נמצא האשם בפיאסקו: יממה אחרי, ג׳ימי קימל והאקדמיה מסבירים מה קרה אתמול בסוף האוסקרים
יממה חלפה אחרי הטוויסט הגדול בתולדות האוסקרים, שהגיע ארוז בתוך התקלה ההפקתית הכי גדולה בתולדות האוסקרים – כשוורן בייטי ופיי דאנוויי הקריאו את השם הלא נכון בקטגוריית הסרט הטוב ביותר והעניקו את האוסקר הסופי ל״לה לה לנד״ במקום ל״אור ירח״ שהיה הזוכה האמיתי. לקח להפקת הטקס שתי דקות, בהן שלושה ממפיקי ״לה לה לנד״ נאמו את נאומי הזכייה שלהם – עד שהטעות התבררה.
יממה אחרי, ג׳ימי קימל, מנחה הטקס, חזר לעבודה הרגילה שלו בתור מנחה תוכנית הלילה של איי.בי.סי, ובמונולוג הפתיחה שלו הסביר מה קרה שם, ״אני לא רק הייתי מנחה הערב, אלא גם הבלש הראשי. המנחה הוא השריף של הטקס. הייתי יכול לזרוק את וורן בייטי לכלא אם רציתי״. הנה הסיפור המלא:
יממה אחרי גם האקדמיה מצטרפת למסע ההסברים ופרסמה, לראשונה אחרי 24 שעות, התנצלות והסבר על מה שקרה. ההסבר: חברת רואי החשבון הקבועה של האוסקרים לקחה אחריות מלאה.
כל זה מגיע אחרי שאחד השותפים הבכירים בחברת ראיית החשבון ״פרייס ווטרהאוס קופרס״ פרסם הודעה רשמית שהחברה שלו לוקחת אחריות מלאה על הטעות שנוצרה, ונמצא האשם: קוראים לו בריאן קולינן, והוא אחד משני רואי החשבון שהגיעו מטעם החברה עם מעטפות הזוכים.
הכירו את בריאן קולינן:
מתברר שקולנן הוא זה שנתן לבייטי את המעטפה הלא נכונה, מתוך ערימת הגיבוי, של פרס השחקנית, הפרס שחולק רגע לפני. ולמה זה קרה? ובכן, מתברר שקולינן כנראה לקה בקדחת כוכבים: הוא ראה את אמה סטון יורדת מהבמה עם האוסקר, והיה חייב להצטלם איתה ולהעלות את זה לטוויטר. מה שכנראה גרם לו לתת את המעטפה בהיסח הדעת. מרגע שהוא הבין מה הוא עשה, הוא מחק את הציוץ שלו. וכך הגיבו לכך הטבלואידים האמריקאים, שהספיקו לתפוס את הציוץ הזה ולצלם אותו:
האקדמיה עובדת עם חברת PWC כבר 83 שנים. ובין לבין, מתברר שפעם אחת לפני כן כבר היה סיפור של מעטפות שהוחלפו, אבל בקנה מידה אחר לגמרי: ב-1964 סמי דיוויס ג׳וניור קיבל את המעטפה של הקטגוריה הבאה אחריו. כלומר, במקטום להקריא את שם הזוכה בקטגוריית פסקול מעובד (קטגורייה שכבר לא קיימת, שהוקדשה למיוזיקלס, בהם הפסקול נכתב לגרסה הבימתית ועובד מחדש לקולנוע) ובמקום, הוא הקריא את שם הזוכה בקטגוריה הבאה של פסקול מקורי. ג׳ק למון היה המנחה, וככה זה היה:
שמעתי כתבים שסיקרו את הפיאסקו ועשו השוואה לישראל. "אם זה היה פה אז היינו אומרים שהכל חלטורה". המסר שלהם, אני חושב, היה שלכולם קורות תקלות ולכן גם לנו מותר. אבל ההבדל בין הגישות לדעתי הוא בעובדה שבארה"ב, תוך 24 שעות יש מי שמתחקר, מגיע לעובדות, לוקח אחריות ומפיק לקחים. אני מניח שגם בריאן קולינן יצטרך לשלם על טעותו וחוסר האחריות.
אני מעריך שאם תקלה כזו הייתה אצלנו, במקרה הטוב היו מצביעים על האחראי שלא היה לוקח אחריות וממשיך בתפקידו ואף מקודם ובמקרה הסביר יותר פשוט הייתה המולה, הטחת האשמות, סיבוכים משפטיים ומעולם לא היינו יודעים מה באמת קרה (רק אחרי 40 שנה שיחשפו את ההקלטות מהארכיון וכו'…)
בטקס האוסקר שהנחה ניל פאטריק האריס, הוא העלה את בריאן קולינן לבמה, ושאל אותו אם אי פעם אמרו לו כמה הוא דומה למאט דיימון. אירוני שאתמול מאט דיימון היה ה-running gag של ג׳ימי קימל, בעוד בן דמותו אחראי לתקלה…
שנית, ומה שיותר מעניין בהצהרה של pwc – ניתן הסבר לטעות המקורית (מסירת המעטפה החלופית של השחקנית הראשית במקום של הסרט הטוב ביותר), אבל מי שקורא את ההצהרה המלאה (ולא רק את החלק שאתרי הבידור טרחו לדווח) רואה ש-pwc מטילה את האשם על קולינן ושותפתו על כך שלא פעלו מהר מספיק לפי הפרוטוקולים לתיקון טעות. מסתבר ששני רואי החשבון, שיודעים את זהות הזוכים מראש, אמורים לפעול לפי פרוטוקול מסוים במקרה שהמנחה מכריז על זוכה לא נכון – מעניין מהו הפרוטוקול, ומדוע שניהם קפאו – כשהם היחידים שידעו באולם שהזוכה בפרס החשוב ביותר הוא אור ירח…