בדרך לפסטיבל קולנוע דרום: מה לראות שם?
היום נפתח פסטיבל קולנוע דרום – המופק על ידי המחלקה לקולנוע של מכללת ספיר – ורגע לפני שאני נכנס לאוטו כדי להיום שם באירוע הפתיחה, בואו ננסה לעשות סדר ולראות מה כדאי לראות שם. הנה התוכניה המלאה. כל הסרטים בחינם (אם תצליחו להיכנס לאולמות).
היום ב-17:30, יוקרן ״חלום ירושלים״, סרטו התיעודי של מני אליאס, המקבץ זכרונות ועדויות של בני חמש משפחות שעלו לישראל מאתיופיה במבצע משה בשנות השמונים. אנשים שצעדו ברגל במדבר שטוף שטפונות ושודדים עד למחנות פליטים בסודן משם הוטסו לישראל. אלפים מתו בדרך. הסיפורים, של זקני המשפחות וגם אלה שהיו ילדים באותו מסע, המצולמים בקומפוזיציות דינמיות מדויקות מבעד למצלמתו של אליאס, מלווים בצילומים של נופי הדרך, שכעת, כשהם ריקים מאדם, נראים פסטורליים כעת.
מחר, יום שני, יהיה מסקרן לראות את טרום הבכורות של ״במדינת הגמדים״ של יניב ברמן, ״הכל רוקד ושבור״ של נוני גפן, בסרט התיעודי החדש של אבי מוגרבי, ״בין הגדרות״, אבל אותי מסקרן בעיקר לראות את מעשה הפעלתו מחדש של קולנוע חן במרכז שדרות, בו יוקרן – לראשונה אחרי שנים בהן היה סגור – ״שאגת הדרקון״ של ברוס לי.
בשלישי, גשו לראות את ״היסטוריה של פחד״, סרט הביכורים של אחד מאורחי הפסטיבל, הבמאי הארגנטינאי בנחמין ניישטאט. פסטיבל קולנוע דרום מרבה לזהות במאים שפועלים בקצה השמאלי של המיינסטרים הרבה לפני שהם נהיים מותגים כלל עולמיים, ונראה שניישטאט בדרך לשם. בסרט הביכורים שלו נתקלתי לחלוטין במקרה ממש השבוע באתר הסטרימינג הסינמטקי ״Mubi״. בסרט העוסק בניכור, ומצולם – כפי שאופנתי כיום – בשוטים ארוכים ודוממים – מציג ניישטאט חברה בורגנית הנמצאת במצב תמידי של עימות: בין דורי, בין מעמדי, בין מגדרי. זה תרגיל מעניין באסתטיקה בונואלית מאת במאי שכנראה כדאי לשים לב אליו (הפסטיבל יציג גם את סרטיו הקצרים, כולל מפגש איתו).
בשלישי גם יוקרן בטרום בכורה סרטו החדש של איתן גרין, ״חדרי הבית״.
ברביעי ב-16:30 הכירו את ״החולמים מבבילון״, שהיה סרט הפתיחה של פסטיבל דוקאביב. סרטו של רומן שומונוב מוותר על סגנון צילום מוקפד אבל מציג באופן אינטימי דמויות שמיד הופכות לאיקוניות: מיקסר הוא רוסי ענק מימדים בן 27, מנהיג של להקת ברייקדאנס שרוצה להגיע אל אליפות העולם. מבחוץ הוא נראה כמו מישהו שהיה גורם לכם לחצות את הכביש מפחד, אבל אחרי שמבלים איתו סרט שלם מגלים אדם שכולו לב, דואג לילדים, מנסה לעזור, ובעל חלומות גדול, שיש לו גם יכולת ריקוד אתלטית וירטואוזית. שאר חבריו לקבוצה האשדודית מתעמתים גם הם בין מציאות דומסטית וכלכלית קשה, ובין הרצון לפרוץ החוצה, לזכות בתהילה ובהצלחה. באמריקה עושים סרטי קולנוע על דמויות כאלה. ההקרנה בפסטיבל קולנוע דרום תלווה בהופעה של הנבחרת.
״החולמים מבבילון״ ו״חלום ירושלים״, שני סרטים עם חלומות בשמם, שניהם סרטים שהבמאים הם גם הצלמים, אבל שניהם סרטים העוסקים במורשת העלייה לישראל. בני הדור הראשון והשני לעולים, בין אם זה תיאור התלאות שבדרך, או ההתמודדות עם המציאות אליה הם הגיעו.
הפסטיבל, כאמור, ייפתח רשמית הערב עם ״אבינו״ של מני יעיש וינעל ביום חמישי עם ״מעבר להרים והגבעות״ של ערן קולירין, שיוקרן בדיוק בשעה שבתל אביב ייפתח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים במהדורת יום ההולדת ה-30 שלו. והדילמה ברורה: לאיזה מהם ללכת?
סגנון צילום מופקד=סגנון צילום מוקפד
I think…