"עונת השמחות" ("Happiest Season"). שתי חברות יצאו לדרך

דיברתי על "עונת השמחות" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן

בשבוע שעבר אולפני הקולנוע הכריזו על עוד סבב של דחיית תאריכי הפצה של סרטים. הבשורות הטובות: האולפנים לא הרימו ידיים והם עדיין מאמינים שצפייה בסרטי ענק בבתי הקולנוע ולא בבית היא הפורמט הנכון ביותר מבחינת הקהל ומבחינת ההכנסות. הבשורות הרעות: שנת הקורונה מתחילה להסתמן כבר עכשיו כלפחות שנתיים, לפחות מבחינת הוליווד זה עוד לא נגמר בקרוב.

אבל מה עושים כשאתם אולפן קולנוע ויש לכם ביד סרט קטן, עם קהל יעד מצומצם ואתגר הפצה מורכב, ותכננתם להפיץ אותו בזמן לקראת חג המולד, כי הוא מתאים בול לעונה? זו הדילמה שעמדה בפני אולפני סוני, שאמנם דחו ל-2021 לא מעט מסרטיהם הגדולים, אבל העדיפו למכור את "עונת השמחות" ("Happiest Season" במקור) לשירות הסטרימינג האמריקאי הולו. ההימור השתלם והסרט הקטן והמקסים הזה הפך לסרט הנצפה ביותר של הולו בסוף 2020. עכשיו הוא זמין להשכרה בשירותי ה-vod בארץ.

"עונת השמחות" שווק ותויג בתור "סרט הכריסמס הלהטב"י הראשון". לא דפדפנו באנציקלופדיית הקולנוע כדי לוודא שההכרזה הזאת אכן נכונה, אבל הכותרת הזאת מצמצמת לתוכה את תמצית הסרט הזה, שיש בו בה בעת גם משהו מיושן מאוד וגם משהו רענן. וזה כנראה התמהיל הנכון לסרט חג מולד מודל 2020.

את "עונת השמחות" ביימה השחקנית קליאה דובאל, שגם היתה שותפה לכתיבת התסריט. בבסיסו תמצאו את כל קלישאות סרטי חג המולד שאתם מכירים – בחורה צעירה חוזרת הביתה להוריה לכבוד החג ובאמתחתה סודות ועולם פנימי אישי שהיא לא מוכנה לשתף עם הוריה השמרניים או להציף מול אחיותיה שאיתה היא לא מתקשרת ושמולן היא נמצאת בתחרות כמעט כפייתית. אבל לבלילת העוגה הזאת הוסיפה דובאל את העובדה שהבחורה שמגיעה לחג מביאה איתה את בת הזוג שלה, ובת הזוג שלה קנתה טבעת אירוסין, כי היא רוצה לנצל את ארוחת ההחג משפחתית כדי להציע לה נישואין, ורק בדרך לשם הבחורה מתוודה בפני בת הזוג שהיא השתפנה ולא סיפרה להוריה שהיא לסבית, ומבחינתם היא מביאה את השותפה שלה לדירה, שהוריה נהרגו בתאונת דרכים ואין לה איפה להיות בחג. ההלם היחיד למקרא התקציר הזה הוא שזה לא רימייק לקומדיה צרפתית פופולרית משנות השמונים שהפכה להצגה שוברת קופות בבית לסין. לפחות ככה זה נשמע. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ופולטים "נדוש", קחו בחשבון שהתוצאה הסופית הרבה יותר טובה מנקודת המוצא המעט בנאלית והסרט הזה מצחיק ושובה לב.

את הנשים המאוהבות מגלמות מקנזי דיוויס וקירסטן סטיוארט (וזו כבר הפתעה שהשחקנית הכה רצינית הזאת גם מצליחה להצחיק בתפקיד הקומי הראשון שלה) אבל את ההצגה גונב דן לוי, בנו של השחקן יוג'ין לוי (האבא מ"אמריקן פאי") שפרץ השנה באמריקה בזכות רצף הזכיות שלו באמי על הסדרה הקנדית שלו "שיטס קריק", שהוא היוצר שלה וגם אחד מכוכביה (לצד אביו). לוי מגלם ב"עונת השמחות" את החבר הטלפוני של סטיוארט שעוזר לה מרחוק לפרש לה את הסיטואציה שאליה היא נקלעה: ארוחת חג בבית המשפחה הכי לבנה, הכי וואספית והכי שמרנית באמריקה, וההתמודדות עם העובדה שהחברה שלה – האמיצה והרומנטית כשהיא בעיר הגדולה – הופכת להיות פחדנית ושמרנית כמו כל משפחתה ברגע שהיא מגיעה הביתה לעיר הקטנה. פרשנים רפובליקנים באמריקה הזדעזעו מכך שהוליווד מזהמת את קדושת חג המולד בסרט רדיקלי על לסביות, ומבקרים להט"בים האשימו את דובאל שהיא עשתה סרט שמרני ומיושן, ואם כל הפרשנים מתעצבנים והקהל מאושר כנראה שדובאל דווקא עשתה משהו נכון, בסרט שאולי בישראל נראה בנאלי, אבל לאמריקאים הוא ערבוב לא ברור מאליו בין אמריקנה ויציאה מהארון.

קומדיית הטעויות הזאת – שחלק מהבדיחות הכי טובות שלה הן דווקא אלה שהכי צפויות – אמנם ממצה את רוב הסיטואציות הקומיות בחציה הראשון, אבל משאירה לחצי השני את הלב הרומנטי שלה. אולי זה הסוכר המופרז שממילא מהווה מרכיב חיוני בסרטי חג המולד שממיס את המגננות, ואולי באמת יש בסרט הזה – שהוא הרבה יותר שמרני מנועז – משהו אמיתי ורלוונטי. כי בסופו של דבר הוא מביס את הציניות והופך לקומדיה רומנטית מרגשת וקצת יותר עמוקה מהדימוי הרדוד הראשוני שהיא עושה.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט")

ציוץ