08 ספטמבר 2008 | 10:00 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

שובה של מותה

bruno
שלמה בראבא, "ברונו"

עוד פוסט קטן של קידום עצמי (למעשה, קידום חברים, כך שזה למען מטרה טובה): אחרי הקרנה מפוצצת לפני שבועיים הוסיפו באוזן השלישית הקרנה נוספת של "מותה של רקדנית דיסקו", הפילם נואר (45 דקות) עם שלמה בראבא שביים חברי הטוב אמנון וינר, והמבוסס על תסריט שלי. הסרט נוצר בסוף 1996, הוקרן פעם אחת בכבלים, די נגנז מאז וכעת זוכה לעדנה מסוימת אחרי שכבר כמה עשרות אנשים גילו אותו (חלקם אוהבים מאוד, חלקם יוצאחם מהאולם ומגרדים את ראשם בבילבול ובתסכול).
ההקרנה הנוספת (האחרונה?) בתל אביב תתקיים מחרתיים, 10.9, ב-19:30. כרטיס עולה 25 שקלים. וכהופעת חימום יוקרן לקט מהמיטב של "ברונו", הפינות של בראבא – וינר ביים, אני כתבתי – מנובמבר 1993, ימי השקת ערוץ 2 החדש. שנים חלפו מאז שראיתי אותם ואני חייב להודות שחלק מהן די משעשעות (את פינת "לילה של יום מפרך" אני גם צילמתי).
לירושלמים: "מותה של רקדנית דיסקו" יוקרן הערב, 8.9, ב-21:00.

דף האירוע בפייסבוק.

דיסקו 1
דיסקו 2
דיסקו 3

המשימה שלכם היא כזאת: הפיצו את הלינק לפוסט הזה לחבריכם והזמינו אותם להצטרף אליכם לסרט. ואם במקרה הייתם באחת משתי ההקרנות הקודמות, אנא שתפו בתגובות מה חשבתם. מטוב ועד רע.

נושאים: כללי

9 תגובות ל - “שובה של מותה”

  1. אורון 8 ספטמבר 2008 ב - 11:03 קישור ישיר

    היי, אני מכיר את המקרין – אכנס חינם הערב 🙂

    והתל-אביבים מוזמנים לירושלים גם ב-24.9 בשעה 19:30 להקרנה נוספת (ואחרונה. אולי).

    רוה לאורון: אענה לך בלחש שאיש לא ישמע. אם אין לך אגורה ויש לך איך להיכנס בחינם, אתה יותר ממוזמן. יש רצון שהסרט ייראה ולא יחיה באלמוניות. אבל אם יש עליך 25 שקלים, עשה טובה: תן בקופה וקח חשבונית. ואם אתה יכול, שדל עוברים ושבים להיכנס גם. מעבר לעניין האמנותי, יש במאי לסרט שמקבל אחוזים מהכנסות הקופה ויש סיבה לכך שאני דוחף את ההקרנה הזאת שוב ושוב בתקווה שגם ממעט הכרטיסים שנמכרים והאחוזים המחולקים תבוא רווחה רגעית למי שזקוק לה.

  2. NY 8 ספטמבר 2008 ב - 11:05 קישור ישיר

    אני הייתי בהקרנה הקודמת, לאחר שחבר שוחר טוב גרר אותי לשם (לא שמעתי על הסרט לפני כן). נהניתי – בהחלט סרט חריג לטובה. אני כמעט ולא צופה בסרטים ישראליים, כי בדרך כלל הנושאים בהם הם עוסקים לא מעניינים אותי, ודוקא הסרט הזה, שהוא די אקפרימנטלי, קומוניקטיבי ומהנה יותר (למרות שאפשר היה לקצץ קצת – אבל אני מבין את ההתלהבות מהסטדיקאם). קראתי כאן, לאחר מכן, שכתבת סוף שלא נכנס לסרט, ואני סקרן לדעת מה הוא היה.

    לגבי תנאי ההקרנה – האולם חמוד, אבל כדאי כדאי שמישהו יגיד לאנשי האוזן שסב-וופר הוא לא מכשיר עינויים, ושאולי כדאי לעשות בדיקת סאונד לפני שמקרינים את הסרט. אם הייתי רוצה מסז' בטוסיק, לא הייתי הולך להקרנה באוזן…

  3. דרורית 8 ספטמבר 2008 ב - 11:17 קישור ישיר

    אני כבר הגבתי

    השאלה היא האם אתה קראת.

  4. אורון 8 ספטמבר 2008 ב - 14:11 קישור ישיר

    רוה, אענה גם אני בלחש:
    אני המקרין… וחוש ההומור שלי מובן רק לי, כרגיל, עימך הסליחה. רק ניסיתי לשמוח על כך שהרקדנית מגיעה לבירה, עד למקום עבודתי למעשה, ולא אצטרך לסוע תל-אביבה עבורה. וכיוון שנאמנותי הכפולה עובדת הפעם לטובת שני הצדדים, יהיו גם יהיו שידולים (אבל לא הנחות).
    🙂

  5. raz 8 ספטמבר 2008 ב - 15:46 קישור ישיר

    גם אני כתבתי כבר כאן את דעתי על הסרט, שהייתי בהקרנה הראשונה (דווקא לשנייה הלכת ולא לזאת?) שלו.

    *אגב, אני עדיין מחכה שתעלה את הסוף המקורי שלך. יהיה מרתק להשוות בין שני הסופים.

    הנה מרשמיי מהסרט וגם מברונו:

    הייתי נוכח היום בהקרנה של “מותה של רקדנית דיסקו”, ועלתה לי תהייה מסוימת. בלי קשר אם הסוף טוב או לא (אישית, אני אהבתי, למרות שיכול להיות שהסוף שלך יותר טוב), איך יכול להיות שבתור התסריטאי הסכמת לכזה סוף, שלפי מה שהבנתי מהפוסט על הסרט שונה לגמרי מהסוף המקורי שלך, סוף שגורם לך להסתכל על הדמות בצורה שונה וסוף שמשנה בכלל את כל אופיו של הסרט?
    הרי זה לא ששינו או הורידו בעריכה סתם סצנה, מדובר בסוף שהוא טוויסט, ומעצם היותו טוויסט הוא גורם לצופה לחשוב דברים אחרים על הגיבור, להרהר על הסרט בצורה שונה, לבחון את הסרט באור אחר, ובעיקר גורם לצופה לראות את הסרט כהרבה יותר מסתורי ואפל, מה שלאו דווקא התכוונת (למרות שיכול להיות שהסוף המקורי שלך לא פחות מוזר מהסוף הנ”ל. לכן מעניין להשוות אותו לסוף המקורי שלך. יהיה מגניב אם תפרסם אותו). הייתי שמח אם היית שופך קצר אור על הסוגייה הזאת.

    בנוגע לסרט עצמו- מאוד נהניתי ממנו. הוא מאוד מעניין וטוב ברובו. יש בו כמה סצנות ורעיונות יותר טובים וכמה פחות (כמו למשל הרצח של שני הבריונים שהרביצו וגבו כסף מהגיבור. אני לא מבין למה הם היו צריכים להרוג אותם. זה לא תורם במיוחד וזה די לא הגיוני).
    הבימוי עשוי בצורה מאוד טובה, העריכה ממש מעניינת ומצוינית (למרות שממש לא אהבתי את זה שחלקו את הסרט למס’ חלקים. אני לרוב לא אוהב שעושים את זה. אני לא צריך שיגידו לי איפה נגמר חלק מרכזי בסיפור ואיפה מתחיל חדש. אני לא טיפש), הצילום שרטט בצורה מצוינת את המתרחש ויצר אווירה קודרת ואפלה, בראבא ענק, וכמובן, התסריט, שכתוב בצורה מאוד טובה. הוא נראה מאוד אקספרימנטלי אך יחד עם זאת משלב המון אהבה לקולנוע, במיוחד לפילם נואר (אתה בטוח שהושפעת רק מהנץ ממלטה? לי הסרט הזכיר לפעמים את ביטוח חיים כפול המופתי, הן בגלל השילוב של פילם נואר עם שנינות והן בגלל ששתי הדמויות בסרטים מאוד מיוסרות. אולי זה רק בגלל הקריינות המרכזית בשניהם). התסריט מצליח לשלב בצורה מצוינת ומיוחדת את הסיפור האמיתי והסיפור הבידיוני, והטשטוש בין הדימיון למציאות, בין יאיר לדימטרי (ככה קראו לדמות הראשית בסיפור הדימיוני, נכון?), כתוב בצורה מדויקת ואינטליגנטית.
    אין ספק שההברקה הגדולה של הסרט הוא הוואן שוט המרתק, אשר עשוי בצורה נהדרת. חניה אף פעם לא נראתה יותר מפחידה כמו שכאן. וכמובן גם הרעיון הכללי של הסרט, בו שדרן רדיו מספר סיפור בלשים מאוד מעניין ומקורי. מאוד אהבתי.

    בנוגע לשאר הקהל, אני חושב שרובו גם כן מאוד נהנה. הוא צחק כשהיה צריך לצחוק (לדג’ הסצנה השנונה למדי עם שלום אסייג) ואני מאמין שנמתח (זה מתבסס על לחשושים ששמעתי בתום הצפיה) כשהיו רגעים מותחים.
    היה חבל לא לראות אותך בן האנשים.

    אגב, ראיתי היום בפעם הראשונה גם קטעים מברונו, מעצם היותי בן 17 וחצי, והיו קטעים די משעשעים. היו כמה דברים ממש מצחיקים וחתרניים כמו ההצגה של אלוהים כשחור בהומאז’ לאודיסאה, או הקטע בו ההוא לא ראה את התוכניות של טלעד. היה מאוד מהנה ומשעשע (למרות שאני מאמין שהרבה דברים לא הבנתי, כי בטח הרבה דברים קשורים בתקופה ובתרבות של אותה תקופה).

    רוה לרז: אני צריך לפשפש בארגזים למצוא ערימות ניירות מודפסים במדפסת סיכות עם התסריט. אל חשש, גם התסריט עצמו היה די מבורדק, והבעיה אינה עם הסוף אלא עם הדרך אל הסוף. אם אני זוכר נכון מה עבר לנו בראש לפני 12 שנה זה הלך בערך ככה: הסרט היה בנוי משני חצאים. שדרן (ללא שם! אין לו שם! איש לא קורא בשמו והוא אף פעם לא מציג את עצמו!) מקבל מעטפה (שאינה ממוענת עבורו!) ובה מה שנראה כמו סיפור בלשי. משיעמום – ומתוך רצון להוכיח שהוא לא פחות טוב באילתורים מכל נגני הג'ז שהוא מעריץ – הוא מתחיל להקריא. באמצע הסרט, ובגלל שהוא כל הזמן משחק בגפרורים (גם כי הוא משחק באש וגם כי הוא הפסיק לעשן אבל טיק ההצתה נשאר לו) הוא מבעיר את הסיפור וכך אין לו מושג איך הוא נגמר. הוא מסיים את השידור ובזכות ההיענות הגדולה יוצא לחפש רמזים ורעיונות כדי להמציא את סוף הסיפור לשידור הבא. זה החלק שחסר. הוא הופך לבלש בעצמו, מגלה את העולם הזה, ואז מחבר דבר לדבר ובוחר סוף. לסוף הזה יש כמה מהלכים שאינם בסרט, שמובילים אותו (בחזרה) למקום בו מתרחש השיא. גם סיפור העבר של דימיטרי, קטיה ואיוון – ומה הקטע של דימיטרי עם אקדחים – טיפ-טיפה יותר ברור. בשלב הזה השדרן שלנו עדיין חושב שהוא מספר סיפור בלשי בהמשכים. אלא שמתברר שהסוף שהוא המציא מתאים בול לפרשה אמיתית שמערבת, איך לא, הון ושלטון. השאלות מי הוא דימיטרי, מי השדרן ומה יש בבורשט של ברז'נייב נותרות פתוחות. השוט האחרון היה כך במקור כשהשאלה את מי אנחנו רואים בסוף – את השדרן או את דימיטרי – עמומה בכוונה. ללא החלקים החסרים הסרט נסמך פחות על עלילה (וטוב שכך, כי היא לא היתה לוגית ואטומה מחורים בכל מצב) ויותר על תחושה של היבלעות לתוך עולם תחתון, יקום מקביל שמתקיים בתל אביב אבל שהשפה והחוקים בו שונים. וזו תחושה שנמצאת בצילום, באווירה, בסבלנות של השוטים, בתמאטיקה הוויזואלית שמערבבת בין סם ספייד לאנדריי טרקובסקי. זה בימוי. וככזה הסרט שלם בהרבה מעלילתו המעט מקומטת, ובהחלט מאוד ייחודי ויוצא דופן.

  6. רני 8 ספטמבר 2008 ב - 15:54 קישור ישיר

    האם הסרט יצא גם ב DVD? אני זוכר שראיתי, ואהבתי, לפני שנים, ולא בטוח שאוכל להגיע מחר. מצד שני, אם היה DVD הייתי רוכש אותו ברצון וכך גם מביא רווחה למי שזקוק לה וגם מעשיר את האוסף הפרטי בסרט שהייתי שמח שישכב על המדף שלי.

    רוה לרני: אם תהיה היענות יפה להקרנות יהיה מקום לדבר על די.וי.די. זה הזמן להפעיל לחץ על "האוזן השלישית" שיעשו את זה. ומצד שני, ההקרנה מחרתיים. אז אולי כן תוכל להגיע.

  7. דרורית 8 ספטמבר 2008 ב - 17:33 קישור ישיר

    בעצם אם כך אפשר לקרוא לזה "שיטת הבורשט" על משקל "שיטת השקשוקה"?
    🙂

  8. גיל רוזנטל 9 ספטמבר 2008 ב - 9:55 קישור ישיר

    שעת סיפור.

    מעשה שהיה כך היה, אתמול בשעות ערביים שאפנו אני וחבר מרעי למצוא לעצמנו פעילות קלילה ובלתי מחייבת לאותו ערב ירושלמי נאה. אני שבין עוונותי גם קורא בצורה די קבועה בזה האתר, המלצתי להם על ההקרנה המדוברת.
    שמנו פעמינו אלי האוזן השלישית ושם שילמנו תיבין ושיקלין ונכנסו אל ההיכל המקרין. מעבר להפתעתי לנוכח דלות החומר האנושי (היינו ארבעה אנשים באולם טוטאל, ושניים מתוכם חלקו איתי מונית), עד כאן אין מענות ואין טענות. חצי שעה קלילה של ברונו נומרו אונו חלפה לה חיש קל, אך בעודנו ממתינים בקוצר רוח לתחילתו של הסרט שלשמו התכנסנו התגלתה לה בעיה. אל האוזן השלישית בירושלים נשלח בטעות הדויד הלא נכון, ולכן אין להם את הסרט המדובר. היות וכספנו הושב, ואף נוסף עליו פיצוי נדיב, ותכניות עדיפות לא היו לנו בלאו הכי, אין אני בא כאן כדי לטעון כנגד פגיעה כזאת או אחרת, אלא פשוט לידע אותך שסרט לא הוקרן אתמול בירושלים העיר, וחבל.

  9. אורון (בעבודה) 9 ספטמבר 2008 ב - 11:46 קישור ישיר

    אכן לא הוקרן אמש הסרט בירושלים, ואני רואה שכבר חסכו לי את הצורך להודיע על כך (בהודעה שאין בה אפילו טיפת מרמור, איזה אנשים נחמדים יש בעולם). הייתי מאשים את המקרין (ששם את ברונו ב-16:9, אחח הבורות) אבל באמת ששלחו את הדיסק הלא נכון 🙂

    נראה שנמתין לסוף החודש.


השאירו תגובה