"ילד דבש" ("Honey Boy"). זכרון כמו חלום

תוכניית פסטיבל חיפה פורסמה לפני שבוע, והנה כמה המלצות ראשונות לכמה סרטים מתוכה. לא רק הסרטים עצמם, כמו גם התופעות הרחבות יותר שהם מייצגים.

"ילד דבש". אחרי שני סרטי תעודה יפהפיים באורך מלא ועשרות קליפים ופרסומות, עלמה הראל, במאית ישראלית שכבר שנים משגשגת בניו יורק, מביימת כעת את סרטה העלילתי הראשון, שנולד משיתוף הפעולה המתמשך שלה עם השחקן שיה לבוף ("רובוטריקים"). זה התחיל כשהיא ליהקה אותו לשחק/לרקוד בקליפ שהיא ביימה לסיגור רוס, והמשיך כשלבוף עזר לה להפיק את סרטה השני, "LoveTrue". בין לבין, לבוף נתן לה תסריט שהוא כתב על אבא שלו כחלק מתהליך ההחלמה שלו במוסד גמילה, וזהו "ילד דבש" ("Honey Boy" במקור, על שם שם החיבה של האב לבנו). לוקאס הדג'ס ("מנצ'סטר ליד הים") מגלם בתפקיד קטן יחסית את בן דמותו המבוגר של לבוף, שנמצא במוסד גמילה ובעקבות סשנים טיפוליים (את המטפלת מגלמת לורה סן ג'קומו מ"סקס שקרים ווידיאוטייפ") מחליט לכתוב תסריט על אביו. לטענתו, הוא אלכהוליסט בגלל אביו, ואביו טען שהוא אלכוהוליסט וג'אנקי בגלל אביו, בסיפורים שבנו מגלה שהיו שקרים. רוב הסרט חוזר בפלאשבקים אל מערכת היחסים בין הבן הצעיר (בגילומו של נואה ג'ופ) ובין האב (אותו מגלם לבוף, במה שנראה כמו סשן טיפולי בפני עצמו). הבן הוא שחקן צעיר שמעסיק את אביו – אסיר משוחרר ומכור סמים לשעבר – להיות המלווה, הנהג והאסיסטנט שלו. האב, ליצן רודיאו בעברו, אמנם מלמד את בנו דבר או שניים על אמנות הבמה, אבל ברוב הזמן עסוק בנרקיסיזם שלו שמוביל אותו להזנחה או התעללות רגשית בבן. הנושא הטעון מבחינה רגשית ואוטוביוגרפית יכול בקלות היה להפוך לדרמה ריאליסטית מחוספסת ומייסרת לצפייה, אבל הכשרון המיוחד של הראל – שהפך גם את סרטי התעודה שלה לכל כך יוצאי דופן – הוא היכולת שלה לגרום לסרטיה להיראות כמו חלום. יש בסרט משהו מהורהר ומרחף, בצילום, בנקודת המבט הילדותית שמצליחה להפוך גם את המצוקה להרפתקאה (מהבחינה הזאת הסרט קצת מזכיר את "פרויקט פלורידה", וכמוהו גם הוא מתרחש במלון דרכים שהופך לשיכון דירות לאנשים שהחברה השליכה הצידה). המוזיקה של אלכס מורס, המפיק של סיגור רוס, עוסרת לאווירת הסרט. תפקיד משנה נוגע ללב של הזמרת פ.ק.א טוויגס, בהופעת הבכורה שלה כשחקנית, מוסיף לקרקסיות והקרנבליות שבתוכם הסרט הזה מתרחש, שהופך טראומת ילדות לחווייה של התבגרות והשלמה.

"חוקר המס", "סקין". עלמה הראל היא לא הבמאית הישראלית היחידה שעושה חיל בארצות הברית. הנה עוד שניים מההווה ומהעבר: בחיפה תתקיים הקרנת הבכורה הישראלית של "סקין", סרטו האמריקאי הארוך הראשון של גיא נתיב ("מבול"), שזכה באוסקר על סרטו הקצר באותו שם. ג'יימי בל ("בילי אליוט", "רוקטמן") מגלם ניאו-נאצי אמריקאי מקועקע שמחליט לחזור למוטב.

"חוקר המס" הוא סרטו האמריקאי של אבי נשר שמציין כעת 20 שנה לבכורתו בהקרנה של עותק דיגיטלי חדש ומשופץ. אחרי שנים של סרטי ז'אנר (אימה ומד"ב) נשר שינה כיוון עם "חוקר המס" שבמידה רבה ירמוז לכיוון אליו ילך כשישוב שנה אחר כך לישראל. ג'ו פנטוליאנו ואליזבת ברקלי מככבים בדרמת פשע ניו יורקית על חוקר מס מסכן שמנסה לפצח לשווא את עולם הפשע המאורגן הרוסי בברוקלין.

"ג'ירפה". קנטמיר בלאגוב, זכרו את השם

"ג'ירפה". "ג'ירפה", נציג רוסיה לאוסקרים, הוא סרטו השני של הבמאי הצעיר קנטמיר בלאגוב, שבגיל 28 זכה השנה בפרס הבימוי של סקציית "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, והוא אחד הקולות החדשים והמסקרנים שפועלים בקולנוע הרוסי המתחדש והמתעורר. סרטו הקודם של בלאגוב, "קרבה", הוקרן בפסטיבל חיפה לפני שנתיים, נקנה להפצה ומאז נעלמו עקבותיו. אנחנו מזכירים את זה, כי גם "ג'ירפה" נקנה להפצה, מה שלא אומר כלום. בלאגוב גדל בנלצ'יק, בירת רפובליקת קברדינו–בלקריה בהרי הקווקז, שבית הספר לקולנוע הכי קרוב נמצא במרחק אלפי קילומטרים. בישראל מדברים על פריפריה, אבל נלצ'יק היא חור שנמצא לגמרי בסוף העולם. לשם החליט אלכסנדר סוקורוב לנדוד ולהקים סדנת קולנוע לאלה שלא יכולים ללמוד במוסקבה או סנט פטרסבורג, ובלאגוב הוא הכוכב שהתגלה במחזור הראשון של הסדנה הזאת. סוקורוב הפיק את סרטו הראשון של בלאגוב, שהתרחש בנלצ'יק ובמתיחות בין הקהילה היהודית והרוב המוסלמי באיזור, ואת הסרט השני כבר הפיק אלכסנדר רודניאנסקי, המפיק הקבוע של אנדריי זוויאגינצב. הסרט העגום והקודר הזה מתרחש בסנט פטרסבורג שמיד אחרי מלחמת העולם השניה. אייה – שזוכה לכינוי "ג'ירפה" בגלל הגובה שלה – היא אחות שסובלת מהתקפי שיתוק שמקפיאים אותה לדקות ארוכות. ההתקפים האלה ישאו מחיר הרסני, כשנתוודע לא רק לאייה, אלא גם לילד הקטן מכפי גילו שהיא מציגה כבן שלה, ולאשה שתתגלה כאמו האמיתית. בלאגוב לא מרחם על גיבוריו או צופיו ולעיתים קרובות מציג רגעים מבעיתים, אבל יש משהו יוצא דופן בקולנוע שלו, שמביט בגיבורתיו מקרוב ויוצר אינטימיות והזדהות גם ברגעים הכי קשים מנשוא.

"לב העולם". עוד סרט רוסי, בתעשייה שכאמור חווה עכשיו התעוררות שעוברת מתחת לרדאר של רוב הפסטיבלים והמפיצים בישראל. זה סרטה השני כבמאית של התסריטאית נטליה משנינובה, שזכתה בהמון פרסים על התסריט שכתבה יחד עם בוריס חלבניקוב ל"הפרעה בקצב הלב" (אחד הסרטים הרוסיים הבודדים שהופצו מסחרית בישראל בשנים האחרונות). את התסריט ל"לב העולם" היא כתבה שוב עם חלבניקוב. בן זוגה, השחקן סטפן דבונין, מגלם את הדמות הראשית, איגור, שעובד בחווה לגידול כלבי ציד ומסתדר עם הכלבים הרבה יותר מאשר עם בני האדם. אבל כדי לגדל כלבי ציד, צריך גם לגדל שועלים כדי לאמן את הכלבים בציד, וזה מסבך את בעלי החווה עם אקטיביסטים אקולוגיים. איגור, שמסרב לנסוע להלווייה של אמו בפתיחת הסרט, מנסה להשתלב במשפחה שעבורה הוא עובד, ובאנלוגיה מעניינת בין עולם החי ובין תרבות בני האדם הסרט מציג איך איגור מנסה להתחבב על כלב האלפא שבראש המשפחה, ובין הנשים והגורים של השבט.

(גרסה מורחבת לטקסט ב"כלכליסט", 5.10.2019)

ציוץ