666
הבשורות הטובות: ג'ון מור נשאר נאמן להפליא למקור של ריצ'רד דונר בבואו לביים את הרימייק ל"אות משמים", שעלה היום להקרנות בארץ ובשאר העולם.
אלה בשורות טובות כי "אות משמים" הוא יותר תרגיל בשיווק מאשר יצירה אמנותית. את הפקת הסרט יזמה מחלקת השיווק של פוקס, כשזיהתה פוטנציאל מסחרי בהפצתו הגלובלית של סרט בתאריך הנדיר, אך גם השטני, של ה-6.6.06. ההפקה, לפיכך, נעשתה בזריזות, כדי להספיק לדד ליין.
לכן, אחרי שברור שהסרט יצא לדרך מכל הסיבות הלא נכונות, דווקא מעניין לראות כמה מור הגיע אל הסט במצב רוח בלתי נצלני. הוא עושה כבוד למקור, שחוגג השנה יום הולדת 30, ולא מנצל אותו. עד כדי כך שהוא משתמש, כמעט כלשונו, בתסריט המקורי של דיוויד סלצר, פלוס כמה שכתובים מתבקשים לרוח התקופה. "אות משמים" המחודש הוא סרט אווירה דתי שעובד על חרדה יותר מאשר אימה. הוא מסוגנן ובעל טון מינורי והאלימות הרבה שלו מדודה למדי. אלא ש…
הבשורות הרעות: הסרט לא עובד. הוא מעניין כשהוא מנסה להציג את אירועי השנים האחרונות – האיחוד האירופי, אסון התאומים, פיצוץ מעבורת החלל קולומביה, המלחמה בעירק, מותו של האפיפיור – כהתגשמות הנבואה מספר "ההתגלות" בברית החדשה המתארת את הסימנים המובילים לקראת בואו של השטן ותחילתו של הארמגדון, מלחמת גוג ומגוג. הניסיונות שלו להפוך לסרט אימה פוליטי/אקטואלי שנונים למדי, אבל התוצאה הסופית לא מצליחה להבהיל, לא באופן נקודתי ולא באופן גלובלי. הסימן היחיד שהסרט הזה מספק לכך שהשטן בדרך הוא ריבוא סרטים בינוניים.
ולשאר כותרות היום
שלוש הערות לסיכום נושא הספוילרים.
א. מצחיק שהדיון הזה מתקיים בכלל מולי, בשעה שאני מלוחמי האנטי-ספוילרים הגדולים כשמבקרים מקומיים כמו יהודה סתיו ויקיר אלקריב, נתנו תיאור מפורט של סיומי סרטים בביקורותיהם.
ב. הנה עמדתי באופן תמציתי: אם אכתוב על "פוסידון" של וולפגנג פיטרסן וארצה לספר מי מת בסרט, אציין לפני כן "ספוילר". ברור. אם אכתוב על "הרפתקאה בפוסידון" של רונלד נים מ-1972 וארצה לכתוב מי מת בסרט לא אכתוב "ספוילר". אני מבין שיש כאן אופוזיציה, שאני ממש לא מזדהה עם עמדתה, להכיל את סימון הספוילר גם על "הרפתקאה בפוסידון". אני חייב להודות שהצטרפותה של מיקה תימור לכוחות האופוזיציה היתה נקודת מפנה עבורי וכעת אני בוחן את עמדתי שוב.
ג. מה שאני בעצם מנסה להגיד הוא שבאתר כזה, העוסק לא רק בסרטים השוטפים אלא גם בסרטי עבר, אזהרת הספוילר היא בילט-אין. ואולי זה הפתרון, פשוט להוסיף שלט "זהירות, ספוילרים" בראש האתר. ואז כל אחד יקרא כאן על הסרטים שהוא כבר ראה, ואת אלה שלא ראה יסמן לעצמו לקריאה במועד מאוחר יותר. מי שמכיר את מדוריי בדפוס, העוסקים בעיקר בסרטים שרצים עכשיו בקולנוע, יודע שהשמירה על ספוילרים נעשית שם באופן חרדי.
הערה בענייני התגובות
בעקבות שיחות ומחשבות החלטתי לאמץ מהיום שיטה של "אפס בסובלנות" כלפי התגובות באתר. מרגע זה, יותרו לפרסום רק תגובות ענייניות. השמצות, הקנטות, תגובות החוזרות על דברים שכבר נאמרו, ימחקו. קוראים המעוניינים באתר בו אפשר לקיים דיון ענייני נטול התלהמות מתבקשים להתעלם מהטרולים ולא להזין אותם.
קורא ששלוש תגובות שלו ימחקו, לא יורשה להגיב יותר. כפי שאתם רואים עם אדון גלעד, מנגנון חסימת התגובות של וורד-פרס קל לעקיפה, עבור מי שמספיק אובססיבי לרצות לעשות כן. עד כמה שזה מחמיא לי שגם הפסיכופתים הכי גדולים בעיר יוצאים מגדרם כדי להגיב כאן, אני באמת צריך לחשוב על… מיקה תימור. לא סתם, שאר המגיבים, אלה שתענוג לי להיתקל בתגובותיהם (דניאל פאיקוב, דן ברזל כשלא מדברים על ספוילרים, סטיבי, חן חן). אפילו לעידן יש פה ושם תגובות מצוינות וענייניות. אבל, עידן: לא אהסס לחסום אותך אם תמשיך למחזר תגובות שכבר כתבת או להפיץ רשעות ורוע לב.
על פי החוקים החדשים: מגיב שנחסם ורוצה לשקם את עצמו, מוזמן להגיב באמצעות האימייל. כעבור תקופת צינון, ואחרי שתגובות האימייל יראו שהטון השתנה, יורשה הטרול המשוקם לחזור. לעומת זאת: מגיב שנחסם וימשיך לנסות ולהיכנס לתגובות, תוגש נגדו תלונה לספק האינטרנט שלו על העצפה ושימוש לרעה.
אני אמשיך בקו הקיצוני יותר: יש הרבה אנשים שלא ראו את "הרפתקה בפוסידון" המקורי ואני יכול לחשוב על לפחות אחד (עבדך הנאמן) שאין לו מושג מי מת בסרט ולמה. העדר אזהרה בגוף הביקורת, יוביל לכך שפשוט לא אקרא את כל המאמר מחשש להרס ההנאה וזה חבל.
ועכשיו, למשהו אחר לגמרי: פורסמו המועמדים לפרסי האקדמיה לטלויזיה. השנה, בניגוד לשנה שעברה, יוענקו פרסים גם לתסריטאים ובמאים של סדרות. מרשימת המועמדים, עושה רושם שהסדרות של HOT (במיוחד "בטיפול" ו"השמיניה") הולכות להיות הזוכות הגדולות, מה שיכול ליצור התנגשות מעניינת עם מאבק היוצרים.
http://e.walla.co.il/?w=/6/919237
יאיר, אם אני לא אוכל ללכלך על אנשים אז באמת אין לי מה לחפש פה. סתאאאם, נראה לי שפשוט נמאס לך שאני לא מרפה מנושא הקרנות החינם המוקדמות והחלטת לאמץ קו נוקשה, טוב זו זכותך. רק שמה חשבתי לגביך בנושא סתימת הפיות מקבל משנה תוקף. לזכותך ייאמר שאתה נותן צ'אנסים בניגוד למבקרת קולנוע שגם לה בלוג באינטרנט וברגע שמישהו אומר משהו שאינו לרוחה היא נעשית אגרסיבית באופן מעורר פחד.
רוה לעידן: זו תגובתי האחרונה בנושא. אין לי בעיה שתכתוב מה שאתה רוצה על מבקרים והקרנות חינם, אבל הבנו אותך. כל התגובות באתר ונגישות לעיון חוזר. כל תגובה נוספת בנושא היא הצקה. זו לא סתימת פיות, זו עריכה. אתה מוזמן להגיב, אבל רק תגובות ענייניות (קרי, קולנועיות), נטולות התלהמות, חפות מהשמצות (יש הבדל בין ביקורת והשמצה). אצבעי מרגע זה קלה על כפתור המחיקה.
הרימייק של אות משמים הוא באמת רק עוד סרט "אימה" צפוי שגולש למחוזות האבסורד אחרי התחלה מבטיחה. אני בהחלט מסכים עם יאיר לגבי התחושה שהסרט נוצר כאילו אך ורק למען הגימיק השיווקי שבתאריך יציאתו. באשר לטענות נגד הליהוק, ג'וליה סטיילס היא שחקנית סימפטית ונעימה שלרוע המזל תפקידה כמעט נמחק בחלקו השני של הסרט, מיה פארו היא כאן כמובן על תקן המחווה לתינוקה של רוזמרי. הבעייתיות הגדולה לדעתי נעוצה בלייב שרייבר, שדומה דרך אגב לחרצוף של יעקב אילון(והחרצוף דרך אגב יותר מלא חיים ממנו), שנראה משועמם מכל העסק והופעתו מאד לא משכנעת ומעיקה על הסרט. גם דייויד ת'יוליס העכברי מתבזה כאן כפי שהתבזה באינסטיקט בסיסי 2 מוקדם יותר השנה, מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל פרנסה. סה"כ מדובר בסרט זניח שנדמה שכל מה שנזכור ממנו בעוד שנה הוא שהוא יצא ב 6.6.06.
א. לא ראיתי את "אות משמיים" הרימייק ואין לי כוונה. את המקורי דווקא אעשה מאמץ לראות.
ב. האם זה מקרה שהיום נתקלתי בטריילר לעוד רימייק של סרט אימה, הפעם מ-73'? ועוד רימייק שניל לביוט ביים. ניל לביוט ביים רימייק לסרט אימה. משהו אפעס לא מסתדר לי במשפט הזה…
http://thewickermanmovie.warnerbros.com/trailer.html
מאיפה הסמכות שלך לחנך, יאיר?
כמובן שיש מקום לתגובות מכל מיני סוגים – אני לא מדבר על קללות, נאצות והשמצות, אבל גם לא רק לתגובות מהסוג שמוצא חן בעיניך – זה הרי כל הכיף באינטרנט, אפשר לומר בו קצת יותר, ובאופן יותר חופשי, מאשר במכתב תגובה שנשלח לעיתון, לדוגמה, ומתפרסם באופן נדיר. באמת, נמאס מכל האיומים וההטפות שלך – זה ממש כמו לקרוא נאום של מורה לתלמידים סוררים. מה אלה כל התנאים האלה, כל החוקים והתקנות לכתיבת התגובות?? אני קורא את הבלוג הזה כי אני אוהב את הכתיבה שלך על קולנוע, אבל כל פעם שאני נתקל ב"נאום חינוך" אני פשוט נגעל…
שמחתי לראות שעוד אלמנט חשוב במיוחד מ"אות משמיים" המקורי נשמר גם בחידוש – המוזיקה של ג'רי גולדסמית' (שחודשה ע"י מרקו בלטראמי, מלחין סרטי "צעקה").
הפסקול המקורי שהלחין גולדסמית' המנוח (ועליו זכה באוסקר) היה כ"כ מוצלח ומהפכני, שאני חושב שלא אגזים אם אומר שהסרט חייב למוזיקה בערך 50% מהאפקטיביות שלו (ומספיק לראות את הסצינה בפארק עם הכומר והקלשון על MUTE בשביל להבין זאת).
איתי – אין כאן שום עניין של חינוך. האתר הזה הוא אתר פרטי. יאיר לא אומר לאף אחד איך להתנהג בכל מקום אחר, הוא אומר איך הוא מצפה שיתנהגו אנשים שמגיעים לבית (הוירטואלי) שלו. אם הם לא מוכנים להסכים לכללי ההתנהגות שהוא קובע, זכותו לזרוק אותם משם. נורא פשוט.
שאלה לכל אלו שכבר ראו את הסרט:
הסוף המחריד הוא מהגרסה המקורית או ששינו אותו?
כי אמנם לסרט המקורי יש כמה המשכונים, אבל אני ממש הזדעזעתי לרעה מהסוף.
היה ממש מייאש, בהתחשב בעובדה שחוץ מ-2 הדקות האחרונות מאוד נהניתי מהסרט, אבל זה בטח בגלל שלא ראיתי את המקור.
כחבר בחליל"ס (נרשמתי על דעת עצמי), אני קצת נעלב מזה שאתה לא שם על אף אחד בנושא הספוילר, רק על מיקה תימור (עד כמה שהבנתי, כל מה שהיא כתבה זה 'אני גם מוכנה להצטרף לחליל”ס!', כלומר היא לא הביאה איזה חידוש מעניין לנושא). כאילו אתה אומר, גולשי האתר הם לא ברמה להבין את סוגיית הספוילרים, אבל אם המומחית מיקה תימור (מי זאת?) אומרת, אז יש מקום לדון בסוגייה.
שתי הערות לסדר:
1. בעניין הספוילרים, אני חושב שבמקרים מסויימים זאת מצווה לחשוף את סוף הסרט כדי לחסוך מאיתנו את הצפייה בו. אני לא זוכר אם זה היה יאיר או דובדבני שכתבו בזמנו על "הכפר" שהסוף כל כך מגוחך שזה הורס את כל הסרט אבל הם נתבקשו לא לחשוף אותו. אולי דווקא כאן היה מקום לדרוש את הכרטיס האדום מהמפיץ, כי סוף כל כך מטומטם, כשהוא לא נמצא בקומדיה כמו "הגביע הקדוש" של הפייטונים, ממש מוריד לטמיון את כל מה שהיה בסרט – וגם זה לא היה הרבה. וכנ"ל לגבי "הלידה" שיוצר מהומה רבה על מאומה. אחרי 90 דקות של סרט אתה מרגיש שהבמאי פשוט גזל את זמנך במודע.
2. ולעניין התגובות: אני כבר זמן רב סבור שתרבות התגובות/טוק-בק כפי שהיא מונהגת באתרי החדשות בארץ הזנתה את השיח הציבורי ואתרים כמו YNET ובוודאי "הארץ" היו צריכים לאמץ מדיניות דומה מזמן. אם חושבים על כך, עד המצאת המדיום הזה, רוב האנשים הלא-חכמים היו צריכים להעלות את תגובותיהם בסלון המשפחתי בעודם מדברים עם חבריהם הלא-חכמים, ולעיתים בתוכניות הרדיו – אך גם אז היה ניצב כנגדם מגיש לצורך האיזון. כיום, כל איכר נהיה מלך וכל טיפש יכול להפציץ במאה תגובות כל כתבה ברשת וזה מה שנותר בסופו של דבר מהשיח הציבורי ועיצוב דעת הקהל (ודחיקת גבולות המותר והאסור בשיח).
ואם אפשר, בבקשה, להוסיף לרשימת התגובות המוחרמות גם שגיעות כטיב – כי מי שלא טרח לסיים 6 שנות לימוד – אין צורך שנקרא את הגיגיו (דבורית שרגל שולתת!!!)
ש"ג:
1.לגבי "הכפר": את הסרט הזה פשוט צריך לשבת ולראות וליהנות מנמו בלי להתאמץ לנחש יותר מדי את הטוויסט. פשוט להתאפק. שמאלאן דחק את עצמו במידה מסוימת לפינה עם כל עניין הטוויסטים הזה, ובכל סרט חדש שלו הוא מצופה לספק טוויסט מסעיר יותר מהקודם, וזה כמעט בלתי אפשרי. "הכפר" הוא אמנם סרטו החלש ביותר אבל עדיין יש בו הרבה יותר מ"טוויסט", הוא רווי אווירה, די מבהיל בקטעים מסוימים ובונה מתח בצורה נהדרת. (ואני חושב שהתפנית שמתרחשת באמצעו מפתיעה הרבה יותר מהסוף).
ובכלל, אני מעדיף סרט בינוני של שמאלאן על פני כל מותחן נבוב אחר. לאיש יש סטייל.
2. רוב טעויות הכתיב בתגובות באינטרנט לא נעשות בגלל בורות של הכותב אלא בגלל שאנשים כותבים מהר, לוחצים על "שלח", וזהו.
מסכים איתך שהתגובות ב-ynet הם ביב שופכין.
ש"ג יקר, אני איתך בשתי הנקודות שהעלית – הטמטום האנושי, והחובה לספיילר:
יש בעולם אנשים כל כך לא אינטליגנטיים, שזה הורס את כל החברה האנושית, אבל עדיין משום מה אנחנו מתבקשים לחיות לצידם ולא להוציא אותם להורג. אותי זה מאוד מתסכל. אני חושב שבמקרים מסויימים זאת מצווה לחסל את מעוטי ה-IQ באוכלוסיה (בעיקר אם הם מאייתים בשגיעות כטיב) כדי לחסוך מאיתנו את קריאת הגיגיהם.
אם תבחרו בי (או בש"ג), אני מבטיח להנהיג מדיניות נאורה של חיסול מי שאני (או הש"ג) מוצא כטיפש. ובאותה הזדמנות, אני גם מבטיח לספיילר כל סרט שאני (או הש"ג) מוצא כאידיוטי.
העם צריך מנהיג חזק שיודע למי לתת זכות דיבור ואילו סרטים מותר לספיילר.
הצביעו דן!
(או ש"ג)
ש"ג,
המבקר לא יכול להחליט בשביל אחרים אם הם יאהבו את הסרט או לא. תפקידו של המבקר הוא לכתוב את דעתו האישית על הסרט. אני לא חושב שאי פעם נוצר סרט שאף אחד לא אהב וכולם חשבו שהצפיה בו מיותרת. אני, לדוגמה, לא הייתי ממליץ לאף אחד לראות את "לידה", אבל אם מישהו מעוניין, אני אתן לו לצפות בסרט ולגלות לבד את הסוף. כמו שאני רואה את זה, אין שום תירוץ להרוס לקוראים את חווית הצפיה רק כי לא נראה למבקר שהסרט מספיק חשוב בשביל לאפשר לאחרים לצפות בו בעצמם.
ש"ג, הנה משהו ששווה לך לקרוא:
http://www.fisheye.co.il/story_43
מר ברזל,
תוך התעלמות מהאירוניה הדקה בתגובתך ועל אף שאני אכן תומך באלימינציה נרחבת הרבה יותר באוכלוסיה שמסביבי מאשר זאת המיושמת כיום בפועל על ידי כוחותינו רק נגד ילדים פלסטינאים, אבהיר לגבי נוהל התגובות שאני תומך בקונספקט בכללותו כשהוא מתפתח למשהו מפרה, כפי שאכן קורה באתרים הקטנים יותר בד"כ. הערתי כוונה לאתרים ההמוניים יותר בהם ה"דיון" מתמצה בד"כ בקללות, הפצת שקרים, תגובות מוזמנות וכיו"ב ולדעתי היה צריך לשים סכר מסוים כבר מזה זמן (כפי שיאיר עשה וכפי שאכן בתי המשפט עושים לאט לאט כמו בפסיקה האחרונה שתגובה משמיצה יכולה להחשב הוצאת דיבה). עצוב לראות מאמרים של אינטלקטואלים המפורסמים באינטרנט כשמתחתם אלף תגובות של קופיפים שבדיוק למדו איך להקליד. לאנשים מאותגרים שכלית יש זכות קיום – אבל אולי לא בקתדרה הזאת דווקא, שיחזרו לדברים בהם הם טובים (ספורט, מכונאות, מבקרי הקולנוע של וואלה)
בעניין הספוילרים: זכותו של מבקר להחליט על מה לספר כשם שזכותו להחליט על איזה סרט ברצונו לכתוב והאם לקטול או לשבח אותו. כפי שהפינגווין כתב, אין יותר מצב של סרט שכל המבקרים ישבחו או יקטלו בו זמנית (המצב העצוב היום הוא שגם אם היה קם טריפו נוסף רב המבקרים בארץ לא היו שמים לב)וכך גם לכל מבקר הגישה שלו לגבי ספוילרים. וכפי שליאור כתב ב"הכפר" העיקר אולי אינו הסוף, ואם כך – מהי חשיבותו המכרעת דווקא של הספוילר? ואם המבקר כותב "חרא סרט", האם גם זה בגדר ספוילר? האם העלילה היא דווקא הגורם המכריע? אז כל אחד שיאמץ לו את המבקר שהוא אוהב, ואם יש מבקר שהעלה את חמתך בעניין הספוילר – אל תקרא אותו יותר. אבל דרישה גורפת ממבקרים שלא לכתוב את סוף הסרט במקרה למשל כמו "הכפר", שלדעתי זה סרט שכל יעודו היה לכוון אל הסוף כי שום דבר אחר לא היה בו (ואכן כמו שליאור כתב לדעתי זה מלכוד ששמלייאן יצר לעצמו) היא חצופה כמו דרישה מהמבקרים שלא לכתוב על הסרט שהוא רע.
ולליאור – לגבי שגיאות הכתיב – זה לא תמיד טעויות הקלדה לדעתי- אבל נכון, זה גם גורם. ועכשיו אני כבר בחרדה בעצמי שלא הכנסתי איזו שגיאה…מילא
"אבל דרישה גורפת ממבקרים שלא לכתוב את סוף הסרט במקרה למשל כמו “הכפר”, שלדעתי זה סרט שכל יעודו היה לכוון אל הסוף כי שום דבר אחר לא היה בו (ואכן כמו שליאור כתב לדעתי זה מלכוד ששמלייאן יצר לעצמו) היא חצופה כמו דרישה מהמבקרים שלא לכתוב על הסרט שהוא רע."
ולהרוס לאחרים את הסרט כי המבקר עצמו לא אהב אותו, זו לא חוצפה? יש סיבה למה ספוילרים נקראים ככה. הם קבלו את שמם כי גילויים לפני צפיה בסרט יכול להרוס את ההנאה למי שעוד לא ראה וזה משהו שמבקרים רבים נוטים לעשות בלי חשבון. סליחה על המעגליות, אבל מי שם את המבקר להחליט בשביל הקוראים אם הם יהנו מהסרט, או שמותר להרוס להם חופשי? אני רואה בכך זלזול באינטלגינציה של הקורא. המבקר אמור לכתוב את דעתו על הסרט ולאפשר לקוראים להכריע בעצמם אם הסרט עדיין מעניין אותם, או לא. חשיפת התפתחויות משמעותיות בעלילה, יכולה לגרום לצופה פוטנציאלי לוותר על סרט מאחר וכבר אין לו בשביל מה ללכת. ברגע שמבקר מנסה למנוע מהצופה לשפוט לבד, הוא גרוע לא פחות ממפיץ שמנסה למנוע פרסום ביקורות שליליות (אם להשתמש באותה השוואה).
כל מי שמתעניין בדיון על חשיבות המבקרים, יוכל לראות בשבת הזאת בערוץ 23 תכנית די מעניינת שעוסקת בנושא. אמנם מדובר בתכנית על התיאטרון באנגליה וניו יורק, אבל מייחסים שם לא מעט חשיבות לתפקידם של המבקרים כמעצבי דעת קהל והשפעה על הצלחה או כשלון של מחזה. אז נכון שברודווי זה לא רב חן, אבל אם יש לכם קצת זמן, שווה לראות את זה.
לא רק שברודווי זה לא רב חן, יש הרבה שוני בין השניים ומעט מאוד דמיון. תיאטרון פונה לקהל מצומצם ויציאה לתיאטרון היא אירוע, גם מבחינת הכנה מוקדמת וגם מבחינת השקעה כספית. לפני יציאה לתיאטרון רוב האנשים עושים תחקיר קטן ומזמינים כרטיסים, לפעמים שבועות או חודשים מראש.
כשאותם האנשים יוצאים לקולנוע, הם שואלים את הקופאית "מה יש היום?", ואם ההסברים שלה לא מספקים, הם בוחרים סרט על פי הז'אנר, הכותרת או הפוסטר.
באיזה מהתהליכים האלה דעתו של המבקר עלולה להיות בעלת השפעה גדולה יותר?
בנושא הספויילרים, בסרט כמו משחק הדמעות הספויילר הוא כבר מוכר וידוע לכל, אבל למשל בשם המשחק של דייויד מאמט מ1987 גם יש טוויסט ולדעתי מי שלא צפה בסרט או לא מכיר את העלילה לא צריך להיחשף לתפנית אפילו שחלפו כמעט עשרים שנה כי הסרט פחות מוכר אולי. אין שחור ולבן כאן, כמו תמיד המציאות מורכבת מגוונים של אפור.
הטוויסט בשם המשחק הוא אולי הטוויסט הצפוי והשקוף ביותר שאי פעם ראיתי על מסך הקולנוע. גם במשחקי בילוש למשל, יש טוויסט שלכאורה משנה לחלוטין את הסרט, אבל גם הוא מאוד צפוי. בשני הסרטים הללו לדעתי הטוויסט הוא לא מה שחשוב (אולי במשחקי בילוש כן, כי עבדו קשה על הסתרתו מהקהל), וטיבם של הסרטים לא נובע ממנו. לעומת זאת, ראיתי לפני כמה ימים את עד מטעם התביעה של בילי ווילדר, שבסופו טוויסט כפול מפתיע מאוד (הייתה אפילו קריינות בזמן הכתוביות שלא לגלות אותו), שלדעתי הרבה מההנאה שבצפייה תיפגם אם מישהו יצפה בסרט כשהוא יודע על הטוויסט.
מתן היקר,
לשאלתך "מי זו"? אז אני מיקה תימור, ואני קוראת קבועה של האתר הזה, ושל הטורים של יאיר בכלל עוד מתחילת ימי הטור הזה בעיתון העיר, הסיבה שיאיר בחר לרשום דווקא אותי (וזאת רק הנחה, כמובן) היא בגלל שאני מניחה שאני מייצגת את אותם קוראים שנהנים מהביקורות שלו, שמחכים לקרוא את מה שיש לו להגיד ומגיבים אם לא או אם יש לנו מה להגיד.. במקום להיעלב ולקחת את זה למקום קצת ילדותי של "למה דווקא היא ולא אני…" אתה צריך להיות מבסוט שהמטרה הושגה… אני אמנם רשמתי רק משפט אחד בלי לפרט, אבל זה בגלל שקודמיי כתבו בדיוק את מה שאני חושבת כבר, והיה לי חשוב להצטרף אל דעותיהם.. ובהזדמנות זו אודה לך יאיר על שאתה לוקח אותי (ושאר הטוקבסקיסטים) בחשבון… תודה רבה!
רוה למיקה: ללא ספק, טוקבק השנה. תענוג. עידן, תלמד: ככה כותבים תגובות. לא, לא להגיב לזה. רק להפנים. אתה עונה, אני אמחוק. תלמד בשקט.
רמי, איני מסכים איתך לגבי שם המשחק. לדעתי הטוויסט חכם והסוף בכלל מלאכת מחשבת של תסריטאות.
את הטוויסט של צ'יינהטאון כבר מותר לגלות, מי שלא מכיר, חור ענק בהשכלה!
אם חל חוק התישנות על ספוילרים, ניתן להבין מכך שישנם סרטים שכבר אין טעם לראות ואפשר לאחסן בארכיון. לפי ההגיון הזה, אנשים שלא מכירים את הטוויסט, אינם ראויים לצפות בסרט כמו אלה שהקדימו אותם והם צריכים לשאת באחריות על כך שאחרים הורסים להם. אם מותר לגלות בלי אזהרה את הסוף של פוסידון, צ'יינהטאון או החוש השישי כי עבר מספיק זמן, סימן שצופים מן המניין כבר לא צריכים לצפות בהם והסרטים הנ"ל יעילים רק לדיונים וניתוחים.
(סליחה על הטון)
רוה לפינגווין: מייגע. נעבור הלאה.
עדיין מוקדם לחשוף את הטוויסט של אנשי המזימות, למשל.
עידן, תחת הסיכון שיאיר ימחק את התגובות, מה הקריטריונים שלך להתישנות ספוילר?
מיקה המתוקה,
חשבתי שאת איזו מבקרת עמיתה, ולכן הוא מחזיק מדעתך. מכל מקום, עדיין לא הבנתי למה הוא תופס דווקא ממך. האם כי את קוראת שנהנית ממה שהוא כותב? כלומר אין הוא צריך להתייחס לאותם קוראים שלא נהנים לקרוא את מה שהוא כותב, ועושים זאת רק כי הם מוכרחים?
אני אמנם מבסוט שהמטרה הושגה, אבל חשובה לי גם הדרך…
אגב, כותבים אמחוק (כמו רווה) או אמחק (כמו הפינגווין)?
מתן,
1. אני בספק אם מישהו ממש "מוכרח" לקרוא את מה שיאיר כותב. עכשיו יש לי בראש תמונה של אדם יושב מול סינמסקופ כשאקדח מכוון לראשו, סטייל "שבעה חטאים".
2. לפי מילון "רב מילים", כותבים אמחק.
1. זו היתה ציניות (אירוניה? סרקאזם?)
מתן,
עדיין, זו תמונה מעניינת. יכול להיות שבגלל זה גלעד ממשיך להגיב כאן?