מהו הסרט הישראלי הכי מדובר בעולם כרגע?
בעוד הקרנות האקדמיה מתקרבות לסיומן (הסרט האחרון בתור, "סוכריות" של יוסף פיצ'חדזה יוקרן הערב), מתעוררת השאלה – כאן בבלוג ובפורומים אחרים – מהו הסרט הישראלי עם המעמד הבינלאומי הכי בכיר השנה? הסאבטקסט של השאלה הוא "לאיזה מהסרטים יש את הסיכוי הכי גבוה להיות מועמד לאוסקר?". הסאבטקסט של הסאבטקסט הוא שחברי האקדמיה מעוניינים לבחור בסרט שיש לו סיכויים באוסקר. זו כבר השנה התשיעית שאני מדבר על זה אבל באקדמיה מעדיפים להתעלם. עשו סקר בין חברי האקדמיה ותקבלו את האמת: הסרט שחברי האקדמיה בוחרים בו הם זה שהם רוצים לשלוח לאוסקר, או זה שהם חושבים שיצליח באוסקרים. זה הפרס היחיד של האקדמיה. אני שומע את זה ללא הרף. אלה שאומרים ש"אסור להתחשב בטעם האקדמיה האמריקאית בעת הבחירה", ורק להצביע לסרט הכי טוב של השנה, הם המיעוט. (מה שכן, יש לא מעט מצביעים שממילא חושבים שהסרט שהם הכי אוהבים הוא הסרט שגם באוסקרים הכי יאהבו, אז הם לא חיים בקונפליקט עם עצמם).
יש עוד בעיה עם השאלה הזאת. האם הכוונה היא איזה סרט מגיע עם הישגים הכי בכירים בפסטיבלים? כי אם כן, זו שגיאה. באופן היסטורי, סרטים שעושים חיל בקאן/ברלין/ונציה עובדים גרוע מאוד באוסקרים (וכדי להחליש את הטיעון הזה, בשנתיים האחרונות הוכח ההפך: "פרידה" זכה בברלין ואז באוסקר ו"אהבה" זכה בקאן ואז באוסקר. אבל הם מבליטים את זה שהם הראשונים, מזה עשורים, שעשו את זה).
מה שכן רלוונטי הוא מדד הבאזז. איזה סרט מייצר הכי הרבה כותרות בתקשורת. לבאזז, ביקורות, כותרות, יש השפעה רבה על מצביעי האוסקר.
אז מהו הסרט הישראלי הכי מדובר בעולם כרגע?
לפני 11 חודשים זיהיתי שהסרט הישראלי שמייצר הכי הרבה כותרות והתפעלות בתקשורת האמריקאית היה "שומרי הסף", סרט שהוקרן בקיץ שעבר בפסטיבל ירושלים ולא זכה בכלום, ואז הגיע לטלורייד והפך לסנסציה. הוא הגיע למועמדות לאוסקר, הכניס למעלה מ-2 מיליון דולר בקופות באמריקה והפך את דרור מורה למותג מבוקש (פרטים בקרוב). אבל הוא עשה את כל זה בכוחות עצמו, במנותק לפרסי אופיר (שם הוא מועמד השנה). השנה, נדמה היה ש"כנס העתידנים" של ארי פולמן הולך להיות הסרט הישראלי הבכיר בזירה הבינלאומית והציפייה לקראתו היתה רבה, אבל נדמה שאחרי בכורתו בקאן הדיבור סביבו נרגע ודעך.
במשולש הפסטיבלים קאן/ברלין/ונציה, יש לקולנוע הישראלי השנה רק נציג אחד בתחרות רשמית: "אנה ערבייה" של עמוס גיתאי, שבכורתו העולמית תהיה בוונציה בעוד חודש. אבל גם הוא מחוץ למשחק האופירים (אולי בשנה הבאה?), ויהיה מעניין לראות אם הוא ייצר באזז בינלאומי אחרי בכורתו (חוששני, ואולי אתבדה, שהבאזז העולמי סביב גיתאי הגיע לשיאו עם "קדוש ו"כיפור" ב-1999-2000, ומאז דעך). אבל לא מעט סרטים בתחרות פרסי אופיר השנה כבר עברו דרך פסטיבלים מובילים:
"שש פעמים" קיבל פרס בסן סבסטיאן, זכה בפרסים בפסטיבל חיפה והוקרן בטרייבקה (כדי לא להפוך את הפוסט הזה לרשימת מכולת של פסטיבל קחו בחשבון שבכורה בפסטיבל אחד מעידה לרוב על כך שאחר כך באו עוד פסטיבלים קטנים יותר וגם פרסים. דף ה-imdb של הסרטים אמור להכיל את רשימת כל הפסטיבל בהם הוקרן כל סרט).
"הנוער" קיבל עיטורים בפסטיבל ברלין וזכה בפרס העלילתי של פסטיבל ירושלים.
"זייתון" הוקרן בפסטיבלים בטורונטו ובלונדון.
"מעל הגבעה" הוצג בשבועיים של הבמאים בקאן.
"מקום בגן עדן" הוקרן בתחרות הרשמית בקרלובי וארי ויש שמועות שהוא יוקרן בפסטיבל טורונטו הקרוב.
"פלאות" יוקרן בפסטיבל טורונטו.
"בית לחם" יוקרן במסגרת "ימי ונציה" בפסטיבל ונציה.
נדמה לי שזו תמונת הפסטיבלים של יבול תשע"ג, לא? "בית לחם", "פלאות", אנה ערביה" עוד עשויים לייצר כותרות וזמזום בינלאומי ברבעון האחרון של 2013. מי יודע.
אבל יש כאן סרט אחד חסר. כי כמו שבשנה שעברה קראתי "הסרט הישראלי הכי מדובר בעולם בכלל לא מועמד לפרס אופיר" כך גם השנה נראה לי שהעולם מריע לסרט אחד, אבל חברי האקדמיה הולכים לכיוון אחר. הסרט הזה הוא "מי מפחד מהזאב הרע" שביימו נבות פפושדו ואהרון קשלס. למעשה, מאז "ואלס עם בשיר" ו"ביקור התזמורת" אני לא זוכר כזאת התפעמות של התקשורת האמריקאית מסרט ישראלי, ותחושה של תגלית אמיתית ולא צפויה, המצאה מחדש של ז'אנר. ויותר מזה: הסרט הזה מביא לקולנוע הישראלי תקשורת ומבקרים שמעולם לא ידעו שיש בכלל קולנוע ישראלי. הוא מביא את העיתונות האלטרנטיבית, את הבלוגרים, את ה-die-hards, מעריצי הסרטים הפנאטיים. הוא מביא את האנשים האלה:
כך נראה אולם הקולנוע בפסטיבל "פנטזיה" במונטריאול לפני חמישה ימים, אחרי ההקרנה של "מי מפחד מהזאב הרע". נבות פפושדו צילם והעלה לווימיאו. היציע נפתח לפני ההקרנה בעקבות הביקוש לסרט. והסרט זוכה לסופרליטיבים שכבר הרבה זמן לא קראתי, על שום סרט. למשל, מ-Aint It Cool News, בלוג שתמצאו בו מעט מאוד איזכורים לקולנוע ישראלי בשגרה. או "ג'ו-בלו". או "פילם סקול ריג'קטס". כל אלה בלוגים שבלוגרי קולנוע בארץ ובעולם, וחובבי קולנוע בכלל, לא מחמיצים. ופתאום: הזאב הרע. גל ראשון של ביקורות היה באפריל אחרי טרייבקה, ועכשיו מגיע גל שני, בעקבות פנטזיה במונטריאול, עוד רגע בפרייט-פסט בלונדון, מה שבטח יקפיץ את התקשורת הבריטית, ואז בפנטסטיק-פסט באוסטין טקסס, אחד המוסדות הכי נערצים באמריקה להצגת סרטי אימה ןז'אנר (מיסודם של הארי נולס וטים ליג). בפריוויו לקראת פנטסטיק-פסט מחכים מאוד ל"מי מפחד מהזאב הרע".
ולא רק בתקשורת הגיקית. ב"סקרין דיילי", למשל, מתלהבים מהסרט. תחילה עם ביקורת אחרי טרייבקה. ועכשיו עם ראיון עם קשלס ופפושדו לקראת פרייט-פסט, שם הוא נבחר כסרט הנעילה. הפער בין Screen ובין Scream מעולם לא היה קטן יותר.
מה כל זה בא לומר? שיש סופרסטאר ישראלי ברגעים אלה בזירה הבינלאומית. האם זה אומר משהו על סיכוייו בפרסי אופיר או על סיכוייו באוסקרים אם ישלח לשם? מסופקני. אבל יש לי תחושה שלא משנה איזה סרט ישראלי יבחר כזוכה בפרס אופיר ונציג ישראל לאוסקר הזר, "מי מפחד מהזאב הרע" יישאר הסרט הישראלי הבכיר בזירה הבינלאומית לשנת 2013. זה הסרט עם הבאזז, זה הסרט שמדברים עליו, זה הסרט שיהיה כמו אקזיט לסטארט-אפ של יוצריו, שיוכלו ברגע זה להשיק איתו קריירה אמריקאית. מוניטין בינלאומיים כבר יש להם עכשיו, הם גם יכולים להמיר את זה למזומנים, אם זה הנתיב בו יבחרו.
ובישראל? אהיה מאוד סקרן לראות איך תגיב האקדמיה ל"מי מפחד מהזאב הרע". הדעות של הצופים בו חלוקות מאוד. יש לסרט מעריצים נלהבים, אבל גם מתנגדים לא פחות קולניים (ובכלל, זו שנה מאוד מפולגת באקדמיה השנה, נעסוק בזה בתחילת השבוע. אני מניח שהסרטים עם הכי הרבה רעש סביבם הם אלה שיבלטו). יהיה מצער אם יתעלמו מהסרט הזה. אני מקווה שהוא לפחות יזכה למעמד של "לבנון": עם מועמדויות לרוב, ועם פרסים לצילום, לארט, לסאונד ולפסקול. לפחות. בישראל, דומני, ההצלחה הבינלאומית של "מי מפחד מהזאב הרע" אינה מטבע עובר לסוחר. מה בעיניי חשיבותו של הסרט הזה – והוא ככל הנראה הסרט הכי חשוב שנעשה השנה בארץ – אנסה לנמק בפירוט במהלך השבוע הבא.
ההצלחה של הסרט הזה היא פשוט צדק פואטי ויריקה בפרצוף של כל המזלזלים, המתנשאים והאליטיסטים קטני האמונה. אני מקווה שזה עידן חדש בקולנוע הישראלי.
מסכים. אולי לא הסרט הכי טוב שהיה בהקרנות האקדמיה השנה, אבל סרט שנשאר איתך אחרי הצפייה ושונה מכל מה שראינו.
לי יש יותר אמון בחברי האקדמיה, שהשנה יצליחו לבצע את הקפיצה המחשבתית ולבחור לאוסקר סרט שאשכרה אומר משהו לאמריקאים, שיש סיכוי שחברי הוועדה כבר מכירים, ששמעו עליו בחו"ל. אולי ככה יהיה יותר סיכוי להתברג.
לא אתווכח כמובן עם מישהו שלא אהב את "מי מפחד" ואשכנע אותו להצביע לו בניגוד לטעמו, אבל באמת ששמעתי על מעט מאוד כאלה. זה לא סרט שמפלג את הקהל/האקדמיה בדיוק באמצע לשונאים ואוהבים בכמות שווה, כפי שעולה מהטקסט שלך, יאיר. או לפחות זו לא התמונה שאני קלטתי.
================
רוה לאורון: באמת יש לך אמון בחברי האקדמיה? על סמך מה? וצריך לשים לב שיש לא מעט סרטים השנה שמפלגים את האקדמיה. סרטים שיש סביבם רעש ומחלוקת, זה אומר שהם נמצאים בתוך הדיבור. יש המון סרטים שיש סביבם דממה מוחלטת. אלה הסרטים שיוצריהם צריכים לחשוש.
הם לא הצליחו עד עכשיו…
הסרט שזוכה בסרט הזר הוא בדרך כלל מרגש קומוניקטיבי ומתקשר. במקרה של סרט ישראלי זה לעולם לא יהיה סרט פוליטי. חברי האקדמיה שם הם ברובם יהודים חובבי ישראל שלא הצביעו בסופו של יום לאף סרט פוליטי שלנו. אני חושב שמכל הסרטים השנה הכי אמריקאים זה הזאב הרע ולצוד פילים.
האמון שלי נובע מכך שלפעמים, כשיש סרט גדול וחשוב באמת, קורה והאקדמיה מחליטה לחרוט אותו בדפי ההיסטוריה. לא תמיד, אבל לפעמים. לאחרונה זה קרה עם "הערת שוליים", אבל מצד שני לא קרה עם "ההתחלפות" (שהוא פחות סוחף או גרנדיוזי, מטבעו). יש לי הרגשה שהשנה לא ייבחר "הסרט הבינוני של השנה" כמו שקורה לעיתים תכופות מדי, אלא אחד מאותם מרעישים שאתה מדבר עליהם.
מה שאמרת לגבי הההזדמנות של היוצרים למנף את ההצלחה לקריירה בארה"ב הוא מאוד נכון (אני בטוח שהם כבר נפגשו עם blumhouse, platinum dunes, twisted ודומיהם)
ומוכיח שסרט ז'אנר עם חשיפה נכונה יכול לקדם את היוצרים שלו הרבה יותר מדרמה עם מועמדות לאוסקר, או פסטיבל "יוקרתי" זה או אחר.
בהצלחה לשניהם.
ואחרי שראיתי את "סוכריות", ובזאת סיכמתי את כל הצפייה בכל סרטי התחרות השנה, אני די משוכנע ש"בית לחם" הולך לזכות. יש הרגשה של סחף לכיוון של הסרט הזה. יש לו יחסי ציבור משומנים. הוא גם יוצא להקרנות מסחריות בסוף ספטמבר, וזה ידוע שהאקדמיה אוהבת לתמוך בסרטים שיוצאים ממש בסמוך לטקס. ומכיוון שהסרט הוא אכן מאוד מרשים, יש הרגשה שהקמפיין הבינלאומי רק מתחיל, והוא יתרומם בדיוק בזמן לדבר הזה, נו, אוסקר אמריקאי.
"סוכריות" של פיצ'חדזה הוא סרט שאני עדיין מנסה להגדיר מה אני חושב עליו. מרשים מאוד, מצוין, אבל לוקה בחסר. גם נפלא וגם פגום. צריך לקחת ממנו קצת מרחק, קצת פרספקטיבה. אולי אז אוכל לנסח משהו יותר קוהרנטי.
ורק בראייה כללית אני רוצה להגיד שנהניתי מאוד לראות קולנוע ישראלי בחודשיים האחרונים. מבחינת איכות של סרטים, 2013 היא שנה מצוינת. שני סרטים אדירים (לטעמי), ועוד לפחות 5 או 6 טובים מאוד. וגם סתם סרטים מהנים ("לצוד פילים", "בננות"). אחלה סרטים יש לנו השנה. בלי בכלל להתייחס לבאז בחו"ל.
ולגבי הפפושלסים, בקצרה: לטעמי החדש שלהם הרבה יותר טוב מ"כלבת", הרבה יותר ממוקד, אבל זה עדיין לא זה. החלק הקומי עבד עלי טוב מאוד. החלק של המתח/ אימה לא עבד עלי בכלל. אני מהמר שבסופו של דבר הם לא יהיו בחמישייה של האופירים (גם בגלל שכאמור, יש השנה שנה צפופה במיוחד בסרטים טובים)
==================
רוה לאיתן: איזה יחסי ציבור יש ל"בית לחם"? אין לו שום יחסי ציבור בכלל. יש לי בעיות עם הסרט הזה והוא ממש לא הסרט שאני הייתי בוחר בו כזוכה, אבל הדבר המרשים בו הוא איך הוא הדליק בספונטניות את חברי האקדמיה בלי שום הכנה ואיך התגובות אליו התפשטו מפה-לאוזן, באופן ספונטני ואורגני, ללא יח"צ, ללא שידול. עכשיו, אגב, יגיע הגל השני של מתנגדי הסרט, ולכן יהיה מעניין לראות האם הפור שיש לו עכשיו יחזיק מעמד את החודש הקרוב עד להצבעות שלב ב'. והאמת, אני לא בטוח בכך בכלל. ו"מי מפחד מהזאב הרע" יהיה בחמישיה.
1. יש לו. אני על המיילינג ליסט של היחצ"נית שלהם, ומקבל מהם מדי פעם עדכונים. ואני גם שומע סיפורים על לוביסטים שיש לסרט הזה בתוך האקדמיה.
2. אני לא אמרתי ש"בית לחם" הוא הסרט שהכי אהבתי מכולם. אבל אני כן מעריך שהוא יהיה זה שייקח בסוף. אם זה היה תלוי בי: "מקום בגן עדן" היה זוכה. או "שש פעמים".
3. בשיחות שלי עם חברי אקדמיה אני מנסה להצביע על החסרונות שאני מצאתי ב"בית לחם". הם מהנהנים, אבל אומרים שעדיין זה הסרט הכי מרשים בעיניהם, והם יצביעו לו. כך שגם "הגל השני של מתנגדי הסרט" לא נראה לי שיפגע בו יותר מדי.
4. יכול להיות שהפפושלסים יהיו בחמישיה. ויכול להיות שלא. בעיניי הוא מהמתנדנדים.