26 דצמבר 2007 | 20:00 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

בוקסינג דיי

אי אפשר לסמוך על המבקרים האלה: רק לפני שבוע כתבתי עד כמה אני שונא סרטים שאין בהם מוזיקה (אפרופו "4 חודשים, שלושה שבועות ויומיים"), והנה מגיע "אני האגדה" עם וויל סמית שבחציו הראשון מכיל רק שתי הבלחות מוזיקליות קטנות והוא ברובו נטול פסקול מוזיקלי (לפחות לא פסקול מולחן – יש בו לא מעט בוב מרלי המתנגן מהאייפוד של סמית). אלא שב"אני האגדה", שמעתיק כאן את "להתחיל מחדש" בטריק הזה, הדממה הזאת יוצרת אימה גדולה. אה כן, חיבבתי מאוד את הסרט.

=========

עכשיו אני מבין למה לא שמעתי מאף אחד דיווחים על הקרנת הסינג-א-לונג של "מעבר ליקום" בשבוע שעבר: מהדיווח הזה של מאיה זיו באתר של קשת (שלא מתנגן בפיירפוקס) אני מגלה שאף אחד לא שר עם הסרט. אם למישהו יש דיווחים חלופיים, מהצד האחר של האולם, כולל תמונות, אנא לחלוק. מחר, בכל אופן, זה קורה שוב. פורום פילם, חברה שיודעת לשווק דחפורים יותר טוב משהיא יודעת לקדם סרטים, צריכה להפקיד את מחלקת השיווק שלה בידיה של מורן שוב, אוצרת, אמנית ואחות של יעל ועמוס (שבווידיאו סוף סוף ראיתי מי זאת), שהגתה את ההברקה ועשתה לסרט קידום מכירות מעולה, המבוסס על אהבת קולנוע ומוזיקה. הטיפול ההפצתי, התקשורתי והשיווקי של פורום פילם בסרט הזה, כמו גם ב"היירספריי", היה מחפיר.

==========

הנה ההוכחה לטענה העיקרית שלי נגד האחראים לתרגומי שמות לעברית: הבחירות שלהם נובעות לרוב מחוסר תשומת לב והקפדה. מי שבוחר שם כמו "הדייט שתקע אותי", לא משנה לאיזה סרט, פשוט לא אכפת לו – ממילים, משפה, מעברית, מקהל, מטעם טוב. ואיך אני יודע את זה? כי הנה מגיע סרט חדש ששמו תורגם באופן מדויק לעברית. אחד לאחד. רק מה? עם טעות איות. בכל הכרזות, בכל השלטים, בכל האתרים. למה? אולי כי הם מנסחים שם בג.ג את הכרזות בעצמם, בלי מגיהים והם פשוט לא יודעים איך מתעתקים לעברית את השם Elizabeth. כלומר הם גם לא יודעים את חוקי התעתיק וגם מעולם לא ראו את השם "אליזבת" כתוב בשום מקום אי פעם עד שנפל לידיהם סרט בשם זה. וככה נולד השם המדויק, אך המעוות והשגוי להפליא:

אליזבת עם טעות כתיב

בעניי זה לא רק מביך, זה גם מבזה. אם הם לא יודעים מה ההבדל בין ט' ל-ת' למה שיזיז להם שקוראים לסרט "הדייט שתקע אותי".

==========

ואכן: "נראתה לאחרונה" הוא סרט מוצלח להפליא. הפתעה נעימה מאוד. גם מותח, גם מרגש, גם מועך את הלב ואפילו מצליח ללכת למקומות שלאו דווקא היו צפויים מלכתחילה. בן אפלק הוא לא במאי ענק – הרבע האחרון של הסרט נורא מסורבל בפריסת העלילה שלו, ומנסה לשלוף כל מיני טכניקות של הרגע האחרון – אבל הוא מצליח להוכיח שהאוסקר שיש לו על תסריטאות לא ניתן על לא דבר. התסריט מהודק, צפוף, בנוי היטב, ומצליח להזרים שצף דם ללב. בעיני, "נראתה לאחרונה" טוב יותר מ"מיסטיק ריבר", עיבוד מוערך-יתר-על-המידה לספר אחר של אותו סופר בוסטוני, דניס ליהיין. והכי טוב: בן אפלק לא משחק בסרט. זו הצלה, כי אני חושב שאפלק הוא שחקן איום ונורא.
אפלק גם מפתיע בבחירת אנשי הצוות: פסקול יפה של הארי גרגסון-וויליאמס וצילום לירי עדין של ג'ון טול, צלם עם שני אוסקרים.
הכי מפתיע: ראיתי את הסרט בסקרינר של מיראמקס מיד אחרי שצפיתי (כפי שאני עושה כבר שבוע, מדי יום) בעוד נתח ממארז "בלייד ראנר, הגרסה הסופית". ושניהם, הפלא ופלא, הופקו על ידי אלן לאד ג'וניור.
ועוד הפתעה: אד האריס ב"נראתה לאחרונה" נורא דומה, במבנה המצח והתסרוקת, לוויגו מורטנסן מ"סימנים של כבוד".

ed harris

viggo

13 תגובות ל - “בוקסינג דיי”

  1. עדן 26 דצמבר 2007 ב - 20:41 קישור ישיר

    "הכישלון הקולוסלי של קונסטנטין" ? נדמה לי שיש לך טעות. "קונסטנטין" היה אמנם אכזבה קטנה בארה"ב אבל ביחד עם ההכנסות היפות משאר העולם אפשר אפילו להגדיר אותו כהצלחה צנועה.
    וכן, "אני האגדה" הוא באמת סרט טוב מאד.

  2. james newton howard 26 דצמבר 2007 ב - 20:46 קישור ישיר

    שמו של המלחין זה הארי גרגסון-וויליאמס. לא הנרי.
    ואחיו של הארי, רופרט גרגסון-וויליאמס, הוא מי שהלחין השנה פסקול משובח ל"Bee Movie". משפחה ברוכת כישרון.

  3. דורון פישלר 26 דצמבר 2007 ב - 20:51 קישור ישיר

    מה ששכחת להזכיר זה שהאנשים האלה, שאף פעם לא ראו איך כותבים 'אליזבת' בעברית, לא ראו כנראה גם את הסרט של עצמם, שהסרט הנוכחי הוא המשך שלו. הסרט ההוא נקרא בעברית 'אליזבת'.

  4. דרורית 26 דצמבר 2007 ב - 20:57 קישור ישיר

    דווקא יש אנשים שכתבו פה תגובה על הסינגאלונג.
    http://cinemascope.co.il/?p=877#comment-93931
    היה מצויין. אישית נהניתי מאוד, ודווקא שרתי! (אבל בשקט). לידי היו כמה בנות ששרו (פחות בשקט).
    היה נחמד לפגוש את יניב.
    (:
    אם היו מארגנים אחד כזה גם להירספריי הייתי באה בשמחה גדולה.
    אחרי ההקרנה חשבתי שגת נשאר המעוז האחרון של הקולונועים שלא בתוך קניונים, והלוואי ולא יגעו בו.

  5. אורון 26 דצמבר 2007 ב - 21:06 קישור ישיר

    אלברט, ברשותך נעבור לכאן, כי ברצוני להתפלא. "מיסטיק ריבר" אוברייטד?! כשאני אמרתי את זה הותקפתי כאן קשות, גם על-ידי בעל הבית אאל"ט. מוזר מאוד.

    מה שכן, אלברט, לא הבנתי איך הצלחתי לעצבן אותך. אני חושב שכל במאי הוא גם קצת שחקן, ולהיפך ותוסיף גם תסריטאי למשוואות עם אתה רוצה. אני לא יודע אם בן אפלק היה או לא היה צריך לבחור בבימוי/תסריטאות במקום משחק, רק אמרתי שהוא הפתיע. כקולנוען, יש לו מה להגיד והוא משתמש לא רע בכלל בכלים שבידיו בכדי לעשות זאת. למה הוא לא מצליח להביע את עצמו טוב כשחקן (לדעתי כמובן), זה כבר משהו אחר.

  6. דרורית 26 דצמבר 2007 ב - 21:53 קישור ישיר

    והשאלה היא, האם הסרט יתחיל בוויס-אובר של פרימן, או שזה אפשרי לעשות איתו סרט בלי זה?

  7. הבילתי נסלח 26 דצמבר 2007 ב - 22:00 קישור ישיר

    ניטפוק- אליזבת כותבים באנגלית Elizabeth.

    רוה לבילתי: לא ניטפוק בכלל. היה מתבקש שבאייטם בו אני זועף על חוסר הקפדה לשונית אני עצמי אפול בזה. קארמה זה עסק מלוכלך.

  8. הפינגווין 26 דצמבר 2007 ב - 22:00 קישור ישיר

    אורון, יאיר, אם זה עוזר, גם לדעתי מיסטיק ריבר הוא (מאוד מאוד) אוברייטד.

    בן אפלק מתגלה כקמיע מזל, כל עוד הוא לא מופיע על המסך. אחיו קייסי קוצר שבחים על ההופעה בההתנקשות בג'סי ג'יימס ואיימי ראיין בהחלט עשויה לצאת עם אוסקר על "נראתה לאחרונה". הייתי ממליץ לאנשים לשפשף לו את הבטן, אבל זה לא עזר לג'ניפר לופז, אז…
    אני מקווה שאפלק שם לב שיש לו אוסקר על כתיבה, ראזי על משחק, עשה חושבים והסיק את המסקנות המתבקשות.

  9. יניב אידלשטיין 26 דצמבר 2007 ב - 22:25 קישור ישיר

    הייתה שירה גדולה מאוד בהקרנה של "מעבר ליקום"… גם שלי אבל גם של עוד המון אנשים!
    אבל לא כל כך בעשר הדקות הראשונות של הסרט, בהן הסתובב בשוליים צוות הצילום של "קשת" עם פנס שהאיר אותנו והפריע ליהנות מהסרט…
    היה הרבה יותר כיף לשיר אחרי שהם זזו הביתה.
    אגב, הצופים בהקרנה הזאת לא רק שרו אלא גם צחקו ובכו עם הסרט, וזה מה שבאמת עשה לי את הערב.

  10. EBN 27 דצמבר 2007 ב - 7:47 קישור ישיר

    אגב אליזבת/ט: תור הזהב וסיכומי שנה – הפסקול של קרייג ארמסטרונג וא.ר. רחמן ראוי לציון.

  11. מיקי 27 דצמבר 2007 ב - 10:27 קישור ישיר

    מיני ספוילר-
    ראיתי אתמול את I Legend, והמילה הכי טובה להגדיר אותו היא באמת "הפתעה". לטובה ולרעה. "אני אגדה" הוא לא סרט סוחף ומלהיב, וגם בקושי מותח (סצנה אחת מותחת, ומעולה, מגיעה אחרי 50 דקות). הסיפור הוא מישמש בין כמה סרטים שכבר ראינו לאחרונה – "28 יום אחרי", "30 ימים של לילה",ואפילו "הילדים של מחר" בתפיסה האפוקליפטית-בדיונית, המוצגת כשהיא על גבול הריאליה. הציפיה לקבל "בלוקבסטר" עתיר תקציב מתפוררת בחלקו הראשון של הסרט, ולמרות הרבדים הפסיכולוגיים המעוררים עיניין, זהו גם עקב האכילס שלו. חמישים דקות של שקט הם קצת יותר מידי לקהל שמחפש הרפתקאה.
    החזיון של ניו-יורק באמת מרהיב, אבל גם הוא נעשה כבר לאחרונה באותו סרט של בויל עם ההצגה המצמררת של לונדון.
    סיום הסרט מזכיר קצת את "הילדים", אבל בהבדל תפיסה וביצוע, וגורר אותו למחוזות הוליוודים-קיטשיים-בנאליים. אני ראיתי בו, ובראייה לאחור את הסרט כולו, כאנטיטזה לגל הסרטים נגד עיראק. האדם הבודד, הנלחם עם M16 מקוצר כנגד כל הסיכויים ומציל למעננו את האנושות, נראה היה לי כמו סוג של הצדקה אלגורית לפעולות החייל האמריקאי. ההרואיזם הזה בולט כנגד הביקורת הקולנועית הרווחת בצבא ובממשל, והוא כה הולם את התפיסה האמריקאית ההמונית.

  12. AP 27 דצמבר 2007 ב - 19:05 קישור ישיר

    אם כבר, אז אד האריס ב"היסטוריה של אלימות" נראה כמו גרסה קצת יותר מבוגרת של מורטנסן ב"סימנים של כבוד". אפילו הצלקת והחליפה דומות.

  13. עירא 29 דצמבר 2007 ב - 20:06 קישור ישיר

    חזרתי עכשיו מ"אני האגדה".
    קודם כל, הסרט יפהפה מבחינה ויזואלית והסאונד מעורר חלחלה במובן הכי טוב של הביטוי. המלצה: לראות על מסך כמה שיותר גדול. להתעקש על זה. שבו על קצה הכיסא (בסצינות מסויימות לא תהיה ברירה), ותרגישו קצת איך אתם מטיילים בניו-יורק יחד עם רוברט נוויל. מדובר אולי בסיטואציה הכי מדומיינת ע"י אנשים ברחבי העולם – אין מי שלא שאל את עצמו "איך יהיה להיות האיש האחרון בעולם".

    עם זאת, לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שאצל במאי אחר הסיטואציה הטעונה הזו והשאלות שהיא מעלה היו מוארות באור אחר, והופכות באמת לבימת דיון בשאלות כמו מה היא אלוהות, מה הופך אותנו לאנושי, מה המקום של חברה בחיינו, ולהבדיל, מה בין הצורך לרפא מחלות להתערבות שלנו בטבע. דיון שמשלב בין הדגשים של הספר לדגשים של הסרט כמו שיאיר הבין אותם, דגשים שממילא לא רחוקים כ"כ אחד מהשני – דיון תיאולוגי-חברתי-קיומי-מדעי. כמובן שכל זה אולי היה צריך לבוא ע"ח קצת אקשן, אבל זה מחיר שכדאי לשלם כלסיטואציה שאתה מטפל בה יש כ"כ הרבה פוטנציאל. גם הארכת הסרט יכלה להיות פתרון מתקבל על הדעת. אלו 100 דקות שעוברות ביעף. בכל מקרה, סרט עם דיון מעמיק בסוגיות האלה (שכמובן, קשורות מאוד זו לזו) הוא סרט שמאוד חסר. ואל תבינו אותי לא נכון: "אני האגדה" הוא סרט טוב, אפילו מאוד. אבל לא כזה שישמור אותי במצב קצת אקסטטי בימים הבאים.

    נשארת השאלה מי הייתי רוצה שיביים את זה. והיא נשארת כי התשובה היא "הלוואי שהיה לי מושג". בהתחלה חשבתי על כריס נולן (אגב, הטריילר לבאטמן החדש עושה ים תיאבון) אבל ייתכן שהוא היה שם יותר דגש על מצבו הנפשי של נוויל והופך את זה לנושא המרכזי, ודווקא זה נושא שהובהר בהצלחה בניואנסים עדינים בסרט.
    מי לדעתכם יהיה מועמד טוב לביים כזה סרט?


השאירו תגובה