מילה אחת מיותרת; וגם: ההפצה המיסתורית של הסרט שכבר הופץ
״האיש האחרון״. מאיפה הוא בא פתאום?
אתמול, 6.1ֿ, ציינתי לעצמי יום הולדת 11 לבלוג ״סינמסקופ״ (ו-21 למדור הדפוס ״סינמסקופ״, האבא של הבלוג). זוכרים את חגיגות העשור מלפני שנה? ואת האורגיה הזאת? איך נחגוג השנה? למשל, עם סדרה דוקומנטרית חדשה שאני שותף ליצירתה ששידורה התחיל אתמול והיום בערוץ יס קולנוע ישראלי (ערוץ 6 בממיר של יס). לסדרה קוראים ״מדברים סרטים, השחקנים״ והיא מעין עונה שנייה לסדרה ״מדברים סרטים״ שעסקה בבמאים. הנה פרומו:
אז חפשו בערוץ יס קולנוע ישראלי והזמינו להקלטה את כל העונה. שידורים חוזרים לאורך השבוע וגם ב-vod.
==================
חגיגה נוספת נקיים ביום ראשון בערב, עם גלובוס הזהב. כן, חופשת חג המולד הסתיימה, הוליווד חוזרת לעבודה ואנחנו נכנסים לתוך עונת הפרסים שבה, ככל הנראה, ״לה לה לנד״ יזכה בכל. לחברי האקדמיה יש בדיוק שבוע למלא את טופס הבחירה שלהם, לקראת הכרזת המועמדויות ב-24.1.
==================
אפרופו גלובוסים ואוסקרים. שמתם לב שקרה השנה דבר מאוד יוצא דופן בטקסי הפרסים האמריקאיים? את גלובוס הזהב, המשודר באן.בי.סי, ינחה ג׳ימי פאלון. את האוסקרים, המשודרים באיי.בי.סי, ינחה ג׳ימי קימל. את פרסי הטוני, המשודרים בסי.בי.אס, הנחה ג׳יימס קורדן. כל רשת שיבצה את מגיש הלייט נייט (או הלייט-לייט נייט) שלה. לכאורה הגיוני, בפועל שינוי דרמטי: טקסי הפרסים האלה היו תמיד עצמאיים מהרשתות המשדרות. הרשת משלמת לחברה המפיקה, מקבלת מוצר מוכן, משדרת ואוספת את כספי הפרסום. ההחלטה לגבי זהות המנחה באוסקרים, למשל, היתה בידי האקדמיה, שגם מפיקה בעצמה את השידור, ומפיקי השידור. לרשת היתה, מן הסתם, זכות וטו, אבל הם לא בחרו את המנחה. השנה זה שונה. איי.בי.סי לחצו על האקדמיה מהרגע הראשון לקחת את ג׳ימי קימל. רבים חשבו שזה לא הגיוני, כי קימל הנחה את פרסי האמי לפני ארבעה חודשים בלבד וזה די חסר תקדים שהוא גם ינחה את האוסקרים כל כך בסמיכות. אבל הרשת לחצה, וזה מה שלבסוף נקבע.
זה שינוי כיוון ביחסי הכוחות בין הארגונים שמפיקים את הטקסים האלה ובין הרשתות שמשדרות אותם. הרשתות לוקחות פיקוד. יהיה מעניין לראות איך זה ישפיע על האוסקרים. הדאגה של רשת איי.בי.סי מוצדקת: גם אם ״לה לה לנד״ יפתיע ויהפוך להצלחה מסחרית גדולה זה עדיין יהיה טקס שבו המועמדים המובילים יהיו סרטים שהקהל הרחב לא מכיר, בוודאי לא ראה. זה מתכון לטקס דל רייטינג. מצד שני, רשת איי.בי.סי נמצאת בבעלות תאגיד דיסני, ודיסני נהנתה משנת שיא בקופות. אז איך הם יוכלו לגרום לאקדמיה ליצור טקס אוסקר קומוניקטיבי יותר? הנה מה שאני מקווה שיקרה: ששיתוף הפעולה בין דיסני לאקדמיה יעניק בטקס תפקיד מובלט ללין-מנואל מירנדה. אחרי הסנסציה של ״המילטון״ בברודוויי, מירנדה עשוי להגיע לאוסקרים כמועמד (על כתיבת השירים של ״מואנה״) ויש לו גם סיכויים לזכות (אם כי יהיה לו דו קרב אימתני עם השירים מ״לה לה לנד״). אז לפחות לתת לו לכתוב את נאמבר הפתיחה, סיכום השנה בקולנוע (ובבחירות) בחרוזי היפ הופ, אם זה לא יביא רייטינג, זה לפחות יהיה ויראלי (וכן, הרשת חושבת גם על זה).
===================
איפשהו, לפני די הרבה שנים (נדמה לי שבשנות השמונים אבל אולי עוד קודם) מפיצי הקולנוע בישראל הגיעו לתובנה שאין לי מושג מה הביס שלה: לסרט אסור שתהיה רק מילה אחת בשמו. היזכרו בסרטים משנות השבעים והשמונים ותראו שככה זה היה: ״Alien״ הפך ל״הנוסע השמיני״, ״Terminator״ הפך ל״שליחות קטלנית״, ״Vacation״ הפך ל״חופשה מטורפת״. ויש מפיצים שזה לא עבר להם מאז: ״Burnt״ הפך ל״משחק באש״, ״The Revenant״ הפך ל״האיש שנולד מחדש״, ״The Walk״ הפך ל״על חבל דק״ ו״The Martian״ הפך ל״אתם יודעים מה״.
לכן, כשראיתי בקולנוע טריילר לסרט אימה חדש בשם ״Life״ ידעתי שזה הרי לא יוכל להיקרא בעברית ״חיים״. זה בניגוד לדתם של מפיצי העבר. ואכן, על פי הטריילר השם יהיה ״סימן חיים״. והסרט החדש של מתיו מקונוהיי, ״Gold״? לא יעלה על הדעת לקרוא לו פשוט ״זהב״ אלא ״מכורים לזהב״. ״Snowden״ יהפוך ל״המרגל סנודן״. והסרט הספרדי ״טרומן״, זה שאפילו בכלל לא צריך לתרגם? נוסיף לו עוד קצת: ״טרומן, חברים עד הסוף״.
למרבה המזל, במקביל לזה מתחילה גם תנועת התקוממות. ראינו בחודשים האחרונים את ״הנוסעים״, ״המפגש״, ״הסרבן״, ״היא״ ובקרוב את ״המייסד״. ובעיקר, נדמה שיוצרי הקולנוע הישראלי מחבבים שמות עם מילה אחת באחרונה: ״אבינו״, ״החטאים״, ״תיקון״ וכו׳.
=================
והנה עוד סיפור משונה על מפיצים. ובאופן ספציפי: מפיץ. וליתר דיוק: יונייטד קינג. בסוף השבוע האחרון עלו שני סרטים חדשים. כלומר, ישנים. האחד הוא ״האיש האחרון״, סרט שהוקרן בפסטיבל סאדאנס לפני שנתיים, וכמעט עלה בבתי הקולנוע בישראל לפני שנה ורבע. כמעט. הסרט היה מיועד להפצה בארץ באוקטובר 2015, כל ההודעות לעיתונות נשלחו, ואז יומיים לפני הוחלט לדחות אותו. זה קרה, למשל, אחרי שאני כבר פרסמתי את הביקורת עליו. לא נמסר למה הוא נדחה ולמתי, אבל זו לא התנהגות יוצאת דופן אצל יונייטד קינג שמפיצים כל כך הרבה סרטים בשנה שהם כל הזמן זזים ומשתנים עד שקשה לעקוב. אבל בדרך כלל, זה נדחה בשבוע או בחודש. לא בשנה. אז הנה שנה ורבע. מפיצים אף פעם לא מסבירים לפי מה הם בוחרים סרטים, איך הם משבצים אותם ולמה הם דוחים אותם. כנראה התפנה אולם בסינמה סיטי. מי יודע.
הסיפור עם ״להתעורר מפחד״, שגם עלה בסוף השבוע, אפילו יותר משונה. סרט האימה הזה כבר הופץ מסחרית בישראל. הוא הופץ! באוגוסט 2015. דורון פישלר אפילו קנה כרטיס וכתב על הסרט ביקורת. לא יכול להיות שביונייטד קינג שכחו מזה. כי, אתם יודעים, גוגל. השאלה היחידה (חוץ מ״וואט דה פאק?״) היא: מה קרה כאן? פניתי לאנשי יונייטד לקבל תשובה ועד מועד פרסום הפוסט היא לא הגיעה (אם תגיע נעדכן). אבל כאמור, מפיצים לא מעדכנים מה עומד מאחורי שום דבר שהם עושים אז לא נותר אלא למצוא ספקולציה. הנה הניחוש שלי: ההפצה באוגוסט 2015 היתה טעות. מישהו לא הבין מישהו אחר והסרט עלה בישראל לפני תאריך העלייה העולמי הרשמי. ואז הסרט התחיל להיות מופץ בעולם ב-2016 והמפיץ הבינלאומי רצה לדעת מה קורה עם ישראל. ולא נעים להגיד ״אה, ובכן, תראו, כבר הפצנו אותו מזמן״ אז כדי למנוע פדיחות הם הפיצו אותו עכשיו שוב. בשני המקרים יש תחושה ברורה של הפצה לא למען הקהל אלא כדי למלא סעיפים בחוזי הפצה בינלאומיים. כמה מתערבים שבשבוע הבא שני הסרטים האלה כבר לא מציגים?
(לגבי ״האיש האחרון״: דווקא סרט מעניין ורלוונטי עכשיו. הוא מעין גרסה פוסט-אפוקליפטית לאדם חוחווה, וזה בדיוק גם מה ש״הנוסעים״ עושה עכשיו. והוא מכיל הומאז׳ בוטה למדי ל״סטאלקר״ של טרקובסקי – ראו תמונה בראש הדף – שבוע אחרי שציינו מלאת 30 שנה למותו).
העם דורש הקרנת סרט ומפגש לקוראי הבלוג לכבוד היומולדת!