"עליות ומורדות", ביקורת
"עליות ומורדות" ("The Climb"). שני חברים יצאו לדרך
דיברתי על "עליות ומורדות" (כולל קטע נפלא מהפסקול) בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
"עליות ומורדות" מתחיל עם שוט רצוף של כמעט תשע דקות המצולם בהרי דרום צרפת ובו שני רוכבי אופניים אמריקאיים חובבנים מנסים בקושי לדווש במעלה כביש תלול אל פסגת גבעה (שמו המקורי הוא "The Climb").
קייל ומייק הם חברי ילדות. קייל מנסה להיכנס לכושר לפני חתונתו, אז הוא מצטרף לתחביב הרכיבה החדש של חברו, שמתנשא עם הבקיאות שלו במושגים של רוכבים מקצועניים. קבוצה של רוכבים כאלה, שאולי מתאמנת לטור דה פראנס, עוקפת אותם בקלילות תוך כדי שהשניים ממשיכים לפדל ולהתנשף ולדבר על החתונה המתקרבת תוך שהם מאותתים למכוניות מאחוריהם לעקוף אותם. ואז מייק מתוודה שהוא שכב עם ארוסתו של קייל. קייל הזועם מנסה להשיג את מייק אבל הם בשיאה של העליה והוא לא מצליח. השוט הארוך הזה כל כך מדויק באופן שבו הוא משתמש בדיאלוג שרוכב על גבי האתגר הגופני של שני השחקנים שנראים לא בכושר אבל שבוודאי היו צריכים לרכוב במעלה ההר הזה שוב שוב, במשך לפחות כמה טייקים. הסצינה הזאת חדה כמו סרט קצר מצוין שעומד בזכות עצמו. ולמעשה: זה בדיוק מה שהוא. שנתיים לפני ש"עליות ומורדות" הגיע לפסטיבל סאנדאנס כסרט באורך מלא, בינואר 2020, הוא הוקרן באותו פסטיבל כסרט קצר – אותה סצינת פתיחה, אותו שוט ארוך, אותם שחקנים, רק הלוקיישן אחר. שנתיים אחר כך שני יוצרי הסרט צירפו לה עוד שש אפיזודות שממשיכות לעקוב אחרי מעלליהם של קייל ומייק והפכו אותו לסרט ארוך שעשה סיבוב פסטיבלים פנומנלי: החל מבכורה בקאן 2019, ומשם לטלורייד, טורונטו ולבסוף סאנדאנס. חברת סוני קנתה את זכויות ההפצה שלו ותכננה להוציא אותו ב-20 במרץ 2020, אלא שהקורונה הביאה לביטול ההפצה הזאת. כשיצא לבסוף בנובמבר – במעט בתי הקולנוע שהיו פתוחים באמריקה ובשירותי ה-vod – הסרט כבר איבד את המומנטום ודי התאדה. וחבל, כי מדובר בסרט ביכורים מפתיע, מבריק, ארסי, מצחיק ועם רגעים מפתיעים של וירטואוזיות קולנועית מרשימה. עכשיו הוא זמין להשכרה ב-vod בארץ.
(The Climb הקצר לצפייה במלואו:)
את קייל ומייק מגלמים שני שחקנים אלמוניים, ששמם כשם הדמויות שלהם: קייל מרווין ומייקל אנג'לו קובינו. השניים גם כתבו והפיקו את הסרט, וקובינו ביים אותו (את קובינו תוכלו לראות כעת גם בתפקיד הנבל ב"חדשות העולם הגדול" של טום הנקס בנטפליקס). שבע האפיזודות – לא כולן אחידות ברמתן, יש לומר – מפגישות אותנו עם שני האנשים האלה שנפרדים ונפגשים אחת לכמה חודשים או שנים ובכל פעם הם ממשיכים למרר את החיים האחד של השני. פעם קייל הוא המסכן ומייק הוא המוצלח, ואז זמן אחר כך המצב ביניהם משתנה, והשני הוא שבר כלי. העובדה שהשחקנים גם עולים ויורדים במשקל בין אפיזודה לאפיזודה היא כנראה עדות למשך הזמן שלקח להם לצלם את הסרט הזה.
הקשר החברי והזוגי ארוך השנים בין שני חברים גברים הטרוסקסואליים, והפלונטרים שהם יוצרים לעצמם עם בנות הזוג שלהם הוא החומר שממנו גם ג'אד אפטאו, ג'ייסון סיגל וסת רוגן יוצרים את סרטיהם. אלא שבמקום קומדיית סטלנים, קובינו בוחר להזריק חומצה לתוך מערכת היחסים הזאת, ולביים אותה באופן לולייני, כשהשניים ממשיכים את מפגשי הארס שלהם בסצינות עם טיימינג קומי ודרמטי פנומנלי, כשהדמויות נופלות, מתנגשות ומתרסקות בדיוק ברגע שבו המצלמה נמצאת שם לחכות לפאנץ' הפיזי שמתלווה לפאנץ'-ליין המילולי. בסרט הזה הסלאפסטיק כואב ומותיר את הדמויות חבולות.
השניים האלה, שהתחילו את מסעם על אופניים בצרפת, ייפגשו בהמשך בחופשת סקי ועל אגם קפוא במסע דיג חורפי, וגם בבית חולים, הלוויה וחתונה. בתוך הווירטואוזיות הקולנועית, שלרגעים משתלטת על התסריט, ראוי לתהות למה שני אלה נשארים חברים כל השנים האלה, בחברות רעילה, הרסנית ומתעללת לשניהם. אין פה חקירת עומק למה שמניע חברות גברית, אלא פשוט שבע תמונות מחייהם של חברי ילדות, שמעדיפים להיות יחד יותר מלהיות עם כל אחד אחר, ושהקנאה מדרבנת או הורסת אותם, אבל גם משאירה אותם בקשר שהוא חזק יותר מקשרי הזוגיות והמשפחה האחרים שלהם. לרגעים הסרט הקומפקטי הזה אכן קצת מפרך, אבל אחרי שתי סצינות מבריקות בפתיחה ופאנץ' נפלא באמצע (על אגם הקרח), מגיעות שתי הסצינות האחרונות שמצדיקות את הסרט כולו, ומוכיחות שלמרות כל ההתנהגות ההרסנית, לשני האנשים האלה – הדמויות וגם היוצרים שמבצעים אותם – יש לב טוב, שהוליד סרט ביכורים שלא כדאי לפספס.
(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט")
ראיתי. לא משהו. נחמד כזה