ארגו-פאק-יורסלף!

בשבוע האחרון אני שובר את הראש. ביום ראשון נעלתי את הימורי האוסקר שלי לפרסום בדפוס, במדור שלי ב"פנאי פלוס", אבל הכרזתי מבעוד מועד: אני שומר לעצמי את הזכות לשנות חלק מההימורים שלי עד ליום שישי. הנה הגיע יום שישי ואני צריך להחליט. בשבוע האחרון, למקרא הימורי עמיתיי האמריקאים, אני מרגיש לחץ לשנות את הבחירה שלי בקטגוריית התסריט מ"לינקולן" ל"ארגו", ובקטגוריית הבימוי מ"לינקולן" ל"חיי פיי". כמעט-כמעט עשיתי את זה. אבל ממש הבוקר, בהחלטה של הרגע האחרון, בחרתי שלא. החלטתי להשאיר את ההימור המקורי כמו שהוא. המירוץ בקטגוריות האלה כה צמוד, שאני מעדיף להיכשל עם סרט שאני מאמין בו, מאשר להיכשל עם בחירות שקשה לי איתן.

עד כמה המירוץ צמוד? אתן דוגמה מקטגוריית הבימוי. הטענה שצצה בשבועיים האחרונים (כולל כאן) היא ש"חיי פיי" הולך לבלוט בלא מעט קטגוריות, כולל קטגוריית הבימוי. אבל דקה נוספת של מחשבה אומרת לי כך: השחקנים הם הנתח הכי דומיננטי מבין מצביעי האוסקר, ומבחינת השחקנים, "חיי פיי" הוא סרט אנימציה. כמעט ואין בו שחקנים. אז אם זה לא סטיבן ספילברג שיזכה באוסקר, הבא בתור עם הכי הרבה סיכויים הוא לא אנג לי אלא דווקא דיוויד או. ראסל, כי "אופטימיות היא שם המשחק" הוא בהחלט סרט של שחקנים (וראסל נחשב במאי של שחקנים, שניים מהם כבר זכו באוסקר בזכותו בסרטו הקודם, "המתאגרף"). אז במי אבחר? אם אבחר בראסל והוא יזכה, אהיה גיבור לדקה. אבל אם אבחר בלי והוא יפסיד, אשנא את עצמי. אז אני דבק בבחירה הראשונית שלי – היא שמרנית, היא גם כבר לא ממש מעודכנת, והיא נראית פחות ופחות ריאלית. אבל אני אוהב אותה. וככה גם עם התסריט. כן, הסיכויים הם של "ארגו" גם כאן, אבל החלטתי להשאיר את ההימור על "לינקולן". בעצמי אני לא מבין למה. ניחוש. תפילה. תקווה. חוש. ובדיוק מאותה סיבה, אני שולח אתכם לראות במי בחרתי לזכייה בקטגוריית הסרט התיעודי. כן כן.

אז הנה הם, הבחירות שלי ב-21 מתוך 24 הקטגוריות. בדרך כלל אני מצליח לקלוע בערך בשמונים אחוז, השנה אני יכול רק לחלום על תוצאה כזאת. אבל בדיוק בגלל זה, זה אחד האוסקרים שאני הכי מחכה להם.

את רשימת המועמדים המלאה, תמצאו כאן.

פורסם ב"פנאי פלוס", 20.2.2013

בשבועות האחרונים אנחנו סופרים לאחור לקראת האוסקרים (שיתקיימו בלילה שבין ראשון לשני, בין פורים לשושן פורים, 25.2, החל מ-3:00 לפנות בוקר שעון ישראל. שידור חי בערוצי הסרטים ולייב בלוג כאן ב"סינמסקופ"). אם עקבתם, ודאי שמתם לב שזו אחת השנים המשונות והמותחות שהאוסקר ידע כבר הרבה זמן (לפחות מאז 2006, כשהמירוץ היה צמוד בין "השתולים" ובין "מיס סאנשיין הקטנה"). עד כמה המירוץ פתוח השנה? נגיד זו כך: אני כותב את המדור הזה, בו אני אמור להמר מי יהיו הזוכים לדעתי, כשאין לי מושג מי הולך לזכות באוסקר על הבימוי, או על תסריט מקורי, או על שחקן משנה. יש כל כך הרבה קטגוריות פתוחות וצמודות השנה שאני כותב את המדור הזה בידיים רועדות. בכל שנה אני אומר, בחצי חיוך, שמי שמהמר באופן פומבי על תוצאות האוסקר (או מספק כל תחזית שהיא) צריך לקחת בחשבון שהוא גם יתבזה בפומבי. זה חלק מהמשחק שאני אוהב בשבועות שמובילות לאוסקר. אלא שבכל שנה יש לי תחושות בטן חזקות לגבי הזוכים האפשריים – לעיתים אני פשוט טועה בהימורים, אבל אני לפחות מהמר אותם עם מידה מסוימת של בטחון עצמי. לא כך השנה. השנה אני חייב לאמץ בכמה מהקטגוריות טקטיקה חדשה: או לנחש, או ללכת על פי בחירה אישית. לכאורה, מה הקשר בין בחירה אישית ובין הימורי האוסקר. אני, למשל, חשבתי ש"לינקולן" הוא הסרט הטוב ביותר מבין תשעת הסרטים המועמדים לפרס הסרט, ולו הייתי חבר אקדמיה זה הסרט שהייתי מצביע לו. אבל בבואי להמר, אני לא מהמר על פי טעמי אלא על פי מה שאני מזהה, באמצעות התקשורת ההוליוודית ושלל הפרסים שחולקו לסרטים האלה בחודשיים האחרונים, כהלך הרוח השלט. והלך הרוח נוטה לכיוון "ארגו". כן, פרס הסרט כבר ידוע וסגור וחתום. מהבחינה הזאת, ספק אם יהיו הפתעות. אבל הדרך אליו תהיה מלאת טלטלות.

זו היתה שנה פרועה. בספטמבר נחשפו שני סרטים: “ארגו" ו"אופטימיות היא שם המשחק". שניהם הפכו למועמדים הבולטים הראשונים לזכייה באוסקר. ואז הוקרן לתקשורת "כוננות עם שחר" של קתרין ביגלו, ולמשך החצי הראשון של דצמבר הוא היה הסרט המוביל במירוץ לאוסקר עם ביקורות מעולות ועם רצף אדיר של תארים ופרסים מצד ארגוני מבקרים בכירים. אבל אז קרו שני דברים – פוליטיקאים ושחקנים מהשמאל התחילו להשמיץ את הסרט על כך שהוא נראה כמי שמצדד בעינויים (פוליטיקאים לא יודעים לראות סרטים גם באמריקה, לא רק בישראל), ולהתקפות שלהם היתה השפעה כמעט מיידית: כשפורסמו המועמדויות לפרס גילדת השחקנים "כוננות" לא היה שם. בלי תמיכת השחקנים – המחלקה הכי גדולה מבין חברי אקדמיה – סיכויי הזכייה של סרט באוסקר קלושים. וכך "כוננות עם שחר" עף מהמירוץ. ואז שב ועלה "ארגו". הוא התחיל לזכות בעוד ועוד פרסים מאגודות מבקרים. בסופו של חשבון, “ארגו" זכה ברוב פרסי המבקרים באמריקה – אבל "כוננות עם שחר" זכה בקרב האגודות ה"נחשבות" יותר. אבל אז פורסמו המועמדויות לאוסקר ואיתו הגיע השוק שערבב את כל המשחק: בן אפלק לא היה מועמד על בימוי "ארגו". זה אמר לנו, “מומחי" האוסקר, דבר אחד: “ארגו" הולך להפסיד. כי כל מי שבקיא באוסקרים יודע שכדי לזכות באוסקר אתה חייב להיות מועמד גם על הבימוי (בפעם האחרונה שזה לא היה ככה זה היה עם "הנהג של מיס דייזי" לפני יותר מ-20 שנה). ואם "ארגו" יפסיד, יש רק סרט אחד שיכול לזכות: “לינקולן" של סטיבן ספילברג. בשלב הזה כבר ראינו את רוב הסרטים המועמדים ו"לינקולן" הפך גם לפייבוריט האישי שלי. ואיתו גם ההבנה: הפייבוריט האישי שלי כמעט אף פעם לא זוכה באוסקר. אני מחבב מאוד את "ארגו", זה סרט נהדר וממש מהנה (משעשע לקרוא כעת את הפתיח שלי לביקורת על "ארגו"), ובדרכו הטמבלית הוא אפילו חכם למדי במה שיש לו להגיד על הוליווד (ובניגוד למה שחושבים: זה סרט על הוליווד, לא על טהרן). אבל אני מעריץ את "לינקולן". “ארגו", מבחינתי, הוא בדיוק כמו "הארטיסט" מהשנה שעברה: סרט נהדר, מקסים, מהנה מאוד, עשוי נפלא, על הקולנוע עצמו. אבל לא הסרט הכי טוב של השנה. מצד שני, ברגע שיש לך פייבוריט אישי בתחרות, שיקול הדעת באיבחון הזוכים הפוטנציאלי קצת נפגע, אבל המתח גדל. וכך, במשך שבועיים הייתי בטוח ש"לינקולן" הולך לזכות. אלא ש"ארגו" לא נבלם, הוא זכה בכל פרס שהוא היה מועמד בו. אם הוא לא יזכה באוסקר, זה יהיה שוק. אבל הוא יזכה. אבל זה משאיר לנו חור בעלילה: מי יזכה בפרס הבימוי? התשובה הכנה: אין לאף אחד מאיתנו מושג.

ולנו בישראל יש קטגוריה נוספת להיות במתח לגביה: הסרט התיעודי. באופן היסטורי, שני סרטים ישראליים (טוב, קופרודוקציות ישראליות) מועמדים שם מתוך חמשת הסרטים המועמדים. הישג ענק. לאחד מהם יש אפילו סיכויים טובים לזכות. נראה בהמשך.

בואו נעבור קטגוריה קטגוריה וננסה לזהות מי יזכה בה. אל תהססו להמר או לנחש בעצמכם: כאן בתגובות, או בתחרות ניחושי האוסקר שלנו.

סרט:

לפחות בקטגוריה הכי חשובה אין מתח. כאן נראה שהמירוץ סגור ו"ארגו", חביב הקהל, יזכה. וזו זכייה ראויה למדי, צפויה, הגיונית ובלתי מזיקה ברובה. היא גם עושה כבוד לאחד האנשים הכי מפתיעים בהוליווד: בן אפלק. הוא כבר זכה באוסקר, להזכירנו, על כתיבת התסריט ל"סיפורו של וויל האנטינג", יחד עם מט דיימון. ואחרי שנים שזלזלנו בו כשחקן, הא התגלה – מזה שלושה סרטים – כבמאי פשוט מצוין. מי היה מאמין. אבל צריך לדעת דבר נוסף: אפלק הפיק את הסרט הזה יחד עם ג'ורג' קלוני. כלומר, מי שיעלו על הבמה בסוף טקס האוסקר לקבל את פרס הסרט הטוב ביותר יהיו אפלק וקלוני (זה יהיה האוסקר השני גם עבורו). וגם גרנט הסלוב, שותפו של קלוני (וגם שחקן לרגע). מי יוכל לעמוד בפני זה?

מי יזכה? “ארגו"

אופציה ב': “לינקולן"

במאי:

ובכן, כאמור: אין לי מושג. יתרה על זאת: אני עובר בין הבלוגים של חזאי האוסקר האמריקאים שאני סומך עליהם בדרך כלל ומגלה שכל אחד מהם מהמר על במאי אחר. זה לא מתפצל בין שני במאים, אלא בין ארבעה! באמת, הכל פרוץ לחלוטין. בתוך כך, אני מקבל תחושה ש"חיי פיי" של אנג לי הוא סרט אהוב מאוד על חברי האקדמיה ושייצא מהאוסקרים השנה עם יותר פרסים ממה שמנבאים לו. האם הוא יזכה גם בבימוי? אלך הפעם לא עם תחושת בטן, אלא עם תחושת לב. מכיוון שהערצתי את "לינקולן" אולי יהיו גם חברי אקדמיה שיחשבו טובות עליו כמוני.

(עדכון: זה המקום היחיד בטקסט שבו אני משנה את החבירה שלי ומשנה בתור אופציה ב' לדיוויד א ראסל, ראו נימוק בראש הטקסט).

מי יזכה? סטיבן ספילברג, “לינקולן"

אופציה ב': דיוויד או. ראסל, "אופטימיות היא שם המשחק"

שחקן:

טוב. גם זו קטגוריה קלה מאוד. אין סיכוי שדניאל דיי-לואיס יפסיד כאן. אין סיכוי.

מי יזכה? דניאל דיי-לואיס, “לינקולן".

אופציה ב': אין.

שחקנית:

סליחה על התינוקיות, אבל אין דבר מענג יותר מאשר להגיד "אמרתי לכם". לפני הבאפט"א (פרס האקדמיה הבריטי) הימרתי שעמנואל ריבה, השחקנית הצרפתיה שבליל האוסקר תחגוג יום הולדת 86, תפתיע את כולם ותזכה. וכך היה. וכעת, היא תעשה את זה שוב באוסקרים. אגב, שימו לב לגל הפרנקופילי של האוסקרים. אם ריבה (שבצעירותה שיחקה את האשה ב"הירושימה אהבתי" של אלן רנה) אכן תזכה היא תמשיך את גל השחקנים הצרפתים הזוכים באוסקר באחרונה אחרי מריון קוטיאר ("החיים בוורוד") וז'אן דוז'רדן ("הארטיסט"), שזכה בשנה שעברה. אגב, הנוהג הוא שהשחקן שזכה בשנה שעברה הוא שמעניק את הפרס לשחקנית שזוכה השנה, כך שדוז'רדן עשוי להעניק את הפרס לבת ארצו, ריבה, בצרפתית שוטפת – לקהל בבית זה יהיה רגע מביך ואיזוטרי, אבל לחובבי הקולנוע זה יהיה רגע מקסים. אם ריבה תזכה, היא תנצח את ג'ניפר לורנס מ"אופטימיות היא שם המשחק" ואת ג'סיקה צ'סטיין מ"כוננות עם שחר" שהיו אמורות להיות המועמדות המובילות לזכייה. זו עדיין קטגוריה צמודה והסיכויים להפתעות כאן רבים, אבל אני יחסית מרגיש בטוח להמר דווקא על המועמדת הפחות צפויה כאן.

מי תזכה? עמנואל ריבה, “אהבה"

אופציה ב': ג'ניפר לורנס, “אופטימיות היא שם המשחק"

שחקן משנה:

עוד קטגוריה קשה בה יש המון מועמדים מובילים ואין הכרעה ברורה. לכאורה, המירוץ די צמוד בין טומי לי ג'ונס מ"לינקולן" וכריסטוף וולץ מ"ג'נגו ללא מעוצרים" (ואל תזלזלו בפיליפ סימור הופמן מ”המאסטר”, שזכה בפרס בחירת המבקרים). ג'ונס זכה בפרס גילדת השחקנים, אבל וולץ זכה גם בגלובוס הזהב וגם בבאפט"א. מצד שני (או שלישי) יש המהמרים דווקא על רוברט דה נירו מ"אופטימיות היא שם המשחק". ויש הגיון בזה: אם דה נירו לא יזכה, הרי שהסרט הזה, אחד האהובים השנה על חברי האקדמיה, ייצא מהאוסקרים בידיים ריקות. ויש לזכור: הוא מועמד בכל ארבע קטגוריות המשחק, הישג שאף סרט לא השיג מזה כ-30 שנה (מאז "אדומים" של וורן בייטי). מכיוון שאין לי מושג מי יזכה, אני בוחר כאן לפי "למי אני הייתי מצביע".

מי יזכה? טומי לי ג'ונס, “לינקולן"

אופציה ב': רוברט דה נירו, “אופטימיות היא שם המשחק"

שחקנית משנה:

עוד קטגוריה קלה. ובצדק: לאן התאוויי יש כמה דקות ספורות ב"עלובי החיים", אבל היא שרה ומשחקת שם בעוצמות אדירות. מגיע לה.

מי תזכה? אן התאוויי, “עלובי החיים"

אופציה ב': סאלי פילד, “לינקולן"

תסריט מעובד:

הקטגוריה הזאת מראה לנו עד כמה מצב המירוץ עדיין דינמי, גם בדקות האחרונות שלו. עד לפני כמה ימים לא היה בי שום ספק בכך שטוני קושנר יזכה בפרס הזה על "לינקולן", שהוא בעיניי אחד התסריטים הכי טובים שנכתבו בכל הזמנים. תסריט ענק. אגדי. מלאכת מחשבת. יצירת מופת. אבל פתאום מתברר שאולי הסחף של "ארגו" יגרום למצביעים להעדיף אותו. או לתת פרסי ניחומים ל"חיי פיי" או ל"אופטימיות היא שם המשחק" שעשויים לצאת מהאוסקרים בידיים ריקות. ופתאום הקטגוריה הזאת נהייתה צפופה. ולראייה, “אופטימיות" ולא "לינקולן" זכה בפרס התסריט המעובד בבאפט"א. אח! אני לא יודע! מנחש:

מי יזכה? “לינקולן", טוני קושנר

אופציה ב': “ארגו", כריס טריו

תסריט מקורי:

טרנטינו מוביל, אחרי שזכה בלא מעט מהפרסים המקדימים. אבל בעיניי זה תסריט בינוני מאוד שלו. כמעט חפיפניקי. מיכאל האנקה נושף בעורפו. או שמא "כוננות עם שחר".

מי יזכה? קוונטין טרנטינו, “ג'נגו חסר מעצורים"

אופציה ב': מיכאל האנקה, “אהבה".

סרט אנימציה:

גם כאן מצב של כמעט תיקו בין "אמיצה" של פיקסאר ובין "ראלף ההורס" של דיסני (שפיקסאר הוא חטיבה בתוך דיסני, כך שזה מירוץ בין שני בני דודים). אני הייתי בטוח שהאקדמיה דווקא תנצל את ההזדמנות לתת אוסקר לטים ברטון בקטגוריה בה הכי מגיע לו: אנימציה. אבל חוץ מתחושת בטן אין לי על מה לסמך את זה. “פרנקנוויני" שלו (גם סרט של דיסני) לא זכה בכלום בדרך לאוסקר.

מי יזכה? “ראלף ההורס"

אופציה ב': “אמיצה"

סרט תיעודי:

כאן אני הולך לעשות אקט התאבדותי – שימו טוב לב. בקטגוריית הסרט התיעודי יש כבר חודשים מועמד מוביל מובהק: “מחפשים את שוגר מן", סרט נפלא לחלוטין, מלא רגש ואנושיות, וסרט מפתיע מאוד עם תעלומה במרכזו וטוויסט נפלא. כל מי שרואה את הסרט נשבה בקסמו. וזה גם סרט מעורר השראה. אבל מולו יש גם שני סרטים ישראליים: “שומרי הסף" ו"5 מצלמות שבורות". ואני הולך על גישה כזאת, פטריוטית משהו: אני הולך להמר על אחד הישראליים. למה? כי יש סרט ישראלי מועמד ואני אהמר נגדו? לא, אני אתייצב מאחוריו. אבל יש גם סיבה נוספת: אני חושב שיש כאן סיכויים אמיתיים להפתעה. ההיגיון היה לשים אותו כאופציה ב', אבל אני הולך כאן עם משאלת לב ולא עם היגיון בריא. אני אשלם על זה בבוא רגע הניקוד, אבל מצפוני יהיה נקי.

מי יזכה? “שומרי הסף"

אופציה ב': “מחפשים את שוגר מן"

שאר הקטגוריות:

שיר:

מי יזכה? “סקייפול", אדל

אופציה ב': “חיי פיי"

פסקול:

מי יזכה? “חיי פיי"

אופציה ב': “סקייפול"

עריכה:

מי יזכה? “ארגו"

אופציה ב': “כוננות עם שחר"

צילום:

מי יזכה? “חיי פיי"

אופציה ב': “סקייפול"

אפקטים:

מי יזכה? “חיי פיי"

תלבושות:

מי יזכה? “אנה קרנינה"

עיצוב:

מי יזכה? “עלובי החיים"

אופציה ב': "חיי פיי"

מיקס סאונד:

מי יזכה? “עלובי החיים"

עריכת סאונד:

מי יזכה? “סקייפול"

אופציה ב': “ארגו"

סרט זר:

מי יזכה? “אהבה" (אוסטריה).

ציוץ