"יש לי תחושה"

continue reading…

פורסם ב"7 לילות", 16.9.2005

האקדמיה לצחוק

ביום שלישי יחולקו במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב פרסי אופיר לקולנוע הישראלי. הטקס, שעד לפני שנתיים אהבו לקרוא לו כאן "האוסקר הישראלי", עבר מהפריים טיים המפנק ורב הרייטינג של טלעד, שעת שידור שהבטיחה חשיפה שיווקית משמעותית לסרט הזוכה, לערוץ הוט3 של הכבלים, בעל הרייטינג החד ספרתי. אולי המעבר מפלטפורמה אחת לשנייה, וצניחת הרייטינג שתגיע בעקבותיה, תעזור סוף סוף לאקדמיה הישראלית לקולנוע, הגוף המארגן את הטקס, להתכנס ולהגיע לכמה החלטות משמעותיות. כמו למשל, מה בכלל מטרת הטקס? האם זו רק חשיפה פומבית שנועדה לקדם את סיכויי ההצלחה בקופות של הסרט הזוכה, או שבאמת יש כאן רצון שהפרס יעניק תו תקן איכותי לסרט אחד, ויסמן אותו לא רק בתור הסרט הטוב של השנה, אלא גם כסמל לכל מה שרצוי בעתיד הקולנוע הישראלי. במילים אחרות: האם טקס פרסי אופיר מקדם את הקולנוע הישראלי, או גורר אותו אחורנית?
אבל רגע, מי זאת בכלל "האקדמיה הישראלית לקולנוע"? מדובר בגוף המונה כ-700 אנשי מקצוע מתחום הקולנוע והטלוויזיה – במאים, תסריטאים, מפיקים, וגם צלמים, מקליטים וגריפים – שעושה… מה, בעצם? אה, כן: בוחר פעם בשנה את הסרט שייזכה בפרס אופיר, ובזכות לייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. כן, ומה עוד?
אני חייב להגיד שאין לי מושג מה הם עושים בשאר השנה. האם יש שם אג'נדה? האם הם יושבים ומתווכחים מה הדרך הטובה ביותר לקדם את אמנות הקולנוע בארץ? למשל: לא הבנתי עד היום, ואני שואל את זה (כנראה בתמימות) בכל שנה: למה הסרט הזוכה בפרס אופיר הוא גם הסרט שצריך לייצג את ישראל באוסקר? האם הסרט שהתעשייה כאן הכי אהבה, הוא בהכרח הסרט שהתעשייה בהוליווד הכי תאהב? עובדה: מאז הוקמה האקדמיה ב-1989, אף סרט ישראלי שזכה בפרס שלה לא זכה במועמדות לסרט הזר באוסקר האמריקאי.
ולמה האקדמיה ממשיכה עם התקנון המטופש שמאפשר לסרטים להתמודד על הפרס עוד לפני שהופצו מסחרית? ומה לגבי פעילויות נוספות, מעבר לחלוקת פרסים לקולנוע ולטלוויזיה? מה עם חינוך, טיפוח ושימור, מהפעילויות המרכזיות של אקדמיות דומות בעולם? לעזאזל, אפילו אתר אינטרנט אין להם, ולקח להם 15 שנה למצוא כינוי לפרס, על שם שייקה אופיר (שם מוצלח, אגב). מהידיעה לעיתונות ששלחה האקדמיה לקראת הטקס מתברר שהיא "יוזמת פעילויות נוספות במטרה לקדם בכל דרך אפשרית את המצב הקולנוע בישראל". האקדמיה פועלת "באופן נמרץ לקידום מעמדו של הקולנוע בתחום החקיקה והתמיכה הממשלתית ועושה לגיוס שדולה תומכת הן בממשלה ובכנסת והן בקרב גופים ציבוריים". אין לי מושג מהן הפעילויות האלה (כנראה מתן בסתר), אבל נחמד לדעת שבית עוד אין לקולנוע הישראלי, אבל לובי כבר יש.

"יום הולדת". אכן.

סימו אבקריאן ב"קזינו רויאל"

פעמיים סימו אבקריאן, מי היה מאמין. השחקן הצרפתי-ארמני, שהיה מרשים נורא ב"יס" של סאלי פוטר וגילם את בעלה של רונית אלקבץ ו"ולקחת לך אשה", מדבב את האבא ב"פרספוליס" (הגרסה הצרפתית), ומגלם את בעלה (לשעבר הפעם) של אלקבץ ב"שבעה".

==========

קפה דה-מרקר ו"עכבר העיר און ליין" מארגנים משאל גולשים ומבקרים לבחירת הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. הבחירה אמורה להיות מתוך רשימה של מאה סרטים, והרשימה הזאת די מעצבנת. "צור הדסים", "הקרב על הוועד" ו"נשיקה במצח" שם בלי היסוס. אבל אין אף סרט של מנחם גולן, אפילו לא "מבצע יהונתן". ואין את "זעם ותהילה" של אבי נשר או את "יומן" של דוד פרלוב (שנמצאים ברשימת המצטיינים שלי). אז אני מציע משאל משלי: אחרי שבחרתם שם את הסרט הישראלי האהוב עליכם בכל 60 שנות המדינה, הרהרו שנייה והשלימו כאן, אילו מהסרטים שאתם אוהבים (אבל באמת אוהבים, כי "בנות" ו"אין שמות על הדלתות" לא נחשבים) לא נמצאים ברשימה שלהם?

היום: 2004. השנה בה חטפתי את הג'ננה על האקדמיה הישראלית. בעוד הקולנוע הישראלי עשה ניתורי ענק בשנים האלה, האקדמיה נותרה גוף מאובן. הבשורה הגדולה של 2004 היתה: נמצא סוף סוף שם לפרס. מעתה אמרו: פרס אופיר. בקצב הזה בעוד 20 שנה גם ימצאו לו סוף סוף תכלית. אני לא יודע בדיוק מי אשם. קולנועני ישראל? הנהלת האקדמיה? או היו"ר שלה? מארק רוזנבאום, יו"ר האקדמיה מאז 2001, הוא אחד האנשים המרכזיים, החשובים והמשפיעים של הקולנוע הישראלי. כמפיק הוא אחד האנשים שהפריצה הבינלאומית של הקולנוע הישראלי רשומה על שמם, כשתדלתן הוא אחד האנשים המרכזיים בשידרוג מעמוד החוקתי של הקולנוע הישראלי והבאתו למצב של פרוספריטי חסר תקדים, על ידי חקיקה ממשלתית וחתימת הסכמים עם האוצר. כבמאי אני מעדיף לזכור אותו כמפיק. אבל כלום מהעוצמה הזאת לא באה לידי ביטוי בתפקידו כיו"ר האקדמיה. למעשה מבחוץ זה נדמה שהוא מפעיל את מירב כוחותיו כדי להשאיר את האקדמיה מאחור. ואולי אני טועה, וזה לא הוא אלא נסיבות אחרות. בכל זאת, זה משונה כמה הרבה הוא עשה בכל תפקיד אחר שלו וכמה מעט בתור יו"ר האקדמיה.
באוגוסט 2004 פרסמתי ב"העיר" כתבת שער שמהללת את המלאי הקולנועי חסר התקדים – מבחינת איכות והצלחה בקופות – של אותה שנה, ובאותה נשימה ניסיתי להצביע על כל הפגמים בעבודת האקדמיה, שהיתה יכולה לעשות הרבה יותר כדי לקדם את הקולנוע הישראלי, חוץ מאשר לארגן טקס שנתי קצת קיקיוני (את הכתבה הזאת העליתי לאתר לפני שנה, כשהרגשתי – בפוסט הזה – שהאקדמיה שוב הולכת לדפוק את הטקס).

חודש אחר כך כבר הגיעה העת לפרסם פריוויו לטקס עצמו, מול רשימת המועמדים הסופית. ויש בסופו של האייטם גם בונוס מפתיע.

פורסם ב"העיר" ב-15.9.2004
continue reading…

בתחילת שנות השמונים, איזור הבר מצווה שלי, כשהייתי בשיא תקופת הביטלמניה שלי (ולא רק שלי: הסדרה "מסע הקסם המיסתורי" של יואב קוטנר בגלי צה"ל ורצח ג'ון לנון – שלא לדבר על "סטארז און 45 ", החזירו את הביטלס לאופנה), הגיעה להופעות בארץ להקת הקאברים "בוטלג ביטלס", שלא רק ביצעו שירי ביטלס הם גם ניסו לחקות אותם בלבוש, תספורות, קולות ודיבור (הם הופיעו באולם שכיום הוסב לאולפני ג.ג מול קולנוע תל אביב). מבחינתי, כנער שלא מבין מהחיים שלו, זו היתה חוויה אדירה. נזכרתי בבוטלג ביטלס כששמעתי את הגרסה של מקרטני ל"All My Loving" מההופעה בקייב:

בשלוש השבתות האחרונות פרסמתי את קטעי הפריוויו שלי לטקסי פרסי האקדמיה מאז שנת 2000. מהיום אפרסם את הקטעים הנותרים מדי בוקר, עד יום ג', 23.9, בו יחולקו פרסי אופיר לשנה זו. והיום: 2003, השנה של "האסונות של נינה".
הטקסטים, תבחינו, מתחילים לחזור על עצמם.

פורסם ב"העיר", 18.9.2003

continue reading…

גם בארץ הוא כל הזמן ינסה לדבר בעברית? "Drive My Car" בקייב לפני שלושה חודשים: