פסטיבל ירושלים: מתברר שמירי רגב דווקא אוהבת את עודד קוטלר
שרת התרבות ממליצה על ״שלושה ימים וילד״ עם עודד קוטלר בתוכניית פסטיבל ירושלים
ב-14 ביוני התקיים כנס אמנים במחאה על דברי איום של שרת התרבות, מירי רגב, נגד יצירה שהיא ראתה בה פוגעת במדינה. באותו כנס נאם עודד קוטלר, בנאום שזכה באותו ערב לכותרת ״נאום הבהמות״. "תארי לך, רגב, את עולמנו שוקט, ללא ספר, ללא מוזיקה, ללא פואמה, עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב", הוא אמר. אבל עוד לפני כן, הוא תקף את רגב באופן אישי יותר: ״כדור ההרגעה שלי הוא הליהוק של ראש הממשלה את מירי רגב לתפקיד שרת התרבות. זאת הברקה. האשה שסימלה עד המינוי את המיטב שאפשר להעלות על הדעת בתרבות, נבחרה לשרה. אין אחד שחושב אחרת, גם אם דעתו הפוליטית הפוכה. נותר בידינו לסיים את הפארסה הטרגית הזו ולהביא אותנו פעם אחת, סוף סוף, למתרסים, שממתינים לנו שוממים כבר שנות דור. למתרסים! זה הרגע להרים ראש אל מול ההתבהמות השלטת ברחובותינו האמנותיים ולומר לגברת רגב: תרגיעי! לא ניתן לך לעבוד קשה. לא נאפשר לך ליצור במקומנו. לא ניתן לך לומר לנו מה לעשות, איך לעשות ומה לא לעשות. זה יהיה לך לא רק שיעור ראשון בג'וב שלך, שלמיטב הבנתי אין לך מושג איך מתפקדים בו, אלא למיטב הבנתי גם השיעור האחרון. כי בעקבותיו ייצא האוויר ממפרשייך ותתאווי לחזור לכור מחצבתך: משרד הצנזור הצבאי. ושם הכל פשוט יותר, כמידת הגסות שהראית בימים הראשונים אחרי הליהוק לתפקיד, בהכרזות ששום צנזור לא היה ממליץ לפנייך לבלוע עוד לפני שיצאו מפיך. התרבות שלה תהיה התיאטרון הקהילתי של מצביעי הפריימריז".
בשבוע שעבר ראה אור הקטלוג של פסטיבל הקולנוע בירושלים, שנפתח, כתמיד, עם סדרה של ברכות מאת האנשים העומדים בראש הגופים התומכים בפסטיבל. אחת מהם היא שרת התרבות. את דבריה היא מתחילה בברכה כללית: ״פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים מציין 32 שנה להיווסדו*, שנים שבהן הפך למסורת חשובה בסצינת הקולנוע הישראלית והבינלאומית״.
אבל בפסקה השניה השרה כבר עוברת להמלצה ספציפית:
״בין שלל ההקרנות והמופעים השנה אני מוצאת לנכון לציין את ההקרנה החגיגית לסרטו של אורי זוהר, ׳שלושה ימים וילד׳, שנחשב לפורץ דרך ב-1967 וזכה לתהילה גם מעבר לים. הסרט עבר עבודה מאסיבית של שיחזור ושיקום על מנת להקרינו מחדש בנוכחות השחקנים וצלם הסרט, חתן פרס ישראל דוד גורפינקל.״
אכן, פורץ דרך. ״שלושה ימים וילד״, המבוסס באופן חופשי על סיפור מאת א״ב יהושע, היה הסרט הישראלי הראשון שזכה בפרס בפסטיבל קאן: עודד קוטלר זכה בו בפרס השחקן. כן, אותו עודד קוטלר.
עולם קטן. נשאלת השאלה: האם רגב כתבה את הטקסט אחרי נאומו של קוטלר, וזהו דרכה להניף דגל פיוס? ובכן, לא. מבדיקה עם הפקת פסטיבל ירושלים מתברר שהטקסט של השרה הגיעה לתיבת הדואר האלקטרוני של הפסטיבל ביום ראשון, 7 ביוני, ב-9:18 בבוקר. כלומר: בדיוק שבוע לפני נאומו של קוטלר.
תייקו תחת ״צחוק הגורל״: השרה משבחת את סרטו בשעה שהוא יושב וכותב טקסט שמשמיץ את השרה. המעניין בסיפור הזה הוא שאיש ממשרדה של השרה לא ביקש מהסינמטק להסיר את הפסקה הזאת מהתוכניה, בעקבות דבריו של קוטלר.
==================
אורי זוהר (עם כובע) מביים את יהודית סולה ועודד קוטלר על הסט של ״שלושה ימים וילד״
ההקרנה של העותק הדיגיטלי החדש של ״שלושה ימים וילד״ אכן משמחת, והיא אכן – גם בעיניי – אחד האירועים המשמעותיים של פסטיבל ירושלים הקרוב (האירוע יתקיים ביום שלישי הבא, 14.7. כרטיסים אחרונים כאן). אחד הדברים היפים בסרט הוא התיעוד שלו את ירושלים, רגע לפני מלחמת ששת הימים.
זו לא הפעם הראשונה ש״שלושה ימים וילד״ זוכה לעותק חדש. לפני שמונה שנים היה זה עותק פילם חדש, במלאת 40 שנה לבכורת הסרט. לקראת הקרנתו החגיגית בסינמטקים ב-2007 כתבתי עליו כך:
ואם אתם גרים באיזור גוש דן, אתם חייבים להגיע מחר (חמישי) ב-16:00 לסינמטק תל אביב לצפות בעותק המשופץ של "שלושה ימים וילד" של אורי זהר, במלאת לסרט ארבעים שנה. למה? גם כי זה סרט טוב, גם כי זה סרט חשוב, וגם כי כל נושא השימור של הקולנוע הישראלי כל כך רעוע, שהזדמנות לצפות בסרט ישן בעותק חדש צריכה ליצור התרגשות אמיתית.
שלושה אבות מייסדים יש לקולנוע הישראלי: אפרים קישון, מנחם גולן ואורי זהר. למרות שג'אד נאמן ואנשי מחלקת הקולנוע הישראלי באוניברסיטת תל אביב מחלקים את הקולנוע הישראלי לשני זרמים – הרגישות החדשה (קולנוע אירופאי באופיו, לירי, מורכב) מול סרטי הבורקס (הקולנוע העממי, המסחרי, נטול התחכום הצורני) אני רואה את זה אחרת לגמרי. קישון, גולן וזהר יצרו סרטים מגוונים מאוד שנעו בין העממי והוולגרי ובין האישי והלירי. כל אחד עשה את זה בהצלחה שונה, כל אחד הצטיין בתחום אחר, ולא כולם היו מוכשרים באותה מידה. שני קולנוענים שנבטו מהחממה של גולן-גלובוס-זהר היו בועז דוידזון ומשה מזרחי, והם המחישו בצורה מצוינת את העובדה שקולנוע עממי-בורקסי יכול להיות גם אישי ("אסקימו לימון") ושקולנוע אישי, אירופאי, לירי יכול להיות גם קופתי ומסחרי ("הבית ברחוב שלוש").
אורי זהר הוא לא הקולנוען הישראלי האהוב עלי, אבל הקולנוען שהכי מרתק אותי. "חור בלבנה" שלו הוא אחד הסרטים הישראליים הגדולים בכל הזמנים. כך גם "עיניים גדולות". "שלושה ימים וילד" הוא ניסוי מרתק של זהר להשתייך לגל החדש הישראלי של ג'אד נאמן, יצחק (צפל) ישורון ואברהם הפנר, ובמידה רבה אף להקדים אותם.
אם ב"חור בלבנה" הוכיח זהר שהוא בקיא במתרחש בקולנוע הניסיוני והאוואנגרדי בניו יורק, ב"שלושה ימים וילד" הוא הפגין בקיאות במתרחש בצרפת ובאנגליה. יש לא מעט מגודאר, טריפו וטוני ריצ'רדסון בסרט. לצערי, יש בו גם קצת יותר מדי קלוד ללוש, אחד הבמאים השנואים עלי. נדמה בכמה רגעים שזהר אולי התלהב קצת יותר מדי מ"גבר ואשה", הסרט הסופר-פופולרי של ללוש שיצא שנה לפני כן. ללוש, בעיני, הוא שרלטן. זהר, יחד עם דן בן אמוץ שעזר לו בתסריט, ועם דוד גורפינקל, באחת מעבודות הצילום היפות והמשוחררות שלו, יצר סרט נוגע לב על גבר שמסוגל לאהוב רק את מי שאין לו, גבר שמצליח להיות רומנטי ורגיש, רק בראשו ובזכרונותיו. גבר, כמו כל הגברים של זהר, שרץ כל הזמן, חסר מנוחה, בתזזיתיות בלתי פוסקת, עד שלא ברור אם הוא מנסה להדביק דבר מה, לברוח מפני משהו.
העותק החדש הוכן במלאת 40 שנה לבכורת הסרט, שזיכה ב-1967 את עודד קוטלר בפרס המשחק בפסטיבל קאן. זהר, כהרגלו, עוסק בגברים חסרי מנוחה, עם לבבות פגומים, שתמיד נעים עם עיניים גדולות בין יותר מדי אופציות בתחום הרומנטי ולבסוף מוצאים את עצמם קרחים מכל הכיוונים. "שלושה ימים וילד" הוא סרט מאוד צרפתי ברוחו ובמראהו והוא פשוט סרט קסום ונוגע ללב (ועם פסקול קווינסי-ג'ונסי נהדר של דובי זלצר). במידה רבה הוא הכנה פיוטית ל"עיניים גדולות" השלם והבשל יותר שיביים זהר שש שנים אחר כך.
========================
צירופי מקרים בלי סוף: ״שלושה ימים וילד״ ישודר היום בערוץ הקולנוע הישראלי של יס.
========================
ועוד אחד. תוכלו ללמוד עוד קצת על ״שלושה ימים וילד״, ועל מערכת היחסים המתוחה בין זוהר וקוטלר על הסט, בפרק השני של הסדרה התיעודית שלנו, ״חגיגה לעיניים, סיפורו של הקולנוע הישראלי״, ששודר בשבוע שעבר. נראה שבמבט לאחור, קוטלר גם לא ממש מתלהב מהתפקיד שלו בסרט, או מהסרט כולו, קאן או לא קאן. הנה הפרק המלא, החל מהדקה ה-12:41:
https://youtu.be/Q2mzNpnP6sU?t=12m40s
אויש נו, סולחה, באמת…זה בטח אחד העובדים שלה שהחליט לנצל את העניין ורק לציין שהבמאי הוא אורי זוהר – כדי להביך את רגב.
היא ממש לא צריכה להתחנף אל קוטלר ולא אל אף "איש תרבות" אחר.
שתעשה את מה שנכון עם הכסף הציבורי, וזה הכל.