29 יולי 2008 | 17:32 ~ 33 תגובות | תגובות פייסבוק

שוברי קופות בישראל: "האביר האפל" בראש ובענק

יום של כותרות ורשימות. הנה עוד אחת.

"האביר האפל" הכניס בשלושה ימים 1,716,157 שקלים. הוא גם היה הסרט הכי מבוקש באולמות עם ממוצע של 1,750 כרטיסים לעותק. "קונג פו פנדה" חוצה ברגעים אלה את קו 200,000 הכרטיסים, בסך הכל הסרט השני השנה שעושה את זה (אחרי "סקס והעיר הגדולה", שעשה את זה בשבוע שעבר). והנה המחשה לאידיום האמריקאי "סרט עם רגליים": "איים אבודים" ו"הנקוק" יצאו באותו יום. ל"הנקוק" היתה פתיחה סופר חזקה, ומאז הוא נחלש ונחלש, וכתוצאה מכך הוא גם מוקרן בפחות ופחות עותקים. "איים אבודים", לעומת זאת, שומר על מספר עותקים די יציב והירידות שלו מינוריות. הוא עדיין נע באיזור ה-20,000 כרטיסים לסופשבוע. "איים אבודים" ירד השבוע בשבעה אחןוז בהשוואה לסוף השבוע שעבר, אבל "הנקוק" ירד ב-29 אחוזים. הירידה הכי גדולה השבוע היא של "מבוקש" שצנח ב-40 אחוז בהשוואה לסוף השבוע שעבר. "לפגוש את דייב" התחיל בינוני בשבוע שעבר וקרס טוטלית השבוע עם ירידה של 39 אחוז.

אלה הנתונים הרשמיים של מכירות הכרטיסים בסוף השבוע האחרון בישראל:

1. "האביר האפל": 52,795 כרטיסים. שבוע ראשון. 30 עותקים.
2. "קונג פו פנדה": 22,807 כרטיסים. שבוע רביעי. 47 עותקים. 196,454 כרטיסים סך הכל.
3. "וול-אי": 21,707 כרטיסים. שבוע שלישי. 56 עותקים. 108,030 כרטיסים סך הכל.
4. "איים אבודים": 19,000 כרטיסים. שבוע רביעי. 38 עותקים. 122,000 כרטיסים סך הכל.
5. "מסע אל בטן האדמה": 13,217 כרטיסים. שבוע ראשון. 17 עותקים.
6. "הנקוק": 13,368 כרטיסים. שבוע רביעי. 30 עותקים. 142,620 כרטיסים סך הכל.
7. "מבוקש": 12,021 כרטיסים. שבוע שלישי. 30 עותקים. 71,445 כרטיסים סך הכל.
8. "אל תתעסקו עם הזוהן": 8,093 כרטיסים. שבוע שישי. 26 עותקים. 184,142 סך הכל.
9. "לפגוש את דייב": 6,231 כרטיסים. שבוע שני. 20 עותקים. 22,710 סך הכל.
10. "מועדון הווינקס": 5,572 כרטיסים. שבוע שני. 14 עותקים. 18,000 סך הכל.

הסבר לגבי סוגיית "הנקוק"/"מסע אל בטן האדמה": הדירוג בטבלה, מתברר, הוא על פי הכנסות הסרט בשקלים, ולא מכירת הכרטיסים. "הנקוק" מכר 151 כרטיסים יותר מ"מסע", אבל בגלל שהכרטיסים לגרסת התלת-מימד ביס-פלאנטים יקרים יותר הוא הכניס יותר כסף. "מסע" הכניס 457,128 שקלים לעומת "הנקוק" שהכניס 439,694 שקלים, בסוף השבוע האחרון.

נושאים: שוברי קופות

33 תגובות ל - “שוברי קופות בישראל: "האביר האפל" בראש ובענק”

  1. יודע כל 29 יולי 2008 ב - 22:52 קישור ישיר

    שוב אתה משקר הנתונים שלך לא נכונים ההפתעה הגדולה בסוף הזה היתה מאמא מיה ששלחה אנשים הביתה!!! בטרום בכורה בכל הארץ דבר שלא קרה שנים בקולנוע הישראל זה גם הסרט שיעשה את השבוע הבא לגבי יתר הסרטים שוב הנתון לא נכון בעיקר לגבי איים אבודים ואביר האופל

  2. ערן אלתר 29 יולי 2008 ב - 23:41 קישור ישיר

    ליודע כל:
    אני מבין ש"מאמא מיה" לא ממש טוב,אם הוא שולח אנשים הביתה…

    ויאיר, נראה לי שהתבלבלת- איך יכול להיות ש"מסע אל בטן האדמה" נמצא במקום גבוה יותר מ"הנקוק"?

  3. רני 29 יולי 2008 ב - 23:48 קישור ישיר

    מאד סביר. "מסע לבטן האדמה" רק נפתח, "הנקוק" כבר בשבוע הרביעי שלו. סרטים נוטים לרדת במיקום הטבלה ככל שזמן הקרנתם מתארך. לרוב סרטי בכורה הם אלה שתופסים את המקומות הראשונים.

    וליודע כל: "מאמא מיה!" אולי שלח אנשים הביתה ואולי לא, אבל הוא הוקרן במספר זעום של אולמות קטנים ומספר הקרנות מצומצם יותר, כך שהנתון הזה סביר בהחלט.

  4. ערן אלתר 29 יולי 2008 ב - 23:49 קישור ישיר

    רני- תסתכל על מספר הכרטיסים שנמכרו לכל אחד מהם.

  5. רני 30 יולי 2008 ב - 0:36 קישור ישיר

    הממ… או שזו טעות של יאיר, או שהוא מתייחס לממוצע לאולם.

  6. חןחן 30 יולי 2008 ב - 0:49 קישור ישיר

    אני גאה להיות הראשון שמגיב על ההופעה של מוריסי.
    שמח עוד יותר להגיד שהיתה מדהימה. מוריסי הוא המשורר הבריטי הגדול ביותר בזמננו, מחובר לקהל הישראלי יותר מאשר לכל קהל מעבר לגבולות מנצ'סטר, והסאונד בביתן 1 חזק ונוגע. אני אסיר תודה ואני אזכור את הערב הזה כל חיי

  7. indie 30 יולי 2008 ב - 0:52 קישור ישיר

    אני לא מבינה כלום בדרכי הספירה של מספר הצופים, אבל מקריאת כל הפוסטים והתגובות על "האביר האפל" בימים האחרונים נשמע כאילו יחצני ג.ג הכניסו לספירה שלהם גם את הזבובים באיימקס (רק 205? חשבתי שזה יהיה להיט גדול יותר בקרב מעופפים).
    ודיווח מהשטח שלא ממש מסתדר עם המשך הטבלה: ב"וול-אי" בגת בהצגה ראשונה היו הערב שישה צופים באולם (ואף זבוב), אם ספרתי נכון.

  8. איתי 30 יולי 2008 ב - 0:54 קישור ישיר

    נסעתי היום עד קריית ביאליק כדי לראות על הפלא שדיברת עליו יאיר. הדברים שסיפרת על החוויה האיימאקסית עוררו תיאבון והרגשתי שאני חייב.

    מניין קיבלתי את הרושם שה-IMAX שם בקריון הוא גם בתלת-מימד? היה מבאס בהתחלה, אבל אחרי שהקופאית הסבירה לי שבכל זאת האיימאקס שווה משהו (כיסאות מפוארים מסך גדול, סראונד וכו') קצת נרגעתי.

    ומה אני אגיד. חוויה. אפלה

    נהניתי נורא מהאביר האפל. ובאיימאקס מקבלים את העוצמה ישר בבטן. על כל המסך
    והעריכה של הסרט. כל כך איכותית !
    אתה מקבל תוך דקה שוט של 5 סצנות שונות שרצות במקביל, אקשן מטורף, ואז ששששש…. הג'וקר מדבר.
    ווואיייייייייייייי

  9. ערן אלתר 30 יולי 2008 ב - 4:36 קישור ישיר

    תודה על ההסבר, יאיר!

    ובניק-לינק: טריילר ראשון ל"הארי פוטר והנסיך חצוי הדם".

  10. ערן אלתר 30 יולי 2008 ב - 4:37 קישור ישיר

    סליחה, זה לא הטריילר הראשון בניק לינק- זה הטריילר הראשון שבו מראים קטעים מתוך הסרט.

  11. okok4 30 יולי 2008 ב - 9:52 קישור ישיר

    איתי – האיימקס בקריון הוא גם תלת מיימד (ביוולף). האביר האפל לא.

  12. יובל אדם 30 יולי 2008 ב - 10:34 קישור ישיר

    נוסע בקרוב את מאה הקילומטרים. מקווה שזה יהיה שווה את זה 🙂

  13. דרורית 30 יולי 2008 ב - 11:17 קישור ישיר

    ואני עדיין תוהה האם לקחת ילד בן 12 לאביר.

  14. shai 30 יולי 2008 ב - 15:10 קישור ישיר

    Meir Schniztzer absolutly hated The Dark Knight,not really surprising if you think of his track record.In the way he blame Spilberg & Lucas with all the illness of the current American movies.Not really surprising either

    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/766/785.html

  15. shai 30 יולי 2008 ב - 15:13 קישור ישיר

    To Drorit

    I think he will get scared of it.He may have nightmares from it.

    But I think that as parent you know better than anyone else what your kid is capable of

  16. דרורית 30 יולי 2008 ב - 15:59 קישור ישיר

    תודה שי. אני שומעת דיעות סותרות, אבל בסוף אחליט.
    🙂

  17. רני 30 יולי 2008 ב - 16:16 קישור ישיר

    זה ממש תלוי בבגרות הנפשית של אותו בן 12.

  18. ניר4819 30 יולי 2008 ב - 16:18 קישור ישיר

    המאמר של שניצר, תסלחו לי, פתטי. כן, גם אני לא משתגע על ספילברג ולוקאס. אבל לכנות אותם "אבות הטומאה", להגיד שאם אלברט שפאר היה מביים סרט זה היה נראה כמו האביר האפל… אני חושב שהפעם שניצר הגזים לחלוטין. מראה שהוא פשוט איש קטן מאד. ומקנא בהצלחה של האחים נולאן ובעובדה שהאביר האפל הוא לא רק שובר קופות הסטרי אלא סרט באמת מעולה!

  19. אורית 30 יולי 2008 ב - 18:32 קישור ישיר

    את אותם דברים שניצר כתב על איים אבודים – וגם הוא סרט נפלא ושובר קופות. כנראה ששניצר לא מסוגל לאהוב סרט שאנשים אחרים גם אוהבים.

  20. יניב אידלשטיין 30 יולי 2008 ב - 18:34 קישור ישיר

    אי-מא-לה, איזה מאמר הזוי של שניצר…
    אני יכול להבין שהסרט בא לו לא טוב, אבל שיטפון הלהג שהוא הפיק ממנו הוא פשוט בלתי קוהרנטי לחלוטין…
    מה קורה שם? הוליווד פאשיסטית בגלל לוקאס וספילברג, ולכן יוצאת נגד המלחמה בעיראק, שהיא למעשה ייעודה של ארה"ב?
    אה… מה?

  21. עדן 30 יולי 2008 ב - 19:28 קישור ישיר

    איזה כיף, שניצר שונא את "האביר האפל" עוד יותר ממני… אמנם שניצר מייצג טעם קולנועי הפוך בד"כ לשלי, אבל הפעם הוא צודק ברוב דבריו.

  22. JNH 30 יולי 2008 ב - 21:21 קישור ישיר

    שניצר בקושי התייחס בביקורתו לסרט עצמו. הוא סתם מצטווח שם על פשיזם וקפיטליזם כמו איזה סבא בן 90. מה לזה ולסרט? ואיך הוא הגיע לקרל אורף ושפילברג ולוקאס? ולמה הוא חושב שכל הסרטים בעולם צריכים להיות דרמות אנושיות קטנות ושתקניות? מה רע בקצת ספקטקל הוליוודי טוב?

  23. Shai 30 יולי 2008 ב - 22:38 קישור ישיר

    To Eden

    Schnietzer would have hated The Dark Knight even if you have had liked the movie.Hie review was very predictable.You could have seen it coming from miles ahead

  24. עידו 30 יולי 2008 ב - 22:48 קישור ישיר

    קודם כל, שניצר אהב מאוד את "באטמן מתחיל" של נולן, אז אי אפשר לומר שהוא סתם אנטי.

    דבר שני, זה שהתגובות ב-YNET מבקרות כולן את כותב המאמר ולא את הביקורת עצמה, עוד אפשר להבין – לכולנו יש בראש פרופיל של המגיב הממוצע שם. חבל אבל שגם פה, אתר קולנוע עם קהל קוראים די רציני, רוב הטראקבקים ממהרים להתייחס לשניצר ואף אחד לא מנסה להתייחס/להפריך/להחליש את הביקורת עצמה. לא הסכמתם עם הביקורת? תראו למה.

  25. רותם 31 יולי 2008 ב - 0:10 קישור ישיר

    עידו, הייתי רוצה להגיב למאמר עצמו, ולהראות למה אני לא מסכים עם הביקורת, טהל הבעיה שהוא לא מאפשר זאת.
    הטענות העיקריות העולות ממנה היא שהתסריט מפוזר ולא טוב אבל הוא גם טוען:
    "מובן שעריכה אובייקטיבית ושקולת דעת הייתה מדללת את החזרות המיותרות הללו וחוסכת דקות של שעמום." – מכאן אני מבין שהכותב (יהיה מי שיהיה) נכח על הסט וראה את הראשס וידע מה יש בידי עושי המלאכה כדי שיפיקו מוצר טוב יותר. נפלא. זה גם אחד הסממנים הטובים לביקורת "מוצלחת": כשהיא מחלקת עצות למושא הביקורת איך אתה היית עושה את זה טוב יותר מהכורסא שלך בבית. זה סוג של טוקבק בעיני.
    וגם אין הרבה אפשרויות להגיב לטקסט עצמו, כי הוא לא מסביר את עצמו, רק זורק דימויים רבים וגדולים לדעתו שהיא בעיקרה שהתסריט ילדותי ומפוזר. אבל בלי הסבר ודוגמאות, הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להגיד: אני חושב אחרת.
    ובכלל, הוא בעצמו תוקף את אותם אנשים האוהבים את המוזיקה הוולגרית והמבנים הבומבסטים – אבל שוב, ללא הסבר, אז מה אפשר להגיד כנגד?
    אני מוכן להתערב שאם ניקח ביקורת מלפני עשרים שנה על סרט הוליוודי נמצא טיעון דומה למה שהוא טוען שעובר על הוליווד בימינו, כי ידוע לכולנו שבעבר היה טוב יותר בכל מובן. אכן, הפילם נואר לא התעסק באפל, סתם קראו לו ככה.
    ולקרוא לסרט הזה פשטני זה או להיות מגה חכם שלעניות דעתי הסכוי שתמצא בקולנוע רעיונות מורכבים הוא קלוש או שאתה לא הבנת את הסרט.

  26. ערן 31 יולי 2008 ב - 2:53 קישור ישיר

    לא ראיתי את הסרט הזה שכולם מדברים עליו, אבל קראתי את הביקורת של מר שניצר, ולפחות בעניין הפשיזם אני די מסכים עם האדון. אני מעדיף לחשוב שהביקורת של ה"טוקבקים" פה עליו, על זה שהוא "מצטווח על פאשיזם", לא נובעת מבורות של הקהל פה בתולדות הקולנוע אלא פשוט מכעס על כך ששניצר לא אהב את הסרט שרוב הקהל פה אהב.
    לקולנוע יש מסורת נכבדה ככלי לפרופוגנדה. זה הרי יודעים כולם. משובצים בהיסטוריה שלו שם גאונים כמו אייזנשטיין, שהכתבים שלו הם מאבני היסוד של הקולנוע, וגאונים אופורטוניסטים יותר כמו ריפנשטאל שהסרטים שלה השפיעו המון (למשל על פרסומות).
    הדור של אחרי מלחמת העולם השנייה, באירופה ובארה"ב התרחק מעט מהצדדים האלה של הקולנוע. הניאו-ריאליזם, באזן, הגל החדש, וכולה.
    בשנות השבעים הגיע מה שאפשר לקרוא לו "הדור הראשון של האוניבסיטאות", שלמד מחדש את הקולנוע הסובייטי המוקדם למשל, גם ציטט אותו, אבל גם השתמש מחדש בטכניקות שלו. קופולה, לוקאס, שפילברג, אני כולל גם את סקוסזה, מצטער. הדור הזה החזיר לקולנוע את צדדיו הספקטקולרים, ובעיני לפחות, הרס את המדיום לחלוטין. למרות שיש סרטים של היוצרים הללו שאני מכבד, והם לא בלתי מוכשרים בעיני, הדור הזה יצר קולנוע משלהב המסתיר מתחת לספקטקל פרופגנדה ריאקציונרית מפחידה. אני אוהב לפעמים צדדים ספקטקולרים בקולנוע, אבל עדיין יש צורך *תמידי* לשאול: מה השלהוב הזה מוכר בסרט הנוכחי.
    אז חוץ מלהתעצבן על מבקרים שאינם חוגגים אתכם, חובבי קולנוע יקרים, את פסטיבל-הפאלוס הנוכחי, שרוב הקהל פה חוגג כבר שבוע, אפשר גם לנסות להבין מה אנשים רוצים מכם, ולמה לא מרשים לכם להשתלהב לכם להנאתכם, למה מקלקלים לכם את חגיגת-הפין שלכם. יכול להיות שיש אי שם בעולם האומלל הזה הנשלט למצער (ורק לכאורה, אבל זה כבר דיון אחר) על ידי חובבי-מלחמות למיניהן, שפעם בעשר שנים גם רואים הופעה של מוריסי, יצורים המצפים לקצת יותר מהחיים האלה, במיוחד אם הם קונים בשביל זה כרטיס.

    (מצטער אם הייתי קצת ביצ'י בסוף. קחו את זה ברוח טובה.)

  27. רותם 31 יולי 2008 ב - 6:11 קישור ישיר

    מה שיפה בתולדות הקולנוע, שהחור שיש בו נטול פאשיזם, הוא בסביבות שנות ה-60, קיץ האהבה והתקופה בה אנשים היו אופטימיים. קצת בין מלחמת העולם השנייה לבין ויאטנם. אם בתקופה האופטימית הזו עשו סרטים לא פאשיסטיים (כי לפני עשו – גם בארה"ב- ואחרי כמובן שעשו, הרי הקולנוענים ההוליוודים האהובים עלינו חירבו את העולם. מזל שיש את הצרפתים להציל אותנו) אז כל מה שיש לי לומר למר שניצר ולך זה: תתעוררו ותריחו את הנפאלם.
    הסרטים הם חגיגת פאשיזם, כי אופס, העולם נוטה לכיוון הזה. ומה שהסרט הזה עושה (ומאחר ולא ראית אותו אז הדיון נהיה מעט טפל אתה לא חושב?), ובאסה אם הוא מנפץ לכמה אנשים את הבועה והאשלייה ההיפית שהם חיים בה, אבל הוא מהציג את הבחירות שכמה אנשים עושים בעולם שנשלט על ידי שחיתות ורשעות מהסוג הנלוז כשמולה עומד הטוב המוחלט והרוע המוחלט. עד כמה בעיני המבקר פספס את הסרט? הוא בקושי מתייחס לקווי דמותו של הג'וקר שהיא מרשעת אך לא סדיסטית פאשיסטית אלא פשוט אנרכיסט, לא כאלו שנתקלים בהם כל יום בקולנוע או בעולם.
    אני מאד אוהב לקרוא ביקורות שנוגדות את דעתי, אבל כדאי אולי מדי פעם לעצור ולשאול: מה פספס המבקר? מה הסרט ניסה להגיד לנו ואולי להסתכל לרגע על הצד במשקפיים שהוא נותן לנו ולחשוב עליו לרגע.

  28. רותם 31 יולי 2008 ב - 6:27 קישור ישיר

    ורק כדי לחדד שתי נקודות:
    ראיתי את הסרט כבר פעמיים, נשבע שאני בקושי שם לב לקטעי האקשן (ואני מעריץ סרטי אקשן, לדעתי מייקל ביי הוא גאון קולנועי) כי יש כל כך הרבה בסרט הזה שפשוט מגמיד אותם.
    דבר שני, אפרופו מוז, בניק-לינק ביקורת ששונה מהקונצנזוס לגבי ההופעה והתחושה הרווחת פוסט מוריסי (שרוב האנשים בחגיגת אנטי-פלוס שכבר יומיים, שדי דומה בעוצמתה לזו מהעטלף) אבל פה היא מנומקת, מסבירה את עצמה, ואני אישית מוצא את עצמי מתחבט איתה יחדיו. לא סתם זריקת מילים גבוהות, דוגמאות נפלאות מתולדות האומנות ושאר ירקות.

  29. איתן גשם 2 אוגוסט 2008 ב - 0:25 קישור ישיר

    לא טרחתי לקרוא את ה"מאמר" של שניצר עד סופו, ועדיין אני חייב להעיר כאן משהו לגביו.

    האיש הזה הוא פשוט בדיחה עצובה. מי שמתייחס לדעה שלו כאל משהו שעשוי להשפיע על בחירתו אם לצפות בסרט עושה עלצמו עוול גדול.

    שניצר הוא אדם נפוח, יהיר, מעצבן ומאוס. אני לא חושב שהאיש הזה בכלל אוהב קולנוע. ה"ביקורות" שלו כתובות לא באופן שנועד לבקר את הסרט, אלא להלל את גדולתו של כותב הביקורת, ואני מתפלא על אלה שמתפלאים מדוע כל התגובות מתייחסות לאיש עצמו ולא לתוכן (בצדק רב מתייחסות).

    אני גם מתפלא על יאיר שמרעיף עליו מחמאות מדי פעם, למרות ששניצר מייצג בדיוק את מה שאני מתעב במבקרים הנפוחים ה"רגילים" : שמרנות, זלזול והתנשאות ובעיקר שנאה ובוז לכל סרט שלא מתויג אוטומטית כ"איכותי", בעוד שיאיר דווקא מייצג בעיני את המבקר ה"אמיתי" (כמו גם קשלס, למשל) – זה שבא לראות סרט כי הוא באמת אוהב קולנוע ומחפש להנות מהסרט, ולא לספר לנו הקוראים למה הוא כזה גדול.

    אגב, גם יקיר אלקריב פשוט פתטי בעיניי. הביקורת שלו על "האביר האפל" היא אחד המאמרים הכי עלובים שקראתי לאחרונה. לא בגלל שהוא לא אהב את הסרט, אלא מפני שלא מצאתי שם נימוק ראוי אחד לכך, ובעיקר מפני שהוא בזבז פסקה שלמה כדי לתאר מה הדבר שהכי הפריע לו בסרט – שמגי ג'יגנהול שמגלמת את רייצ'ל דוז היא… לא מספיק יפה. כן, כן. מה ששמעתם. זה מה שהפריע למר אלקריב בסרט הזה. לא ייאמן.

    אין ספק שהאיש ראוי.

    לפרס הראזיסקופ, כמובן (אלא מה).

  30. ניקו 2 אוגוסט 2008 ב - 4:51 קישור ישיר

    הבעיה העיקרית בביקורת של שניצר, לדעתי, היא שהיא לא עניינית ומתרכזת בהוליווד באופן הכי כללי שיש !
    אין שום קשר בין פאשיזם ונאציזם לבין הסרט הספציפי הזה (אם היה מדבר על "300", עוד איכשהו הייתי מבין).
    הסרט הזה דווקא פחות מנסה להרשים ויותר מתרכז בעלילה עם דמויות מעניינות ואמירה על המציאות בה אנו חיים. זה דבר נדיר בעיבודי קומיקס או בלוקבאסטרים בכלל, ואת זה שניצר פיספס לחלוטין.

  31. יצחק 3 אוגוסט 2008 ב - 17:31 קישור ישיר

    יאיר, אני חושב שיש לך טעות. כתבת שהנתון של באטמן מתייחס לשלושה ימים. אתה בטוח שלא לארבעת הימים הראשונים?

  32. עומר 10 אוגוסט 2008 ב - 1:14 קישור ישיר

    סתם חוויה פרטית (בערך) משניצר:
    בפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינ"ל בת"א האחרון יצא לי לבלות די הרבה (חלק מהעובדים שלו כנציג אגודה) ויצא לי להיות עד להתנשאותו ואופיו הבעייתי של מאיר שניצר –
    שניצר ניגש לקופה (הפנימית כמובן) בסינמטק וביקש את הכרטיס שנשמר לו ע"י סטודנט שביקש שיראה את סרטו (או גורם אחר ששמר לו כרטיס בבקשה אישית לראות סרט מסוים), לקופאית שהתעסקה עם עוד כמה וכמה סטודנטים לחוצים ביקשה ממנו להמתין בזמן שהיא מחפשת באיזה רשימה רשמו את שמו, כיון שלקח לה יותר מ10 שניות מאז ששניצר ביקש הוא צעק שוב את שמו וששמרו לו כרטיס ולאחר עוד כ-10 שניות הוא עזב בצעקה של "לא צריך" ובכעס.
    מה אני אגיד לכם – אחלה דרך לתמוך בעתיד הקולנוע.
    מצטער, יחד עם שאר דברים ששמעתי עליו (כמה שאני אוהב את דודו טופז עכשיו) והחוויה הספציפית הזו, נראה לי שהוא פשוט ח*א של בן-אדם בכל מה שקשור לאהבת אדם (מיזנטרופ קיצוני בקיצור).


השאירו תגובה