שלושה ימים בלי ילד
ושוב, בניגוד מוחלט לכל הצהרותיי וכוונותי, התנדף לי חצי שבוע. ביום ראשון, כמדי יום ראשון ראשון של החודש, כתבתי את מדור הקולנוע שלי ל"עלמה". למחרת התקשרו להודיע לי שהעיתון נסגר. זה עיתון הבנות השני שאני משתתף בו ושנסגר. ביום שני ישבתי בוועדת לקטורים שתוצאותיה, לכשיפורסמו, יעשו יום שמח לארבעה עד ששה קולנוענים צעירים. אתמול החרבתי לעצמי יום בוועדת הוראה בסם שפיגל, שם צברתי לעצמי 26 שונאים טריים. והכי איום: ביומיים האחרונים הייתי נטול אינטרנט, בגלל צרות עם הקו של בזק. עד כדי כך הייתי מנותק מהעולם שרק עכשיו גיליתי באמצעות טוקבק של עידן שהיתה אתמול הקרנת עיתונאים ל"שומר המדינה" (שהוא סרט שהכל בו טוב, חוץ מהסרט עצמו). ומאיפה צץ פתאום הסרט "אל תגלה", על פי ספרו של הרלן קובן? מישהו כאן ראה אותו? שווה צפייה? אני חרד להיכנס למונה הכניסות של האתר, לראות לאן הוא הידרדר אחרי שלושה ימים ללא עידכון (אגב, אחרי שיום ראשון היה היום החזק בתולדות הבלוג עם 2750 יוניקים). וכאילו להפוך את השבוע הזה למסובך יותר מבחינה רגשית אני רק מתעדכן עוד ועוד בשמות של המוני קולנוענים ועיתונאים שעולים היום ומחר על מטוסים לכיוון ברלין. השנה אני נשאר בבית.
============
קיבלתי הודעה משמחת מהאנשים היקרים של סוויטהום, שעל שרתיהם מאוחסן האתר שלי, שנפתרה בעיה אחת מבין שתיים שהיו עם טופס הניחושים לאוסקר. מסך התודה עדיין ממאן לעלות, אבל לפחות הטפסים שלכם כבר נקלטים במערכת. אז כל מי ששלח בחירה מאז שבת ולא קיבל אישרור במייל, אנא שלחו שוב, זה אמור לעבוד עכשיו.
==============
ב-24 בינואר 2006, תשעה ימים אחרי שהאתר הזה עלה לאוויר, הייתי הראשון שפירסם תמונות מיום הצילומים הראשון של "הסודות" שהתרחש יום קודם לכן. "הסודות", סרטו החדש של אבי נשר, נמצא עכשיו בשלבים סופיים של מיקסים ופרינטים, ועכשיו גם יש לו אתר באנגלית. מה דעתכם?
===============
אפרופו פרשת רמון: הנה סרט קצר ומאוד משעשע שביים ג'ייסון רייטמן (שעד לפני כמה חודשים הוגדר בתור "הבן של איוון רייטמן" וכעת כבר מוכר בתור "הבמאי והתסריטאי המאוד מוכשר של 'תודה שעישנתם' המצוין") שמציג את הדור הבא בהילכות חיזור וסקס. (תודה לט.ל על הלינק).
================
אהרון קשלס הקדים אותי, אבל הנה, בכל זאת, ויה IMDB, מצעד חמש הפרסומות הכי טובות של ספייק ג'ונז כפי שנבחרו על ידי הבלוג הדרום אפריקני "צ'אמפ-סטייל".
=================
ואם אתם גרים באיזור גוש דן, אתם חייבים להגיע מחר (חמישי) ב-16:00 לסינמטק תל אביב לצפות בעותק המשופץ של "שלושה ימים וילד" של אורי זהר, במלאת לסרט ארבעים שנה. למה? גם כי זה סרט טוב, גם כי זה סרט חשוב, וגם כי כל נושא השימור של הקולנוע הישראלי כל כך רעוע, שהזדמנות לצפות בסרט ישן בעותק חדש צריכה ליצור התרגשות אמיתית.
שלושה אבות מייסדים יש לקולנוע הישראלי: אפרים קישון, מנחם גולן ואורי זהר. למרות שג'אד נאמן ואנשי מחלקת הקולנוע הישראלי באוניברסיטת תל אביב מחלקים את הקולנוע הישראלי לשני זרמים – הרגישות החדשה (קולנוע אירופאי באופיו, לירי, מורכב) מול סרטי הבורקס (הקולנוע העממי, המסחרי, נטול התחכום הצורני) אני רואה את זה אחרת לגמרי. קישון, גולן וזהר יצרו סרטים מגוונים מאוד שנעו בין העממי והוולגרי ובין האישי והלירי. כל אחד עשה את זה בהצלחה שונה, כל אחד הצטיין בתחום אחר, ולא כולם היו מוכשרים באותה מידה. שני קולנוענים שנבטו מהחממה של גולן-גלובוס-זהר היו בועז דוידזון ומשה מזרחי, והם המחישו בצורה מצוינת את העובדה שקולנוע עממי-בורקסי יכול להיות גם אישי ("אסקימו לימון") ושקולנוע אישי, אירופאי, לירי יכול להיות גם קופתי ומסחרי ("הבית ברחוב שלוש").
אורי זהר הוא לא הקולנוען הישראלי האהוב עלי, אבל הקולנוען שהכי מרתק אותי. "חור בלבנה" שלו הוא אחד הסרטים הישראליים הגדולים בכל הזמנים. כך גם "עיניים גדולות". "שלושה ימים וילד" הוא ניסוי מרתק של זהר להשתייך לגל החדש הישראלי של ג'אד נאמן, יצחק (צפל) ישורון ואברהם הפנר, ובמידה רבה אף להקדים אותם.
אם ב"חור בלבנה" הוכיח זהר שהוא בקיא במתרחש בקולנוע הניסיוני והאוואנגרדי בניו יורק, ב"שלושה ימים וילד" הוא הפגין בקיאות במתרחש בצרפת ובאנגליה. יש לא מעט מגודאר, טריפו וטוני ריצ'רדסון בסרט. לצערי, יש בו גם קצת יותר מדי קלוד ללוש, אחד הבמאים השנואים עלי. נדמה בכמה רגעים שזהר אולי התלהב קצת יותר מדי מ"גבר ואשה", הסרט הסופר-פופולרי של ללוש שיצא שנה לפני כן. ללוש, בעיני, הוא שרלטן. זהר, יחד עם דן בן אמוץ שעזר לו בתסריט, ועם דוד גורפינקל, באחת מעבודות הצילום היפות והמשוחררות שלו, יצר סרט נוגע לב על גבר שמסוגל לאהוב רק את מי שאין לו, גבר שמצליח להיות רומנטי ורגיש, רק בראשו ובזכרונותיו. גבר, כמו כל הגברים של זהר, שרץ כל הזמן, חסר מנוחה, בתזזיתיות בלתי פוסקת, עד שלא ברור אם הוא מנסה להדביק דבר מה, לברוח מפני משהו.
והנה עוד כמה מילים שכתבתי על הסרט לטובת קוראיי גיליון "פנאי פלוס" שיצא היום:
מחר (חמישי) יוקרן בסינמטק תל אביב עותק חדש ומשופץ של "שלושה ימים וילד" של אורי זהר, על סיפור של א.ב יהושע. העותק החדש הוכן במלאת 40 שנה לבכורת הסרט, שזיכה ב-1967 את עודד קוטלר בפרס המשחק בפסטיבל קאן. זהר, כהרגלו, עוסק בגברים חסרי מנוחה, עם לבבות פגומים, שתמיד נעים עם עיניים גדולות בין יותר מדי אופציות בתחום הרומנטי ולבסוף מוצאים את עצמם קרחים מכל הכיוונים. "שלושה ימים וילד" הוא סרט מאוד צרפתי ברוחו ובמראהו והוא פשוט סרט קסום ונוגע ללב (ועם פסקול קווינסי-ג'ונסי נהדר של דובי זלצר). במידה רבה הוא הכנה פיוטית ל"עיניים גדולות" השלם והבשל יותר שיביים זהר שש שנים אחר כך.
תגובות אחרונות