא פשוט קטע סרטים עם מוזיקה חיה.

מוזיקה.

הזוכה: "רשת החברתית", טרנט רזנור ואטיקוס רוס.

הולי שיט! הסולן של ניין אינץ' ניילז הרגע זכה באוסקר!

4:45: מתיו מקונוהיי וסקרלט ג'והנסן עם פרסי הסאונד.

מיקס סאונד.

הזוכה: "התחלה".

עריכת סאונד.

הזוכה: "התחלה".

עכשיו "התחלה" הוא הסרט המוביל עם שלוש זכיות.

4:55: מריסה טומיי מדווחת על טקס פרסי הטכנולוגיה שהנחתה לפני כמה שבועות. פרנקו מסכם ואומר: "מזל טוב, חנונים". פרנקו, אגב, הוא דוקטורנט לשירה.

4:56: קייט בלנשט עם פרסים לאיפור לתלבושות.

איפור.

הזוכה: "איש הזאב", ריק בייקר.

את הסרט איש לא ראה, אבל באוסקר יש חוק פשוט: אם ריק בייקר מועמד, ריק בייקר יזכה. זה האוסקר השביעי שלו. ובלנשט אמרה על הקטע מהסרט: "זה מגעיל".

תלבושות.

הזוכה: "אליס בארץ הפלאות".

זה האוסקר השלישי של קולין אטווד, אבל הזכיה הראשונה שלה על סרט שלא ביים רוב מרשל. זה גם הסרט הראשון של טים ברטון שזוכה בפרס התלבושות.

סרטון מביך שבו "אנשים מהרחוב" שצולמו השבוע מחוץ לתיאטרון קודאק בהוליווד מסםרים על השיר הקולנועי שהם הכי אוהבים (ושעזר להם להתגבר על מצוקות וצרות בבית). אבל האיש האחרון בקליפ לכאורה הצדיק את הקונספט: ברק אובמה. הוא בחר ב"As Time Goes By" מתוך "קזבלנקה".

5:02: קווין ספייסי, אחד המפיקים של "הרשת החברתית", עם פרס השיר. ספייסי שר את השיר מתוך "Top Hat" ומסיים ב"ערב טוב, אני ג'ורג' קלוני".

רנדי ניומן שר את השיר מתוך "צעצוע של סיפור 3 ". מנדי מור וזכארי לוי שרים את השיר מ"פלונטר", כשמלחין השיר, אלן מנקן, מלווה אותם בפסנתר.

הפסקת פרסומות. שאר השירים בהמשך, אני מניח. סיכום ביניים: המספיד הגדול של הערב הוא "אומץ אמיתי". עשר מועמדויות ואפס זכיות. ציפיתי שהוא יזכה על צילום ועל שחקנית משנה. לא קיבל כלום.

5:11: איימי אדמס וג'ייק ג'ילנהול עם פרסי הסרט הקצר.

סרט דוקומנטרי קצר.

זוכה: "כבר לא זרים", קרן גודמן וסיימון. הסרט שצולם בבית הספר ביאליק-רוגוזין בתל אביב על ילדי העובדים הזרים והפליטים. קרן טל, מנהלת בית הספר, מקבל שאוט-אאוט מעל הבמה.

סרט קצר.

הזוכה: "אל האהבה", לוק מתיני. הוא מתגלגל לבמה המום וממלמל "וואו, הייתי צריך להסתפר". הסרט בשחור-לבן הופק במסגרת לימודיו באוניברסיטת ניו יורק. מעט השוטים שהוצגו בטקס נראו מתוקים. צריך לחפש אותו.

היי, קטע חמוד. משתמשים באוטו-טיון כדי להפוך את סרטי השנה למיוזיקלס. בעיקר הזדמנות זולה להכניס קצר "הארי פוטר" ו"דמדומים" לאוסקרים, אבל משעשע.

5:20. אופרה ווינפרי עם פרס הסרט התיעודי.

סרט תיעודי.

הזוכה: "Inside Job", צ'רלס פרגוסון.

אם קראתם את סיכום השנה ראיתם שלדעתי זה אחד הסרטים המדהימים שראיתי בשנה האחרונה. הוא הוקרן בפסטיבל חיפה ונגנז על ידי א.ד מטלון. אולי עכשיו הם יואילו להוציא אותו (הוא כבר היה מתורגם בפסטיבל ובהקרנות הסינמטקיות). הוא לא פחות מותח ואינטנסיבי מ"התחלה". אני שמח על הזכייה הזאת.

פרגוסון: "אני רק רוצה להזכיר ששלוש שנים אחרי המשבר הכלכלי החמור ביותר שנגרם כתוצאה ממעשה רמאות, אף אחד מאנשי הכלכלה שהיו אחראים לו לא נכנס לכלא".

5:26: בילי קריסטל חוזר לאוסקרים והקהל עומד על רגליו. האמת, נו – שיחזור להנחות.

קריסטל: "אז איפה הייתי? יש דברים שלא משתנים: המפיקים הודיעו לי שהתוכנית מתארכת וצריך לקצר. אז הנה המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. טקס האוסקר הראשון ששודר בטלוויזיה היה ב-1953, כשהייתי בן ארבע. למי מכם שחלש בחשבון זה אומר שאני כעת בן 47. המנחה היה בוב הופ. בוב הופ הנחה את הטקס 18 פעמים.  אני הנחיתי אותו רק שמונה פעמיים, והייתי שפוך אחרי הפעם השניה".

בזכות אפקטים ויזואליים נאים, בוב הופ מציג את רוברט דאוני ג'וניור ואת ג'וד לואו עם הפרס לאפקטים. המדהים הוא שחמישים שנה אחרי, הבדיחות שלו עדיין יותר מצחיקות מהבדיחות של פרנקו והתאוויי הערב.

5:32: רוברט דאוני ג'וניור וג'וד לואו ממשיכים עם פטפוטי "שרלוק הולמס" עם הפרס לאפקטים.

אפקטים.

הזוכה: "התחלה".

ארבעה פרסים ל"התחלה" עד כה. וג'וד לואו נורא דומה לכריסטופר נולן, לא?

רוברט דאוני ג'וניור: "לג'וד לואו אין יותר טרמפ לאפטר-פארטי, אם מישהו רוצה להסיע אותו". הם ממשיכים עם עריכה.

עריכה.

זוכה: "הרשת החברתית".

מי שצופה בטקס עד כה ולא מודע בכלל לכל מה שקרה בתחום פרסי הסרטים בחודשיים האחרונים יכול להיות בטוח ש"התחלה" ו"הרשת החברתית" הם המתחרים הבולטים על פרס הסרט.

אן: ג'יימס, אתה בסדר? ג'יימס: לא. האמת היא, שמות הסרטים השנה נורא פוגעים בי. אני לא יודע אם בכלל אפשר להגיד אותם בקול בטלוויזיה. Winter's Bone? Rabbit Hole? והכי: How to Train Your Dragon. זה דוחה."

5:41: ג'ניפר הדסון מציגה את שני השירים המועמדים הנוספים ואת פרס השיר. פלורנס וולש וא.ר רחמן מבצעים את "If I Rise" מתוך "127 שעות". יזכה? ועכשיו גווינת פלטרו עם "חוזרת הביתה" מתוך "קאנטרי סטרונג".

השיר.

זוכה: רנדי ניומן על "צעצוע של סיפור 3 ".

נו, שיזמינו את רנדי ניומן להנחות גם. האיש משעשע. "מה קרה, לא יכלו למצוא שיר חמישי למועמדות? למה בצילום יש חמישה מועמדים ולשיר רק ארבעה"?

בינתיים יש לי 15 ניחושים נכונים וחמש טעויות.

עכשיו סלין דיון שרה את "חייך", ומאחורי קליפ של אנשי הקולנוע שהלכו לעולמם. טוני קרטיס, גלוריה סטיוארט, סאלי מנקי, רוני צ'ייסן, לסלי נילסן, קלוד שברול, פיט פוסטלתווייט, פטרישה ניל, ג'ורג' היקנלופר, רוברט קולפ, מריו מוניצ'לי, לין רדגרייב, דידי אלן, טום מנקיביץ', פיטר ייטס, אן פרנסיס, ארתור פן, סוזנה יורק, רונלד נים, ג'יל קלייבגורד, אלן יום, אירווין קרשנר, דניס הופר, דינו דה לורנטיס, בלייק אדוארדס. לינה הורן.

ועכשיו האלי ברי עם מחווה ללינה הורן. כנראה בתגובה לכך שהטקס השנה נורא לבן. אין אף מועמד שחור.

מתקרבים לסוף. פרס הבימוי הבא בתור. עוד פרס צמוד עם מתח. פינצ'ר או הופר?

6:01: הילרי סוואנק עם פרס הבימוי. היא מביאה אל הבמה את קתרין ביגלו, זוכת השנה שעברה. ביגלו מצטרפת לקבוצה מאוד מצומצמת של במאים שמקבלים את הזכות לעמוד על במת האוסקר ולהגיש פרס.

בימוי.

זוכה: טום הופר, "נאום המלך".

שיט. ה-DGA עדיין מנבא נכון את הזוכה כאן. טיפשי מצידי לנסות ללכת נגדו. טיפשי. שיעור לעתיד.

טום הופר בן ה-38 הוא אחד הבמאים הכי צעירים שזכו בפרס. היו לא מעט שאמרו בשבועות האחרונים שהופר יפסיד לפינצ'ר בין השאר כי הוא קצת סנוב מתנשא ולא האיש הכי נחמד. אבל הנאום שלו היה מקסים: "הרבה מודים לאמהות שלהם כאן הערב, אבל אצלי זה קצת שונה. לפני כחמש שנים אמא שלי הוזמנה להקראת מחזה שמעולם לא הופק בשם 'נאום המלך'. היא כמעט לא הלכה כי הנושא לא נשמע לה מספיק מעניין. אבל כשהיא חזרה משם היא התקשרה אלי ואמרה לי 'טום, אני חושבת שמצאתי לך את הסרט הבא שלך. השיעור שלנו הערב הוא: תקשיבו לאמהות שלכם".

אנט בנינג, מועמדת ארבע פעמים, מציגה את המיטב מאירוע הענקת פרסי מפעל החיים לאליי וולך, פרנסיס פורד קופולה, קווין בראונלו וז'אן לוק גודאר. והנה הם על הבמה. בלי גודאר, כמובן.

סיכום אן וג'יימס: הם ללא ספק המנחים הכי יפים שאי פעם נראו בטקס. והם נורא מתוקים. אבל הם לא מצחיקים. ואוסקר צריך להצחיק, לא?

6:11: ג'ף ברידג'ס עם פרס השחקנית. (אופס, הקליפ ל"הילדים בסדר" מוכיח שג'וליאן מור היתה צריכה להיות מועמדת כאן ולא אנט).

שחקנית.

הזוכה: נטלי פורטמן, "ברבור שחור".

אני עומד ומריע. סוף סוף אחד הסרטים שאני אהבתי השנה מקבל את הכרה שמגיעה לו. ונטלי פורטמן, שאומרת תודה ללוק בסון שליהק אותה כשהיתה בת 11 ל"ליאון". מדהים, נטלי פורטמן זוכרת בעל פה את שמות עוזרי הצלם בסרט ונותנת להם קרדיט.

6:19: סנדרה בולוק עם פרס השחקן. היא עכשיו תדבר חמש דקות על השחקנים, ותיתן בסוף לקולין פירת? פאסט-פורוורד!

רגע, סנדרה בולוק משעשעת. לג'ף ברידג'ס: דוד, זכית בפרס הזה בשנה שעברה. לא הגיע הזמן לתת לאחרים הזדמנות? מתי תגיד שמספיק כבר?

באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב:

"Jeff dude. You won this award last year. Wouldn't it be nice if you gave someone else a chance? How much is enough?"

 

שחקן.

זוכה: קולין פירת, "נאום המלך".

פירת: "יש לי תחושה שהקריירה שלי כרגע הגיעה לשיא. אני מזהיר אתכם שאני מרגיש התעוררות באיזור החזה העליון שעשויה להתפתח לריקוד אם היא תגיע לרגליי. אז אנסה לקצר לפני שאפצח כאן בריקוד… תודה להארווי, שליהק אותי לראשונה לפני עשרים שנה, כשעוד הייתי ילד פלא. תודה לטום פורד, שלו אני חייב חלק מהפרס הזה. תודה לאוליביה, שמתמודדת עם אשליות המלוכה הרגעיות שלי. ועכשיו תסלחו לי, יש לי דחפים שאני צריך לטפל בהם מאחורי הקלעים".

6:30: סטיבן ספילברג – עם נעימת "פארק היורה" ברקע! – מציג את פרס הסרט.

קליפ המועמדים מכיל את הסופים של כל הסרטים המועמדים. כולל נאום המלך במלואו.

סרט:

זוכה: "נאום המלך".

"נאום המלך" זכה בארבעה פרסים. מוקדם יותר הערב דיברתי בהרצאתי ש"נאום המלך" די מזכיר את "מרכבות האש" (סרט שאני נורא אוהב, אגב), ונראה לי שכמוהו גם הוא יזכה בארבעה פרסים. ואכן. "התחלה" זכה גם בארבעה פרסים. ביחס בין מועמדויות לזכייה, "התחלה" הוא הזוכה הגדול של הערב. ההבדל? ב"מרכבות האש" היו הברקות קולנועיות נפלאות. ב"נאום המלך" אין (יש רגעים עם רגישות יפה, אמנם). לאוסקר נקרא הלילה בשם החיבה: אמי.

ולבסוף, כל הזוכים עולים לבמה לצלילי שירת "אי שם מעבר לקשת" של תלמידי כיתה ה' מסטאטן איילנד.

מצב ההימורים: 18 הימורים נכונים, שש טעויות. מתוך 10 הקטגוריות הראשיות: קלעתי בול ב-8. לא רע, זה בערך הממוצע שלי, 8 מ-10. מזכר לשנה הבאה: להמר על השמרנות של האקדמיה, ולא להמר נגד ה-DGA. תזכירו לי.

מה למדנו השנה? שאם רצינו להתחיל לפנטז שהאקדמיה הופכת להיות יותר ויותר צעירה ועדכנית וקולית, מגיעה השנה הזאת ומזכירה לנו שזה עדיין גוף מבוגר מאוד שמחפש "איכות" ו"רגש", ולא תחכום ושכלול ופריצת דרך. סרט שבוכים בו, ותהיה בו תחושה של אריסטוקרטיה. מוקדם יותר הערב בהרצאתי הראיתי את סצינת הפתיחה של "הרשת החברתית", את האובססיה של מארק צוקרברג להתקבל למועדון הכי אליטיסטי שבזכותו הוא יוכל אפילו להגיע לנשאיות (או להכיר נשיא לעתיד) ואמרתי שהסצינה הזאת היא ההוכחה לכך שדווקא "נאום המלך" יזכה הלילה ולא "הרשת החברתית". כי מצביעי האוסקר, כמו כולם באמריקה, מפנטזים על אצולה, לא על אלה שהם וונאבי. ו"נאום המלך" איננו קולנוע מבריק, אבל הוא אצולה.

הטקס נמשך שלוש שעות ועשר דקות. לא רע. מתחילים להשתפר עם האורך.

זהו. נגמר. הסוף.

ועכשיו בונוס לאלה שנשארים עד סוף כל הקרדיטים: פרט הטריוויה המטורף ביותר של הטקס – שני סרטים בהשתתפות גאי פירס זכו בזה אחר זה באוסקר! ב"מטען הכאב" הוא מפקד חוליית החבלנים בסצינת הפתיחה של הסרט. וב"נאום המלך" הוא המלך אדוארד השמיני.

השמיעו את צופרי הארגעה: אחרי 14 שעות של שביתה חזר "סינמסקופ" לפעילות. אני מקווה שהבלוג פשוט הלך לישון את שנת הלילה כדי להיות ערני לחלוטין ובתפקוד מלא ללייב בלוג האוסקרי שיתקיים כאן הלילה החל מ-3:00. וכן, התווספו לי כמה וכמה שערות לבנות מרוב מתח וחרדה כשפתאום נדאגתי שמא לא יהיה לי בלוג ללייב בלוג הלילה. וזה מזכיר לי: אם אתם עדיין לא עוקבים אחרי בטוויטר או בפייסבוק, דעו שהפסדתם היום כמה עדכונים בזמן שהבלוג היה מושבת, ולשם הייתי מעביר כנראה את פעילותי אם הוא היה ממשיך להיות מושבת בזמן האוסקרים. אז עקבו אחרי גם באחד המקומות הנ"ל, למטרות עדכונים נוספים וגיבוי כשהבלוג נופל.

אז שימו שעונים מעוררים: מ-3:00 אנחנו כאן. כולם. תתעלמו משלל החקיינים שגם מבטיחים לייב בלוג. זהו הלייב בלוג האוסקרי הוותיק ביותר בארץ. זו השנה השישית שנבלה את ליל האוסקרים יחד.

וב-19:00 אהיה במכללה הישראלית לאנימציה (רחוב הארבעה 4, תל אביב. קומה א') אדבר בפתיחת מרתון האוסקרים האלטרנטיבי שלהם. רשת ב' יעשו משם פריצות שידור במהלך ליל האוסקרים, ואנשי המכללה מציעים כרטיס VIP חינם למסטר קלאס פיקסאר למי שידייק בהימורי האוסקר שלו.

==================

מה הפסדנו בשעות הנפילה? ובכן, "ברבור שחור" זכה בפרס האינדיפנדנט ספיריט. ודארן ארונופסקי זכה על הבימוי. ונטלי פורטמן על המשחק. ומתיו ליבאטיק על הצילום. "הילדים בסדר" קיבל את פרס התסריט. ג'יימס פרנקו קיבל את פרס השחקן על "127 שעות". שחקני המשנה היו מ"קר עד העצם". והפרס שהכי שימח אותי: לינה דנהם, ששבתה את ליבי כשהציגה בירושלים את סרט הבכורה המקסים שלה "רהיטים קטנים", זכתה בפרס תסריט הבכורה. הנה רשימת כל הפרסים.

=============

טוב. מסדיר את נשימתי אחרי היום מורט העצבים הזה. ניפגש בהמשך הערב.

מופע החימום של האוסקרים יצא לדרך: בסנטה מוניקה התחיל לפני עשרים דקות טקס פרסי האינדיפנדנט ספיריט. הם תמיד מחולקים ביום שלפני האוסקרים לסרטים שאמורים להיות האנטי-אוסקרים – עצמאים, קטנים, זולים, לא תאגידיים. ואכן, למרות שיש נקודות השקה במועמדים, עוד מעולם לא קרה שסרט שזכה בפרס האינדיפנדנט ספיריט זכה למחרת גם באוסקר (בפרס הסרט, הכוונה). כדי להדגיש את היותם אנטי אוסקריים, הטקס מתקיים באוהל, על חוף הים, בשעות היום (2 בצהריים שעון קליפורניה), והמוזמנים מגיעים בכפכפים ולא בטוקסידו ושמלות ראוותניות. בפרס הסרט המירוץ צמוד בין "קר עד העצם" ובין הסרטים המאיימים על מעמדו: "הילדים בסדר" ו"ברבור שחור". הדבר היחיד שדומה לאוסקרים: גם כאן בפרס השחקנית מתנהל מירוץ צמוד בין נטלי פורטמן ואנט בנינג (למרות שהמתחרה העיקרית של פורטמן היא דווקא ג'ניפר לורנס מ"קר עד עצם") בפעם הראשונה בתולדות הטקסים, חמשת השחקניות המועמדות לאוסקר מועמדות גם לפרס האינדיפנדנט ספיריט. זה רק מראה, אגב, עד כמה הפרסים – תכל'ס – די קרובים זה לזה באופיים.

=================

אתמול חולקו בצרפת פרסי הסזאר. "על אלים ואנשים" של זאבייה בובואה זכה בפרס הסרט. רומן פולנסקי זכה בפרס הבימוי ובפרס התסריט המעובד על "סופר הצללים". "גיינסבורג" זכה בפרס סרט הביכורים. "הקוסם" זכה בסרט האנימציה. "אוקיינוסים" זכה בפרס הסרט התיעודי. "הרשת החברתית" זכה בפרס הסרט הזר. הנה רשימת כל הזוכים.

==================

אן תומפסון וסשה סטון מהמרות ש"דבר אבוד" ("The Lost Thing"), סרט אנימציה אוסטרלי, יפתיע ויזכה באוסקר מחר, וינצח את "יום ולילה" של פיקסאר או את "טרופותי" הבריטי. אז חיפשתי אותו כדי לראות ומצאתי. צפו בו כאן. הוא אכן מקסים מאוד. אבל האם הוא יזכה?

=================

אל תשכחו: מחר (ראשון) ב-19:00 ההרצאה שלי "למי בכלל אכפת מהאוסקרים?" במסגרת ליל האוסקרים האלטרנטיבי של המכללה הישראלית לאנימציה שימשך משבע בערב עד שבע בבוקר. הכניסה חינם.

ומ-3:00 לפנות בוקר, בלילה שבין ראשון לשני, נהיה כולנו כאן יחד בפעם השישית בלייב-בלוג המסורתי של "סינמסקופ" לליל האוסקרים. כל הפרסים, כל הפרשנויות, רוב הבדיחות, הכל. דקה אחר דקה. וכתמיד, האבחנות הכי משעשעות והכי מדויקות מצליפות הן שלכם באיזור התגובות. ככה, למשל, זה נראה בשנה שעברה.

=אנחה=

הגיע הזמן לנעול את ההימורים. יש שנים שבהן יש לי תחושות בטן מאוד חזקות. לפני כמה שנים, למשל, שיניתי ביום ראשון בבוקר את ההימורים שלי כי פתאום היתה לי תחושת בטן ש"מיס סאנשיין הקטנה" יזכה בפרס הסרט. כולנו יודעים מה היה ערכה של תחושת הבטן הזאת. מצד שני, היו תחושות בטן שהוכיחו את עצמן יותר טוב. ומה זה "תחושת בטן"? האם זה סתם ניחוש? לכאורה לא, לכאורה זה ניסיון להעריך מרחוק לאיזה מהסימפטומים המוקדמים של האוסקרים לתת משקל יותר גדול. השנה, למשל, היתה לי לפני כמה שבועות איזושהי תחושת בטן לגבי זכייתה של היילי סטיינפלד בקטגוריית שחקנית המשנה. תחושת בטן הזאת, רגע, סותרת כל הגיון לוגי קר שעל פיו אני אמור לבחור את הימוריי, כי על פי הפרסים המקדימים, הפרס בקטגוריה הזאת צריך ללכת או למליסה ליאו או להלנה בונהם קרטר, אבל בשום אופן לא לסטיינפלד. אז למה אני עדיין מהמר עליה? תחושת בטן. ביום שני בבוקר יתכן ונגלה שזה היה סתם גזים.

אני הולך להסגיר לכם עכשיו את אחד הסודות הכי שמורים על הימורי האוסקר. אתם יודעים מי מבין חזאי האוסקרים הוא המדויק ביותר בשנים האחרונות? אן תומפסון, העורכת הראשית של "אינדי-ווייר". יש לה חושים ואנטנות מפותחים מאוד, ונדמה לי שגם יש לה פשוט לא מעט חברים חברי אקדמיה שאיתם היא בודקת לאן הרוח נושבת. אם הייתי חכם יותר, הייתי פשט מעתיק ממנה את ההימורים שלה ומרגיש בטוח. אלא שתומפסון מהמרת השנה על כמה זוכים מפתיעים למדי, ואילו טופס ההימור שלי מעט שמרני יותר. אז לשימושכם, אם אתם גם רוצים לשקלל הימור משל עצמכם, אני מצרף בכל קטגוריה גם את ההימור של אן תומפסון.

פורסם ב"פנאי פלוס", 23.2.2011

אני עוקב באופן קצת כפייתי אחרי האוסקרים כבר יותר מעשרים שנה, אבל השנה קרה משהו משונה מאוד: המירוץ התהפך לנו באמצע. אם עקבתם אחר הספירה לאחור שלי בחודש האחרון ראיתם את זה קורה יחד איתי. עד גלובוס הזהב היה נדמה שבאוסקר יהיה זוכה ודאי וחד משמעי אחד: "הרשת החברתית". אבל אז התברר שבשעה שכל מבקרי הקולנוע והעיתונאים באמריקה העריצו את "הרשת החברתית", אנשי הוליווד עצמה העדיפו דווקא סרט צנוע יותר, פחות היי-טקי (אבל לא פחות פטפטני): את "נאום המלך". כל הפרסים שחולקו מטעם הגילדות המקצועיות בהוליווד הלכו לסרט הזה. ומכיוון שאלה האנשים שגם מצביעים (חלקם) עבור האוסקרים, כל היתרון העצום שהיה ל"הרשת החברתית" נמחק. כעת, כל מי שמהמר נגד "נאום המלך" מסכן את כספו (הבהרה משפטית: זה מנוגד לחוק להמר על כסף על תוצאות האוסקר בארץ. להמר על שוקולד, לא).

 

בואו נבין משהו לגבי מירוץ האוסקר השנה: אם רק הייתם מזיזים את "נאום המלך" הצידה, היינו מקבלים את אחת השנים הכי מדהימות בתולדות הטקס. "התחלה", "אומץ אמיתי" ו"ברבור שחור", שלוש יצירות מופת בעיניי, מועמדים. ולצידם גם"הרשת החברתית" ו"צעצוע של סיפור 3 ", סרטים אדירים. ואז מגיעים גם הסרטים הנוספים, סרטים מקסימים למדי אבל שלא לגמרי ברור לי איך הם הגיעו לפסגת האוסקרים: "נאום המלך", "הילדים בסדר", "פייטר", "127 שעות" ו"קר עד העצם". אם התחרות היתה מתמקדת בין "הרשת החברתית", "התחלה", "אומץ אמיתי" ו"ברבור שחור", זה היה טקס מושלם (וקולין פירת יכול להישאר כזוכה בפרס השחקן, לגמרי מגיע לו). לפיכך, הבעיה היחידה עם האוסקרים השנה היא התחושה שלמרות סרטים המצוינים, ולמרות המירוץ הצמוד שמבטיח הפתעות בטקס, היא בסופו של דבר יש קונסנזוס בין המבקרים שזה לא יהיה הסרט הטוב שיזכה בסוף (לראייה: ראו את הסקר הזה שבודק בין מבקרי קולנוע מי לדעתם יזכה באוסקרים, ומי לדעתם צריך לזכות, וראו ש"נאום המלך" הוא לא פייבוריט של אף אחד מהם). הניתוק הזה בין דעת המבקרים ובין טעם האקדמיה גרם לכמה מבקרי קולנוע לתהות/לקוות שמה רוב הוליווד תתעשת ותצביע נגד "נאום המלך" ותיצור את אחד הטקסים הבאמת מפתיעים ולבלתי ניתנים לחיזוי. אבל זה נשמע לי כרגע כמו מדע בדיוני. המצב הוא שהשנה, הוליווד הולכת על סרט נעים ונוח לעיכול, והאקדמיה מזכירה שהיא בסופו של דבר עדיין גוף מבוגר ושמרן מאוד. קונטרסט די מפתיע לבחירה הלא-שמרנית כלל מהשנה שעברה, כשזכה "מטען הכאב".

 

 

בשנות השמונים, כחובב הימורי אוסקרים צעיר, קניתי ספרון אמריקאי שכותרתו היתה "איך לנצח בהימורי המשרד על זוכי האוסקר". הספר ניסה ללמד איך לאמוד את החשיבות של שלל הפרסים המקדימים את האוסקר. שם, לפני כ-20 ומשהו שנים, למדתי את החוק הכי חשוב: שימו לב לפרס גילדת הבמאים. הוא המנבא הכי טוב. מי שעדיין מוכר את הספר הזה כיום מרמה את הציבור. אחד הדברים שקרו בשנים האחרונות הוא שכל המדדים והברומטרים יצאו לגמרי מאיפוס. דוגמה: אם אכן גילדת הבמאים היא מדד כה מצוין, אז "נאום המלך" יזכה. אבל בשנים האחרונות דווקא פרס די זניח כמו "טקס בחירת המבקרים" הפך לחזאי די מושלם של האוסקרים. אבל כדי שהוא ימשיך בהצלחתו כמנבא אוסקרים "הרשת החברתית" צריך לזכות. ואם "הרשת החברתית" יזכה הוא יהפך, בתוך כחודש, מהדבר הכי צפוי להפתעה הכי גדולה. אז למי עלינו להאמין כיום?

 

 

במילים אחרות, בשנה שהיתה אמורה להיות הכי משעממת יצא לנו טקס אוסקר עם כמה סיכויים להפתעות. שימו לב בעיקר לקטגוריות השחקנית (שחקנית ראשית ושחקנית משנה), שם המירוץ הכי צמוד. וגם בקטגוריית הסרט הזר והסרט התיעודי, אם אתם גם מתמקדים במירוצים היותר אנינים.

 

אז מספיק למשוך זמן. הנה הימורי האוסקר שלי.

 

 

סרט:

ההימור שלי: "נאום המלך"

רגע של הפתעה: "הרשת החברתית" בססוף כן זוכה? ואולי "אומץ אמיתי"? אם זה קורה, אגב, האוסקרים הופכים בזאת לבלתי ניתנים לחיזוי יותר. שזה דווקא מעניין. אבל מה הסיכוי שזה יקרה?

ההימור של אן תומפסון: "נאום המלך".

 

 

במאי:

ההימור שלי: דיוויד פינצ'ר, "הרשת החברתית"

רגע של הפתעה: אם דיוויד פינצ'ר אכן יזכה. כאמור: הבמאי שזוכה בפרס גילדת הבמאים כמעט תמיד זוכה בפרס האוסקר על הבימוי, והשנה זכה טום הופר, הבמאי של "נאום המלך". אבל אולי פינצ'ר הוא הסטיבן סודרברג החדש ו"הרשת החברתית" הוא ה"טראפיק" של השנה, ולכן הוא יפתיע ויזכה באוסקרעל בימוי, בלי לזכות בפרס הגילדה קודם. וחוץ מזה – כתבתי את זה כאן לפני כמה שבועות: אל תזלזלו בבאפט"א, פרס האקדמיה הבריטי. ושם פינצ'ר זכה, ולא הופר. במילים אחרות: "נאום המלך" הוא "שיקגו" (את שני הסרטים קידם באופן אגרסיבי מאוד הארווי וויינסטין עד שזכו באוסקר) ו"הרשת החברתית" הוא "הפסנתרן" (פולנסקי זכה באוסקר אחרי שזכה בבאפט"א ומבלי שזכה בגילדת הבמאים לפני כן).

ההימור של אן תומפסון: דיוויד פינצ'ר.

 

 

שחקן:

ההימור שלי: קולין פירת, "נאום המלך"

רגע של הפתעה: אם כל אחד שהוא לא פירת יזכה בפרס. אין סיכוי שזה יקרה. אין סיכוי.

ההימור של אן תומפסון: קולין פירת.

 

 

שחקן משנה:

ההימור שלי: כריסטיאן בייל, "פייטר"

רגע של הפתעה: אם ג'פרי ראש יזכה על "נאום המלך". האמת, מאז שראש זכה בבאפט"א אני מהסס כאן. אני הימרתי ודייקתי לפני שנתיים ששון פן ינצח את מיקי רורק באוסקר, למרות שרורק היה המועמד המוביל. וזאת על סמך הזכייה של פן בבאפט"א. האם כריסטיאן בייל הוא רורק או פן? שאלה טובה. ובכל זאת, אלך כאן על בטוח ואהמר על בייל.

ההימור של אן תומפסון: כריסטיאן בייל.

 

 

שחקנית:

ההימור שלי: נטלי פורטמן, "ברבור שחור"

רגע של הפתעה: אם אנט בנינג תזכה על "הילדים בסדר". פורטמן זכתה ברוב הפרסים המקדימים, אבל לבנינג יש לובי מאוד חזק ושני שלושה הפסדים מאחוריה. האמת, הסיכוי שלה כאן לחולל מהפך הוא לא רע בכלל.

ההימור של אן תומפסון: אנט בנינג, "הילדים בסדר".

 

 

שחקנית משנה:

ההימור שלי: היילי סטיינפלד, "אומץ אמיתי".

רגע של הפתעה: כל מי שתזכה כאן שהיא לא מליסה ליאו, זו תהיה הפתעה. זו הקטגוריה הכי צמודה במירוץ. ולשמחתי, בשבועות האחרונים ראיתי שעוד מנבאי אוסקר אמריקאים מהמרים על סטיינפלד. אבל שיהיה ברור: זה הימור חסר כל הגיון. סטיינפלד לא זכתה באף פרס מקדים, ואם היא תזכה זה יהיה די חסר תקדים. גם בהתחשב בעובדה שילדה בת 14 שזה סרטה הראשון תנצח את אחת השחקניות הוותיקות והמוערכות (בטלוויזיה בעיקר), מליסה ליאו, שזכתה בכל פרס אפשרי בדרך לאוסקר. והיא גם מגלמת דמות אמיתית. מצביעי האוסקר כמעט תמיד מצביעים עבור שחקן שמגלם דמות אמיתית. ורגע: יש גם את הלנה בונהם קרטר. היא זכתה בבאפט"א על גילומה את מלכת אנגליה ב"נאום המלך". גם היא יכולה להפתיע ולזכות. בקיצור, זו הקטגוריה הכי מותחת של הערב, ויש סיכוי שהיא תחולק ממש בפתיחת הטקס.

ההימור של אן תומפסון: הלנה בונהם קרטר, "נאום המלך". מה??!! באמת?? תבינו, אני מאמין שכשאן תומפסון מהמרת, זה לא סתם ניחוש, אלא זה מבוסס על שיחות עם מצביעים.

 

 

סרט אנימציה:

ההימור שלי: "צעצוע של סיפור 3".

רגע של הפתעה: זו הקטגוריה הכי קלה של הערב. כל סרט שיזכה כאן שהוא לא "צעצוע של סיפור 3" יהיה כזה שוק שיהיה ברור שחברי האקדמיה החליטו השנה למלא את טפסי הבחירה שלהם עם רצח בעיניים.

ההימור של אן תומפסון: "צעצוע של סיפור 3 ".

 

 

תסריט מקורי:

ההימור שלי: "נאום המלך"

רגע של הפתעה: אם "התחלה" יזכה. למעשה, זו תהיה הפתעה שאריע לה. התסריט של כריסטופר נולן ל"התחלה" הוא מעשה גאונות, ומגיע לו אוסקר אחרי שלא טרחו לתת לו אפילו מועמדות על בימוי הסרט. אם הייתי חבר אקדמיה, זה הסרט שהייתי מצביע לו.

ההימור של אן תומפסון: "נאום המלך".

 

 

תסריט מעובד:

ההימור שלי: "הרשת החברתית"

רגע של הפתעה: אין. ארון סורקין יזכה.

ההימור של אן תומפסון: "הרשת החברתית".

 

 

סרט זר:

ההימור שלי: "בעולם טוב יותר" (דנמרק)

רגע של הפתעה: בפעם הראשונה מזה שלוש שנים שאין כאן סרט ישראלי, ופתאום התחרות הזאת פחות מעניינת, אה? בכל אופן, המועמד המוביל בקטגוריה הזאת הוא דווקא "ביותיפול" המקסיקני שהעניק מועמדות נוספת לשחקן הראשי שלו, חאווייר בארדם. כך שהוא הזוכה הצפוי יותר. ההפתעה תהיה אם אכן הסרט הדני ינצח (מהסיבה הפשוט שלמדנו שבקטגוריה הזאת, הפייבוריט כמעט תמיד מפסיד).

ההימור של אן תומפסון: "בעולם טוב יותר".

 

 

סרט תיעודי:

ההימור שלי: "Inside Job".

רגע של הפתעה: התחרות כאן די צמודה. ההפתעה הכי גדולה תהיה אם בנקסי אכן יזכה על סרטו שכלל-לא-בטוח-אם הוא תיעודי, "היציאה דרך חנות המזכרות". אבל אני מעריך שאם מישהו יכול לגזול למותחן הכלכלי את האוסקר זה דווקא סרט המלחמה המצוין, "רסטרפו". אבל "Inside Job" זכה בשלל פרסים בדרך אל האוסקר, והוא גם אחד הסרטים כי מרשימים שראיתי השנה.

ההימור של אן תומפסון: "היציאה דרך חנות המזכרות". (זכיה שתהווה רגע טלוויזיוני מעניין כי יהיה מסקרן לראות מי יעלה לבמה לקבל את הפרס. בנקסי הרי מעולם לא הראה את פניו, או חשף את שמו האמיתי. האם ישלח נערה אינדיאנית כמו מרלון ברנדו, או את תיירי גואטה, שהוא למעשה גיבור הסרט שלו, או שמא יעלה על הבמה עטוי מסיכה?)

 

 

אלה עשר הקטגוריות הראשיות. הנה ההימורים שלי על 14 הקטגוריות הבאות, שרק מעריצי אוסקרים מושבעים מתעניינים בהן:

 

 

צילום: "אומץ אמיתי".

עריכה: "הרשת החברתית".

אפקטים: "התחלה".

עריכת סאונד: "התחלה".

מיקס סאונד: "התחלה".

תלבושות: "אליס בארץ הפלאות".

עיצוב תפאורה: "אליס בארץ הפלאות".

איפור: "איש הזאב".

פסקול: "נאום המלך".

שיר: "צעצוע של סיפור 3 ".

סרט קצר: "Na Wew".

סרט אנימציה קצר: "טרופותי".

סרט תיעודי קצר: "כבר לא זרים" (סרט שצולם בבית הספר ביאליק-רוגוזין בתל אביב).

 

 

ועכשיו תורכם. מה ההימורים שלכם? כתבו אותם בתגובות.

אתמול סוף סוף ראיתי את "127 שעות", סרט שחמש הדקות האחרונות הנפלאות שלו מצדיקות את כל 90 הדקות שבאו לפניהם. דני בויל הזה הוא להטוטן של קולנוע ועיקר הסרט הוא משחקי מצלמה. אכתוב על הסרט ביתר אריכות ונימוק בקרוב. אבל חוץ מלצפות בסרט, גם האזנתי בימים האחרונים לפסקול שלו. בסרט, למשל, יש שימוש אדיר ומאוד אירוני, שעובד מצוין, בשיר "יום מקסים" של ביל וויתרס. בדיסק, השיבוץ שלו נראה מודבק. אבל יש בסרט ובדיסק שני קטעים מוזיקליים אדירים.

הנה הראשון, שמלווה את כותרות הפתיחה, "לא לשמוע יותר מוזיקת גלישה" של פרי בלאד. השיר המלא הרבה יותר מבריק מהגרסה החתוכה שמופיעה בסרט. זה שילוב בין טוקינג הדס/טום טום קלאב/ופתאום שילוב של ויסאז' באמצע. וכל דקה, מדוד, השיר משנה כיוון. פנטסטי.

ושיא הסרט שכה התלהבתי ממנו, מולם וערוך לצלילי השיר "פסטיבל" של סיגור רוס. כבר כתבתי כאן בעבר שלשים סיגור רוס בפסקול סרט זה כמעט לא הוגן. זה תמיד ייצא מדהים. וכאן, דני בויל הגיע לשיא. השיר המלא הוא תשע דקות, בסרט מופיע הקטע שמתחיל בדקה ה-4:30, מרגע כניסת התופים, וכל הסוף בנוי על הקרשצ'נדו של השיר:

אני מקווה שעד שהפוסט הזה יעלה כל בעיות הגישה והגלישה שהציקו לנו ביומיים האחרונים יפתרו. כך מבטיחים לי. ובכל מקרה, מי שהגיע לכאן בכל זאת, תודה על המאמץ ועל הסבלנות.

================

מי שרוצה להבין עד כמה המירוץ לאוסקר השנה מטורלל, שיעיף מבט בשני הפוסטים האלה: גם סקוט פיינברג וגם ה"לוס אנג'לס טיימס" פרסמ טפסי בחירה של ארבעה חברי אקדמיה – שחקן, במאי ושני תסריטאים. אמנם אי אפשר להסיק שום דבר מארבעה טפסי בחירה מתוך למעלה מ-5,000, אבל זה לפחות מראה כמה הכל פרוץ, וכנראה חוץ מהזכייה של קולין פירת כלום לא סופי.

אבנר שביט מפרסם ב"וואלה" את הימורי האוסקר שלו. יש לו לפחות שני הימורים נועזים למדי: הוא בוחר, למשל, בג'פרי ראש כזוכה בקטגוריית שחקן המשנה, קטגוריה שבה כריסטיאן בייל אמור להיות המועמד המוביל. האמת, בחירה אמיצה שיתכן שתשתלם לו היטב. ההגיון מאחורי הבחירה די מוצק: ראש זכה בבאפט"א, והבאפט"א היא מקום לא רע לחיזוי מהפכים. בזכות הבאפט"א אני הצלחתי בעבר להמר נכון על הזכיות הלא-ממש צפויות של אדריאן ברודי ומריון קוטאר. שביט לא לבד. גם סקוט פיינברג מהמר על ראש. אז למה אני לא בוחר גם בג'פרי ראש? כי אני חושב שכשג'פרי ראש זוכה בבריטניה זה לא אומר הרבה לגבי האוסקר. זה (כמעט) מגרש ביתי. ואם הייתי מהמר על ראש הייתי מהמר גם על הלנה בונהם קרטר, שגם היא זכתה בבאפט"א, מה שאומר ש"נאום המלך" הולך לחוף בענק. ולא נראה לי שזה יקרה (קרי: אני מקווה שזה לא יקרה). מצד שני, הטוויסט שאני חושב שהבאפט"א כן מנבא זה את הזכיה של דיוויד פינצ'ר בבימוי על חשבונו של טום הופר, הבמאי של "נאום המלך".

ההימור המעניין השני של שביט: הוא בוחר ב"127 שעות" כזוכה בקטגוריית השיר. אני ממש נוטה ללכת בעקבותיו כאן. מהסיבה היחידה: השיר של דיידו ושל א.ר רחמן פשוט מקסים בעיניי. אבל הקטגוריה הזאת פרוצה לחלוטין. המרו עם קוביה. אני בוחר ב"צעצוע של סיפור 3 " בשביל האקשן, וגם כי נראה לי שהסרט הזה ייצא מהטקס עם יותר מפרס אחד.

אם אתם לא קוראים "פנאי פלוס", תקבלו את ההימורים שלי (כולל עדכונים של הרגע האחרון) מחר.

===========

הפרויקט השנתי המרשים של כריס טייפלי: בחירת עשרת השוטים היפים של השנה, בליווי דברי פרשנות של הצלמים שאחראים להם. חלק א' (מקומות 10 עד 6), חלק ב' (מקום 5 עד 1).

===================

הווידיאו הזה מסתובב כבר שלושה ימים, אבל אנחנו היינו עסוקים כאן בתיקון תקלות. אז הנה, באיחור: רוברט רודריגז ממלא את אסמי חשבון הבנק שלו אחרי "מצ'טה" ומביים סרט קצר בשם "בלאק ממבה", שהוא בעצם פרסומת ויראלית מושקעת למדי לנייקי, עם קובי בריאנט בתפקיד הראשי. יש עוד כמה כוכבים שצצים בדרך. אם אגיד לכם מי, זה יגרום לכם ללחוץ מיד על כפתור הצפייה, אבל אז יהרוס לכם את רגע החיוך כשהם נכנסים לסצינה. האמת, חלטורה, אבל זה סימפטי. ויש עניין שצריך לשים לב אליו: אני חושב שכשרודריגז אומר שם "שילוב תוכן שיווקי בסרט מאפשר לנו תקציב גדול יותר, ותקציב גדול יותר פירושו יותר פיצוצים" הוא לא מדבר בציניות. הסרט הזה הוא שיר הלל מפורש ומודע לעצמו לתוכן שיווקי. הפוסט הזה, אגב, מוגש לכם בחסות אורנג'.

קראתי הבוקר ב"הארץ" שההרכב המנצ'סטרי Hurts יגיע להופעה ברדינג 3 (זאת, כמובן, בהנחה ששבוע לפני ההופעה הוא לא יבטל את הגעתו במחאה על הכיבוש הישראלי בשטחים). אבל זאת הזדמנות מצוינת עבורי לדון רגע בצמד הזה, שאחראי לאחד השירים שהכי נדבקו לי למוח בחודשים האחרונים ובשום אופן לא מצליח להשתחרר משם.

הבעיה: אני נער אייטיז. ו-Hurts מפציצים אותי בקונפטי של נוסטלגיה לפופ האייטיזי. הפופ הכי גילטי-פלז'רי (באייטיז הכי מדברים נורא בלועזית), שנשמע כמו מאתיים להקות נשכחות מלפני קצת פחות משלושים שנה. זה משומש ונדוש וקיטשי. אבל אני פשוט מת על זה ומזמזם את זה בלי הרף.

אבל מה שהכי מצחיק אותי אצל Hurts הוא איך הווידיאואים שלהם למעשה מספרים את הסיפור כולו. ללהיט שלהם "Wonderful Life" נעשו שני וידיאו-קליפים. זה הראשון. בעיני הוא נורא מצחיק:

כלומר, ככה הם ראו את עצמם בהתחלה. גותים כאלה, מנגנים בקטקומבות, המשך ישיר לבאוהאוס, הקיור או סיסטרז אוף מרסי. עד שהגיעה חברת התקליטים, אני מניח, ואמרה: רגע רגע, אתם לא באוהאוס, ושחור לבן זה נורא מדכא. אתם וואם!, אתם ספנדאו בלט, אתם רוברט פאלמר. ואז הם הלכו וצילמו קליפ שני, בצבע. והוא, בעיני, אפילו עוד יותר מצחיק. אם היו צריכים ליצור פרודיה של האייטיז, בסאונד ובמראה, ככה זה היה נראה:

הבעיה היא שהשיר נורא ממכר, ומעורר אצלי געגועים להמון להקות אלקטרוניות מאנגליה ומגרמניה שתמיד נורא חיבבתי (לדיסק שלהם הם קראו "Happiness", כשם הדיסק של הרכב אלקטרוני אחר שנורא אהבתי, The Beloved). הנה דוגמה להרכב דומה מלפני כמה שנים שבא ונעלם, אבל שנורא חיבבתי. ואם תהיתי למה אני שומע את "Wonderful Life" ונזכר בהול אנד אוטס, התברר לי מאוחר יותר שאת הרימיקס לשיר עשה ארתור בייקר, מי שגם הפיק שירים להול אנד אוטס (השתקם יפה מאז המאסר, מתברר).

ויש לי תחושה ש-Hurts הם וואן היט וונדר. אף שיר אחר שלהם לא מתקרב לזה. אני טועה?

ואם כבר "Wonderful Life" והאייטיז, הנה יצירת המופת מ-1987 בעלת אותו שם, ששר ברנש ושמו בלאק. השיר מקסים, ויש לו את אחד הקליפים הכי יפים אי פעם, ובאופן די מדהים, קליפ שלא התיישן. מישהו שם ראה את הקליפים שעשה אנטון קורבין לדפש מוד, ויצא לא רק לחקות, אלא להוסיף לתוכם כמות יפה של רגש – ובלי גרם של ציניות – שמבדילים אותו מהקליפים של קורבין. אין שוט אחד בקליפ הזה שאינו מושלם:

וזה די משונה: שני זמרים עם קול עצוב ששרים כמה העולם יפה, לא?

לא קורה לי הרבה להיות באירוע ואז לקרוא למחרת דיווח עיתונאי עליו, ואז לראות עד כמה גדולים הפערים בין מה שקרה באמת ובין מה שכתוב בדיווח, שניזון מחלקיקי מידע הנמסרים על ידי בעלי אינטרסים המטים מראש את המידע שהם מעבירים.

הבוקר קראתי דיווח קצרצר, טור צד בעמוד 29, לא יותר מ-80 מילה, ב"דה מרקר". הכותרת: יחיאל שבי מונה ליו"ר זמני של מועצת הקולנוע. אני, למעשה, לא צריך להמשיך הלאה לידיעה. השגיאה כבר בכותרת. יחיאל שבי לא מונה ליו"ר הזמני של מועצת הקולנוע.

אני חבר מועצת הקולנוע. אתמול התקיימה הישיבה החודשית של המועצה, והישיבה הראשונה מאז שמיכה חריש, יו"ר המועצה, נאלץ לפרוש כדי שיוכל לקחת על עצמו את תפקיד היו"ר הזמני של מפלגת העבודה. לכאורה, היה מתבקש להקפיא את ישיבות המועצה עד ששרת התרבות תמנה יו"ר זמני, או יו"ר קבוע. רק השרה יכולה למנות יו"ר זמני למועצה. אבל הישיבה אתמול הייתה חיונית. זו, למעשה, הישיבה החשובה של השנה עבור כל גופי הקולנוע הנתמכים על ידי משרד התרבות, שכן זו הישיבה שבה בקשות התמיכה של כל הגופים עולות לדיון ולהצבעה, אחרי שעברו ביקורת בתתי-ועדות בשבועות הקודמים. דחיית הישיבה הזאת משמעה עיכוב בהעברת כספים למוסדות הקולנוע בארץ, והקפאת תעשיית הקולנוע בארץ.

מועצות כאלה הן מקום מסודר והיררכי, עם יעוץ משפטי צמוד, ולכן היה צורך למנות אד-הוק יו"ר זמני לצורך ניהול הישיבה הזאת בלבד. אלה כללי הטקס. יחיאל שבי, דובר משרד התקשורת וחבר המועצה בשלוש השנים האחרונות, רצה בכך, וקיבל. אם תתקיים ישיבת מועצת קולנוע נוספת לפני שימונה יו"ר (קבוע או זמני) שוב יצטרך להתמנות יו"ר זמני אד-הוק לצורך הישיבה בלבד. ואז זה יהיה מישהו אחר. אני כבר מודיע לאופיר בר-זוהר ולעורכיה שזה יהיה בזבוז זמן ודיו לפרסם על כך ידיעה בחודש הבא.

מה שכן, יהיה בהחלט נכון מצד מועצת הקולנוע (כולל אני) ומצד בכירי תעשיית הקולנוע, ללחוץ על שרת התרבות למנות יו"ר למועצת הקולנוע (זמני, אם היעדרותו של חריש היא רק עניין של שבועות ספורים, או קבוע, אם צריך כבר להתרגל לעידן שאחרי חריש).

ובחזר לחדשות: יחיאל שבי כבר אינו היו"ר הזמני של מועצת הקולנוע. מינויו פג אמש ב-19:00.

אוקיי. האוסקר ממש מתקרב. מתחילים לסגור קצוות, ולארגן עניינים אחרונים, ומתחילים לצבור שינה לקראת הלייב-בלוג המסורתי (בפעם השישית!) שנקיים כאן בלילה שבין יום ראשון ליום שני, החל מ-3:00. לייב בלוג האוסקרים, מאז השקת הבלוג הזה, הוא הפוסט הנקרא ביותר של השנה. זה הסופרבול של "סינמסקופ". אבל עוד לפני כן: בשישי אני מקווה להעלות כאן את הימוריי הסופיים. המצב כל כך לא החלטי – לא רק אצלי אגב – שאני עדיין חושב לשנות כמה מהימוריי ברגע האחרון. יש לי תחושה שיהיו בטקס השנה כמה וכמה הפתעות, השאלה היא האם אצליח לזהות אותם מראש. שימרו את ההימורים שלכם וצרפו אותם לתגובות בפוסט ההימורים של יום שישי (השנה אין טופס הימורים מסודר). וביום ראשון, אני מזכיר, יתקיים מרתון אוסקרים במכללה הישראלית לאנימציה, מ-19:00 עד 7:00. בתחילתו, אני ארצה ואנסה לענות על השאלה "למי בכלל אכפת מהאוסקרים?", ואחרי תדבר טל לוטן על סרטי האנימציה המועמדים השנה. ואז יהיו ניחושי אוסקר עם פרס ראוי. ולבסוף, הקרנת טקס האוסקר על מסך גדול באולם ההקרנה של המכללה (ואם תביאו אתכם לפטופ או סמאטרפון, תוכלו להשתתף במקביל גם בלייב-בלוג של "סינמסקופ"). והכל בחינם. ומטר וחצי שמאלה מהסינמטק (או ימינה, אם אתם באים מקרליבך): רחוב הארבעה 4, תל אביב (קומה א'. מעל הגלידריה).

עכשיו נעבור לקטגוריית השיר. רק ארבעה שירים קיבלו מוועדת מיון השירים ניקוד שמספיק כדי להיכלל במועמדים, לכן השנה יש רק ארבעה מועמדים. שניים מהם, כמו פעם, מסרטי אנימציה. היו שנים שדיסני שלטה בקטגורייה הזאת, ויש לזה זכר מרשים למדי במועמדויות השנה: גם אלן מנקן (המועמד על השיר מ"פלונטר") וגם רנדי ניומן (המועמד על השיר מ"צעצוע של סיפור 3 ") הם שניים מהמלחינים הכי מעוטרי מועמדויות בתולדות האוסקרים, רובן על סרטי אנימציה של דיסני ו/או פיקסאר. זו המועמדות ה-20 של מנקן, והמועמדות ה-21 של ניומן. ההבדל הוא שניומן זכה כבר באוסקר אחד (על השיר מ"מפלצות בע"מ"), אבל מנקן זכה כבר בשמונה אוסקרים (למעשה, המצב היה כזה שבתחילת שנות התשעים, אם מנקן היה מועמד, מנקן היה זוכה).

מאז השתנו הדברים. סרטי האנימציה של דיסני איבדו את הזוהר והיוקרה ואת הגרוב, והפסיקו להיות המיוזיקלס הנהדרים שהם היו בימי ג'פרי קצנברג, וממילא שירי מיוזיקלס די יצאו מהאופנה באוסקרים. איימי מאן ואליוט סמית הופיעו באוסקרים, אלטון ג'ון, פיל קולינס, אמינם, ברוס ספרינגסטין ובוב דילן זכו. פיטר גבריאל היה מועמד. שני שירי היפ-הופ (מתוך "8 מייל" ו"Hustle and Flow"), שיר קאנטרי (מ"לא לא שפוי"), ושיר הודי  (מ"נער החידות ממומבאי") זכו בפרסים בעשור האחרון. עכשיו הציבו את כל אלה אחד נגד השני. מי יזכה? הו, שאלה טובה.

הנה ארבעת השירים המועמדים, זמינים להאזנתכם ולבחירתכם (לחצו על הלינקים כדי להפעיל את הנגן של כל שיר). סידרתי אותם לפי מה שנראה לי כמו הסדר ההגיוני של סיכויי הזכייה שלהם.

1. מתוך "צעצוע של סיפור 3 "

כאמור, מועמדות 21 לרנדי ניומן, מתוך אחד הסרטים הכי אהובים של השנה, והסרט הכי קופתי של השנה. זה המועמד המוביל לזכייה, ולא מעט לאו דווקא בגלל השיר – הסימפטי לכשעצמו – אלא כהוקרה לסרט, וגם לרנדי ניומן, אחד האנשים הכי אהודים בתעשייה. אם הוא יזכה, זה יהיה האוסקר השני שלו.

"אנחנו צריכים להיות ביחד". רנדי ניומן (צעצוע של סיפור 3)

2. מתוך "127 שעות"

לא.ר רחמן, המוזיקאי ההודי שכתב את השיר, יש כבר שני אוסקרים: על הפסקול ועל השיר מתוך "נער החידות ממומבאי". וזה שיתוף הפעולה החדש שלו עם דני בויל. האמת, אם בוחנים את השירים רק מבחינה מוזיקלית, זה השיר שאני הכי מחבב מתוך הרביעיה. קודם כל, כי יש לי חיבה לדיידו, וגם לצליל הפיטר גבריאלי של השיר. והוא גם שיר לא לחלוטין צפוי, מהסוג שמתגנב מאחוריך באיטיות, ולא סוחף אותך מיד. אולפני פוקס וחברת יוניברסל מיוזיק הזדרזו להוציא קליפ לשיר אבל אני לא משלב אותו כאן כי הוא די הורס את כל הסרט, אם לא ראיתם. מה שכן, בתחילתו אפשר לראות מה הכלי שעליו מנגן רחמן שעושה את צליל הסלייד-באס היפה הזה שמלווה את השיר. אם רנדי ניומן יפסיד, זה השיר שיזכה (ורחמן יחלוק את האוסקר השלישי שלו עם דיידו ועם אחיה, רולנד ארמסטרונג, שותפיו לכתיבת השיר).

"If I Rise". דיידו וא.ר רחמן (127 שעות)

3. מתוך "פלונטר"

המועמדות ה-20 של אלן מנקן, אחד המלחינים הגדולים האחרונים של המיוזיקל ההוליוודי הקלאסי. הפסקולים שלו ל"בת הים הקטנה", "היפה והחיה" ו"אלאדין" הם מהאהובים עליי מכל פסקולי המיוזיקלס ההוליוודיים, ו"פלונטר" היה מעין ניסיון לחזור אל הפורמט הזה: סרט נסיכות עם שירים. והאמת? אני חשבתי שהוא היה נהדר. ממש אהבתי את הסרט הזה. ולא יעזור, אני סאקר גמור לשירים האלה של דיסני, שהם פצצת קיטש עצומה, אבל מרגשים אותי נורא (הם בעיקר עובדים מול הסצינה בסרט, ולאו דווקא בהאזנה נפרדת). אבל לשיר הזה, ככל הנראה, אין באמת סיכוי לזכות. אם הוא יזכה, מנקן – שזה יהיה האוסקר התשיעי (!) שלו – יחלוק את הפרס עם גלן סלייטר, שכתב את המילים. מנדי מור מבצעת את השיר יחד עם זכארי לוי.

"אני רואה את האור". מנדי מור (פלונטר)

4. מתוך "Country Strong"

סרט על מוזיקת קאנטרי? תשכחו מהסיכויים לראות אותו בארץ. בשנה שעברה סרט על זמר קאנטרי זכה בשיר וגם בפרס השחקן ("לב לא שפוי"), ועדיין נגנז. בגלל הזכיה של שיר קאנטרי בשנה שעברה יש כאלה שטוענים שלשיר הזה יש גם סיכוי השנה, בייחוד בזכות העובדה שגווינת פאלטרו מבצעת אותו (ומאז ההופעה שלה ב"Glee" אנשים די נשפכים גם מגווינת פאלטרו הזמרת). היא גנבה את ההצגה לפני כמה שבועות כשהופיעה עם שיר הנושא מהסרט בטקס פרסי הקאנטרי. השנה באוסקרים יחזירו את השירים לטקס – לא מעט בזכות העובדה שהם רצו את פאלטרו שרה גם אצלם. וכך יהיה (השיר שמועמד לאוסקר הוא שיר אחר, קצת, לא זה שיא שרה בפרסי הקאנטרי). וכך יהיה לנו באוסקרים הקרובים את פאלטרו, דיידו, מנדי מור ורנדי ניומן. לא רע. אגב א': בגלל שהרבה זמן לא ראינו את גווינת פאלטרו בסרט אז לא יצא לי הרבה זמן להגיד את זה, אבל רק שתדעו שאני חושב שגווינת פאלטרו אדירה. אגב ב': היא רק מבצעת את השיר. אם הוא יזכה באוסקר, מי שיקבל את הפרס בפועל הם כותבי השיר: טום דאגלס, הילרי לינדסי וטרוי ורגס, שזו המועמדות הראשונה לשלושתם.

"באה הביתה". גווינת פאלטרו (Country Strong)

נו, אז מי מהם יזכה?

מספרים על רבי נחמן שהוא היה יוצא בכל יום אל הטבע להתבודדות, לדבר בשפה פשוטה עם הקב"ה. ושם, מרוב תפילות ותחנונים, הוא היה בוכה ובוכה ובוכה בלב שבור. בלי סוף דמעות של תחנונים ותפילות הוא היה משיר. אבל לחסידים שלו הוא הורה: תהיו בשמחה תמיד. נזכרתי בסיפור הזה(*), שמופיע בספר "השתפכות הנפש", כשראיתי את הקליפ החדש של להקת הבית של הבלוג, אלפנט פרייד(**).  השיר נקרא "Happy" והוא הסינגל הראשון מתוך הדיסק השני והנפלא שלהם, "Home". והקליפ צולם בשמורת ג'ושוע טרי בקליפורניה. אנשי השיווק של קסטרו מתבקשים לעשות Play עכשיו:

(*) למרות שאנשי אלפנט פרייד – שפועלים בברוקלין – הם קרובי משפחה שלי, אין להם שום קשר לרבי נחמן. כל ההקדמה היא אסוציאציה פרטית שלי למראה הקליפ ולמשמע השיר, שמעביר אותנו מדמעות ולב שבור, אל שמחה והתעלות.

(**) אלפנט פרייד הם אסטל ברוך הבריטית ועדו פלוק הישראלי. עדו, כזכור, הוא גיסי, ומפעיל תת הבלוג בתוך "סינמסקופ" הסוקר את השלבים שלו בהפקת סרטו העצמאי, "אף פעם לא מאוחר מדי".