"שטח קרב", ולמה ההכרזה של נטפליקס על 71 סרטים ל-2021 מדאיגה אותנו
דיברתי על "שטח קרב" ועל סרטי 2021 של נטפליקס בחצי הראשון של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
בשבוע שעבר הדהימה נטפליקס את העולם כשחשפה רשימה של 71 סרטים שיעלו אצלה במהלך 2021. "סרט אחד בשבוע", הם הבטיחו – כי בלוח השנה של נטפליקס יש כנראה 71 שבועות. זה יותר כמו סרט וחצי לשבוע, שזה המון סרטים ובשורות טובות למי שמחפש תמורה לדמי המנוי שלו. רשימת הסרטים היא כל–בו של קולנוע – החל ממה שאמור להיות שובר הקופות הגדול של נטפליקס השנה, "Red Notice", ההפקה הכי יקרה של שירות הסטרימינג עד כה, עם תקציב של קרוב ל-200 מיליון דולר. הסרט, בכיכובם של גל גדות, דוויין ג'ונסון וריאן ריינולדס, היה אחת ההפקות ההוליוודיות שצילומיהן הופסקו במרץ עם סגר הקורונה, בדיוק באמצע הצילומים, וחודשו תחת תנאי בידוד ובדיקות רק לקראת סוף השנה (ולכן לא יצליח להגיע למועד הבכורה המתוכנן, במהלך חודש מרץ, אלא יידחה להמשך השנה). וממולו, "מלקולם ומארי", סרט קאמרי דל תקציב שצולם בימי הסגר באמריקה ונקנה על ידי נטפליקס בעבור 30 מיליון דולר, מתוך תקווה שהסרט יביא לכוכבת שלו, זנדאיה, מועמדות לאוסקר (אחריה הזכיה של באמי השנה). בין לבין יש סרטים מסחריים וסרטים אמנותיים יותר, סרטי אנימציה ("פינוקיו" של גיירמו דל טורו) וסרטי אימה ("צבא המתים", סרט הזומבים החדש של זאק סניידר), סרטי איכות ("הנמר הלבן") וסרטי אסונות ("Don't Look Up" עם ליאונרדו דיקפריו וג'ניפר לורנס). נשמע מסקרן, נשמע מבטיח.
נכון?
כמה ימים אחר כך עלה בנטפליקס הסרט הראשון מבין סרטי 2021 המובטחים, "שטח קרב" ("Outside the Wire") והחיוך נמחק מפנינו. פתאום היכתה בנו ההכרה מה המשמעות של המספר הזה: 71 סרטים. ככל הידוע לנו, אין אולפן בעולם שהפיק 71 סרטים בשנה אחת, בטח לא בהוליווד. ב-1987, בשיא פעילותה של חברת "קאנון", חברת ההפקות האמריקאית של יורם גלובוס ומנחם גולן, הם הפיקו מספר שיא של 37 סרטים, מספר שהדהים את המתחרים, אבל גם גרם לזלזול. קאנון, ממש כמו נטפליקס, ניסו לתפוס מכל הבא ליד – סרטים עם יומרה אמנותית, סרטים עם אמביציית אוסקרים, סרטי אקשן עם כוכבים, סרטי אקשן קטנים ונחותים להפצה בווידיאו, סרטי ילדים. בהוליווד לא הכירו בולמוס כזה, אבל המספר הזה בא עם מחיר: הכל יצא חרא. גולן וגלובוס אישרו הפקות על ימין ועל שמאל, בלי בקרת איכות, בלי סטנדרטים. אחרי כמה שנים כאלה, של הפקתם של יותר מ-30 סרטים בשנה, הגיעה גם הקריסה.
אז נטפליקס הוציאו להפקה יותר מפי שתיים מזה. איך מנהלי אולפן יכולים לעקוב אחרי 71 הפקות במקביל ולוודא שהן איכותיות ונאותות? איך סקוט סטובר, מנהל חטיבת הסרטים של נטפליקס (ולשעבר מנהל ההפקות של אולפני יוניברסל), יכול לעמוד בכמות העבודה הכרוכה במעקב אחרי 71 סרטים? אין דרך ואין סיכוי. ולכן הפחד שלנו הוא מהמחשבה שנטפליקס היא "קאנון" של ימינו, ארמון מפואר ל-B-Movies? חברה שרוצה להרשים עם כמות – לא רק של סרטים אלא גם של כוכבים – ומוותרת מראש על האיכות? יש להניח שכמו בשנים הקודמות יהיו בין הסרטים שלה כמה נהדרים, כמה איומים ולא מעט זניחים, נשכחים וכאלה שלא נשים לב לקיומם. אבל המספר הזה – שכה הרשים בתחילה – הוא דווקא עדות למצוקה, בולמוס של הפקות שמבוסס על ניים-דרופינג בלבד.
נטפליקס, לפיכך, נותנת הרבה קרדיט וחופש עבודה למפיקים וליוצרים ומתפללים שיהיה בסדר. אז למראה "שטח קרב" לא יהיה בסדר. כסף יש, כוכבים יש, אפקטים יש, אבל איפה הסרט? הנה מה שעומס עבודה של 71 סרטים עושה: עושה רושם שאיש מאנשי ההפקות של נטפליקס לא קרא את התסריט הזה מעבר לעמוד 20, שאז הוא מפסיק להיות מעניין.
"שטח קרב" מתרחש 15 שנה בעתיד, כשצבא ארה"ב פרוס ככוח שיטור במלחמת אזרחים במזרח אירופה (הסרט צולם ברומניה) ועושה שימוש באמצעי לחימה בלתי אנושיים: מל"טים לתקיפה מהאוויר וחיילים רובוטיים ללחימה מהקרקע. כשטייס מל"ט, שחיסל משגר טילים של האויב שהיה הורג עשרות חיילים, מסרב לפקודה לנצור אש, הוא נשלח כעונש לחזית, לראות מקרוב איך נראה שדה קרב שלא מבעד למסך מחשב. הוא מצוות ללוחם מסוג חדש: אנדרואיד שנראה אנושי לחלוטין, עם מערכת AI המאפשרת לו חשיבה עצמאית (אנתוני מאקי – הפלקון מסרטי "הנוקמים", ובקרוב בסדרה שלו "פלקון וחייל החורף" – הוא האנדרואיד חובב הג'ז). השניים יוצאים למשימה אל מחוץ לגדר המערכת של הצבא האמריקאי, בניסיון ללכוד את מנהיג המורדים. אלא שבדרך לשם מתברר שלחלק מהמשתתפים במבצע הזה יש אג'נדה סודית. וזה הרגע שבו אחרי שעה של סרט עם יריות ופיצוצים – שנראה שאולי יגיד משהו מעניין על מלחמות, פקודות ומכונות, על התערבות של ארה"ב במלחמות לא לה, על מלחמות בשלט רחוק ועל כך שבקרבות בין צבאות, מורדים ומתנגדים אף אחד לא באמת צדיק – הסרט פונה לסמטה עלילתית צדדית וזניחה שמתחילה סיפור חדש ולא מעניין שמייתר לחלוטין את כל מה שקרה קודם.
נטפליקס לימדה אותנו בשנה שעברה עם "טיילר רייק: חילוץ" שכשהאקשן משובח וווירטואוזי, ניתן לסלוח לעלילה זניח . אבל כשהעשייה הקולנועית (בבימויו של מיקאל הופסטרום, שביים את "תוכנית בריחה" של שוורצנגר וסטאלון, שהיו צריכים להיות המודל לחיקוי לסרט הזה) בינונית נדמה שהוא מבקש מאיתנו להתמקד בעלילה, אז כשהעלילה בוגדת בנו, לא נותר לנו אלא להרגיש מרומים מסרט ששפכו עליו הרבה כסף, אבל שום דבר בו לא מספיק טוב. ניחא. אחד מאחורינו, עכשיו עוד 70.
++++++++++++++++++
עשרת הסרטים הכי מסקרנים השנה בנטפליקס
אחד מאלה יהיה הלהיט הכי גדול שנטפליקס השנה, אחד מאלה יהיה מועמד לאוסקר. יכולים לזהות מי זה מי?
"מלקולם ומארי". סם לוינסון, היוצר של "אופוריה", כתב ומביים את זנדאיה ואת ג'ון דיוויד וושינגטון בדרמה קאמרית שנכתבה וצולמה במהלך סגר הקורונה. לוינסון הוא הבן של בארי לווינסון, ו-וושינגטון הוא הבן של דנזל וושינגטון.
"The Harder They Fall". מערבון עם עלילה מוכרת (חבורת רוכבים יוצאת למסע נקמה) עם טוויסט עכשווי: כל הגיבורים שחורים. אידריס אלבה מככב ובועז יכין חתום על התסריט.
"צבא המתים". זאק סניידר מביים סרט זומבים נוסף בסדרת הרימייקים ל"ליל המתים החיים", המשך ל"שחר המתים" שלו (וזאת בסמוך לעליית גרסת הבמאי בת ארבע השעות שלו ל"ליגת הצדק" ב-HBO Max).
"טיק טיק בום". לין מנואל מירנדה ("המילטון") מביים את סרטו הראשון: גרסה קולנועית למיוזיקל שכתב ג'ונתן לרסון ("רנט") על מוזיקאי שמנסה להגשים את חלומו לזכות בהצלחה ופרסום.
"Bruised". האלי ברי מביימת את סרטה הראשון, בו היא מגלמת ספורטאית MMA שיש לה צרות בזירת האגרוף, ובמקביל מתמודדת עם כשלונה כאם לבנה בן ה-6.
"הבריחה מספיידרהד". כריס המסוורת – כוכב הלהיט הכי גדול של נטפליקס בשנה שעברה ("טיילר רייק: חילוץ") – מככב בסרט עתידני על אסירים המשתתפים בניסוי של סם חדשני. מבוסס על סיפור קצר מאת ג'ורג' סונדרס שהתפרסם ב"ניו יורקר". ג'וזף קוסינסקי ביים, אחרי שכבר סיים את העבודה על "טופ–גאן: מאווריק", שמחכה על המדף שבתי הקולנוע ייפתחו.
"האישה בחלון". ג'ו רייט ("כפרה", "שעה אפילה") מביים עיבוד לספרו של א.ג' פין, שנכב בהשראת "החלון האחורי" של היצ'קוק. איימי אדמס מגלמת פסיכולוגית אגוראפובית שלא יוצאת מדירתה ובולשת אחר הנעשה בבית המשפחה שגרה ממול.
"פינוקיו". גיירמו דל טורו מביים את הגרסה שלו לספרו של קרלו קולודי, כסרט אנימציה המתרחש באיטליה הפשיסטית של 1930.
"Red Notice". גל גדות מגלמת גנבת אמנות, ריאן ריינולדס מגלם נוכל מקצועי ודוויין ג'ונסון הוא סוכן אף.בי.איי, בסרט אקשן היקר ביותר בתולדות נטפליקס, שמביים רוסון מרשל תרבר ("גורד שחקים").
"Don't Look Up". אדם מקיי ("מכונת הכסף") מביים את ליאונרדו דיקפריו וג'ניפר לורנס המגלמים מדענים שמנסים להזהיר את העולם שאסטרואיד עומד להתנגש בכדור הארץ.
(גרסה מורחבת לטקסט שהתפרסם ב"כלכליסט", 19.1.2021)
אני אצטט את עצמי, מתוך התגובה שלי לפוסט הקודם על הקולנוע הישראלי:
בבתי הקולנוע (בימים רגילים), בכל זמן נתון, יש כמה עשרות סרטים. בשרתים הדיגיטליים יש אלפים. הרבה יותר קל לבלוט אחד מתוך כמה עשרות מאשר אחד מתוך כמה אלפים
זה מה שיקרה עם נטפליקס. סרטים עם פוטנציאל מסחרי (ו/או אוסקרי, שבתורו הוא גם מסחרי) יופצו בבתי הקולנוע. השאר יהיו סטרייט טו סטרימינג. אז אני לא מתרגש מהודעת ה-71. יהיה כאן תהליך קניבלי טבעי.
ומרשימת "הכי מסקרנים" שצירפת רק סרט אחד (וחצי) באמת מעניין אותי – "האשה בחלון". כי ג'ו רייט הוא במאי מעניין. ולמרות שזה לכאורה סוג של רימייק של קלאסיקה שלא ממש רצוי לגעת בה, מאוד יכול להיות שג'ו רייט ימצא דרכי הבעה מעניינות מספיק כדי ליצור סרט מרתק (בעיבוד האדיר שלו ל"אנה קרנינה" הוא שילב תיאטרון וקולנוע בצורה נפלאה ומלאת דמיון. יש לרייט את היכולת לעשות משהו גם עם המצב הסטטי הבסיסי של "האשה בחלון").
וחוץ מזה, איימי אדמס.
וה"חצי סרט" – פינוקיו. כי גיירמו דל טורו. אבל היו לנו כבר אינספור פינוקיו'ז, האחרון שבהם ממש לאחרונה (מתיאו גארונה). דל טורו תמיד מעניין ויזואלית, אבל לא תמיד דרמטית.
אתה כמובן צודק, אבל טעות או חוסר התיחסות אחת מאוד משמעותית ובגדול – עיקרית כאן: גלובוס עם הסרטים שלה, היתה צריכה להלחם על ההקרנות וכיס הלקוחות, נטפליקס – לא.
ZERO DISTRIBUTION COST
כל עוד האיכות תהיה *סבירה*, אם פגיעה מספקת בכל הנישות של הצופים, הם עשו את שלהם.