"ילדים טובים". סרט ילדים למבוגרים

באחד הפרקים החדשים בסדרה של נטפליקס "קומיקאים במכוניות יוצאים לקפה" מגיע ג'רי סיינפלד לבקר במשרד של סת רוגן ושותפו, אוון גולדברג. "על מה אתם עובדים עכשיו?", שואל סיינפלד. "יש לנו ארבע סדרות באוויר ועוד שלושה סרטים בעבודה", רוגן עונה. סיינפלד – שעד לפני רגע ראה ברוגן קומיקאי יהודי, קנדי, נוירוטי וסטלן, שלא אוהב את ניו יורק כי היא אינטנסיבית מדי עבורו – מעניק לו מבט מופתע ומתפעל. ולא רק סיינפלד, כל מי ששמע את המשפט הזה מן הסתם נעצר עליו ותהה: וואו, מתי סת רוגן הפך לאימפריה? אז כן, סת רוגן כרגע נמצא בכל מקום. אם יש לכם אמזון תגלו שאחת הסדרות הכי מקוריות ומפתיעות כרגע בטלוויזיה היא "The Boys" (אל תבלבלו עם "Our Boys" של חגוי לוי ויוסף סידר ל–HBO), סאטירה אפלה שרוגן יצר על עולם שבו גיבורי העל הם המושחתים ולא הצדיקים, שמצטרפת ל"פריצ'ר", "נפילות חדות" ו"איש העתיד" שכבר רצות. ובשבוע שעבר עלה בבתי הקולנוע "ילדים טובים", הסרט השני שרוגן חתום עליו כמפיק השנה, אחרי "מה הסיכוי", שבו גם כיכב לצד שרליז תרון. אבל מעבר להתפעלות מהספק העבודה המרשים של מישהו שמראהו החיצוני לא גרם לנו לקחת אותו ברצינות, צריך להבין דבר נוסף: נכון לעכשיו, כמעט כל דבר שרוגן וגולדברג שמים את שמם עליו כיוצרים ו/או מפיקים, הוא מהנה, מצחיק ולרגעים אפילו מבריק.

"ילדים טובים" הוא במידה מסוימת פרויקט–אח ל"סופרבאד", הסרט הראשון שרוגן וגולדברג חתומים עליו כתסריטאים. ההבדל הוא ש"ילדים טובים" מספר כמעט אותו סיפור כמו כל סרטי התיכוניסטים המוכרים (מ"אמריקן פאי" והלאה) אבל על תלמידי חטיבת ביניים בני 12. הסרט נכתב ובוים על ידי לי אייזנברג וג'ין סטופיצקי, הצמד שמאחורי "מורה רעה" (עם קמרון דיאז וג'סטין טימברלייק), אבל כל השיווק של הסרט, כולל בטריילר, הדגיש את נוכחותו של רוגן כמפיק. וזה עבד: בארצות הברית הסרט זינק למקום הראשון, וגם בישראל הוא מילא יפה בסוף השבוע את האולמות, בסרט שבו מככבים ילדים, אבל הוא נועד למבוגרים בלבד.

זה בדיוק הקונספט השנון והחצוף של הסרט: ליצור מה שנראה על פניו כסרט ילדים, אבל עם תכנים שמתאימים למבוגרים – סקס (רק דיבורים על סקס, אל דאגה), סמים וכבישים מהירים. שלושת הגיבורים צריכים להגיע למסיבה שבה הם אמורים לחוות את הנשיקה הראשונה שלהם, ובדרך הם צריכים לעבור בקניון, ללמוד איך מרוויחים כסף ומהר, להסתבך עם החוק, לשתות את לגימת האלכוהול הראשונה שלהם ולהתמודד עם משברים בחברות. שלושתם יוצאים למעשה לראשונה אל העולם הגדול, והם מבינים שהם לא מבינים בו כלום. עיקר ההומור בסרט מבוסס על כך שהצופים המבוגרים מבינים מה קורה סביבם בשעה שהילדים הטובים והתמימים בכלל לא מודעים לכך שהם מתעסקים עם סמים, נוכלים וצעצועי מין. ככל שהם מתרחקים מהבית – מסע של ששה קילומטרים בסך הכל – הם מגלים את העולם סביבם ותת–ההכרה שלהם נפתחת כמו מניפה. כל מה שהמבוגרים הסתירו, מתחיל להיחשף בפניהם.

הסרט, שיש בו אווירה נוסטלגית של ילדות אבל הוא מתרחש בהווה, מכיל תיעוד אקטואלי שיהיה ראוי לתיוק סוציולוגי עתידי לחוויית ההתבגרות האמריקאית כיום, שבה הדימויים המיניים הראשונים שילדים רואים הם מאתרי פורנו, בשעה שבבית הספר הם עוברים אינדוקטרינציה שמזהירה אותם מפני פדופילים, ומלמדת אותם שלא יתכן שום מגע ללא הסכמה. הפער בין תמימות ילדותית ובין תפיסות עולם בוגרות שהם רק מצטטים משיעורי חברה מניעות כמה מהסיטואציות הקומיות והסאטיריות של הסרט. להבדיל מ"סופרבאד" המבריק שרק הלך והשתולל ככל הוא שנמשך ובוים באנרגיה גבוהה, "ילדים טובים" הוא סרט משעשע עם מנטליות של סיטקום. הסיטואציות בו הולכות ומתאדות ככל שהוא נמשך, והבימוי אף פעם לא משדרג את הסרט לספירה גבוהה יותר. אבל התמהיל שרוגן וגולדברג שיכללו – להגיד דברים נבונים ועמוקים ולהחביא אותו באוצר מילים אינפנטילי – מעניק לסרט כמה וכמה רגעים מבדרים למדי.

(גרסה מורחבת לביקורת ב"כלכליסט", 25.8.2019)

ציוץ