״מאנק״ של דיוויד פינצ׳ר והסיבות לכך שאנחנו עדיין מדברים על ״האזרח קיין״ אחרי 80 שנה
״מאנק״. קורבנות האדם של הוליווד בשנות ה-30 והסיפור מאחורי התסריט והקרב על הקרדיט
דיברתי על ״מאנק״ בחצי השני של פודקאסט הקולנוע בסינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
שלושה מהסרטים הכי מדוברים בפסטיבל ירושלים השנה, בכלל לא יוקרנו בפסטיבל. אז למה הם שם?
חמשת הסרטים בפסטיבל ירושלים, אבל רק שניים זמינים באמת לצפייה. השלושה האחרים הם ״סולד אאוט״, אלא שהם מעולם לא נפתחו למכירה
בימים האחרונים אני צופה בסרטים מפסטיבל ירושלים (שייפתח ב-10.12 במתכונת אונליין) כדי להכין לשבוע הבא כתבת פריוויו עם המלצות צפייה. הפסטיבל השנה – גם במתכונת המקוונת והמצומצמת שנדחתה מהקיץ לחנוכה – מלא בסרטים הכי מסקרנים מהשנה האחרונה. חלקם כבר ראיתי, אחרים אני משתוקק לראות. אבל היום הוא היום השני שבו במקום לעסוק בתכני הפסטיבל המשובחים והאצורים לעילא, אני צריך להתפלא ולהשתומם למה הפסטיבל האהוב הזה מנהל קמפיין הטעיה מול צופיו הפוטנציאליים. אתמול תהיתי בפייסבוק למה הפסטיבל לא מבליט לרוכשי הכרטיסים שאתר הסטרימינג שלו לא עובד על דפדפני כרום ופיירפוקס במחשבים (כלומר שגם אי אפשר להקרין את הסרט מהמחשב לטלוויזיה חכמה, למי שרוצה לראות את סרטיו על מסך גדול) וכדי לצפות בסרטים יש צורך בהתקנת דפדפן אדג׳ למחשבי ווינדוס, או לצפות בסרטים בטלפון אנדרויד. האם יוצרי הסרטים מודעים לכך שהדרך הכי פשוטה ונוחה לצפות בסרטם דרך אתר הפסטיבל היא בטלפון?
אבל זה היה אתמול. היום אני עוד יותר מתפלא מדבר אחר, תמוה אף יותר. בעוד העניין הטכני מפורסם באתר, גם אם במקום מוצנע שרוב רוכשי הכרטיסים עשויים בקלות לדלג עליו, העניין הבא הוא בבחינת אחיזת עיניים של הפסטיבל, ולא ברור למה הם מנסים להטעות את הציבור. אתמול גיליתי ששלושה מהסרטים הכי מדוברים ו/או מסקרנים בפסטיבל – ״אסיה״ ו״הנה אנחנו״, הזוכים הגדולים בפרסי אופיר השנה, ו״מותו של הקולנוע וגם של אבא שלי״ – בכלל לא מוקרנים בפסטיבל. את ״הנה אנחנו״ אני מעריץ ורציתי להמליץ עליו בחום, ואת ״מותו של הקולנוע״ אני משתוקק לראות, אז ניסיתי לקנות לו כרטיסים. אלא שאז גיליתי שמרגע שנפתחה המכירה ביום חמישי, שלושת הסרטים האלה אכן מופיעים בתוכנייה באתר, אבל מסומנים כ״Sold Out״. אז קבלו עדכון: הם לא סולד אאוט, כי המכירה מעולם לא נפתחה, והסרטים מעולם לא תוכננו להיות מוצגים בגרסת האונליין של הפסטיבל.
יכול להיות שהיתה כאן אי הבנה? לא. בהודעות לתקשורת של הפסטיבל נכתב: ״במהדורתו ה-37 יקרין הפסטיבל במסגרת התחרות הישראלית סך של 34 סרטים מהם חמישה סרטים במסגרת תחרות הקולנוע העלילתי הישראלי״. אני הבנתי שיוקרנו חמישה סרטים, וכך גם הבינו כותבים האייטמים ב״וואלה״, ״מעריב״ ו״ערוץ 7״, שדיווחו על סרטי הפסטיבל בשבוע שעבר. אז האם באמת יוקרנו חמישה סרטים ישראליים בתחרות העלילתית? לא – רק שניים. הנוסח הנכון היה צריך להיות ״חמישה סרטים יוקרנו לצוות השיפוט של התחרות הישראלית אבל לא לקהל הרחב״. לא ברור למה חודש אחרי פרסי אופיר צריך פסטיבל ירושלים לקיים תחרות נוספת, שממש כמו פרסי אופיר אינה מיועדת לעיני הקהל הרחב. ומעניין גם האם שלושת הסרטים האלה ייספרו לפסטיבל ברובריקת ״קולנוע ישראלי״, כשיוגשו דוחות סוף השנה של הגוף למועצת הקולנוע, שכן חוק הקולנוע מחייב את הפסטיבלים הנתמכים על ידי משרד התרבות להציג כמות מסוימת של סרטים ישראליים כדי לעמוד בתנאי הסף לקבלת תמיכה. אז הנה, המצאה – הסרטים משתתפים בפסטיבל, אבל איש לא יוכל לראות אותם. אם אפשר לעשות את זה ככה, אז למה לעצור כאן? למה לא לכלול בפסטיבל גם את ״עוד סיבוב״ של תומס וינטרברג ואת ״Nomadland״ של קלואי ז׳או, שניים מהסרטים הכי מדוברים השנה, ולהכניס אותם לפרסומים ולתוכנייה, אבל להציג אותם כ״סולד אאוט״?
נעה רגב, מנהלת פסטיבל ירושלים מסבירה: ״הסרטים אכן משתתפים בתחרות, שהיא מסגרת מקצועית לטובת עידוד היוצרים והיצירה הישראלית גם ובמיוחד בשנה מאתגרת זו. ישנן רגישויות שלא אפשרו לכמה מהסרטים העלילתיים לעלות אונליין בשלב זה ולא רצינו למנוע מהם את האפשרות להשתתף בתחרות. השופטים אגב יצפו בסרטים באולמות הסינמטק על המסך הגדול ואנחנו מאוד מקווים שבקרוב נוכל להקרין אותם גם לקהל הרחב״.
וממשרד יחסי הציבור של הפסטיבל מזכירים שכך היה השנה גם בפסטיבל טרייבקה, שבו התחרות התקיימה באופן סגור לקהל, כי לא כל הסרטים שנבחרו לתחרות הסכימו להקרנה אונליין. (זה נכון, אלא שפסטיבל טרייבקה התקיים שבוע אחרי הסגר הראשון ולכן ההתארגנות שלו כבר נעשתה לגרסה רגילה וברגע האחרון נעשו אלתורים שאכן יצרו מצב היברידי, וכך היה השנה גם בפסטיבל SXSW, אבל שוב רק כאלתור של הרגע האחרון, ולא אחרי תשעת חודשי קורונה ולא מעט פסטיבלים – כולל בישראל – שעברו למהדורות מקוונות). והוסיפו: ״הפסטיבל החליט לאפשר לשלוש הפקות ישראליות להשתתף בתחרות אף שנכון לזמן זה אין להן אפשרות להציג את הסרט באופן מקוון. אנחנו מקווים שיתאפשר לנו לפתוח את האולמות הפיזיים בקרוב ולהקרין את הסרטים הללו עבור הקהל שלנו. מבטיחים לעדכן ובינתיים מזמינים אתכם ליהנות מתוכנייה של קרוב למאה סרטים״. (תרגום הסאבטקסט: יש מאה סרטים, מה אתה מנדנד על שלושה מהם).
העובדה ש״אסיה״, ״הנה אנחנו״ ו״מותו של הקולנוע ואבא שלי גם״ לא מוצגים אונליין, גם היא הצגה מאוד חלקית של המצב. ״אסיה״ ו״הנה אנחנו״ הוצגו באופן מקוון לאלף חברי האקדמיה באתר של פרסי אופיר, והם אכן זכו ביניהם בכל הפרסים הגדולים. ״אסיה״ מוצג ממש בימים אלה באתר הסטרימינג של רשת ״קורזון״ הבריטית. ״מותו של הקולנוע וגם של אבא שלי״ הוצג בגרסאות המקוונות של הפסטיבלים בסלוניקי וריו דה ז׳נירו. כך שלכולם יש אפשרות להציג באופן מקוון, וכולם גם עשו את זה, אלא שהם לא מוכנים להיות מוקרנים אונליין לקהל הישראלי.
המילה האחרומה לנעה רגב, מנהלת הפסטיבל: ״חשוב לנו השנה במיוחד, במקביל לתוכן המיועד לקהל הרחב לקיים את התחרות הישראלית למרות המגבלות, ולהמשיך לתמוך ולעודד את היצירה המקומית״.
קורט ראסל, גולדי הון ו״להציל את חג המולד 2״
גולדי הון וקורט ראסל בסרט יותר טוב
דיברתי על הסרטים הטובים ביותר של גולדי הון בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
“יומני האפלצ׳ים״, ביקורת נטפליקס
“יומני האפלצ׳ים״.
דיברתי על ״יומני האפלצ׳ים״ ועל סרטיו של רון הווארד בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
“בובספוג הסרט: מבצע הצלה”, ביקורת נטפליקס
“בובספוג הסרט: מבצע הצלה”. מביקיני בוטום לאטלנטיק סיטי
אצרו לעצמם מהבית פסטיבל קולנוע להט”בי יהודי
“אמה” של פבלו לוריין
עוד על סרטי הפסטיבלים השבוע בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן או כאן
מדגם פרסי אופיר 2020: מי יזכה ביום שישי בפרס הסרט הטוב ביותר?
“דהרמה אמריקאית”, ביקורת
סטיב באנון ב”דהרמה אמריקאית” של ארול מוריס. האסטרטג הראשי או האסטרטג הרשע?
הרחבתי עוד על הסרט התיעודי “דהרמה אמריקאית” בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן להמשך הקריאה…
“On The Rocks” (סופיה קופולה), ביקורת
“On The Rocks” של סופיה קופולה. אבודים במנהטן
דיברתי על “On The Rocks” בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
תגובות אחרונות