למה הזקן? צילום: ורד אדיר

מאז שראיתי אותו בקיץ שעבר בהקרנות האקדמיה, הפך ״מקום בגן עדן״ של יוסי מדמוני לסרט הישראלי האהוב עליי של השנה החולפת. בסוף השבוע האחרון הוא סוף סוף יצא להקרנות מסחריות. הביקורת שלי על ״מקום בגן עדן״ היתה משתפכת. בשבוע שעבר ביקשתי ממדמוני שיכתוב קצת על הפקת הסרט. מעין יומן הפקה. כעבור כמה ימים הוא שלח. טקסט בראשי פרקים שיותר משהוא מתאר את הפקת הסרט, הוא מאפשר הצצה לקריירה של יוצר טלוויזיה וקולנוע בישראל – ובאופן שבו הוא מנווט בין אמנות ובין פרנסה. את המסע ל״מקום בגן עדן״ התחיל מדמוני בדיוק לפני עשר שנים. הנה מה שקרה לו מאז ועד היום:

=================

מאת יוסי מדמוני

בראשית

גבר עייף ורעב חוזר מציד. אחיו הצעיר מציע לו נזיד עדשים אדום. בתמורה הוא מבקש ממנו את הבכורה.

1955

זמן פעולות התגמול. שמחה, בחור דתי, הוא טבח צבאי בבסיס נידח בערבה. החיילים בבסיס מדביקים לו את הכינוי ר' שמחה. מאוהל המטבח רבי שמחה רואה את הקצין הצעיר והנועז שחוזר מעוד פעולה מסוכנת. ר' שמחה מסביר לקצין שמקומו בגן עדן לא רק מובטח לו, אלא גם יהיה מהמשובחים – קרוב קרוב לקדוש ברוך הוא. "אתה מסכן את החיים שלך למען עם ישראל", הוא אומר, "זאת מסירות נפש, זו המידה הכי גבוהה". הקצין המבודח מציע לרבי שמחה את מקומו בעולם הבא. למרבה ההפתעה שמחה הטבח קופץ על המציאה ומנסח את שטר המכירה. מסתבר שיש לעסקה המוזרה הזו סימוכין ביהדות.

2003

דוד שלי נפטר בטרם עת. בשבעה שלו בירושלים שמענו הרבה סיפורים על מעשי צדקה שהוא עשה שאיש לא ידע עליהם. הבנתי שהוא היה סוג של צדיק נסתר.

אחד מהסיפורים היה של אדם זקן, שמחה שמו. שמחה סיפר לנו איך יום אחד הגיע למכולת של דוד שלי אברך נסער ששאל את דוד שלי אם הוא מכיר מישהו בשכונה שכינויו רבי שמחה. דוד שלי, שהכיר את כל אנשי השכונה, הפנה את האברך אל האיש שחיפש. למחרת, רבי שמחה עצמו מגיע למכולת ומספר לדוד שלי את הסיפור שמאחורי האפיזודה המוזרה. מסתבר שלפני ארבעים שנה רבי שמחה קנה מקום בגן עדן מקצין נועז ואתאיסט מוחלט, וכעבור ארבעים שנה בנו של אותו קצין, חוזר בתשובה, שומע את הסיפור על ערש הדווי של אביו. האברך יוצא לחפש את האיש שלפני 40 שנה קנה מאביו את מקומו בעולם הבא על מנת כדי להתיר את החוזה ולהציל את נשמתו של אביו.

2004

יום השנה לפטירה של דוד שלי. בסעודת האזכרה הסיפור עדיין מהדהד לי בראש. אני מבין שאני רוצה לכתוב עליו תסריט.

יום אחר כך

אני מתחיל לכתוב. המכולת של דוד שלי הופכת מיד לאטליז. דוד שלי הופך לקצב, דמות שמופיעה בהרבה סיפורים תלמודיים כצדיק נסתר. אני כבר יודע איך האטליז יראה. לסבא שלי היה כזה בשכונת הבוכרים בירושלים.

למה איטליז?

חצי שנה אחר כך

הצעה שלי לסדרה "מלנומה אהובתי" מתקבלת להפקה. העבודה האינטנסיבית על התסריט החדש נעצרת. אני נכנס לכתיבה אינטנסיבית של הסדרה ואחר כך לצילומים.

חצי שנה אחר כך – סוף 2004

עם סוף הצילומים של ״מלנומה אהובתי״, ותוך כדי עריכה, אני ממשיך לכתוב את התסריט שלי, גם כשאני עסוק מעל הראש. כל יום שעתיים-שלוש. זה גן העדן שלי. אני מבין בהדרגה שהסיפור הוא לא על קנייה של מקום בגן עדן או על הניסיון לבטל את החוזה, אלא על 40 השנים שבין לבין.

2005

2005 היתה שנה טובה. הכתיבה של "מקום בגן עדן" תופסת את מירב הזמן שלי, אבל אני יודע שעד לסוף השנה אני חייב למצוא מה שאנשי קולנוע קוראים "עבודה עם כסף".

2006-2008

התחלתי לערוך את הסדרה "סרוגים", עונה ראשונה מובילה לעונה שניה. תוך כדי כתבתי את הסדרה "חיים אחרים". אני עורך עוד סדרות וטקסטים, אבל מקפיד לתת יומיים בשבוע ל״מקום בגן עדן״.

2009

העבודה על ״סרוגים״ נגמרת. יש לי כסף לחצי שנה להמשיך לעבוד על ״מקום בגן עדן״. אני כותב למגירה. מבחינתי זה סרט שלעולם לא יופק, אבל הייתי שמח לכתוב אותו לנצח – לרקום את ההקשרים השונים, לשנות סצנות, למחוק. אני נזכר בספר ילדות, "התנ"ך בציורים", שהייתי מביט בתמונות שלו שעות ארוכות. אני מבין שאני רוצה לשלב בתסריט המוזר הזה סיפורים מהתנ"ך. לספר אותם שוב. לחיות אותם.

אני חושב על סיפור עשיו ויעקב. זה מובן מאליו, אבל פריצת הדרך מתרחשת באחד האירועים של המשפחה המורחבת שלי. דוד שלי, שהוא רב חשוב בקנה מידה חרדי ירושלמי, מספר את המדרש על נמרוד ועשיו. המדרש של חז"ל מפגיש בין שתי דמויות שמעולם לא נפגשו בסיפור שבתורה. אני מרגיש שהמפגש הזה נכון לסרט ולמה שאני רוצה לומר בו. "רשע פוגש רשע", אומר הרב שמספר לנמרוד את המדרש וזה מאוד מוצא חן בעיני. זה נותן לי אפשרות להגיד דבר והיפוכו. להצמיד לכל דמות בתסריט יותר מדמות מקראית אחת.

אמצע 2009

אני מגורש מגן העדן מהר משציפיתי. חבר טוב, ארז קו-אל, מראה לי תסריט שלו – "בוקר טוב אדון פידלמן". הוא ביקש רשות להציע אותי לקרן כבמאי. כמעט מתוך נימוס הסכמתי.

כעבור חודשיים התסריט של ״פידלמן״ עולה לשלב הפקה. אני חייב לערוך את התסריט כדי ליצור קשר אישי ביני לבין הטקסט. אני נכנס לחצי שנה של עבודה אינטנסיבית, אבל יום בשבוע אני מקדיש עיתים ל״מקום בגן עדן״.

דצמבר 2009

אני מצלם את ״פידלמן״. מדי פעם, כשאני מגיע הביתה מוקדם, אני משרבט איזה הערה בתסריט של ״גן עדן״.

פברואר 2010

אני בעריכה של ״פידלמן״ ושוב יש לי יומיים בשבוע בשביל ״מקום בגן עדן״.

2010 מסתיימת ואני בטוח שאני חוזר לתסריט שלי כעיסוק עיקרי, אבל מסתבר ש״פידלמן״ הצנוע (והאהוב עלי עד מאוד) מוצא חן בעיני אנשים מעבר לים.

2011

סבב פסטיבלים מספק אבל מתיש ואין סופי מתחיל בסאנדאנס, ממשיך בקרלובי וארי ועובר דרך עשרות פסטיבלים. בלילה במלון אני ממשיך לכתוב.

בינתיים מהצד השני של האוקיאנוס

המפיק דוד מנדיל קורא דראפט של ״מקום בגן עדן״, קורא לי לפגישה וקורא אותי לסדר – זה לא תסריט שכותבים למגירה, הוא אומר. אידיאל התלמיד החכם היהודי שלומד למען הלימוד לא מספק אותו. הוא רוצה להפיק את הסרט, מתוך ידיעה מוחלטת שהוא ייכשל. אמרתי לו שאני הולך איתו.

דוד מקבל תקציב של 400 אלף דולר מקרן הקולנוע. בקושי שליש ממה שצריך.

אוגוסט 2011

״פידלמן״ עולה למסכים בארץ. שוב יש לי שישה ימי עבודה על ״גן עדן״, אבל שוב יש הפרעה – "30 ש"ח לשעה", סינופסיס קטן לסדרה שהגשתי לפני שבע שנים לכל זכייני הטלוויזיה ונדחה על ידיהם, הגיע לידיו של ניל ויסברוד, מנהל מחלקת הדרמה בערוץ 1. לא רק שהוא אהב אותו אלא בדיוק הערוץ המנומנם היה חייב להראות פעילות.

כעבור חודש

״30 ש"ח לשעה״ יוצאת לדרך. אני צריך לכתוב שמונה פרקים, אבל יום אחד בשבוע אני שומר ל״מקום בגן עדן״.

במקביל קורים הרבה דברים. מנדיל מגייס כסף מקרן ירושלים ומקרן אביחי ורק חצי מליון דולר חסרים.

הולכים לאדרי. אני עושה פיץ' מהוסס של שתי דקות. כעבור יומיים אדרי בפנים. חסרים רק 250 אלף דולר. אני מנסה לרפות את ידיו של דוד אבל הוא מוכן למהלך שמפתיע אותי – "נתחיל לצלם ומשהו יקרה. מישהו יכריח את ערוצי הטלוויזיה להשקיע בקולנוע. משהו יקרה". האמונה שלו מזיזה אותי.

אני נכנס לפאזה חדשה.

מכתיבה של מדרש להפקה של סרט. איך זה יכול להתחבר?

אני יושב עם בועז יהונתן יעקב, הצלם החב"דניק של ״פידלמן״, וקורא איתו את התסריט. על כל סצנה יש לו מה להגיד. ביחד, אנחנו כותבים את התסריט מחדש. לא מדברים צילום. רק משמעות.

אחרי כמה זמן הוא אומר שיש לו תחושה שצריך לצלם לפחות שוט אחד הפוך בסרט. כשאני שואל למה, הוא עונה שלדעתו הסרט מתעסק בשאלה איפה נמצא גן עדן, כאן או למעלה.

אני אוהב את זה ומוסיף משפט סיום חדש לסרט – זהירות ספוילר – "מה זה העולם הבא? הילדים. יש לך ילד טוב יש לך עולם הבא".

כעבור חודשיים

אלון אבוטבול נכנס לתמונה. הטרמינולוגיה משתנה. במקום מדרש אגדה מדברים פסיכולוגיה. זה קשה לי אבל אני משער שמתישהו אני אגיד על זה תודה לאלון.

בינתיים מה שמעסיק אותי זה איך להזקין את אלון ולהצעיר אותו. יש פה 40 שנה שהגיבור עובר, וזה מקום שגם סרטים הוליוודיים בדרך כלל נופלים בו לטעמי.

אני רואה את ״בארי לינדון״ של סטנלי קובריק ומבין שהכי עדיף זה לא לעשות הרבה.

החלטה אחת אני לוקח – אלון אבוטבול בתור במבי הצעיר יהיה מזוקן. בדרך כלל משתמשים בזקן כדי לבגר דמויות אבל כאן הזקן הוא כלי כדי להסתיר את הקמטים של אלון.

פברואר-מרץ 2012

מצלמים את הסרט.

אפריל 2012 עד ינואר 2013

עורכים את הסרט, אני ואריק לייבוביץ'. אנחנו מרגישים צורך לתת עדיפות לצילומי התקריב למרות שמדובר באפוס. אני אוהב את המחשבה על אפוס שיש בו רק צילומי פנים, ומנסה להגיע למקום המזוכך הזה. בהדרגה עפות מהסרט כל הסצנות היקרות של הסתערויות של טנקים ופיצוצים. נשאר רק הפיצוץ הכי פחות מרשים. קטן אבל חשוב.

בפעם הראשונה אני מרגיש שאני מבין את הסרט.

ינואר 2013 עד אפריל 2013

פסקול מוזיקה, און ליין ואנימציות.

אני מוסיף נמלה הולכת לתוך שוט שמשוטט על סלע.

שבוע ברומא למיקס. 20 שעות עבודה ביום. לא הייתי ברומא אף פעם וגם היום קשה לי להגיד שהייתי שם – יש לי זמן רק להליכה של עשר דקות בין המלון לאולפן כל בוקר, ובצהריים קפיצה של חמש דקות למסעדת פסטה. המיקסר האיטלקי אומר לי ולאלכס קלוד, עורך הפסקול, שאם נעשה סטיה של חמש דקות מהמסלול נראה כנסיה ובה פרסקו מדהים של קראווג'ו. כל יום אני משאיר את זה למחר ובסוף זה לא קורה. הזמן שלנו ברומא מוגבל וכל דקה חשובה לנו. בזמן העריכה אני מרגיש שאני לומד מאלכס קלוד המון דברים שלא ידעתי.

משמרת און ליין אחרונה

אני מחליט להכניס בסוף הסרט את הכיתובית "לזכר אבי". אני מבין שהוא נמצא בכל סצנה בסרט. הוא הנער שבגיל 16 עזב משפחה חרדית ברח לקיבוץ והפך לקומוניסט, והוא האדם שבגיל 40, התחיל לחזור לדת והביא אותי לעולם אל תוך משפחה שהיא כבר דתית.

הסרט הוא עליו. הוא האבא האתיאיסט והבן החוזר בתשובה.

ציוץ