19 נובמבר 2020 | 14:51 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

“רבקה”, ביקורת נטפליקס

הרימייק של “רבקה”. בחזרה למנדרליי

אם נתעלם מכל המטען התרבותי וההיסטורי העצום והמשתק שנלווה אל הפרויקט הזה, אפשר להגיד שרבקההוא סרט לא רע. זו הפקה יפת מראה, שמספרת סיפור גדול מהחיים, על אשתו הצעירה של בעל אחוזה בריטי עשיר ואלמן, שמגלה שנוכחותה של רבקה, אשתו הקודמת והמתה של בעלה הטרי, לא במהרה תיעלם מאחוזת מנדרליי בה הם גרים, בסמוך לצוקי דרום אנגליה, ושבשטחה היא מצאה את מותה המיסתורי כמה חודשים לפני כן. הסיפור הזה הוא בחלקו מלודרמה רומנטית ובחלקו דרמה פסיכולוגית שבמהלכה אשה צעירה צריכה לנסות ולפצח את מבוך השקרים והמסיכות של חייה החדשים, ולהבין לא רק מה קרה לבעלת הבית הקודמת, אלא גם עד כמה בעלה החדש קשור למותה, והאם חייה שלה נמצאים בסכנה.

אבל רבקהלא מגיע לנטפליקס בוואקום. זהו עיבוד שני וטיפטיפה נאמן יותר למקור לספרה של דפני דומורייה מ1938, שאת העיבוד הראשון לספר עשה אלפרד היצקוק ב1940, בסרטו ההוליוודי הראשון. מי שהזמין את היצקוק להוליווד כדי לביים את הסרט הזה (ולמרר לו את החיים) היה המפיק האגדי דיוויד או. סלזניק, שבמקביל לסצינת השריפה הגדולה ברבקה“, היה עסוק בשריפה גדולה אחרת בעת צילומי חלף עם הרוחשהתקיימו באותו זמן. שנה אחרי שחלף עם הרוחזכה באוסקר, סלזניק זכה שוב בפרס הסרט הטוב ביותר על רבקה“, שהוא אולי לא הסרט הכי אופייני בפילמוגרפיה של היצקוק, אבל אחד היפים שבה. לכן, כשבוחנים את ההפקה המודרנית, המאוד צבעונית ומושכת העין שביים כעת בן וויטלי, ומשווים אותה לגרסה בשחורלבן של היצקוק, קשה שלא לתהות: מה הופך סרט אחד ליצירת מופת ולקלאסיקה, ואילו סרט אחר, שנעשה 80 שנה אחר כך, הוא במקרה הטוב חביב ואטרקטיבי, אבל לא חיוני יותר מפרק סיום עונה באופרת סבון מושקעת?

הגרסה החדשה של וויטלי עשירה בפרטים. העיצוב התקופתי של אנגליה בתחילת המאה ה20 וגינוני המעמד הופכים אותו לסרט מוקפד ומושקע, שמנסה להפוך את סיפורה של האשה הצעירה בבית הגדול, שמתחילה לחלום חלומות משונים, לסרט מתח בלשי הרפתקני. “רבקההחדש מספר יפה את הסיפור כפי שכתבה אותו דומורייה, אבל אין בו שום תובנת עומק על נפש האדם. פרטי התפאורה ופרטי העלילה מסתירים את הסרט עצמו. לעומת זאת, היצקוק כמו כל הבמאים הגדולים התעסק יותר באופן שבו הסיפור מסופר מאשר בסיפור עצמו. היצקוק עסק באחיזת עיניים. הוא יצר סרט שכולו אווירה וסיפור שכולו תעתוע. “רבקהשל היצקוק הוא סרט אפל וגותי שנראה כמו סרט רפאים, ומהבחינה הזאת עצם הבימוי מכניס אותנו לנקודת המבט של הגיבורה, שמשוכנעת שהעובדה שהיא התאהבה מהר ומעל הראש בגבר עשיר ומבוגר, הכניסה אותה לתוך סיפור אימה שבו רוחה של בעלת הבית עדיין נוכחת כשלא ברור מה מלחיץ יותר, אם הרוח שם באמת או שרק בראשו של בעלה. “רבקההגיע לבתי הקולנוע האמריקאים ב1940 שנה אחרי הגרסה הקולנועית של וויליאם וויילר לאנקת גבהים” – שניהם מתרחשים באחוזה מפורסמת, ובשניהם לורנס אוליבייה מגלם בעל מוכה אהבה, מוכה צער ושרוחה של אהובתו רודפת אותו. שניהם מספרים סיפורים רומנטיים שונים בתכלית האחד על אהבה נצחית, השני על שנאה יוקדת אבל שניהם בוימו כסרטי אימה. “רבקה“, הטוב מבין השניים, היה היצירה המרכזית במה שנראה כהתפרצות רגעית של גותיקה הוליוודית, שבהם חיי האהבה ופערי המעמדות, שהופכים אהבות לטרגדיות, הם רוח רפאים שקשה להיפטר ממנה, ושרק המוות יכול לגאול מהם.

בגרסה של וויטלי, האשה הצעירה חולמת חלומות אימה מבשרי רעות, בגרסה של היצקוק כל הסרט הוא כמו חלום אחד ארוך שבו אנחנו כמו גם הגיבורה לא מבדילים בין מה שמציאותי ומה שמדומיין. המיסתורין הזה, האווירה הסמיכה, והשימוש בחושך כדי להסתיר את כל הפרטים הנוקדניים ומסיחי הדעת שוויטלי כל כך שש להשוויץ בהם, הופך את רבקהשל היצקוק לסרט שמבויים באופן מופתי, כי הוא נכנס לצופים מתחת לעור. ואולי זה השיעור בקולנוע שרבקההחדש מלמד אותנו שההסתרה, הדממה והסוגסטיביות הן שהופכות סרט לבלתי נשכח. האווירה האפלה והמיסתורית משאירה את הסיפור המלא מעט חבוי ונותנת לצופים את הרשות לדמיין אותו בעצמם, בדיוק כפי שעושה הגיבורה (נטולת השם). וויטלי עשה עבודה יפה, אבל רבקהשלו כה מרוכז בחיצוניות שלו, שהוא נותר סרט שטחי, שחוץ מלמלמל כמה מילים, לא אומר דבר על אהבה שראוי למות עבורה.

(פורסם ב”כלכליסט”, 1.12.2020)

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה