קווין ג׳יימס נדהם לגלות באמצע ראיון שהסצינה שלו הורג דרדס נחתכה מ״פיקסלים״ וצולמה מחדש עם מישל מוינהן

מקבץ כותרות מפתיעות.

1.

סקוט פאונדס, מבקר הקולנוע הראשי של ״וראייטי״, עוזב את העיתון ופורש (לעת עתה) מתפקיד המבקר. זאת לטובת משרה ב״אמזון סטודיוס״. חברת אמזון, שנכנסה באחרונה לתחום הפקת התוכן הטלוויזיוני (וכבר התבלטה בזכות ״טרנספרנט״ ו״מוצרט בג׳ונגל״), מתעתדת להיכנס גם לתחום הפקת הסרטים (סרטו הבא של ספייק לי מתוכנן להיות סרט הקולנוע הראשון בהפקתם). למעלה מ-10,000 תסריטים הוגשו לחברה מרגע שהוכרז שהם יפיקו גם סרטי קולנוע, וטד הופ, לשעבר אחד המפיקים בחברת גוד משין (ומאז מכירת גוד משין ליוניברסל, הוא היה מפיק עצמאי ומנכ״ל פסטיבל סן פרנסיסקו), מונה לעמוד בראש חטיבת הקולנוע. הופ בחר בפאונדס לעבוד תחתיו לעמוד בראש מחלקת רכישות ופיתוח. מה שאומר, מן הסתם, שהוא זה שיצטרך לקרוא את התסריטים ולמיין מה ראוי להפקה, אבל גם לחפש סרטים בפסטיבלים לרכישה להפצה על ידי האולפן (מה שאומר שאם יש לכם סרט שאתם מחפשים לו מפיץ אמריקאי, פאונדס הוא האיש לחזר אחריו). לפני שהגיע ל״וראייטי״, פאונדס עבד בפסטיבל ניו יורק, ולפני כן היה מבקר הקולנוע של ״אל.איי וויקלי״.

לפני שנה היה פאונדס אורח פסטיבל הקולנוע בירושלים, שם אירחתי אותו במפגש של פורום מבקרי הקולנוע של ישראל בעקבות הקרנת הסרט התיעודי על רוג׳ר איברט, שהיה מנטור של פאונדס, כשהיה מבקר צעיר בפלורידה.

====================

2.

אפרופו מבקרי קולנוע: הלם! גידי אורשר פתח בלוג. אורשר! שכל כך שונא בלוגרים! פתח בלוג! זה אומר שהוא יאהב עכשיו את ״מי מפחד מהזאב הרע״? שהוא עכשיו גם מצטרף ל״נוער הגבעות של הבלוגים״? בבלוג של אורשר, שספוג בדי הרבה שנאת אדם (ובעיקר של דתיים, בשני פוסטים שונים), הוא כותב גם על קולנוע וגם על טלוויזיה.

===================

3.

ועוד קצת מבקרי קולנוע. בדרך כלל ראיונות עם שחקנים הוליוודיים לקראת יציאת סרט חדש מתרחשים באירוע שנקראא ג׳אנקט: מפגש המוני של עיתונאים ויוצרי הסרט שמתראיינים בשיטת סרט נע. כתוצאה מכך, רוב הראיונות נראים אותו דבר. אבל מדי פעם, יש רגע חמוד שיוצא מתוך השטאנץ המקובל של הראיונות השגרתיים. רגע כזה קרה בראיון שערך אריק דיוויס, המבקר של ״פנדנגו״, עם קווין ג׳יימס ומישל מוינהן על הסרט ״פיקסלים״. כשדיוויס שואל את מוינהן על הסצינה שבה היא הורגת דרדס, קווין ג׳יימס מגלה מול המצלמה שסצינה שהיתה אמורה להיות שלו, נחתכה החוצה וצולמה מחדש עם מוינהן:

====================

4.

והנה צ׳ופר לסטודנטים לקולנוע שמתכננים להיות מבקרי קולנוע לעתיד. לפני 40 שנה, ב-1975, ראה אור המאמר של לורה מאלווי, ״עונג חזותי וקולנוע נראטיבי״, שהיה טקסט פורץ דרך בקריאה הפמיניסטית של הקולנוע, אבל גם בהתבוננות הביקורתית שמפרקת את המבט הקולנועי ובוחנת מי עומד מאחוריו, מי שולט בנקודת המבט שהסרט מציע (קראו אותו כאן בתרגום לעברית). אני למדתי את המאמר הזה בחוג לקולנוע בשיעורה של אירמה קליין, שהיתה תלמידתה של מאלווי. הנה וידיאו שעלה כבר לפני כמה חודשים אבל נתקלתי בו רק השבוע בזכות דף הפייסבוק של חן שיינברג: מפגש של קולנוענים ואנשי אקדמיה עם מאלווי במכון הקולנוע הבריטי, לדון בהשפעה העצומה שהיתה על המאמר הזה, על ביקורת הקולנוע בכלל ועל הביקורת הפמיניסטית בפרט (לא רק בקולנוע, בכלל באמנות), ועל ההשפעה שלו על יוצרי קולנוע שהתחנכו עליו. הנה הלינק לשיחה, שלומדי קולנוע עיוני או חוקרי קולנוע לקראת תואר שני או שלישי יתמוגגו ממנו.

ציוץ