״הקולקטיב״. ספוטלייט ברומניה

הנה טרנד מעניין: שבע מדינות החליטו לשלוח השנה סרט תיעודי בתור הנציג שלהם לקטגוריית הסרט הבינלאומי באוסקר (לשעבר ״הסרט בשפה זרה״): צ׳ילה שלחה את ״החפרפרת״ (שזמין לצפייה ביס דוקו), ונצואלה שלחה את ״היו זמנים בוונצואלה״, ברזיל שלחה את ״בבנקו״, קניה שלחה את ״המכתב״, לוקסמבורג שלחה את ״סיפורים מהנהר״ ואיטליה שלחה את ״נוטורנו״ (״לילה״). אליהם מצטרפת רומניה שבחרה בתור הנציג שלה את ״הקולקטיב״, שזמין ביס דוקו ובאתר של דוקאביב (אחרי שזכה בפרס הסרט הבינלאומי של הפסטיבל לפני כמה שבועות). מאז בכורתו בפסטיבל ונציה לפני שנה ״הקולקטיב״ זכה לכל כך הרבה תשבוחות, שיש כאלה שחושבים שהוא עשוי להיכנס לחמשת המועמדים הסופיים לפרס.

בשנות התשעים ססמת השיווק בפרומואים של ״עובדה״, תוכנית התחקירים של אילנה דיין, היתה ״המציאות נחשפת מול המצלמה״. אני זוכר את הססמה הזאת, כי לעיתים נדירות מאוד המציאות באמת נחשפת מול המצלמה. קולנוע תיעודי, כמו גם כתבות תחקיר, בדרך כלל מתעדים בדיעבד איך המציאות נחשפה, שלא לעיני המצלמה. אבל מה שאלכסנדר נאנאו – שביים, צילם וערך את ״הקולקטיב״ – עשה בסרטו הוא בדיוק זה. חושיו החדים שלחו אותו למקום הנכון ברגע הנכון וכמו זבוב על הקיר הוא תיעד בזמן אמת איך קבוצת אנשים חושפת סדרה הולכת ומתארכת ומסתבת של פרשיות שחיתות במערכת הבריאות הרומנית, שגרמה לעשרות מתים, והעשירה עשרות רופאים.

הכל מתחיל ב–2015 במועדון הפאנק ״הקולקטיב״ בבוקרשט. על הבמה מופיעה להקת תראש מטאל והסולן צורח/נוהם טקסטים נגד שחיתות. בסוף השיר הוא מפנה את תשומת ליבו של הקהל לכך שיש להבות מכיוון התקרה. ״זה לא חלק מהמופע״, הוא אומר. הכל מצולם, בווידיאו מצמרר שפותח את הסרט. תוך שניות הלהבות הופכות לשריפה שגרמה למותם של 27 מהצופים ולפציעתם של מאות נוספים, שגילו שלמקום אין יציאות חירום. המחאה הלאומית שהתעוררה בעקבות האסון גרמה להתפטרות הממשלה. אבל הסרט מתחיל עם מה שקרה אחר כך.

דמיינו את ״ספוטלייט״ כסרט תיעודי. ככה נראה ״קולקטיב״, שכולו אפרורי מרוב ניאון ומאנשים שמדברים בטלפון ובוהים במסכי מחשב. אלה התחקירנים של עיתון הספורט של רומניה שמחליטים להתחיל לשאול את משרד הבריאות הרומני גם שאלות שלא קשורות לספורט: כמו למשל למה 37 פצועים מאסון המועדון מתו בבתי החולים מפציעות שלא היו אמורות להיות מסכנות חיים? התשובה: זיהומים. הסיבה: חומר החיטוי שבו משתמשים בתי החולים דולל פי עשר מהכמות המותרת, לרווחתו של מנהל חברת התרופות, שבהמשך ימצא את מותו בתאונת דרכים. הגילויים יביאו להתפטרותו של שר הבריאות, שהיה מקורב לרופאים שהרוויחו מהשחיתות, ולמינויו של שר בריאות חדש, שהיה אקטיביסט למען זכויות החולים, ואז מוקד הסרט עובר אליו, בשעה שהוא מגלה בכל פעם מחדש עד כמה עמוקה השחיתות במערכת הבריאות, ושהיא כה עמוקה ומושרדת שאפילו לשר הבריאות אין את הכוח לעקור אותה, ואנשים מתים בגללה.

״הקולקטיב״ הוא סרט על כוחה של העיתונות לחשוף את האמת ולשנות את המציאות, וגם על חולשתם של האנשים הטובים להביא לשינוי, כשמולם מערכת פוליטית שלמה שמרוויחה מהמצב כפי שהוא. אבל היא בעיקר שיעור בסבלנות של במאי, שעמד בצד ותיעד וחשף. בתחילת השנה הסרט הזה – בהפקתה של המפיצה והמפיצה הישראלית פיליפה קוברסקי – זכה להצלחה קופתית מפתיעה ברומניה, כשהקהל מגלה מה קורה מתחת לאפו. עכשיו תורנו כאן בארץ.

(פורסם ב״כלכליסט״, 6.12.2020)

ציוץ