אני לא מאמין ש"בורלסק" מופץ בארץ ו"127 שעות" לא. אני פשוט לא מבין את זה.
פורסם ב"פנאי פלוס", 2.2.2011
וואו, אנחנו בעונה החמה. יופי של סרטים יש עכשיו בבתי הקולנוע. אם החמצתם, לכו להשלים. את "רשת החברתית" ראיתם? ו"נאום המלך" שיעשע אתכם? וכבר הסתחררתם מ"ברבור שחור"? האם "קר עד העצם" לפת אתכם? והאם הופנטתם מ"אי שם"? וחכו חכו, תנו לי לעשות לכם טיזר: בעוד שבועיים מגיע "אומץ אמיתי" של האחים כהן, וזה פשוט סרט אדיר. ארחיב עליו בקרוב מאוד.
אבל בין הפרחים היפים האלה צומחים גם דרדרים. והאמת, אם מסתכלים על המצב היטב, הרי שבכל רגע נתון יש יותר סרטים בינוניים ורעים בבתי הקולנוע מאשר סרטים טובים. למעשה, עצם העובדה שיש כרגע כל כך הרבה סרטים טובים היא סוג של נס. אז השבוע אתרע מזלנו להיתקע במדור עם משלוח עבש של סרטים בינוניים ומטה. בואו נצלח אותם, כדי להגיע אל הטובים יותר בשבועות הבאים (בלי נדר).
חלק מקיטונות הזעם שספג ריקי ג'רווייס בעקבות הבדיחות שסיפר כשהנחה את גלובוס הזהב היה בעקבות בדיחה שלו שרמזה לכך שחלק מהמועמדויות לגלובוס הזהב הושגו באמצעות כל מיני טובות הנאה ולכאורה-שוחד שקיבלו חברי אגודת עיתונאים הזרים בהוליווד. היתכן שג'רוויס פשוט דיבר אמת? ואילו אנחנו לא ממש אוהבים לשמוע אמת כשהיא נאמרת בפריים טיים מול 17 מיליון צופים (באמריקה)? כי הבדיחה הזאת היתה מעוגנת בדיווח חדשותי – לאו דווקא נכון, יש לסייג – שפורסם כמה ימים לפני הטקס לגבי האשמה שהועלתה על ידי יחצן שסיפר על מסע תענוגות שזכו לו מצביעי גלובוס הזהב במימון הפקת הסרט "בורלסק". ואז, כשהסרט היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר (בקטגוריית קומדיה/מיוזיקל) וזכה בפרס השיר הטוב ביותר (על שיר שאפילו המחברת שלו סיפרה בנאום התודה שלה שהוא כמעט ונחתך החוצה מהסרט) אי אפשר היה שלא לתהות מה קורה כאן. אבל אולי אנחנו סתם חושדים בכשרים? אולי הסרט באמת טוב? ואולי, בגלל הפיצול בין דרמות וסרטים מוזיקליים בגלובוסים, הוא פשוט זכה מן ההפקר כי לא היו סרטים אחרים שיתמודדו על הקטגוריה? ואז, בשבוע שעבר פורסמו המועמדויות לאוסקר ומי נעדר משם לחלוטין? "בורלסק". לא בקטגוריית התלבושות ולא בקטגוריות המוזיקליות. כלום. משונה, בגלובוס הזהב כה התלהבו ממנו ובאוסקרים התעלמו ממנו? כשהשיר שזוכה בגלובוס הזהב בכלל לא מועמד לאוסקר אני מתחיל לחשוד.
לכן, אם אם אתם מתפתים לצפות ב"בורלסק" על סמך המועמדויות והזכיות שלו ב"גלובוס הזהב", חישבו שוב. אבל אם אתם מחפשים השראה למופע הדראג החדש שלכם, או אם את מעריצים של שר וכריסטינה אגילרה, ייתכן וזה בדיוק הסרט עבורכם.
סטיב אנטין הפך משחקן נשכח לבמאי, שחתום על אורגיית הקאמפ המשונה הזאת שנקראת "בורלסק". דמיינו כל סרט מוזיקלי, קוואזי-גיי פרנדלי, שראיתם בארבעת העשורים האחרונים ועשו מהם מישמש אחד גדול. אין ספק שאנטין חולם בלילה הוא בוב פוסי הבא, וסרטו נראה כמו ניסיון למזג בין "קברט" ו"שיקגו". הבעיה היא שמה שיוצא לו זה יותר "חופשיות על הבר" פוגש את "נערות שעשועים". ומתברר שלא רק שאנטין אינו בוב פוסי, הוא אפילו לא רוב מרשל. מרשל ניסה להיות בוב פוסי כשביים את "שיקגו", ולמען האמת עשה עבודה לא רעה שם, לפחות באנרגיות וסטייל, אם לא במהות או עומק. מאז, הוא לא מצא את הנישה שלו ("שודדי הקריביים 4 " בדרך…). אנטין, למרבה הצער, כושל כבר מהצעד הראשון.
אני אתן לסרט קרדיט שהוא נראה לא רע, אבל זה רק מדגיש כמה פוטנציאל התבזבז כאן. למיוזיקלס יש כוח לסחוף – בין אם זה מיוזיקל משובח כמו "מולן רוז'", או אפילו מיוזיקל פחות מלהיב כמו "נערות החלומות" – אבל "בורלסק" נותר חסר חיים.
עלילת הסרט, שמטיח את נקודות המוצא הדרמטיות שלו בפנינו בלא עידון, עוסקת בנערה ענייה שמגיעה מעיירה קטנה לעיר הגדולה עם חלומות להפוך לזמרת. במקום זה, היא נקלעת למועדון בורלסקה מיושן – קצת כמו מועדון חשפניות, רק בלי החשפניות – המנוהל על ידי שר ושנמצא בסכנת סגירה. וכך, כמו מתוך "הכל אודות חווה", הדיוה הצעירה צומחת למרגלות הדיווה הישנה. אבל התעלומה העיקרית נותרת: איך עם שר ועם גב' אגילרה בתפקידים הראשיים, הצליח אנטין להנפיק סרט כל כך דל בכריזמה.
תגובות אחרונות