פסטיבל קאן: הפרסים
(רגעי השיא מהטקס כאן)
הפרסים:
מצלמת הזהב (לסרט בכורה): "רעב", סטיב מקווין
תסריט: "השתיקה של לורנה", האחים דארדן
שחקן: בניסיו דל טורו – "צ'ה", סודרברג
שחקנית: סנדרה קובלוני – "קו מסירה", וואלטר סאלס
בימוי: נורי בילגה ג'יילאן, "שלושה קופים" (תודה, שוב, לענבל על התיקון בהגיית שמו. והנה, כדי להראות עד כמה יהיה לבמאי הזה קשה באמריקה קטע וידיאו מטקס הפרסים כפי שהועבר בטלוויזיה הטורקית.שימו לב איך שון פן מבטא את שמו ואז איך הקריינית הטורקית מבטאת אותו).
פרס מיוחד של חבר השופטים: פאולו סורנטינו, "איל דיבו"
פרס מיוחד: קתרין דנב (על "אגדת חג מולד" של ארנו דפלשן) וקלינט איסטווד
הפרס הגדול של חבר השופטים: "עמורה" של מתיאו גארונה
דקל הזהב: לורן קנטה, "הכיתה"
(ואתמול חולקו פרסים נוספים של צוותי שיפוט עצמאיים הפועלים במקביל לצוות השופטים הרשמי: פרס פיפרסקי, למשל, שהוענק לסרט ההונגרי "דלתא". או פרס הכמורה שהוענק ל"Adoration" של אטום אגויאן).
הבשורות הרעות: "ואלס עם בשיר", אחרי כל הביקורות הטובות והדיבורים האוהדים, יצא בידיים ריקות.
הבשורות הטובות: "ואלס עם בשיר" קיבל ביקורות מעולות והיה אחד הסרטים הבולטים בתקשורת בפסטיבל.
הבשורות המפתיעות והמרגשות: שלושה מהבמאים הכי מדהימים כרגע באירופה יצאו עם פרסים. פאולו סורנטינו, שהוא הבמאי האירופי האהוב עלי כרגע. נורי בילגה ג'יילאן, שסרטו הלפני-לפני אחרון, "מרוחק", הדהים אותי. ולורן קנטה, שסרטיו "פסק זמן" ו"כוח אדם" היו נפלאים (סרטו הקודם, "הדרך דרומה" פחות דיבר אליי). גם מתיאו גארונה הוא מישהו ששמתי עליו עין אחרי שראיתי סרט נורא פסיכי שלו, בשם "אהבה ראשונה", בפסטיבל ברלין לפני שנתיים. ואפילו ארנו דפלשן, איסטווד וסודרברג יצאו עם איזכורים.
ועכשיו, מה המשותף לסורנטינו, גארונה, דפלשן, קנטה וג'יילאן? שאף אחד מהסרטים שלהם לא הוקרן מסחרית בישראל (למרבה המזל בפסטיבלים בירושלים ובחיפה הם הוצגו). האין זה מביך שהבמאים שהפכו מרגע זה רשמית לבולטים שבבמאי הקולנוע הבינלאומי הם בחזקת בלתי קיימים מבחינת המפיצים בארץ?
שערוריה!
איפה איסטווד? הוא לא היה באולם? רק דנב עלתה.
מטומטמים!
צרפתים!!! ידעתי!!!
הכל מכור
לא נורא, לפחות המועמדות לאוסקר כמעט בטוחה.
אז שניה, להיות "עוכר ישראל" לא עובד בחו"ל?
🙂
אנטישמים הצרפתים האלה. באסה.
מכבסים אצלהם את הכביסה המלוכלת ואפילו לא נותנים קרדיט.
תוחזר נתניה.
לגבי סורנטינו.
כשהייתי אמור להתחיל ללמוד קולנוע באיטליה, ראיתי,במסגרת סמינר של בית הספר- סרט מאוד מעניין שלו שנקרא : l'uomo in piu שמספר על שני אנשים בעלי אותו שם. לאחר מכן היתה הרצאה איתו.
טוב מאד. הסרט הזה קובע שישראל אחראית לטבח בסברה ושתילה, ומשווה את המעשה לשואה. וכל זאת במסווה של סרט דוקומנטרי מצויר. כמובן שחייבים לצייר דבר כזה כשמשקרים שקר כזה. אני מאד מקווה שהאקדמיה תחרים את הסרט הזה. גם השמאל בארץ הוא שפוי, ולא אנטי ציוני ושונא את המדינה כמו הסרט.
חבל שרונית אלקבץ לא זכתה בכלום. סרט גדול יש לה ביד.
גל: ואתה *ראית* את הסרט?
וישראל לא אחראית ?!
עמי, גל, אליקו, עידן, חבר'ה: אולי די עם פיצול האישיות הזה, ואולי די וזהו?
תרגום של ההודעה של גל:
"הסרט הזה קובע שישראל אחראית לטבח בסברה ושתילה"
אני בספק אם הסרט קבע את זה.
אם הסרט טוען משהו ברמה הפוליטית, מעבר ל"מלחמה זה רע". זה כנראה שהצבא והממשלה לא מנעו את הטבח וסייעו למבצעיו (על ידי ידי נורי תאורה, למשל) – והדעה הזו היא לא ממש דעה פרובוקטיבית ואנטי-ממסדית, ועדת כהן קבעה את זה עוד ב1983.
"ומשווה את המעשה לשואה. וכל זאת במסווה של סרט דוקומנטרי מצויר. כמובן שחייבים לצייר דבר כזה כשמשקרים שקר כזה."
איך הוא משווה את זה לשואה? אתה מוכן לפרט?
אני אהבתי את
"במסווה של סרט דוקומנטרי מצוייר".
כאילו, מיקי מאוס? סרטים מצויירים?
באמת די כבר.
הדפלשן האחרון לא הופץ בארץ? מלכה ומלכים או משהו?
"פסק זמן" – גם הוקרן בזמנו עם עותק מתורגם, לא?
הביקורת שלכם על מה שכתבתי לא עניינית. אני לא חושב שישראל אחראית על הטבח, וזה גם מה שקבעה ועדת כהן. היא קבעה שישראל לא אחראית למרות שהיו מחדלים בצד הישראלי. דבר שני סרט תיעודי לא יכול להתעלם מהעובדות. יש תחושה מהצד שלי שארי פולמן עשה סרט שמטרתו למצוא חן בעיני המפיצים מחו"ל. זאת עסקה כלכלית נחמדה וגם משתלמת מבחינתו – הוא מכר את הסרט באופן פנומנלי. אבל להבדיל מביקור התזמורת המקסים שעשה את זה עם סיפור אנושי שאומר דברים מרגשים על מלחמה ואהבה, כל מה שארי עשה זה סרט שמנצל נטיות אנטישמיות נגדנו. אתם יכולים עד מחר לברוח מזה אבל זאת האמת. ואני אומר את זה בתור מישהו שמוכן להחזיר מחר את הכותל ואת רמת הגולן לסעודים תמורת שלום. עדיין יש עובדות שאי אפשר להתווכח איתן – ישראל לא רצתה בטבח, לא עודדה אותו, והזדעזעה ממנו. וזה גם נכון שהיו מחדלים של שר הביטחון והמודיעין ואנשים עפו הביתה – אז מה? כל זה לא מופיע בסרט בצורה מורכבת, אלא בצורה פשטנית מניפולטיבית, שיוצרת תחושה אצל הצופה הלא משכיל בעניין (קרי כל מי שלא חי פה) שאנחנו אשמים. וככה הם אוהבים אותנו, מתנצלים ולוקחים אחריות.
כשעשה את זה מוחמד בכרי עם ג'נין ג'נין – אף אחד לא חשב שצריך לסתום לו את הפה, או לא להראות את הסרט, אבל אף אחד גם לא מחא לא כפיים מהתלהבות, ולארי מוחאים כי הוא הרי אחד משלנו.
ועוד משהו ל 14 – הוא משווה את הסיטואציה לשואה במפורש. זה סרט של ראשים מדברים עם אילוסטרציות מדהימות מבחינה ויזואלית – וארי אומר בסרט שהטבח הזכיר לו את השואה. ככה במפורש אתה יודע. וזה באמת מזכיר את השואה – רק שזה קצת יותר מורכב… הנאצים בסיפור של סברה ושאתילה כמו בשואה דרך אגב היו נוצרים ולא יהודים.
עמי, גל, אליקו, עידן, שמאלני מהאקדמיה, לא כדאי לשנות ניסוח? רואים את אותה תגובה שלך בכל האתרים וזה מתחיל ב"סרט אנטי ישראלי" ממשיך ב"הלוואי שהאקדמיה לא תבחר בו" ונגמר ב"הלוואי ששבעה יזכה" נשמע קצת קצת מגמתי (לא שאני רומז משהו)
יוגב, מי זה כל האנשים האלה שאתה מציין? ((:
לא ברורה התגובה שלך.
ואני אמרתי בדיוק את מה שאני חושב, לא הסתתרתי מאחורי שום דבר, אז מה בדיוק מגמתי או את מה בדיוק אתה חושף? אני מגן על זכותו של ארי פולמן לעשות את הסרט שלו, אני פשוט לא חייב להתלהב ממנו. מה פה כל כך מוזר בעיניך? אתה מאשים אותי שאני כותב את הטאקבקים בכל האתרים? באיזה אתרים? בכל מקום שיש סרט שמאלני יש הרבה מאד טאקבקים של ימנים מטורפים נגד הסרט. זה ממש לא מה שאני טוען. אבל אם לא הבנת תקרא שוב את התגובות שלי בדיון הזה, אולי אם תקרא יותר לאט תבין.
לגל.
אני לא ראיתי, אתה ראיתי תסרט? כי על-פי מה שהגיע לאונזיי, גם מכאלה שלא התלהבו ממנוויש הרבה כאלה, עיסוקו של הסרט הוא בזיכרון ולא בדברים שאתה טוען אליהם.
תזכורת מתיקונים קודמים: נורי בילגה (ולא "בילג'ה") ג'יילאן (ולא "ג'יילון" – גרסה שלא היתה בפעם הקודמת שדנו בו, ואם הבאת אותה מאתרי הגייה באנגלית, תזכיר לי לתת לך הנחיות לקריאת הנחיות הגייה באנגלית. רמז: כשאמריקאים כותבים את האות יוּ, הם לא מתכוונים שתקרא או תכתוב את זה כמו שורוק, אלא כמו שאתה קורא/כותב את המילה "פאב". את השם הפרטי שלו, למשל, הם יכתבו בתעתיק הגייה עם OO, ולא עם U).
מחר: הסברים לכל מי ששאל למה בעצם 'בשיר'.
הקרנות אקדמיה 6 #
"מפטיר"
בימוי : דוד דזאנשווילי
בסך הכל, סרט מהנה. לא סרט גדול, אבל שווה צפייה. כמו כל במאי שמביים לראשונה, מכוון דזאנשווילי גבוה – הוא מבקש מאוד להרשים, אבל הוא פוגע נמוך. מצד שני, אין להמעיט בפגיעה הזו – הצילום המרשים, האפל, מתאים את עצמו לעולם הפשע המתואר בסרט. התסריט מפותל, אבל לא קשה להתרה. יש עלילת משנה מיותרת על סיפור אהבה בין זונה (לוסי דובינצ'ק. שוב) לבחור שמבקש להוציא אותה מהעולם הזה. לא ראיתי את הגרסה שהוקרנה בפסטיבל חיפה. בגרסה שראיתי אתמול, עלילת המשנה הזו צומצמה ל-3 סצינות. החלטה חכמה. כמו כן, הדיאלוגים נשמעים אמינים, וכתובים טוב. הם עוזרים ליצירת העולם הספציפי שבו מתנהלת העלילה. גם המשחק טוב ברובו (במיוחד יונתן עוזיאל בתפקיד הראשי. מבחינתי, תגלית).
העריכה הקצבית, והרוח הבימויית ששורה על הסרט נתנה לי הרגשה של סרט טלויזיה טוב, שילך קצת לאיבוד על המסך הגדול. אבל ככזה, הוא לא רע בכלל. די נהניתי, בסך הכל.