״קרימזון פיק״. קינג קרימזון

היתכן שגיירמו דל טורו ביים כרגע את הסרט הטוב ביותר לשנת 1940? ״קרימזון פיק״, סרטו החדש, הוא יצור מבלבל. הוא מופע רטרו מרהיב ויזואלית, שנראה כאילו הוא מגיע אל המסכים 75 שנים מאוחר מדי. הדבר הטוב ביותר בו הוא התפאורה, ומכיוון שאנחנו נמצאים בפתיחתה של עונת האוסקרים אני חוזה שהמועמדות היחידה שהסרט הזה יזכה לה יהיה בקטגוריית העיצוב (עליו הופקד טום סנדרס, שכבר עבד על ״להציל את טוראי ראיין״ ו״לב אמיץ״). בית האחוזה שבו מתרחשת רוב העלילה הוא למעשה הדמות הכי כריזמטית ומרשימה בסרט, בית מט ליפול של עשירים לשעבר, הבנוי מעל מכרה חימר, שצובע את האדמה בצבע אדום עז, וגורם לבית ולאדמה סביבה להיראות כאילו הם מדממים (אם הסרט היה מתרחש בישראל אפשר היה לקרוא לו ״גבעת החמרה״).

מה חשבו מבקרי הקולנוע של ישראל על ״קרימזון פיק״?

״קרימזון פיק״ הוא כמו הומאז׳ אינסופי למיטב ספרי האימה הגותיים של סוף המאה ה-19 וסרטי האימה של החצי הראשון של המאה העשרים. לצד מחוות ל״טבעת החנק״ של הנרי ג׳יימס ויצירותיה של מרי שלי (המוזכרת בשמה) זה כמו אינדקס לסרטיו של היצ׳קוק – בעיקר ״רבקה״ ו״הנודעת״, שלרגעים הסרט נראה ממש כמו רימייק שלהם. אבל יש הרבה יותר, ולרגעים זה כמו חידון היצ׳קוק, שברגעיו המשמימים של הסרט מספק מעט שעשוע לעת הצפייה.

עלילת הסרט, המתרחש בתחילת המאה העשרים, מספרת על צעירה בשם אליזבת קושינג (כנראה קרובת משפחה של פיטר קושינג, כוכב סרטי האימה הבריטיים של אולפני האמר), שחולמת להיות סופרת. מכריה קוראים לה ״ג׳יין אוסטן״ כשם גנאי, אבל היא מעדיפה לכתוב סיפורי אימה, כמו מושא הערצתה, מרי שלי. עד מהרה העלמה קושינג תיבלע לתוך עלילת אחד מסיפוריה, ותגלה את רוח הרפאים של אמה שמגיעה להזהיר אותה מפני קרימזון פיק, ומהבית רדוף הרוחות של חתנה הטרי.

״היזהרו מקרימזון פיק״ היא אכן שורה שמתאימה לתיאור הסרט. דל טורו אוהב סרטים על רוחות רפאים. הוא הוכיח את זה באחד מסרטיו הטובים ביותר כבמאי, ״הילדים של אף אחד״, וכמפיק הוא מטפח את הדור הבא, והמוצלח יותר, של במאי רוחות רפאים כמו חואן ביונה (״בית היתומים״) ואנדי מושטי (״מאמא״). אבל בעוד הרעיונות ב״קרימזון פיק״ מעניינים, הביצוע נראה כאילו הוא לא טופל עד הסוף. הסופרת שנכנסת לעלילה שדומה ליצירותיה זה רעיון מעניין ומבריק, אבל דל טורו נוטש את קו העלילה הזה בתום המערכה הראשונה ומשאיר אותנו עם סיפור מיסתורין, שיש בו משהו מסורבל ולחלוטין ברור מאליו. והכי משונה, הוא מציג את ג׳סיקה צ׳סטיין באחד מתפקידיה האיומים ביותר, שהופך את הסרט מגותי לקאמפי. הדמות, המשחק, הליהוק שלה – הכל נראה שגוי, וכמו גזור מתוך סרט אחר לגמרי.

״קרימזון פיק״ עולה בארץ בצמוד ל״חוקי הפשע״ עם ג׳וני דפ, והסמיכות בין שניהם גרמה לי להיזכר ב״צללים אפלים״, שיתוף הפעולה בין דפ ובין טים ברטון, שגם הוא מתרחש בבית אחוזה על ראש גבעה, גם הוא מנסה להיות סרט אימה מודע לעצמו, מלא ציטוטים וקריצות, וגם הוא היה רצף של שגיאות בטון ובנימה של הסרט. העיצוב הגרנדיוזי, המשחק התיאטרלי, המקומות שבהם סרט האימה מפנה את עצמו לטובת קומדיה שחורה, גרם לי להבין מה כל כך מציק לי ב״קרימזון פיק״: אוי ואבוי, גיירמו דל טורו ביים סרט של טים ברטון.

===============

לעזאזל עם שמות באנגלית המתועתקים לעברית. זה לוחץ לי על כפתורי הדיסלקציה שאין לי. מעתה ועד עולם השמות העבריים לשני סרטיו של גיירמו דל טורו, ״קרימזון פיק״ ו״פסיפיק רים״, ייראו לי בדיוק אותו דבר.

ציוץ