נופל מחוץ ל״טיים״: באטמן, האן סולו, פיירו המשוגע, נינו רוטה ועוד השלמות
אחד הפרויקטים של ריצ׳רד שיקל, שהלך השבוע לעולמו
תודה לכולם על הסבלנות. בשבוע וחצי האחרון עבדתי על שני פרויקטים חוץ-בלוגיים שמצצו את הזמן שלי; טיפלתי בענייני הבלוג, שיזכה בקרוב לתמיכה קטנה; ובעיקר הכנתי לנו חתיכת פרויקט אוסקרים שיתחיל לרוץ מחר, עד יום ראשון בלילה, ליל הלייב בלוג המסורתי שלנו. זה יהיה הלייב בלוג ה-12 של ״סינמסקופ״ מהאוסקרים, אז שימו כבר עכשיו שעון מעורר ליום ראשון בלילה ב-3:00 לפנות בוקר.
================
לפני ארבע שעות ננעלה ההצבעה לאוסקרים. כמה ״לה לה לנד״ יקבל? דנזל או קייסי? אמה או נטלי או איזל? מפתיע שבשנה שאמורה להיות כל כך צפויה, יש עדיין כמה פינות באוסקר שעדיין מצליחות לייצר מתח. ביום ראשון אפרסם כאן את הימורי האוסקר שלי. אני תקוע בקטגוריית השיר.
================
אין סיכוי שאצליח לרכז את כל הכותרות שהחמצתי בשבוע וחצי האחרונים. אבל הנה כמה כותרות שחייבים לציין:
1.
ריצ׳רד שיקל מת בגיל 84. עד 2010 שיקל היה מבקר הקולנוע הדי-מיתולוגי של ״טיים מגזין״, בקריירה בת 40 שנה, שעוד התחילה במגזין ״לייף״. ב-2011 הוא היה אחד השופטים בפסטיבל ירושלים, באותה שנה אומללה שבה הוחלט לבטל את זכייתו של ״עמק תפארת״ בפרס סרט הביכורים.
שיקל ייצג דור אחר של מבקרי קולנוע. הדור של המבקרים האליטיסטיים, המורמים מעם. זה דור משפיע מאוד, כי הוא הפך את מבקרי הקולנוע ההם לבעלי השפעה וגם מעוררי אימה (נחמן אינגבר בשנות השמונים והתשעים היה הריצ׳רד שיקל של ישראל, מבקר של חיל ורעדה). זו גישה ביקורתית שאני לא מזדהה איתה, ובכל זאת, היה בו משהו שלקחתי אלי: שיקל היה מפורסם לא רק כמבקר, אלא גם כיוצר סרטי תעודה על עולם הקולנוע. בראש הפוסט הזה צילמתי מספרייתי את ספר הענק ״You Must Remember This״ מ-2008, המבוסס על הסדרה שיצר שיקל ל-PBS במלאת 85 להקמת אולפני האחים וורנר. התובנה הזאת, שלמבקר קולנוע יש גם אחריות לתעד ולשמר את תולדות הקולנוע גם בעשייה תיעודית, שהיא נגזרת של העבודה העיתונאית, הגיעה אליי בעקבות צפייה בסרטיו של שיקל.
2.
יעקב גרוס נפטר בגיל 67. גרוס היה בנו של נתן גרוס, אחד מחלוצי הקולנוע הישראלי ומי שביים עשרות סרטי תעודה בתקופה שקראו להם ״סרטי סוכנות״ או ״יומנים״. דודו היה יורם גרוס, מי שביים את סרט האנימציה הראשון בישראל, ״בעל החלומות״ (1962), ואז הקים אולפן אנימציה מצליח באוסטרליה. גרוס, ממש כמו שיקל, היה מסור לשימור ותיעוד תולדות הקולנוע. הוא נבר בארכיונים ומצא עותקים נדירים של סרטים קדמוניים שצולמו בישראל, לעיתים עוד לפני הקמת המדינה. ערוץ היו-טיוב שלו מכיל לא מעט אוצרות ארכיוניים.
3.
פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-14 ייפתח השנה ב-16.3 עם סרט השואה ״שקית של גולות״ שביים כריסטיאן דוגאיי, שיופץ אחר כך בקולנוע לב. בין הסרטים המסקרנים שיוקרנו בפסטיבל נמנה את ״מחר הכל מתחיל״, הלהיט הנוכחי של הקולנוע הצרפתי, עם עומר סי (״מחוברים לחיים״); ואת ״פלנטריום״, בבכיכובן של נטלי פורטמן ולילי רוז דפ (הבת של ג׳וני), שהוקרן בפסטיבל ונציה האחרון ודי נעלם מאז; והחדש של קסאווייה דולן (״מאמי״). ומתוך הבנה שקשה להתכחש לה שהדבר הכי טוב בקולנוע הצרפתי זה העבר שלו, יוקרנו עותקים משוחזרים ל״אפס בהתנהגות״ של ז׳אן ויגו (כחלק מתוכנית שלמה של סרטים צרפתיים העוסקים בילדות ונעורים), ו״פיירו המשוגע״ של ז׳אן-לוק גודאר (כחלק ממחווה לז׳אן-פול בלמונדו).
4.
שתי כותרות שכבר התיישנו:
א. אני עוקב אחרי ההפצה של ״מיסטר גאגא״ בניו יורק ובלוס אנג׳לס. הפתיחה של הסרט, בשני בתי קולנוע במנהטן, היתה מרשימה מאוד, עם ממוצע של 12,000 דולר לקולנוע, ומקום שלישי בטבלת שוברי הקופות לפי ממוצע הכנסות. ב״אינדי-ווייר״ שמו לב לכך שסרטי תעודה העוסקים בריקוד ובאמנויות הבמה זוכים להצלחה גדולה באולם לינקולן סקוור, כנראה בגלל הסמיכות לג׳וליארד. מאז הסרט התרחב גם ללוס אנג׳לס והביקוש נרגע.
ב. עושה רושם ש״באטמן״ מתגלגל להיות טוטאל-לוס עוד לפני שהתחילו לצלם אותו. אחרי שבן אפלק פרש מבימוי הסרט – הכשלונות הרצופים של ״רואה החשבון״ ו״חי את הלילה״ מן הסתם החלישו אותו – עברו כמה ימים של טיזינג שבו נזרקו לאוויר שמותיהם של דניס וילנב וג׳ורג׳ מילר כבמאים אפשריים (אתם יכולים לדמיין ״באטמן״ של ג׳ורג׳ מילר? וואו), אבל זה כמובן לא קרה (אולפני וורנר לא יצליחו להרים את הסרט הזה עם במאי דומיננטי מדי, צריך מישהו שיודע להיות איש פשרות). ואז הם הציעו את הסרט למאט ריבס (״כוכב הקופים, השחר״; ״קלוברפילד״), שזה בסדר אלא שגם זה החזיק מעמד רק כמה שעות לפני שריבס הודיע על פרישה, יממה אחרי שפורסם שהג׳וב הוצע לו. ובין לבין, אולפני וורנר הציעו למל גיבסון לביים את ״יחידת המתאבדים 2״.
5.
לוקאספילם פרסמה שביום שני התחילו הצילומים לסרט הספין-אוף על האן סולו, צ׳ובקה ולנדו קרליסיאן, שמיועד ליציאה במאי 2018 (די סמוך ל״הנוקמים: מלחמת האינסוף״). אלדן ארנרייך מגלם את האן סולו הצעיר ודונלד גלאבר (״אטלנטה״) מגלם את קרליסיאן. פיל לורד וכריסטופר מילר (״רחוב ג׳אמפ 21״, ״סרט לגו״) מביימים. והם שיחררו צילום ראשון של הצוות:
הסרט על האן סולו הצעיר
6.
ברגע האחרון: היום (רביעי) ומחר, הפילהרמונית תנגן בהיכל התרבות את ״לה סטרדה״ של נינו רוטה ואת ״ארבע העונות בבואנוס איירס״ של אסטור פיאצולה.
7.
תאגיד השידורי הציבורי – או ״כאן״ – עדיין לא עלה רשמית לאוויר אבל תוכניות הרדיו שלהם כבר ניתנים לשמיעה כפודקאסטים באינטרנט. אחת התוכניות היא ״גם כן תרבות״, מגזין תרבות שמגיש גואל פינטו. השבוע אני מתארח שם, יחד עם הדר טורוביץ ואורן נהרי, לשלושה פרקים העוסקים באוסקר. זה הראשן מביניהם. האזינו או הורידו כאן:
8.
״סינמסקופ״, שרואה בסטיבן ספילברג לא רק מקור השראה, אלא גם חבר (שלא מתקשר אף פעם), שולח תנחומים לבמאי: אמו, ליאה אדלר, נפטרה אתמול. היא היתה בת 97. סטיבן ושלוש אחיותיו העניקו לה 11 נכדים וחמישה נינים. הגירושין שלה מארנולד ספילברג, אביו של סטיבן, בתחילת שנות הששים, היו מקור ללא מעט תימות הקשורות באבהות ומשפחות מפורקות בסרטיו של ספילברג. מאז 1967 היא היתה נשואה לברני אדלר, ויחד הם הקימו בלוס אנג׳לס את המסעדה הכשרה, ״שביל החלב״, שקיימת עד היום.
