זו מהטעויות האלה שקל לראות איך הן קורות, לאפסוס רגעי של ריכוז ומילים שכמעט יותר מדי דומות זו לזו: ב"גלריה" דיווחו הבוקר על זכייתו של הסרט של דארן ארונופסקי בפסטיבל ונציה. בכותרת מופיע הצירוף "נוק אאוט", ובטקסט נקרא הסרט "המתאגרף". אלא שזה "The Wrestler", שזה "המתאבק". ולא היאבקות בסגנון יעל ארד, אלא היאבקות בנוסח WWE.

======

מה המשותף ל"המתאבק", ל"לאהוב אותך מאז" ("I've Loved You For So Long") ו"Slumdog Millionaire" של דני בויל? שלושתם הוקרנו בעשרת הימים האחרונים או בוונציה, או בטלורייד או בטורונטו וקיבלו ביקורות מופלאות. "המתאבק" זכה בוונציה ו"מיליונר" נחטף להיות סרט הנעילה של פסטיבל לונדון. ומה עוד? שלושתם יופצו בארץ בקולנוע לב. "לאהוב אותך מאז" כבר בסוף ספטמבר, השניים האחרים בהמשך 2008.

שלמה בראבא, "ברונו"

עוד פוסט קטן של קידום עצמי (למעשה, קידום חברים, כך שזה למען מטרה טובה): אחרי הקרנה מפוצצת לפני שבועיים הוסיפו באוזן השלישית הקרנה נוספת של "מותה של רקדנית דיסקו", הפילם נואר (45 דקות) עם שלמה בראבא שביים חברי הטוב אמנון וינר, והמבוסס על תסריט שלי. הסרט נוצר בסוף 1996, הוקרן פעם אחת בכבלים, די נגנז מאז וכעת זוכה לעדנה מסוימת אחרי שכבר כמה עשרות אנשים גילו אותו (חלקם אוהבים מאוד, חלקם יוצאחם מהאולם ומגרדים את ראשם בבילבול ובתסכול).
ההקרנה הנוספת (האחרונה?) בתל אביב תתקיים מחרתיים, 10.9, ב-19:30. כרטיס עולה 25 שקלים. וכהופעת חימום יוקרן לקט מהמיטב של "ברונו", הפינות של בראבא – וינר ביים, אני כתבתי – מנובמבר 1993, ימי השקת ערוץ 2 החדש. שנים חלפו מאז שראיתי אותם ואני חייב להודות שחלק מהן די משעשעות (את פינת "לילה של יום מפרך" אני גם צילמתי).
לירושלמים: "מותה של רקדנית דיסקו" יוקרן הערב, 8.9, ב-21:00.

דף האירוע בפייסבוק.

דיסקו 1
דיסקו 2
דיסקו 3

המשימה שלכם היא כזאת: הפיצו את הלינק לפוסט הזה לחבריכם והזמינו אותם להצטרף אליכם לסרט. ואם במקרה הייתם באחת משתי ההקרנות הקודמות, אנא שתפו בתגובות מה חשבתם. מטוב ועד רע.

עוד קצת זיקוקין. "No More Lonely Nights", עם קטעים מתוך "Give My Regards to Broad Street", סרט הגחמה של מקרטני שהיה אחד מנקודות השפל של הקריירה שלו:

התכוונתי לכתוב כאן כמה איום הוא "רצח מוצדק", שיתוף הפעולה הכה מביך בין אל פצ'ינו ורוברט דה נירו, שהוקרן אמש בטרום בכורה (ומעין בכורה עולמית) בסינמה סיטי, אבל האידיוטיות של הסרט – שאם אתם לא קולטים את הטוויסט שבסופו בתוך עשר דקות מתחילתו משהו מאוד חמור בריכוז שלכם – מתגמדת מול ההקרנה הנורא משונה שהתרחשה אמש.
השעה 22:00, אולם 12 בסינמה סיטי. מול קהל מאוד מבוגר ברובו מוקרן הסרט שאמור להיות מותח ואירוטי אבל הוא מתקדם בקצב קרחוני. אבל מה שמשונה אינה עלילת הסרט אלא הגיאומטריה של ההקרנה.
כבר יצא לי לראות סרטים שצולמו בפריים סינמסקופי המוקרנים עם העדשה הלא נכונה. אבל אתמול בפעם הראשונה סרט שצולם בפריים סינמסקופי המוקרן על המסך הלא נכון. המימדים של המסך באולם 12 מתאימים להקרנה של סרט בפריים סטנדרטי (1:1.85) ומשום מה – ואני המום שאיש מאנשי סינמה סיטי מעולם לא הבחין בכך – סרט סינמסקופי המוקרן עליו פשוט נחתך מצד ימין. החל מסצינת הכותרות שהותירה שמות חתוכים, ועד סצינות בהן הקומפוזיציות היו ממוקדות לימין המסך ושחתכו את פרצופי הגיבורים, הסרט היה היה חתוך.
מה שאומר שאני ראיתי גרסה שהיא ב-25 אחוז יותר טובה מהסרט האמיתי.

========

חמישי, יס פלאנט, אולם 6: צופה ב"האביר האפל" בפעם השנייה. הסרט הזה מרכז באופן מופתי – קודם כל תסריטאית – את כל המצוקות והתחלואים של אמריקה האפלה והחשוכה והמבוהלת של ימי בוש. סרט באמת מופתי ועשוי לעילא. שמחתי לראותו שנית.

=======

שישי בבית, די.וי.די: אני רואה את "הגלגול", סרטו התיעודי של נתי ברץ שיוקרן מחר (שני) בפסטיבל טורונטו (עדכון מטורונטו: כל הכרטיסים להקרנה הראשונה נמכרו). ברץ תיעד בזמן אמת את חיפושיו של נזיר טיבטי אחר גלגול הנשמה של הלאמה שהוא היה מחסידיו. הוא חולם בלילה על ילד שמנמן, ואכן מוצא ילד כזה, בן 4, שעובר מבחנים מול מצלמתו של ברץ – הוא בוחר נכונה את חפציו של הלאמה המנוח – ואף פוגש את הדלאי למה, שמאשר: הוא גלגולו של הלאמה ומעתה הוא תינוק קדוש, שאם הוריו ירשו זאת עליו להיכנס מיד למנזר ולהתחיל חינוך שיהפוך גם אותו ללאמה.
במובנים רבים העלילה של "הגלגול" זהה לעלילת "קונדון" של מרטין סקורסזי – שם שוחזר החיפוש אחר גלגולו של הדלאי למה ה-13 ומציאתו של הדאלאי למה הנוכחי. אלא ש"בהגלגול" כל החיפוש הזה, והמציאה, נעשה מול המצלמה, תיעוד בזמן אמת, ללא שיחזורים, עם עין רגישה לריטואלים, כשברקע נופי נפאל וצפון הודו, והוא מאפשר לצופה הסקפטי ביותר להאמין למשך שבריר שניה שמא מדובר בנס אמיתי. בסופו של דבר – למרות שסוף הסרט מושך חזק לכיוון הרוחני והניסי – קשה שלא לתהות בכל זאת, האם לא מדובר בכל זאת לא בילד הוודאי – כשם הסרט באנגלית – אלא בילד הרנדומנלי שנלקח ממשפחתו ובסך הכל רק רוצה להיות ילד ולשחק, ואין בו שמץ קדושה. הסרט הזה, בזכות הנגישות של הבמאי לאירוע שכזה ממרחק מטר, ויכולת סיפור צלולה, מצליח לרתק, לבלבל, ולהציג תפיסת עולם דתית שיש בה מהרוחני והמקומם בה בעת.

========

הערב ב-22:00 שעון ניו יורק ב-HBO מתחילה העונה החדשה של "הפמליה".

ה-gif המשעשע הזה לקוח מהפוסט של טל לוטן, אנימטורית, המסבירה איך ולמה הופקו 40 דקות של אנימציה בסגנונות שונים ל"שיטת השקשוקה".

"אדם בן כלב": אהוד בלייברג (המפיק), יורם קניוק (הסופר) וג'ף גולדבלום (הבן כלב). צילום: אינדי-ווייר

אחרי ש"אדם בן כלב" יצא עם זמזום יפה מטלורייד, ועם הרהורים לגבי אפשרות שג'ף גולדבלום עשוי להגיע לכדי מועמדות לאוסקר על תפקידו בסרט, מגיע טוד מקארתי, המבקר של "וראייטי", וממטיר קצת גשם על המצעד. הוא אמנם מחמיא לתסריט של נוח סטולמן ("צלול") ולמשחק של גולדבלום ("טור דה פורס") אבל טוען שעדיף היה לו הרומן הזה היה נשאר על הנייר ולא מעובד. הוא גם מנבא לו פוטנציאל כלכלי נמוך מאוד. עכשיו יהיה צריך לראות מה יחשבו שאר המבקרים שיראו את הסרט השבוע בטורונטו, ומי ישפיע יותר על האחרים – המבקר הממוסד, או הבלוגרים הנלהבים?

שאול דישי, שהיה עוזר הבמאי על הסט של "אדם בן כלב", מעדכן שהסרט יוקרן בבכורה בישראל במסגרת פסטיבל חיפה ב-15 באוקטובר.

========

אז אם ג'ף גולדבלום לא יזכה לקאמבק שלו בזכות מועמדות לאוסקר, אולי מיקי רורק כן. "המתאבק" של דארן ארונופסקי זכה אמש בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה. ורורק זוכה לביקורות שקשה להאמין שהן אמיתיות מאותו טוד מקארתי. כך ש"המתאבק" הוא כרגע הסרט הראשון שנכנס עם זמזום אוסקרים מוכח לעונת הפרסים. אני אומר "הידד". אחרי שלושה סרטים מופתיים, נראה לי רק הגיוני שארונופסקי סוף סוף יזכה גם בפרסים.

ולא רק מיקי רורק מפתיע בקאמבק איכותי, גם ז'אן-קלוד ואן דאם.

מתוך ההופעה בקייב לפני שלושה חודשים: "חיו ותנו למות", השיר שלו מסרט הג'יימס בונד באותו שם. האם מישהו מההפקה יכול להודיע האם מפגן הזיקוקין הנראה כאן צפוי להתקיים גם בתל אביב?

מהשבוע שעבר ועד ה-25 בספטמבר, יום חלוקת פרסי אופיר, אני מפרסם בכל שבת קטע שכתבתי לקראת פרסי אופיר בעשור הנוכחי. ניסיון לסיכום התוצרת ותחזית לזוכים. היום: שנת 2001. השנה של "חתונה מאוחרת".

פורסם ב"העיר", 8.11.2001

continue reading…

געגועים ללינדה. "תקווה לגאולה":

לתשומת ליבו של מיקי רוזנטל, ב': עכשיו מייקל מור בישר שהוא יפיץ את סרטו החדש, "Slacker Uprising" חינם באינטרנט, החל מה-23 בספטמבר.

וכמובטח, צ'רלס פרגוסון העלה את סרטו התיעודי "אין לזה סוף" ("No End In Sight") ליו-טיוב לצפייה בחינם. הסרט, שהיה מועמד השנה לאוסקר, מראה איך דידרד ממשל בוש את המצב בעירק, מבחינה צבאית, פוליטית ודיפלומטית עד שהגיע למצב של ביצה טובענית שכל פתרון יהיה גרוע מקודמו: בין אם להישאר או לסגת. ההברקה של פרגוסון היא שהוא משתמש ברטוריקה של הימין. הוא כמעט ולא עוסק בנחיצות או בלגיטימיות של המלחמה. הוא מדבר בעיקר עם אנשים שתמכו ביציאה למלחמה. והוא מראה שגם בלי להתעסק בכלל בצידוק של המלחמה, הניהול שלה הוא כשלון מתמשך של טפשות ורוע לב. של דרג מדיני שמתעלם מהערכות הצבא והמודיעין.

זו הגרסה המלאה של הסרט, בת 100 דקות. הסרט כבר שודר ביס-דוקו וניתן לצפייה באתר של יס/וואלה, אבל בגרסה הטלוויזיונית המקוצרת הנמשכת שעה בלבד, כך שזו הזדמנות לראות את הסרט המלא. הקריין הוא קמבל סקוט, שחקן סימפטי ("סינגלס", "רצח מהעבר"), ובנו של ג'ורג' סי. סקוט שגילם את אחד מגדולי הגנרלים של אמריקה ב"פאטון". הנה הסרט: