לאון אדרי ז"ל, מתוך התוכנית "שיחת נפש" מ-2013. מתוך ערוץ היו-טיוב של הטלוויזיה החינוכית

אתמול הסתיימה השבעה על לאון אדרי, יזם הקולנוע שנפטר ביום העצמאות בגיל 70. הנה כמה מילים שכתבתי על הישגיו של אדרי, המורשת שלו (לצד אחיו המוכר ממנו, משה אדרי) ומה עשוי לקרות בקרוב למפעל העצום והחלוצי הזה שהקימו האחים אדרי.

פורסם ב"פנאי פלוס", 26.4.2018

כבר שנים שהאחים אדרי עורכים מסיבה מושקעת ומפוארת בכל ערב יום עצמאות בביתו של משה אדרי בצהלה. עבור לא מעט מכוכבי הקולנוע הישראלי ויוצריו, אנשי עסקים ופוליטיקאים, זה המקום להגיע אליו אחרי שמסתיים שידור טקס הדלקת המשואות. ביום רביעי שעבר, למשל, לשם נסע שלמה ארצי אחרי שהוא עצמו השיא משואה. אלא שהשנה לאון אדרי, האח הבכור, לא הגיע לאירוע. הוא ביקש מאחיו ושאר בני משפחתו לחגוג כרגיל, חיכה בסבלנות שהמסיבה תסתיים, וכמה שעות אחר כך נפטר מהמחלה בה נאבק בשנים האחרונות. זה כמו סצינה מסרט ישראלי: האיש שחגג רק כמה ימים לפני כן יום הולדת 70, הלך לעולמו ביום ההולדת ה-70 למדינה, היום שבו לוחות השידורים מלאים בסרטים ששמו מופיע עליהם כמפיק. אם הייתי מביים את הסצינה הזאת, לא הייתי מתאפק וגורם לעיניו להיעצם בדיוק בסצינת הסיום של "סוף העולם שמאלה", הסרט של אבי נשר שהאחים אדרי הרגישו כלפיו קרבה אישית מיוחדת.

אנחנו מכירים אותם בתור "האחים אדרי", אבל משה אדרי (יבדל"א) היה האח המוכר והתקשורתי יותר, שר החוץ של המשפחה, בעל החלומות. למרות שמשה, האח הצעיר, תמיד הקפיד שהשמות של שניהם יופיעו בכותרות הסרטים בדיוק במידה שווה, לכל אחד מהם היה תפקיד מעט שונה, וחלום קצת אחר לגבי הקולנוע הישראלי. משה חולם על הסרטים, לאון חלם על ההיכלים שבהם הסרטים האלה יוצגו. מה התרומה הגדולה של לאון אדרי לחיינו? בשתי מילים: סינמה סיטי. לאון הקים רשת מולטיפלקסים בספרד ובפורטוגל וזכה שם להצלחה עסקית גדולה ובתחילת שנות ה-2000 חיפש דרך ליישם את ההצלחה הזו גם בישראל. זה היה בסך הכל לפני 15 שנה, אבל יהיו כבר כאלה שעשויים לשכוח איזו מהפכה עשה מתחם סינמה סיטי גלילות לחיינו. אני זוכר את החודשים לפני ההשקה: כל תעשיית הקולנוע הישראלי היתה משוכנעת שזה יגמר בכישלון. היו גם לא מעט נשמות טובות בעולם הפצת הסרטים שייחלו לזה. חשבו שהוא משוגע. אבל סינמה סיטי שינתה את הרגלי הצריכה של צופי הקולנוע בארץ כמעט בין לילה, וחייבה את המתחרים – אלה שלעגו לפני רגע – להתחיל לתכנן בעצמם מתחמי קולנוע שהקפיצו בשנות דור את איכות הצפייה בישראל (שהיתה נחותה מאוד בתחילת המילניום הנוכחי, גם את זה שוכחים). סינמה סיטי, שמנוהלת על ידי אבי אדרי, בנו של לאון, היא הגשמת החזון שלו. תהיתם פעם מה פשר בובות הענק של דמויות מתוך סרטים שמפוזרות לאורך המסדרונות? שאלתם את עצמכם מה הם צילומי הענק על קירות האולמות? השתעשעתם מהנברשת הענקית בסינמה סיטי ירושלים? זה הכל לאון. אולמות סינמה סיטי היו הדיסנילנד הפרטי שלו. טיילו בסינמה סיטי ואתם בתוך החלום האישי של לאון.

מה יקרה עכשיו? אני מניח שזו השאלה שתעשיית הקולנוע המקומית תתחיל לשאול את עצמה מיד עם תום השבעה. משה אדרי, שעדיין ממשיך לחלום קולנוע, עדיין עובד בכל הכוח, ולא מן הנמנע שתוך כמה שנים הוא עצמו יגיע למסיבת יום העצמאות שלו אחרי שהדליק משואה או זכה בפרס ישראל. בתעשייה כבר תוהים מי יסומנו כממשיכי דרכם של האחים אדרי ולידי מי תעבור האימפריה כשיגיע יומו של משה לצאת לפנסיה, ואני שומע לא מעט ספוקלציות מעניינות מאוד נזרקות באוויר, שאף אחת מהן לא מכילה את שם המשפחה "אדרי". בדברי הימים של הקולנוע הישראלי הפתיחה של סינמה סיטי היתה תחילתו של פרק חדש. האם מותו של לאון הוא התחלת הסוף?

ציוץ