ארנולד שוורצנגר ב״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״. הוא עוד יחזור

אם יש דבר אחד שאני שונא בביקורות קולנוע זה מבקרים שכותבים על יוצרי סרטים ש״הם לא ידעו מה הם עושים״. אני מאמין שיוצרי סרטים יודעים מה הם עושים. בגלל שלוקח כל כך הרבה זמן לעשות סרט, אני חושב שבדרך כלל מושקעת לא מעט מחשבה בכל שלב. ובגלל שהרבה מאוד אנשים מעורבים בעשית סרט, כמעט כל אלמנט נידון ונשאל על ידי לא מעט אנשים ודורש תשובות ונימוקים. יכול להיות שאנחנו לא אוהבים את הבחירות, או מעריכים אותן, ויכול להיות שהבחירות נעשו על ידי אנשים לא מוכשרים. אבל הם ידעו מה הם עושים.

Having said that, אני חושב שיוצרי ״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״ לא ידעו מה הם עושים. לא היה להם מושג. זה לא סרט, זו יריה באפילה. מאז 1984 (חגגנו לו יום הולדת 30 לפני חצי שנה) הזכויות לסרטו המקורי, העצמאי ודל התקציב, של ג׳יימס קמרון עוברות מיד ליד, כמעט כל מי שהיה הבעלים של הסרט הזה פשט את הרגל. זה מדהים: חמישה סרטים, כל אחד הופק על ידי מפיקים אחרים. כל מפיק קונה את הזכויות מתוך רצון להקים את הסדרה לחיים, ומאז פרישתו של קמרון ממנה (אחרי ״שליחות קטלנית 2״) אף אחד מהם לא הצליח. נשאלת השאלה למה? מה היה ב״שליחות קטלנית״ וב״שליחות קטלנית 2״ שנהיה בלתי ניתן לשיחזור בסרטים 3, 4 ועכשיו 5?

אתם לא תאמינו לאיזה מקום הגיע ״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״ בטבלת המבקרים שלנו

אם אני מצליח לאבחן את הבעיה העיקרית ב״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״ הרי שזו תסמונת הראש הקטן. זה מה שקורה כשמפיק קונה מותג והופך את זה לפרויקט. אם אין לו חזון משל עצמו, הוא מתחיל להביא למשרדים סדרה ארוכה של תסריטאים, שנים של דראפטים נערמים, בכולם הצעות ורעיונות לסרט המשך, ואז האחרון בשרשרת מקבץ את הרעיונות שהמפיק הכי אהב למשהו שנראה כמו דראפט סופי. אני די בטוח שזה מה שקרה, כי אין רעיון אחד בסרט הזה שמפותח עד סופו. לעומת זאת, פה ושם, אם מבחינים מתחת לחורבות הסרט, יש התחחלות של רעיונות מעניינים שבעיקר מצער שאיש לא שם לב לכך שהם עדיין בחיים. ובסוף כל התהליך הזה, מובא הבמאי. אלן טיילור הוא במאי טלוויזיה. אני זוכר אותו לחיוב בזכות עבודתו ב״הסופרנוס״, אבל אני מניח שהוא הובא ל״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״ בזכות פרקיו ל״משחקי הכס״. טיילור עשה דבר אחד טוב בלבד בסרט הזה: הוא הביא את אמיליה קלארק-חאליסי לתפקיד שרה קונור. הייתי מאוד שמח לראות סרט ״שליחות קטלנית״ עם אמיליה קלארק בתור שרה קונור וארנולד שוורנצגר בתור המחסל, אבל חי נפשי, ״ג׳נסיס״ אינו הסרט הזה. הוא כמו רשימת מצרכים להכנת תבשיל, שלא עורבבו או בושלו. וטיילור קיבל לידיו סרט עם תסריט לחלוטין לא ברור, ועם ליהוק איום (מכירים את זה שאתם רואים בסרט מישהו שלא הכרתם קודם וכל כך מתפעלים ממנו שאתם מחכים לרולר לראות איך קוראים לו? אז ג׳יי קורטני בתור קייל ריס הוא ההפך. הוא נוראי.

טיילור הוא אולי במאי טלוויזיה לא רע בכלל. בטלוויזיה אתה מציית לתסריט. מבצע אותו כמיטב יכולתך. ברוב המקרים, אתה אפילו לא זוכה לראות את גרסת העריכה שלך על המסך. לסדרה יש יוצר, או מפיק אחראי (שואו-ראנר), וכל העונה היא החזון שלו. הבמאים הם הביצועיסטים. בקולנוע זה אחרת. בקולנוע התסריט הוא הצעת הגשה. בסרט אקשן עלילתי הוא צריך להיות מוצק, יציב, קצבי, אבל כדי שזה יהיה סרט טוב, הבמאי חייב לקחת את התסריט ולהקפיץ אותו כהוגן. וטיילור – כבר ראינו ת זה ב״ת׳ור: העולם האפל״ – הוא במאי קולנוע בינוני. כמה בינוני? במהלך הצפייה בסרטו, נורא התגעגעתי למקג׳י, במאי ״שליחות קטלנית 4״ מלפני שש שנים. הסרט הקודם היה בינוני, כפי שזה שהיה לפניו היה בינוני, אבל הנוכחי בינוני יותר מכולם.

האמת? היה רגע בפתיחה שחשבתי שאולי אנחנו צפויים להפתעה. הסרט נפתח עם זווית אחרת על אירועי ״שליחות קטלנית״ המקורי. חשבתי שזה רעיון לא רע. אחרי ארבעה סרטים שהמשיכו את העלילה קדימה, נדמה היה שהבחירה כאן היא לחזור למקור ולספר אותו אחרת. לרגע קט, ״שליחות קטלנית 5״ נראה כמו ״בחזרה לעתיד 2״: לחזור לעלילת הסרט המקורי אבל מנקודת מבט אחרת, המתאפשרת בזכות תחבולת המסע בזמן: הגיבור מגיע לעבר ומגלה שהעבר השתנה, והוא נע במקביל בין העלילה המקורית לעלילה החדשה. וכך, סצינות הפתיחה מאפשרות לגיבור הסרט (קייל ריס, גיבור הסרט המקורי, אביו של ג׳ון קונור) לפגוש את המחסל המקורי הרע (שוורצנגר עם פני 1984, שהולבשו דיגיטלית על כפיל), שמיד פוגש את המחסל השני הטוב (שוורצנגר עם פני 1991), שאחר כך יפגוש את המחסל בגרסתו העוד יותר מבוגר (שוורצנגר של ימינו, כסוף שיער). אם כל הסרט היה נע על הציר הזה והיה מציג מיתולוגיה חלופית לסרט המקורי, מעין רמיקס לטראק ישן-נושן ואהוב, ״שליחות קטלנית 5״ היה יכול להיות כמעט מעניין (בידיו של במאי טוב). אבל רואים איפה פוטר התסריטאי של הגרסה הזאת. בעמוד 30. שם, במעבר למערכה השנייה, העלילה קופצת קדימה עם הגיבורים אל 2027, ושוב מתחיל נראטיב חדש, שלא קשור למקור. הפער בין המערכה הראשונה לשאר הסרט כה בולט, שאם מישהו יחליט להתלוצץ ולחתוך החוצה את כל הפתיח, והנחית את קייל ריס היישר אל 2027 (ולמצוא סיבה טובה איך שרה קונור הגיעה לשם איתו), איש לא היה שם לב. ב-2027 סקיינט היא כבר לא חברת חומרה, אלא חברת תוכנה המשווקת מערכת הפעלה בשם ״ג׳ניסיס״ (הפוסטרים בעברית ויתרו על ה-י׳ הראשונה). ״סיס״ כמו סיסטם, אבל נשמע כמו בראשית באנגלית. התוכנה הזאת מחולקת חינם לכל טלפון נייד וביום ההשקה שלה היא אמורה להפוך למערכת אינטליגנציה מלאכותית יודעת כל, שעד מהרה תשתלט על כל המחשבים ותשמיד את האנושות. מוכר? את רעיון השליטה העולמית באמצעות טלפונים סלולריים ומערכות הפעלה כבר שמענו השנה ב״קינגסמן״; את רעיון האינטליגנציה המלאכותית ששואבת מידע מהאינטרנט, נהיית מודעת ומחליטה להשמיד את האנושות, שמענו (גם) השנה ב״הנוקמים: עידן אולטרון״. הכל נדוש נורא.

וכל מה שנשאר לעשות, בפעם השלישית, הוא לנסות לחקות סצינות אהובות משני הסרטים המקוריים. וכאן הגענו לשאלה מהפתיחה: מה יודע ג׳יימס קמרון שאף אחד מממשיכיו לא יודע? ובכן, זה לא סוד שאני מעריץ את קמרון. אני מעריץ אותו כי הוא יודע מה זה סרט אקשן: הוא יודע את המינון המדויק בין תסריטאות אפקטיבית, שמשלבת בין סיפור ובין רעיון (גורל היה נושא מרכזי בשני סרטי ״שליחות קטלנית״ שלו), הוא יודע איך ליצור דימויים בלתי נשכחים, בכל סרט וסרט שלו, שהופכים למטבעות לשון קולנועיות, ובעיקר הוא ידע שאין לו סרט ביד עד שהוא לא הוגה ומהנדס שלוש-ארבע סצינות אקשן ומרדף בלתי נשכחות. סרטי אקשן הם כמו מיוזיקלס: עלילה-שמלילה, אנחנו באים בשביל הנאמברים, ואם אין לפחות שני קטעי מוזיקה עם כוריאוגרפיה סוחפת ומבריקה, אין לנו סרט. ותראו מה גדולתו: אחרי שני סרטים ו-24 שנים, כל מי שבא אחריו מחקה את אותו דימוי (שוורצנגר כרובוט), וחוזר אל אותן סצינות בכל מיני ואריאציות. אף אחד לא מצליח לייצר אפילו רעיון חדש אחד. כמה ״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״ ממוחזר? הבדיחה העיקרית בו, שחוזרים עליה שוב ושוב (ושוב ושוב, עד טרחה), עוסקת בכך ששרה קונור ניסתה ללמד את שוורצנגר לחייך. הרעיון הזה כבר נכתב וצולם ב״שליחות קטלנית 2״, אבל ירד מהגרסה הסופית של הסרט. מכיר אותו רק מי שראה את ״המהדורה המיוחדת״ שיצאה כמה שנים אחר כך בווידיאו, ובה הוכנסו הסצינות שירדו בעריכה. כן, ״שליחות קטלנית: ג׳נסיס״ בנוי מחלקי החילוף שג׳יימס קמרון זרק מסרטיו.

==========

טריוויה: ככל הידוע לי ג׳ייסון קלארק, המגלם את ג׳ון קונור הבוגר, אינו קשור לאמיליה קלארק. סתם שני קלארקים המגלמים אמא ובן. אבל השכן שלי מלמעלה, מ״א, הזכיר לי ליד פחי הזבל, שג׳ייסון קלארק שיחק לפני שנה בדיוק גם ב״כוכב הקופים: השחר״, וגם שם למעבדות שמביאות לאפוקליפסה קראו ״ג׳נסיס״.

ציוץ