17 יולי 2011 | 18:30 ~ 11 תגובות | תגובות פייסבוק

"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'", ביקורת

כשיצאתי מ"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'" השמיני בצהריים צייצתי בטוויטר כך: "דיוויד ייטס שבר את הכישוף של אלפונסו קוארון. למרות פתיחה מחורבנת ואפילוג מיותר, 'הארי פוטר 8' הוא הסרט הטוב בסדרה".

 

יפ.

 

מעניין מאוד מה יעלה בגורלו של דיוויד ייטס עכשיו. הוא הובא כמין במאי-כוכב בהתהוות להארי פוטר ונשאר שם לארבעה סרטים. כלומר, האיש הזה הכניס במו ידיו כ-4 מיליאד דולר לעסקי הקולנוע. ולהבדיל מכל קודמיו בתפקיד (כריס קולומבוס, שהיה שם לשני הסרטים הראשונים; אלפונסו קוארון, שהגיע לשלישי, במה שנחשב לטוב בסרטי ובספרי הסדרה; ומייק ניואל, שהגיע לסרט הרביעי וייבש לנו את הצורה) ייטס הגיע מבלי שידענו לזהות איזה מין במאי הוא. אולי הוא היה סתם קבלן עבודה בסדרה שכבר התנהלה מעצמה ולא היתה יותר זקוקה לאגואים של במאים מפורסמים ומפונקים. ולעיתים, כך גם נראו התוצאות. אלא שכמעט בכל סרט היה לפחות רגע אחד – או שניים – של "אוקיי, רגע, מי האיש הזה, הוא הפתיע עכשיו במשהו מעניין". שוט מרשים. סצינה מדויקת. בכל פעם משהו קטן. בסרט השמיני זה הצטבר כמעט לכדי רוב אורכו של הסרט כולו, של רגע אחרי רגע שאני אומר: "זה לא רע בכלל!", ולראשונה מזה שנים באמת אכפת לי מהארי וחבריו המגודלים ומה שיעלה בגורלם. וכעת, עם תום הסדרה אני סקרן למדי לראות מה יעלה בגורלו של הייטס הזה. אני מניח שמבחינת פרנסה, ובהנחה שהוא לא מכור לקוקאין או התגרש שש פעמים, האיש הזה לא צריך יותר לעבוד לעולם. כלומר, אם הוא יקח על עצמו עוד פרויקטים לבימוי זה יבוא רק מאחד משני דחפים: או בצע כסף טהור, או באמת רצון לעשות משהו שמדליק אותו ומעניין אותו.

 

למשל: אחרי שראיתי את הפוטר השמיני חשתי שהוא היה יכול לקחת על עצמו בלי שום בעיה את "ההוביט" החדש. אבל את זה הוא פיספס. אז מה הוא יעשה? סתם סרטי גיבורי על בתלת מימד? או שהוא יצליח להבריק?

 

אבל למען הסר ספק, לא הרגשתי מתחילת הסרט שזה הולך להיות הברקה. קודם כל, כי הפתיחה היתה בעיניי איומה. ראיתי את כל הסרטים בסדרה ועדיין התקשיתי להיזכר מי נגד מי ומה ואיך ומה הם רוצים מגרינגוטס. וחשבתי שזו כתיבה מרושלת להחריד מצד ג'יי.קיי רולינג לקחת שתי דמויות טריוויאליות לחלוטין מהספר הראשון ולהפוך אותן לדמויות שכל פתרון העלילה מונח על כתפיהן, עשר שנים אחר כך. ניסיון כה מלאכותי לנסות להוכיח לנו שבעצם הכל תפור יפה-יפה כבר מהספר הראשון. יאללה יאללה.

 

ולעומת זאת, חשבתי שזה לא פחות מרושל לדחוף באמצע הספר/הסרט האחרון דמות חדשה לגמרי (אחיו של דאמבלדור, בגילומו של קיארן היינדס), שאמורה פעמיים לצוץ בדיוק ברגע האחרון כדי להציל את המצב. יאללה, הגיע הזמן לארוז הכל, לא להתחיל אקספוזיציות חדשות.

 

אבל מרגע שהארי פוטר ושות' חוזרים להוגוורטס, שם נערכים לקראת בגרנד-פינאלה של הסיפור, הכל מתיישב בול. גם האופן שבו הסרט הזה מסכם כמעט את כל הסרטים שקדמו לו בסדרה – בדמויות ובלוקיישנים – ובעיקר כי היו בו כמה וכמה רגעים קולנועיים מרשימים למדי.

 

ההמשך, רק למי שכבר ראה את הסרט או קרא את הספר:

 

לאורך כל הסדרה הרגשתי שלדמותו של סנייפ יש פוטנציאל הרבה יותר גדול. הוא עשה את הזיגזג הצפוי מזה שאנחנו בטוחים שהוא רע, לזה שמתברר שהוא טוב, לזה שמתברר אחר כך שהוא דווקא בוגד מרושע, אבל תמיד חשנו שיש בו מימדים נוספים. סנייפ המרושע תמיד נראה לי החמצה. אז, אכן, סוף הסרט נותן לסנייפ גאולה מרשימה בפלאשבק נהדר שבעצם מציג לנו את דמותו מזווית אחרת לחלוטין, אבל לטעמי הרגע הזה גם הגיע קצת מאוחר מדי, וגם סגר את הסיפור שלו באופן קצת מלאכותי (הכל בגלל שהוא היה מאוהב בלילי פוטר? זה הכל?). הגאולה של סנייפ, לתחושתי, היתה צריכה להגיע הרבה קודם. די בדומה לאופן שבו סיריוס בלק נגאל מיד בסוף הסרט/הספר השלישי.

 

עניין אחר: יש לי תחושה – ואני די משוכנע שהדי.וי.די של הסרט יבסס אותה – שהמון סצינות ירדו בעריכה בכל המערכה הראשונה של הסרט, לפני גרינגוטס ובין גרינגוטס והוגוורטס. יש שם קפיצות עלילה די בולטות. ובצדק רב: די ברור שמטרת הסרט היא להגיע כמה שיותר מהר להוגוורטס. אם כי, הסצינה של הדרקון הלבקן בשמי לונדון היא מהיפות בסרט, ואולי אף בסדרה, והרגע היחיד שבו היתה איזושהי הצדקה לתלת-מימד (צפו בסרט בעותק דיגיטלי. בכמה מימדים, תחליטו לבד. אבל שיהיה דיגיטלי).

 

ומבחינתי, שוט הסיום של הסרט הוא כשהארי, הרמיוני ורון עומדים על הגשר ההרוס, אחרי מפלתו של וולדמורט, ומאחוריהם הוגוורטס ההרוס והחבול. האפילוג כעבור 19 שנה היה מבאס לגמרי. גחמה של גב' רולינג, מן הסתם.

 

אה, ואולי על הנייר השידוך של הרמיוני ורון נראה הגיוני, אבל בסרט אמה ווטסון, שהפכה לדבר הכי טוב בסדרה, נתקעה עם רופרט גרינט האיום, שמכאן יטוס ישר לחיים לצד רינגו סטאר ב"סלבריטי האח הגדול" ושאר פעלויות בלתי קולנועיות של כוכבים שעבר זמנם וקלש שיערם.

 

ושלא יהיו ספקות: כשיחצה הסרט הזה את סף מיליארד הדולר בקופות עולמיות יתחילו אנשי וורנר בהוליווד לשלח שלמונים לגב' רולינג כדי לברר איך אפשר להחיות את הסדרה. החל מרי-בוט, ועד ספין-אופים ופריקוולים. כל מי שאומר "היה שלום הארי פוטר", לא מבין את הוליווד. תוך חמש שנים הוא חוזר.

 

 

נושאים: ביקורת

11 תגובות ל - “"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'", ביקורת”

  1. רותם 17 יולי 2011 ב - 19:37 קישור ישיר

    בכל הנוגע לתחייה המוחדשת (והצפויה) של הפרנצ'ייז היא האם רולינג תהיה מעורבת בכתיבה או רק תתן את השם שלה ותאשר את התוצר הסופי?

  2. ניר נ. 17 יולי 2011 ב - 20:05 קישור ישיר

    האמת רציתי לשאול אותך דבר מה. אני מאוד אוהב את הספרים ומצאתי את עצמי מתמכר גם לסרטים ומתאכזב מהם שוב ושוב ועדיין שב בודק ומחפש. אבל מה שתסכל אותי בסרט הזה הוא שלא מעט דמויות אהובות מתות בו ואיננו זוכים לכל התייחדות עם הצער על האבדן. עד כדי כך שזה נראה לי כמעט על גבול הלא מוסרי. אני זוכר שקראתי על סיגורני ויבר שנלחמה בכל כוחה (והפסידה) כשדרשה שתוחזר סצנת אבל שלה על ניוט בהנוסע השמיני 3 – ומאוד הזדהיתי והערכתי את המאבק. ויבר הבינה שריפלי כבר הרבה מעבר לדמות בסרט – יש לה חיים משלה ורגשות משלה שזכאים לרגעי חסד. כאן הרגשתי שאני רוצה לקונן על מותם של …. (מי שיודע יודע) וכל מה שנותר מהאבל הוא משהו בבקראונד וללא פוקוס.

  3. שלו 17 יולי 2011 ב - 20:13 קישור ישיר

    מילה על רייף פיינס מתבקשת גם היא: חוץ מלצעוק כל שלוש דקות כשהוא מניף את השרביט שלו לעבר ילדים/ הוגוורטס/ לוציוס מלפוי לא קיבלנו וולדמורט מעניין. מה המניע שלו? להשתלט על העולם? לנגב עם הארי פוטר צלחת משאוושה? בשביל החנון הזה הוא מפרק את כל לונדון רבתי?? אני קראתי את הספרים ומשום מה שם זה היה נשמע הגיוני יותר. בסרט פיינס הלך לאיבוד ורק עשה פרצופים של אבא מכה בלי אף.
    ואולי, אני חושב לעצמי, הרשע האולטמטיבי בסרט יהיה זה שאין לו מניע. ראו ערך הג׳וקר של לדג׳ר. ככה סתאם, כי בא לו להיות מנייאק. אולי הפחד האמיתי שלנו הוא ממשהו שאנחנו לא יכולים להבין ולאו דווקא מרשע שמפרט לנו את תוכניות האב שלו אחת לאחת. אני בספק אם לזה התכוונו יוצרי פוטר השמיני, אני גם בספק אם הילדות הרעשניות שמילאו את האולם ביס פלאנט בחיפה (דו מימד, ישתבח שמו) הבינו מי נגד מי ולא רק ריירו על רון והארי כשהחליפו חולצות ( אישית אני לא מבין את זה. אחד לבן והשני שמנמן).

    ומחשבה לסיום: תוך כדי הסרט חשבתי שהיה ממש, אבל ממש, מגניב אם היו סוטים לגמרי מהסיפור ואיכשהו היו מוצאים תירוץ להלביש את הרמיוני בבגד סטייל הנסיכה ליאה בשובו של הג׳די. נניח, שתיאבק בנחש עם התחפושת הזו.  

  4. בן דיין 17 יולי 2011 ב - 21:34 קישור ישיר

    אני קורא סמוי פה, ואני מאוד אוהב את הביקורות שלך, רק רציתי לציין משהו.
    בזמן האחרון מרגיש שגם אתה אוהב את הסרט שאתה רואה, אתה בוחר לפרט בעיקר מה לא היה טוב בו. משהו כזה: "הסרט טוב מאוד. ועכשיו לבעיות: …". היה יותר נחמד לקרוא "הסרט היה טוב מאוד: …. . ועכשיו לבעיות : …..". סתם נקודה למחשבה.

    נ.ב. הסרט פנטסטי.

  5. דוד 17 יולי 2011 ב - 22:50 קישור ישיר

    יצאתי עכשיו (באמצע) מההקרנה בקולנוע לב (אולם 1). אני לא יודע אם זאת איכות ההקרנה או פשוט ההמרה במקור שהם עשו לתלת מימד, אבל זה היה נורא. ואני ראיתי פעמיים אוואטר בקולנוע, וגם רובוטריקים ולא הזיז לי. פה, תוך רבע שעה כמעט הקאתי. מישהו חווה משהו דומה? 
    (נמנעתי ועדיין נמנע מלקרוא את הביקורת, במקרה שיאיר מתייחס לזה).

  6. איריס 18 יולי 2011 ב - 8:07 קישור ישיר

    הסרט השלישי עדיין הכי טוב. גרי אולדמן מופיע בו בתפקיד מרכזי. מה יכול להיות יותר טוב… אני חושבת שעד היום לא סלחתי לרולינג על שהרגה את סיריוס בלאק.

  7. X 18 יולי 2011 ב - 10:06 קישור ישיר

    מישהו ראה בתלת מימד? האם זה שווה את הכאב ראש או שאפשר להסתדר בלי זה?

  8. יוני 18 יולי 2011 ב - 10:58 קישור ישיר

    בעיני מדובר בסרט איום למדי (אם כי פחות איום מחבריו לסדרה, ובראשם החלק השמיני וה-ז-ו-ו-ע-ת-י, שרק אלוהים יודע איך אתה יכול לאהוב, רווה). כך או כך, אני מניח שיהיו כאלה שירצו ללכת לראות בכל מקרה, ולהם אני יכול רק לומר שאם יש איזושהי אלטרנטיבה לתלת מימד, לכו עליה. חשוך, עכור, מעורפל: מדובר על אחת מהחוויות הויזואליות העלובות של השנים האחרונות בכל מה שקשור להקרנות תלת, והשנייה הגרועה ביותר אחרי "התנגשות הטיטאנים", מבחינתי.

  9. דורון 18 יולי 2011 ב - 16:51 קישור ישיר

    אחלה ביקורת. מסכים עם כל מילה

  10. Shai 19 יולי 2011 ב - 0:49 קישור ישיר

    Honestly, You have surprised me. Remembering your previous reviews on HP,I thought you will be less enthusiastic

    About Rowling-I think she has proven herself,so far, stronger than anyone could imagined.Hope she stays that way and refuse to any reboot of HP

    if there is a medium that suits the HP is tv.Think about 7 seasons, each with 12 episodes of 45 minutes to 1 hours.It will give the chance to have some more character development and some of the side story lines.However this is a dream in the current tv world, which look for cheap tv making.

  11. רונן 29 יולי 2011 ב - 20:01 קישור ישיר

    למען האמת, מדובר בסרט מושקע, מעניין, אך לא מדוייק.
    הסרט מבוסס על הספר, כמובן, אך הפעם באופן שולי בלבד.
    אינני אומר שהסרט היה גרוע, אך ציפיתי לטיפה יותר דיוק.


השאירו תגובה