18 אוקטובר 2006 | 14:14 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

Cheese

סצינה שלא נכללה בסרט "בוראט", ושהיא לא פחות גאונית – כמעט כמו משל זן יפני – מאשר הסצינות שכן נכנסו לסרט. וזה מבריק בעיניי לשווק את הסרט (שייצא באמריקה רק בעוד שבועיים, ובישראל רק בעוד כחודש וחצי) באמצעות Deleted Scenes, שעד עכשיו זוהו בעיקר עם שיווק די.וי.די. בוראט וחבורתו כותבים מחדש את ספר השיווק ההוליוודי (רק מעניין אם מישהו יקנה).

נושאים: Borat, בקרוב

7 תגובות ל - “Cheese”

  1. דואל 18 אוקטובר 2006 ב - 14:35 קישור ישיר

    פשוט גדול.

  2. ברדוויל השוודי 18 אוקטובר 2006 ב - 15:28 קישור ישיר

    ענק! אני מורכח לראות את הסרט הזה. אני לא מאמין שפיספתי אותו בחיפה והלכתי דווקא ל"מעיין" הגרוע. מישהו יודע אם הוא יוצא בארץ, או בדי. וי. די?

  3. איתן 18 אוקטובר 2006 ב - 18:33 קישור ישיר

    ובינתיים…ראיתי היום את "כשהרוח נושבת". אני מצטער לומר, אבל בעיני זה הסרט הרע ביותר והמקומם ביותר של לואץ' שאני ראיתי. לואץ' נודע תמיד באנושיות של סרטיו, באמפטיה חסרת הגבולות והשיפוטיות שלו כלפי דמויותיו. כאן אין את כל זה. סיפור האהבה שבסרט כמעט שלא קיים, וכן כל סיפור אנושי אחר כמעט ונעדר מן הסרט. מה שיש בסרט-והרבה- הוא תיאור של מעשי רצח, טרור וסתם רשעות של האנגלים באירים, ובחלק השני של הסרט-בין האירים לבין עצמם. גם הדיונים הפוליטיים שבסרט אינם מוגשים בצורה אינטלגנטית- באחת הסצינות, בויכוח בין האירים לבין עצמם האם להמשיך את ההתנגדות, רק דעה אחת מבין כשש שמושמעות תומכת בהסכם השלום, וגם היא בקושי נשמעת. שלא לדבר על כך שלאנגלים בכלל אין סיבה- הם פשוט רשעים. קיליאן (סיליאן ? איך לעזאזל מבטאים את שמו ?) מרפי עושה כמיטב יכולתו, אבל ללא הועיל. השימוש המסורתי של קן לואץ' בשחקנים לא מקצועיים עומד לו כאן לרועץ- הם לא צריכים להביע כאן רגשות, אלא דעות פוליטיות, ולא פעם הם נתפסים ללפסוסים. מכל זה אני פשוט מסיק שהכעס של קן לואץ' על הבריטים פשוט העביר אותו על דעתו. להיזהר מהסרט הזה!

  4. רובין 18 אוקטובר 2006 ב - 18:35 קישור ישיר

    ועוד קטע ענק בו ג'ון סטיוארט מראיין את בוראט
    http://www.collegehumor.com/video:1714080/context/popular

  5. ברדוויל השוודי 18 אוקטובר 2006 ב - 19:13 קישור ישיר

    בתגובה לאיתן:
    גם אני ראיתי את הסרט (למה הוא מוקרן רק בלב דיזינגוף?!), ואני לא מסכים. בסרט יש כמה אלמנטים סתומים (כמו סיפור האהבה המיותר שלא מתקדם לשום מקום), וכמה קווי עלילה שלא מתחברים לשום מקום. אבל מלבד אלו, מדובר בסרט רגיש, מיוחד ורלוונטי מאין כמוהו, שמציג תקופה מרתקת בהסטוריה של אירלנד ועושה את זה בצורה מאוד אפקטיבית. השחקנים עושים את עבודתם נאמנה (למרות שקיליאן מרפי הוא המפורסם היחידי מבינהם), והוא מבויים בצורה שלא תואמת את הסיגנון המחוספס של לואץ', אבל עדיין ססגוני ונהדר. הרבה יותר מ"16 מתוק" או "אולי נתנשק?", למשל. למרות היותו לא חסר בעיות, אני ממליץ בחום על הסרט.


השאירו תגובה ל - איתן