״וונדר וומן״ (מתוך הטריילר)

״וונדר וומן״ יוצא היום רשמית בארץ. בסינמה סיטי גלילות, למשל, הוא משובץ היום ל-22 הקרנות (רגילות, תלת מימדיות ו-vip). וכן, אנחנו מתעלמים מכמה ממגרעות הסרט ומתמקדים ברגעיו הטובים ובעיקר מתמסרים לקדחת גל גדות, שהסרט הזה הוא אינסטנט קראש עולמי עליה, ובצדק מוחלט. ביקורת על ״וונדר וומן״ תמצאו כאן. יש גם את הפודקאסט שלי על ״וונדר וומן״ (ונושאים נוספים), כולל קטעים מפסקול הסרט והתחזית שלי איך הסרט יתקבל בישראל. ראיון ישן שלי עם הבמאית, פאטי ג׳נקינס, שהיתה הכי רחוקה מסוג כזה של סרטים, תמצאו כאן. ואפילו סיפור אישי מלפני חמש שנים שקשור לגל גדות, ולפעם הראשונה שממש התלהבתי והתפעלתי ממנה, תמצאו כאן.

את התגובות בפוסט הזה, או בביקורת, אני משאיר לכם. אחרי שתראו את הסרט, שתפו: איך היה? האם המבקרים קצת מפריזים? האם ההייפ הרס את הסרט? ומה חשבתם על גל גדות?

והנה שתי מחשבות נוספות שהיו לי לגבי הסרט:

1.

״וונדר וומן: עלה בישראל במוצאי חג השבועות. בשבועות, כנהוג, קראתי יחד עם רבים מישראל את מגילת רות. ושם, בפרק ג׳, פתאום מצאתי סצינה שנראיתה לי מוכרת – ראיתי סצינה דומה לה להפליא כמה ימים לפני כן ב״וונדר וומן״.

ללא ספוילרים, הנה מה שקורה באחד הרגעים המוקדמים בסרט. דיאנה וסטיב שטים בסירה לכיוון אנגליה. הם לבד בלב ים. הלילה יורד והם מתארגנים לשינה. ואז מתחיל דיון שלם סביב השאלה איפה כל אחד מהם יישן: הוא למרגלותיה, הוא לצידה, ומה הקטע הזה של ״לישון יחד״. והנה, במגילת רות, רות מגיעה לגורן שם ישן בועז ונשכבת לישון בסמוך אליו, ואז לבסוף לצידו. תקראו את רצף הפסוקים, וחכו לפאנץ׳ בסוף:

וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא, לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה; וַתָּבֹא בַלָּט, וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת; וְהִנֵּה אִשָּׁה, שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו. וַיֹּאמֶר, מִי-אָתְּ; וַתֹּאמֶר, אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, כִּי גֹאֵל אָתָּה. וַיֹּאמֶר, בְּרוּכָה אַתְּ לַה׳ בִּתִּי–הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן:  לְבִלְתִּי-לֶכֶת, אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים–אִם-דַּל, וְאִם-עָשִׁיר. וְעַתָּה, בִּתִּי אַל-תִּירְאִי, כֹּל אֲשֶׁר-תֹּאמְרִי, אֶעֱשֶׂה-לָּךְ:  כִּי יוֹדֵעַ כָּל-שַׁעַר עַמִּי, כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ.

תזכורת: ״אשת חיל״ היה שמה העברי של סדרת הטלוויזיה ״וונדר וומן״. וגם חילופי התפקידים בין רות ובועז ובין דיאנה וסטיב בין הטקסט ובין הסרט משעשעים.

וכרגיל, כשמוצאים קטע כזה השאלה המתבקשת היא: האם זה נעשה בכוונה או שמא סתם צירוף מקרים? ובכן, אני יכול להמר על צירוף מקרים, אבל לא הייתי פוסל כלל את הרעיון שאלן היינברג, שכתב את התסריט, מכיר את מגילת רות. היינברג, שכתב חוברות קומיקס של ״וונדר וומן״ לדי.סי ושל ״הנוקמים הצעירים״ למארוול, מוגדר בוויקיפדיה כיהודי וגיי. וגם אם הוא מכיר את מגילת רות וניסה לכתוב סצינה בהשראתה, מה הסיכויים שהסרט ייצא בדיוק בשבועות? בקיצור, מיסטיקה.

2.

אני לא ממש מכיר את גל גדות, אבל כבר כמה שנים אני יודע כמה היא מוכשרת. אחד הדברים הגדולים הראשונים שגדות עשתה כשחקנית היה לגלם את דמותה של ימית בסדרה ״קטמנדו״, שהייתי אחד מיוצריה. לתסריטאים קשה לשמוע שחקנים אומרים את הטקסטים שלהם, כי יש לנו מנגינה מאוד ספציפית איך כל משפט אמור להישמע ולעיתים קרובות שחקנים מכניסים אינטונציה אחרת שמשגעת אותנו. אבל גל גדות היתה בול. לפני חמש שנים כתבתי כך, על הרגע הראשון שבו שמעתי את גדות מקריאה שורות מהתסריט באודישן שלה:

ואז היה את העניין עם גל גדות. כן, זה מרגש ומפתיע כשאחת השחקניות המבוקשות בעולם מתלהבת מתסריט שהיתה לך נגיעה בו ומוכנה לבוא לעשות אודישן. אבל יש בך צד סנובי שאומר: גל גדות? באמת? ואז ראיתי את האודישן. אודישן מבריק, מרגש, מדויק, היא קלעה לדמות של ימית תוך שניה. דיברנו על תהליך עבודה של השלת דעות קדומות, נכון? אז הנה עוד אחת. גדות היתה מבריקה. לא היה שום ספק בכך שהיא תהיה מושלמת בתור ימית. וכאן גם היתה הברקה מעולה של המלהקת שלנו, מיכל קורן, שהציעה את קרן ברגר לתפקיד אופירה, אחותה (בסדרה, ימית – היא גל גדות – מגיעה לנפאל בחיפוש אחר אחותה שנעלמה). זה מדהים איך גל וקרן נראות כמו אחיות, ואיך הן מתנהגות על המסך כמו אחיות.

כך שאני לא מופתע בכלל מהנסיקה המטאורית שלה, וזה משמח במיוחד (ואף מעורר השראה) לראות שכישרון הוא משהו שרואים ומזהים עד הוליווד, לא משנה מאיפה הגעת ואיך התחלת.

ציוץ