עבדי האוסקר; דפי חיפה; עלילות ירושלים
תראו מה ראה אור: תוכניה מודפסת לפסטיבל חיפה ה-29 שייפתח ביום חמישי. ביוני הוחלט בפסטיבל ירושלים לוותר על התוכניה המודפסת ולקטוע את מפעל ההוצאה לאור המפואר של הקטלוגים של הפסטיבל ב-30 שנות קיומו. איכשהו חשבתי שבכך יינתן האות וכל הפסטיבלים יישרו קו לפי ירושלים ויעיפו את קטלוג הדפוס מהתקציב שלהם. אבל הנה, לא. פסטיבל שומרים על המסורת ומוציאים ספר בן 242 עמודים עם תקצירי הסרטים.
===============
סמנו לכם את התאריך: 15.9. כיתבו את שם הסרט: "12 שנות עבדות". זה התאריך בו הפך סרטו החדש של סטיב מקווין ("בושה", "רעב") למועמד הבכיר והמוביל וככל הנראה גם הוודאי לזכייה באוסקר בעוד חצי שנה. הקרנותיו בטלורייד ובטורונטו הניבו ביקורות נלהבות מאוד – זה ככל הנראה הסרט שסחט את הביקורות הכי טובות בפסטיבל טורונטו, ובכמה מהן כבר הימרו על כך שהוא הסרט המוביל לזכיה באוסקר – אבל היום פורסם שהסרט גם זכה בפרס הקהל בפסטיבל טורונטו. טורונטו הוא פסטיבל נטול פרסים, באופן כללי, אבל יש בו פרס חביב הקהל (ועוד פרסים לסרטים קנדיים). ופרס חביב הקהל הוא אינדיקציה בעלת משקל מסוים לקראת האוסקר (לא תמיד). "נאום המלך", "נער החידות ממומבאי", "אמריקן ביוטי" ו"מרכבות האש" זכו בפרס הקהל בטורונטו ואז זכו באוסקר. בשנה שעברה זכה בפרס "אופטימיות זה שם המשחק", שהיה מועמד לאוסקר, אבל זכה לבסוף רק בפרס השחקנית. כך שזה לא חד משמעי. אבל השילוב בין אהדת המבקרים ואהדת הקהל הופך את הסרט למועמד הכי מוביל כרגע.
===============
ברכות לנועה רגב, מנהלת סינמטק חולון (ובעבר מנהלת שותפה של פסטיבל סרטי הסטודנטים), על בחירתה לנהל את סינמטק ירושלים. רגב תעזוב את סינמטק חולון ותיכנס לתפקיד בירושלים בו תירש את מקומה של אליסיה ווסטון, המנהלת היוצאת. נירית אנדרמן מדווחת ב"הארץ" שבעקבות הבחירה הםתטרה יושבת ראש הוועד המנהל של הסינמטק הירושלמי בעקבות מה שהיא קוראת לו "מאבקים פנימיים וקטנוניים". קוראי הבלוג בשש השנים האחרונות נחשפו ללא מעט מאותם מאבקי כוח קטנוניים בתוך הוועד המנהל שמחלישים את מעמדו של סינמטק ירושלים. האתגר שעומד בפני רגב לא פשוט כלל: לתפקד תחת ועד מנהל שסוע, לנהל מוסד שנמצא במשבר כלכלי איום (גרעון של 11 מיליון שקל) ולתפעל צוות כוח אדם שהיה נאמן ומסור בצורה מוחלטת לליה ון-ליר, אבל עשה חיים קשים למנהלים שבאו בעקבותיה. הידיעה של אנדרמן מוסיפה שהוועד מתלבט האם לפצל את תפקיד הניהול לשני אנשים שונים: מנהל הסינמטק ומנהל הפסטיבל. אלה בדיוק מסוג הפיצולים וערעורי הסמכות שמחלישים מנהלים שרק נכנסים לתפקיד. תנו לבנאדם לעבוד.
הידיעה הנלווית לידיעה הזאת: בסינמטק חולון מחפשים מנהל/ת חדש/ה. מועמדים?
רק להעמיד דברים על דיוקם: מנהלי הסינמטק שבאו בעקבות ון-ליר, הם אלה שעשו חיים קשים לעובדי הסינמטק, שנאלצו להיאבק על פרנסתם וזכויותיהם. אין ספק שתחת הנהלה הוגנת שתכבד אותם, העובדים ימשיכו להיות נאמנים למוסד שהם כל כך אוהבים. בהצלחה לנועה רגב המוכשרת באתגר החדש!
עדכון קצר:
צרפת כנראה מרימה דגל לבן. אחרי הכשלון של "מחוברים לחיים" בשנה שעברה (הוא אפילו לא היה מועמד לאוסקר) ובעקבות התעקשות מפיצי "כחול הוא צבע חם" להפיץ אותו בצרפת רק בחורף, אחרי הדד ליין של האקדמיה האמריקאית (שהוא ה-30 בספטמבר), צרפת שולחת לאוסקר שפה זרה סרט שנראה לי אנמי למדי: את "רנואר". הסרט הוקרן כאן באחד הפסטיבלים, אבל לא ראיתי אותו. הוא נראה, אפעס, יבש כזה. וזה לא שלא היו לצרפתים סרטים אחרים: למשל "צעירה ויפה" של פרנסואה אוזון (ראיתי. סרט יפה. עולה כאן בסופ"ש הקרוב) זכה לקבלת פנים חמה בקאן. כנ"ל לגבי "העבר". (אולי אירן תשלח את הסרט הזה בסוף). צרפת כנראה כבר לא שמה על הקטגוריה הזו באוסקר (ו"כחול הוא צבע חם" עוד יכול להיכנס לרשימת המועמדויות האחרות)
לצעירה ויפה אין כל סיכוי באוסקר לסרט הזר ואת זה גם הצרפתים יודעים.
כדי להיות מועמד בקטגוריות שאינן "הסרט הזר" כמדומני שעל הסרט להיות מופץ בארה"ב עד תאריך מסוים, אבל אל תתפוס אותי במילה