"רכבת נכנסת לתחנה״. היום לפני 120 שנה

הערב לפני 120 שנה התקיימה בפריז הקרנת הקולנוע הראשונה על ידי האחים לומייר. ספרי ההיסטוריה מציינים את התאריך הזה, 28.12.1895, כיום הולדת הקולנוע. היום בו הוקרנו עשרה סרטים קצרים, בני פחות מדקה כל אחד, מול קהל.

מה אנחנו לומדים מהאירוע הזה, 120 שנים אחר כך?

א. שקולנוע אינו המצאת המצלמה או אירוע צילום הסרט. קולנוע נולד וקיים רק כשסרט פוגש קהל רוכשי כרטיסים באולם חשוך. תומס אדיסון צילם והציג סרטים לפני האחים לומייר, אבל הם הראשונים שהבינו שקולנוע הוא אירוע קהילתי, פומבי. קולנוע, לימדו אותנו, הוא המפגש בין סרט, קהל וכסף.

ב. רק אחד מכל עשרה סרטים זוכה להכרה. באותו ערב הציגו האחים לומייר את עשרת הסרטים הראשונים שהם צילמו – מהסרט התיעודי ״אנשים יוצאים ממפעל״ ועד למערכון ״המשקה המושקה״. אבל 120 שנה אחר כך, הקהל הרחב שמע רק על אחד מהם: ״רכבת נכנסת לתחנה״, לא מעט בזכות הסיפור – שלא ברור אם הוא אמיתי או פולקלור או הגזמה – על כך שיושבי השורות הראשונות ברחו בזעקות מחשש שהרכבת על המסך תדרוס אותם.

ג. זכרו: הם ראו סרט אילם, בשחור לבן, דו מימדי, ועדיין חשבו שהרכבת אמיתית ומהווה סכנה על חייהם. מהקרנת הקולנוע הראשונה – הרבה לפני צבע, סאונד, תלת מימד או איימקס – לקולנוע היה כוח עצום.

ד. אין סרט קצר מדי. ״רכבת נכנסת לתחנה״ נמשך 50 שניות, אבל מתחיל לשעמם אחרי 20 שניות.

הנה הסרט ההוא, מלפני 120 שנה:

=======================

הצלם האגדי הסקל ווקסלר הלך השבוע לעולמו בגיל 93. לפי הסרט שממנו אתם מכירים את שמו נדע את גילכם. אני התוודעתי אליו בזכות הסרטים שצילם בשנות השמונים לג׳ון סיילס, ולפני כן בזכות הצילום שלו ל״קן הקוקיה״. אבל סיילס לקח אותו כצלם בזכות העובדה שבשנות הששים ווקסלר היה מזוהה עם קולנוע חברתי, אקטיביסטי. הסרט התיעודי/עלילתי שהוא ביים, ״מדיום קול״, הנציח רגע של מהומות באמריקה של 1968-1969, מאבקים נגד המלחמה ובעד זכויות אדם.

=======================

כמה אירועים מעניינים קורים בינואר בסינמטקים:

• שלומי אלקבץ, במאי ״גט״ וראש מגמת קולנוע במכללת ספיר, יצר שיתוף פעולה די מדהים, ואני מקווה שלא חד פעמי, עם מסגרת ״השבועיים של הבמאים״ שמפיק איגוד הבמאים הצרפתי במקביל לפסטיבל קאן. סרטי ״השבועיים של הבמאים״ מקאן 2015 יוצגו בסינמטק שדרות החל מ-9.1, ואחר כך בשאר הסינמטקים. בין הסרטים שיוצגו: ״חיבוק הנחש״ מקולומביה (הנמצא בין תשעת הסרטים המועמדים לאוסקר הזר), ו״שירים שלמדתי מאחיי״, שביימה קלואי ז׳או, מעין טרנס מאליק בשמורה אינדיאנית בצפון ארצות הברית, סרט שהוקסמתי ממנו בפסטיבל ירושלים ושקיבל את פרס סרט הביכורים של פיפרסקי, בצוות השיפוט שהייתי חלק ממנו.

• בסוף השבוע של הקרוב יתקיים בסינמטק תל אביב ״סוף שבוע של במאיות״, אולי התחלה מחודשת של פסטיבל הקולנוע הנשי שהתפוגג ברחובות? יוצגו ״עמק״ של סופי ארטוס, ״למה עזבתני״ של הדר מורג, ״פעם היתה ילדה״ של נטלי קפלן ו״סופעולם״ של רוני קידר (מה שמעלה את השאלה: איך זה שמאז פסטיבל ונציה עוד לא הוקרן בארץ בשום מסגרת סרטה של יעל קיים, ״ההר״? מי מסתיר את הסרט ולמה?). הנה טריילר ל״סופעולם״:

• ב-14.1 תתחיל המהדורה הרביעית של פרויקט מבט נוסף של האיחוד האירופי, המביא לארץ סרטים אירופיים קלאסיים (וגם נשכחים) בעותקים משופצים. בין הסרטים שיוצגו השנה צמתאו את ״מטריות שרבורג״ המופתי של ז׳אק דמי ו״זאן דילמן״ של שנטל אקרמן, שהלכה השנה לעולמה.

• ועוד משהו בסינמטק תל אביב. ביום רביעי הבא. 6.1, יקרה הדבר הזה וגם הזה. שמרו את התאריך ונדבר על זה בתחילת השבוע.

ציוץ