עדכון, חמישי אחה״צ: ובכן, יש גם סיום לפרשה הזאת. ומה מתברר? זו היתה טעות! פשוט כך. פניתי לאיתי קפלינסקי, יו״ר ועדת הביקורת של האקדמיה, שבדק ועדכן שהסעיף הזה בטופס ההרשמה עומד בסתירה לתקנון האקדמיה והניסוח שם פשוט שגוי. קפלינסקי עידכן בכך את הנהלת האקדמיה, והנוסח המתוקן אמור להתעדכן באתר האקדמיה בשעות הקרובות.

על פי התקנון, כל סרט שנחשב ישראלי על פי חוק הקולנוע יכול להתמודד על פרס האקדמיה ואז לזכות. במקרה והסרט הזה ייפסל על ידי האקדמיה האמריקאית, יישלח כנציג ישראל לאוסקר הסרט שהגיע למקום השני.

הנה הפוסט שהתחיל את הסיפור הזה, ועכשיו כבר לא ממש רלוונטי יותר, אך עדיין מעלה את השאלה: בשביל מה עושים את תחרות האקדמיה?

בשבוע שעבר נפתחה ההרשמה לתחרות פרסי אופיר לשנת תשע״ו (2016) ויוצרי הסרטים הוזמנו למלא את טופס ההרשמה באתר האקדמיה עד ל-15.5. אלא שעיון בטופס ובהוראותיו חושף סעיף בעייתי מאוד העוסק בתקנון פרס האוסקר האמריקאי. שימו לב:

עפ"י תקנון האוסקר סרט המשתתף בקטגוריית הסרט הזר הדובר שפה זרה מחויב במעל 50% דיאלוג בשפה זרה. במידה וחלק מהדיאלוגים בסרט הם באנגלית, אחוז הדיאלוג באנגלית חייב להיות פחות מ- 50% ולא, הסרט יפסל מלהשתתף בתחרות!

מה?!

זה אחד הנושאים שאני חוזר אליהם שוב ושוב בימי התחרות של פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע: מה מטרת התחרות? האם זו תחרות לבחירת הסרט הישראלי הטוב ביותר או האם זו תחרות לבחור את נציג ישראל לאוסקרים? נדמה היה בכל שנה שזה דיון פילוסופי, שאכן פיצל את חברי האקדמיה כמעט חצי-חצי כששאלתי אותם לאיזה סרט הם מעדיפים להצביע – לסרט שהם הכי אוהבים או לסרט שהם חושבים שיש לו את הסיכוי להצליח באוסקרים. אבל עכשיו מתברר שזה בכלל לא דיון עקרוני כי האקדמיה מכריזה על כוונותיה באופן בוטה למדי: כל הטקס, כל השבועות של הקרנות האקדמיה, כל חצי מיליון השקלים המועברים לאקדמיה ממועצת הקולנוע – הכל זה רק כדי להקים ועדה בת 900 איש לבחירת נציג ישראל לאוסקר? כמה קטן.

ומי שרוצה אירוניה כמעט קישונית, הרי שהסעיף הזה עומד בסתירה גמורה לסעיף אחר, מקומם לא פחות, שמופיע כמה פסקאות מעל:

לפרס בקטגורית הסרט העלילתי יוכל לעמוד לבחירה כל סרט עלילה ישראלי בארוך (הטעות במקור) מלא, שהופק וצולם בישראל, הדובר ברובו בשפות המדינה הרשמיות ו/או יידיש ו/או לדינו, אשר לא היה מועמד בשנים קודמות.

אוקיי, מה מתברר? שאין בישראל ״שפות מדינה רשמיות״, לא על פי חוק בכל אופן. אבל על פי התקנות המנדטוריות שעדיין מופעלות (למשל בשילוט הרחוב), השפות הרשמיות בישראל הן עברית, ערבית ואנגלית. ולכן, לו מנסחי תקנון האקדמיה הו מתכנתים, זה היה רגע שבו התוכנה שלהם היתה נכנסת ללופ. ננסח את חוקי האקדמיה בפשטות: כדי להיות מועמד לפרס אופיר סרט יכול להיות ברובו דובר אנגלית, אלא אם הוא ברובו דובר אנגלית.

ולמה זה סעיף מקומם? כי כולם יודעים שהוא קשקוש מוחלט, אחרי שכבר זכה סרט שהיה ברובו דובר גרוזינית, ואין סיכוי שיבוא מי שייפסול סרט דובר אמהרית, או טאגלוג, או טיגרית. אז בשביל מה נמצא הסעיף הזה?

אבל נחזור לעניין האנגלית, כי הוא חושף משהו לא נעים.

לכאורה, קל להבין איך נולד הסעיף הזה. ב-2007 זכה בפרס אופיר ״ביקור התזמורת״ של ערן קולירין, שנשלח לאוסקר האמריקאי אבל שם הוא נפסל מלהשתתף בתחרות בגלל כמות האנגלית שהיתה בו. אז מה עושה האקדמיה הישראלית כדי להתמודד עם מצב כזה? מכניסה סעיף שהיה מונע מ״ביקור התזמורת״, אחד הסרטים הישראליים הכי מצליחים בעולם בכל הזמנים, בכלל להשתתף בתחרות מלכתחילה! תגידו, זה הגיוני? זה אומר שגם אם יוסף סידר ודוד מנדיל היו רוצים להכניס את ״אופנהיימר״ שלהם לתחרות האקדמיה השנה, הם לא היו יכולים. זה אומר ש״פרינסס שואו״ לא יכול להיות מוגש לתחרות האקדמיה (או שהסעיף הזה לא חל על קטגוריית הסרט התיעודי?). וזה אומר שגם אנשי ״מסעות ג׳יימס בארץ הקודש״ לא היו יכולים לזכות היום בשני פרסיהם. זה אומר שכל התחרות הזאת מקולקלת לגמרי. ולכן בפרומואים בטלוויזיה לקראת שידור פרסי אופיר כל הזמן אומרים ״מי יהיה הסרט הישראלי שייסע לאוסקר!״ כאילו שכל האירוע הזה, וכל האנשים שעובדים עליו, הוא רק קדם אירוויזיון לאוסקר. זה מעוות לגמרי.

כדי שניקח אותו ברצינות (כצופים, כאנשי תקשורת) טקס פרסי האקדמיה חייב להיות האירוע שמסכם את שנת הקולנוע ומציג את הסרטים הכי טובים שנעשו השנה בישראל, בלי קשר לשפתם. אפשר שכבונוס הסרט הזוכה יהיה גם נציג ישראל לאוסקר. יש עם זה בעיות, אבל זה בפועל המצב מאז קום האקדמיה ב-1990. ומה קורה אם סרט נפסל מהשתתפות באוסקר האמריקאי, לא משנה מאיזו סיבה (יש הרבה דרכים להיפסל באוסקרים)? יש שלוש דרכים להתמודד עם זה:

1. לא לשלוח נציג ישראלי לאוסקר באותה השנה. המסר הוא: זה הנציג שלנו. לא מתאים לכם? לא צריך. זה מסר בוגר, בשל ומלא בטחון עצמי. בגלל שרוב חברי האקדמיה נמצאים בקדחת אוסקרים ועם להט מטורף לזכות כבר (האמת, אני מזדהה. אני גם כבר מייחל לזכיה ישראלית ראשונה באוסקר), אני בספק אם זה יקרה בימינו. אולי אחרי האוסקר השלישי.

2. לשלוח את הסרט שהגיע במקום השני. זה מה שהיה ב-2007 עם ״בופור״, שנשלח במקום ״ביקור התזמורת״. אבל צריך להכריז על זה מראש.

3. להפריד כבר בין ההצבעה לסרט הטוב ביותר ובין הבחירה בנציג ישראל לאוסקרים! תראו כמה בעיות החיבור הלא-הגיוני הזה עושה. הפרידו כבר. עכשיו כשההצבעה מתקיימת באופן דיגיטלי באתר האקדמיה, זה יכול להיות הליך פשוט שבכלל לא חייב להיות קשור לטקס פרסי אופיר. ובקטגוריה כזו בהחלט מתבקש שהסרטים המשתתפים יהיו רק אלה שמראש עומדי בקריטריונים של האקדמיה האמריקאית. אבל שהאקדמיה האמריקאית תכתיב לאקדמיה הישראלית במי לבחור כסרט השנה? זה ממש אידיוטי.

זו השנה הראשונה של מוש דנון בתפקיד יו״ר האקדמיה ובספטמבר הקרוב יתקיים טקס הפרסים הראשון בראשותו. עם כניסתו לתפקיד, דנון הכריז על עצמו כרפורמטור הגדול של האקדמיה והתחיל עם הצעה מהפכנית (למי שמעולם לא ראה פרסי אקדמיה בעולם): לקיים את התחרות רק בין סרטים שהוקרנו מסחרית בבתי קולנוע (במילים אחרות: יו״ר האקדמיה לקולנוע רוצה לקיים את תחרות סרטי הקולנוע רק בין סרטים שאשכרה הוצגו בקולנוע!). התביעה הכל כך הגיונית הזאת נתקלה בתרעומת עצומה מול ותיקי האקדמיה, חלקם אף פרשו בהפגנתיות מההנהלה. ולכן, דנון הכריז שהשינוי הזה ייכנס לתוקף רק ב-2017, שנה הבאה. השנה, עסקים כרגיל: אתם יכולים להתחרות על פרסי אופיר ואז לגנוז את סרטיכם או למכור אותו כמיני סדרה לערוץ 1.

אבל לכן, כשפניתי לקבל את תגובתו של דנון לסעיף הזה, תגובה שהייתי משוכנע שתהיה ״אופס, לא שמנו לב, מיד מוחקים את השטות הזאת״, היתה דווקא: ״לאט לאט״. עונה דנון: ״כרגע, לאור מגוון שינויים שאנו עושים סביב עניין ההפצה, אין זה נכון להכנס לסוגיה הזו אלא קודם כל לייצב את רפורמת ההפצה ואז לפתוח את הדיון הזה, שהוא בהחלט ראוי.״

מה דעתכם? האם צריך לאסור על סרט דובר אנגלית ברובו מלהתמודד על פרסי אופיר?

ציוץ