"קצפת ודובדבנים". מחכים למועמדויות לפרס אופיר

ביום רביעי בחצות ננעלה ההצבעה לסיבוב הראשון של פרסי אופיר, ומחר (שני) ב-16:45 יוכרזו המועמדים שיעלו לבחירה בסיבוב השני בכל הקטגוריות. 24 סרטים עלילתיים באורך מלא מתחרים בתחרות (שכוללת גם סרטים קצרים וסרטי תעודה בהם לא נעסוק כעת). 11 מהם כבר הופצו מסחרית בבתי הקולנוע, ולכן – אם להסתכל על דפוס ההצבעה ההיסטורי של חברי האקדמיה שלרוב מתעלמים מסרטים שכבר הופצו – התחרות היא בעצם בין 13 הסרטים האחרים.

זו שנה מעניינת ומתסכלת באקדמיה הישראלית לקולנוע. מתסכלת, כי חזון הרפורמה הגדול עליו חלם היו"ר מוש דנון – ושיצר מלחמת אחים בין חברי האקדמיה בשלוש השנים האחרונות – ירד סופית מהפרק. דנון נכנע לכוחות הוותיקים והשמרניים בתעשיית הקולנוע, והאקדמיה חזרה להיות גוף מיוש ומאובן של אלף איש, שלא כולם טורחים להגיע להקרנות האקדמיה ושרואים בהן מועדון הקרנות אקסקלוסיבי. המחשבה שהקהל הרחב יראה את הסרטים לפניהם מחרידה אותם וגורמת להם לזלזל בסרטים שהופצו לבתי הקולנוע לפני שהועמדו לבחירת המצביעים. למה היוצרים ממשיכים לשתף עם זה פעולה זו התעלומה הכי גדולה בעיניי.

מעניינת, כי החדשות הטובות הן שיש כמה סרטים ממש טובים שמחכים למצוא קהל בחודשים הקרובים, אחרי שהוצגו בבכורות עולמיות מול מצביעי האקדמיה. הנתון הזה מגיע אחרי שהשנה שעברה היתה חלשה מאוד לסרטים בתחרות פרסי אופיר, גם מבחינת איכותם וגם מבחינת הצלחתם אצל הקהל.

אחרי שצפינו כמעט בכל הסרטים שהוצגו בפינה לשיפוטם של חברי האקדמיה קל לזהות מי יהיו המועמדים הבולטים בתחרות ומי יישארו אנקדוטה זניחה. זו תחזית – חלקה נבואה, חלקה משאלת לב – ואנחנו מפרסמים אותה בכוונה אחרי סגירת ההצבעה כדי לא להשפיע עליה.

הסרטים שאנחנו צופים שיתחרו ביניהם על כמות המועמדויות הגבוהה ביותר הם: "ימים נוראיים" שביים ירון זילברמן; "בשורות טובות" של ארז תדמור; "הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה; ו"קולות רקע" של יבגני רומן. אחד מהם, אנחנו מעריכים, גם יזכה (סידרנו אותם לפי סיכויי הזכייה שלהם על פי הערכתנו). "מילים נרדפות" (בעל הנוכחות הבינלאומית הגדולה ביותר), "אשה עובדת" (בעל האג'נדה האקטואלית) ו"תל אביב על האש" (קומדיה על כיבוש וקולנוע ששוברת קופות באירופה) יהיו הסרטים שינסו להגיע אל המשבצת החמישית בקטגוריית פרס הסרט הטוב ביותר. כי צריך לזכור: הסרט שזוכה בפרס אופיר הוא גם נציג ישראל לאוסקרים, ולכן לא מעט חברי אקדמיה מודים בפנינו שהם בוחרים בסרט לא על פי טעמם האישי, אלא על פי מה שנראה להם שיצליח בקרב מצביעי האוסקר. עוד אחד מסדרה ארוכה של קלקולים בתהליך ההצבעה הזה, המתקיימת בין סרטים שהקהל כלל לא מכיר, ושאפסה התקווה אי פעם לשנות את מצב העניינים העגום.

לכן, הבשורה הטובה היחידה שיצאנו איתה משלושת חודשי הקרנות האקדמיה היא שמצאנו לפחות חמישה סרטים ישראליים חדשים, ועוד אחד ותיק, שיהפכו את התחרות הזאת לקצת יותר מעניינת השנה, ושיהםכו את חודשי ספטמבר-נובמבר למעניינים בזירת הקולנוע הישראלי. הנה הפייבוריטים שלנו, חלקם מעולים ממש:

"ימים נוראיים". הסרט הזה פצצה. מתקתקת. אחרי שייגמרו הכותרות והוויכוחים סביב סרט שבמרכזו עומד יגאל עמיר בשבועות שמובילים אותו אל רצח רבין, נקווה שמישהו גם ישים לב שיש כאן עבודה קולנועית מרשימה ומורטת עצבים שמתחילה עם תסריט חכם להפליא מאת רון לשם ("בופור", "אופוריה") וירון זילברמן ("כלים שלובים"), שגם ביים. השניים כתבו בעצם את הגרסה הישראלית ל"התפסן בשדה השיפון", כשיגאל עמיר הוא הולדן קולפילד, שלאט לאט מתנכר לכל מי שהוא מכיר – החברים בבית הספר, הבחורות שהוא מאוהב בהן, המורים וההורים. זו גרסה חתרנית ומאוד לא צפויה לסיפור הזה, וזה עובד נהדר. הסרט ממגנט. למרות שסוף הסרט ידוע מראש, הוא עדיין היה עוצר נשימה.

"בשורות טובות". ארז תדמור מרחיב לפיצ'ר את סרטו הקצר "נפילות", המבוסס על טיפולי ההפריה שהוא עבר עם אשתו. מה ש"סיפור גדול" (שתדמור היה שותף לבימויו עם שרון מימון) עשה לשמנים ולדיאטה, "בשורות טובות" עושה לטיפולי הפריה, בסרט שמצליח לאזן יפה בין דמעות וצחוק, ועם הופעות שובות לב של רועי אסף (שגם שותף לכתיבה) ונלי תגר. זה עשוי להיות שובר הקופות הגדול וחביב הקהל מבין סרטי התחרות. יש סיכוי שפרסי אופיר יסתיימו בדו–קרב בין "ימים נוראיים" ו"בשורות טובות" – האחד מדכא, השני הוא סרט הפיל-גוד של התחרות. (רק מה, אל תתבלבלו עם "בשורות טובות" של ניל גיימן שעכשיו רצה באמזון).

פרסי אופיר: בשורות טובות או ימים נוראים?

"הבלתי רשמיים". סרטו של אלירן מלכה ("שבאבניקים") כבר הופץ מסחרית לפני שנה, מה שגם יציב אותו בעמדת נחיתות בקרב מצביעי האופיר, וגם עשוי לעשות לו בעיות מבחינת תקנון האוסקרים (שמבקשים סרטים שהופצו במולדתם בין אוקטובר לאוקטובר). אבל יש שני דברים לטובתו: הראשון, זה סרט ביכורים, וחברי האקדמיה מתים על סרטי ביכורים (הסטטיסטיקה מוכיחה שהם מעדיפים לתת פרסים ליוצרים אלמוניים מאשר ליוצרים בעלי שם). הדבר השני: הוא מצוין. שולי רנד מחשמל בתור האיש שהמציא את ש"ס, בסרט עם הגרוב הכי טוב של השנה.

"קצפת ודובדבנים". סרט אישי, כואב ומאוד מצחיק מאת גור בנטביץ' ("הכוכב הכחול"), שגם מככב בתפקיד הראשי, בתור במאי שקורס נפשית וגופנית ביום הבכורה של סרטו החדש. זה בעצם מעין "תותי בר" של בנטביץ', מסע לילי במונית, בין תחנות בין עמיתיו ודמויותיו של הבמאי, זה האמיתי וזה הבדיוני שהוא מגלם. הצילום של גיא רז פנומנלי, ולבנטביץ' יש הזדמנות להיות מועמד כמפיק, במאי, תסריטאי ושחקן.

"מאמי". אחרי שלושה סרטים קשים וריאליסטיים שהוקרנו בקאן, קרן ידעיה ("אור") עושה תפנית מפתיעה ומופלאה ומעבדת למסך את אופרת הרוק של הלל מיטלפונקט מ-1986, והתוצאה היא מכת ברק מחשמלת. לא מעט בזכות העיבודים המופלאים של דודו טסה וניר מימון לשירים המקוריים של אהוד בנאי ויוסי מר–חיים.

"קולות רקע". יבגני רומן ("האיש שבקיר", "איגור ומסע העגורים") בסרט אישי העוסק בחוויית ההגירה של הוריו מרוסיה בתחילת שנות התשעים. יש משהו מיושן מאוד בסרט, אבל קשה להתכחש לעובדה שהוא מעורר אמפתיה גדולה ונוגע ללב. 

(גרסה מורחבת לטקסט מ"כלכליסט", 18.7.2019)

ציוץ