יעל אבקסיס ודוד אופק (בוגר המחזור הראשון), מנחי טקס יום ההולדת לבית הספר לקולנוע סם שפיגל, אמש. צילום: יוסי צבקר

אמש (שלישי) התקיים במתחם ימק״א בירושלים אירוע יום ההולדת ה-25 לבית הספר לקולנוע סם שפיגל, שהוקם בנובמבר 1989. רונית אלקבץ היתה אמורה להנחות, אבל היא נאלצה לטוס בהתראה קצרה (האם זה קשור לעובדה שאתמול בבוקר פורסם שהיא תעמוד בראש חבר השופטים של מסגרת שבוע הביקורת בפסטיבל קאן?). את מקומה של אלקבץ כמנחה תפסה יעל אבקסיס, שהפיקה את ״איה״, הסרט של בוגרי סם שפיגל, עודד בן נון ומיכל ברזיס, שהיה מועמד השנה לאוסקר (המועמדות הראשונה לאוסקר של בוגרי בית הספר).

במרכז הערב הוקרן סרט היתולי קצר, בן 8 דקות, שהופק לכבוד האירוע, והמספר את הסיפור העלום על 25 השנים הראשונות של בית הספר: בסרט המוקומנטרי, אותו כתב רנן שור, מסופר סיפורו (המצוץ מהאצבע, כמובן) של המחזור הראשון והסודי של בית הספר מ-1964, מחזור שכלל את דוד פרלוב, אהרון שבתאי ודליה רביקוביץ׳. אפרים קישון ואורי זהר לא התקבלו. איתן ענר (״סיפור חצי רוסי״) ביים את הסרט הקצר שהוקרן בבכורה אמש, ובנימין חירם (״הדקדוק הפנימי״) צילם אותו, ועכשיו הוא מוצג כאן לפניכם. הנה: ״סם שפיגל, 25 השנים האבודות״:

סרט נוסף שהוצג אמש היה ״דברים שאהבתי ולא אהבתי בסם שפיגל״ (בוגרי בתי הספר לקולנוע יזהו את ההומאז׳ לגודאר), שביים אלעד קידן לפני כשמונה שנים, לכבוד טקס הסיום של המחזור שלו (ההנחה המקובלת אך הלא רשמית היא שסרטו העלילתי הראשון של קידן, ״על עתידנו״, יוצג בפסטיבל קאן הקרוב). זהירות, הומור פנימי.

ולבסוף, מי שתהה מי זה בכלל סם שפיגל הזה שבית הספר קרוי על שמו, הנה סרט תיעודי קצר שביים גלעד טוקטלי (״עובדה״), בוגר המחזור הראשון, על המפיק ההוליוודי האגדי, זוכה שלושה אוסקרים, שהפיק את ״לורנס איש ערב״, ״הגשר על הנהר קוואי״ ו״חופי הכרך״ (בין השאר) ומתברר שהוא הפך לבכיר בהוליווד רק אחרי שהוא עלה לישראל, ניסה להיות חלוץ, הקים כאן משפחה, ואז נשבר וירד. הנה סם שפיגל (האיש, לא הבניין) ב-11 דקות (הפעם ברצינות):

פרט טריוויה משעשע: לבנו של סם שפיגל, כפי שוודאי שמתם לב בסרט הנ״ל, קוראים אדם שפיגל. ובכן: שמו האמיתי של הבמאי ספייק ג׳ונז הוא אדם שפיגל, ולאחיו קוראים סם שפיגל. לא ממש קשור, אבל מעניין.

=================

אחרי שנים שבהן בית הספר סם שפיגל התגאה בעיקר בזכות סרטי הגמר המושקעים שלו, שזכו בפרסים בפסטיבלי העולם, בשנים האחרונות סוף סוף ראינו את בוגרי בית הספר נכנסים חזק לתחום הפיצ׳רים. זה לא קרה באופן הדרגתי, אלא בבת אחת: 28 מבוגרי בית הספר ביימו 38 פיצ׳רים. בתחרות פרסי אופיר של השנה שעברה (2014), שבעה מהסרטים בתחרות היו של בוגרי סם שפיגל.

כדי לחגוג את תחום הפיצ׳רים, הושק השנה בבית הספר פרס חדש, המעניק לאחד הבוגרים מענק כספי משמעותי לטובת הפקת סרטו הארוך הראשון. את המענק הראשון, מבין התסריטים שהוגשו לתחרות, מיינו ארי פולמן, אלברטו ברברה (מנהל פסטיבל ונציה) וקמרון ביילי (מנהל פסטיבל טורונטו), והם בחרו בסרטו של נמרוד אלדר, ״היום שאחרי לכתי״, כזוכה במענק בפעם הראשונה. אלדר ומפיקיו יקבלו 100,000 דולר. את הסרט מפיק איתן מנצורי (שמפיק את הסרט החדש של הגר בן-אשר, את הסרט של אלעד קידן והפיק את ״כנס העתידנים״ של ארי פולמן, פרט שאני מקווה שלא יביא לתרעומת בקרב המשתתפים האחרים. עדכון: ארי פולמן לא היה שותף לבחירת התסריט הזוכה, בגלל היכרותו הקודמת עם מנצורי. פולמן הוציא את עצמו משלב השיפוט הסופי כדי למנוע ניגוד עניינים, ואת התסריט הזוכה בחרו השופטים האחרים בלעדיו). ״היום שאחרי לכתי״ הוא סיפור על אב חד הורי בגיל העמידה, שיוצא עם בתו המתבגרת למסע מדברי, ומתמודד עם ניסיונותיה לשים קץ לחייה.

=================

תראו איזה פרויקט יפה עשו בוויינט עם בוגרי בית הספר, המספרים על סרטי הגמר שלהם.

והנה מיטב מסרטי הגמר של סם שפיגל, בפרויקט שקיימנו כאן לפני כמה שנים.

והנה פודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה, שבסופו אני מדבר על יום ההולדת של בית הספר, ועל מה שהשתנה שם בעשר השנים האחרונות. האזינו כאן.

ציוץ