04 מאי 2021 | 15:01 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

“עוזרת אישית”, ביקורת

“עוזרת אישית”. דלתיים סגורות

דיברתי על “עוזרת אישית” בחצי הראשון של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן

עוזרת אישית“, סרט הביכורים העלילתי של הבמאית הדוקומנטרית קיטי גרין, הוא הסרט האמריקאי הראשון שמופץ בבתי הקולנוע בישראל מאז שאלה נסגרו במרץ 2020 בגלל מגיפת הקורונה. רוב בתי הקולנוע המסחריים בוחרים, מסיבותיהם שלהם, להישאר סגורים לעת עתה, אבל הסינמטקים בארץ ורשת מובילנד הצעירה (שפועלת מנתניה צפונה) כבר פתוחים ושם תוכלו למצוא את הסרט הזה, שהיה אחד הסרטים העצמאיים המדוברים ועטורי הפרסים של 2020, כולל פרס לסרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים.

גוליה גרנר (זוכת האמי על אוזארקובתה של השחקנית הישראלית תמי גינגולד) מגלמת מזכירה שמתקבלת לעבודה במשרדו של מפיק קולנוע בניו יורק. מצלמתה של גרין מתמקדת למשך רוב הסרט בפניה של האשה הצעירה בעת שהיא מבצעת את שגרת יומה האפרורית מצילום מסמכים ותיוקם ועד איסוף שאריות המזון והסמים במשרדו של הבוס, שמנהל חיים כמו של קיסר רומאי. אוכל, נשים וסמים מובלים למשרדו, ועל אנשי המזכירות נותר לנתב את כניסתם ויציאתם, ולחסום בגופה ובקולם מאשתו שתדע מה קורה שם. ככל שהסרט מתמשך והוא כולו מוגש באופן לקוני, נטול סנסציוניות האסיסטנטית הצעירה מתחילה להבין מה קורה מאחורי הדלת הסגורה, ומה פשר הזרם הבלתי פוסק של נשים צעירות רובן כאלה שמחפשות עבודה שמגיעות אל חדרו. השם הארווי וויינסטיןלא נאמר בסרט, אבל כל העולם ידע לספר שזו הפרשנות של גרין לפרשת וויינסטין, ולאופן שבו מציאות שיטתית של אונס, ניצול והטרדה מינית קרה מאחורי גבם ואוזנם של האנשים שעבדו לצידו של וויינסטין ולא אמרו מילה.

עוזרת אישיתלכאורה נוגע בדילמה של הדמות הראשית, שמבינה לאט ובהדרגה שמה שקורה מאחורי דלתו הסגורה של הבוס הוא פגום ופלילי, אבל היא חוששת לעבודתה, ולכן היא מרגישה לכודה באופן שבו היא יכולה לטפל בעניין מעבר לפנייה לגורמים בתוך החברה שממילא משתפים פעולה עם המצב הזה כבר שנים, רגילים לו, ופוטרים אותו בביטול. לכן, שם הסרט המקורי, “The Assistant”, מתפקד גם קצת כאצבע מאשימה כלפי הגיבורה עצמה, כי בכך שלא פנתה למשטרה או לגורמים מחוץ לחברה, היא בעצמה הפכה לסייענית לדבר עבירה.

בחודשים שחלפו מאז בכורת הסרט באמריקה, מתברר שאפשר לקרוא את הסרט הזה גם באופן אחר. והתגלה שסרטה של גרין למרות המראה הריאליסטי, המינורי והמאופק שלו מצביע על תופעה גדולה יותר מרק זו של מפיק הוליוודי מפורסם שאנס והטריד שחקניות צעירות במשרדו ואיש לא אמר מילה. בשבועות האחרונות התפרסמו (שוב) תחקירים על התנהגותו של מפיק אחר סקוט רודין, מפיק קולנוע ותיאטרון עם טעם תרבותי משובח ועם יכולת מפתיעה להמר על הסרטים שיהיו מועמדים לאוסקר. אבל מתברר שהאיש ששמו Rudin, כשמו כן הוא גס רוח, בוטה, אלים ומתנהג בבריונות כלפי עובדיו. הפעם לא מדובר בעניינים מיניים, אלא בהתנהגות איומה של בוס אלים וחם מזג. הסיפורים האלה היו ידועים מזמן, ולמעשה כבר היוו השראה לסרט לשחות עם כרישיםמ-1994, שם גילם קווין ספייסי דמותו של מפיק הוליוודי, שמתעלל במזכיר האישי שלו, וכבר אז נשמעו ההשערות שהוא נכתב בהשראת רודין (רודין וספייסי הפיקו יחד את הרשת החברתיתב-2010, בכיכובו של ארמי האמר, ושלושתם התגלו בדיעבד כטיפוסים מחליאים למדי).

לכן, כשסרטה של גרין מציג לא רק מה שהגיבורה מבינה, אלא גם את היחס האגרסיבי והמשפיל של הבוס כלפיה וכלפי שאר עובדיו שמשקשקים ממנו בפחד, אפשר לראות גם בה כאחד מקורבנותיו של אדם חזק, עשיר, בעל מעמד, שיימצא דרך לנצל ולהשפיל כל מי שנמצא מתחתיו, לאו דווקא במעשים, אלא לפעמים רק באמצעות מילים ודרישות שמקטינות ומשפילות.

סיפורו של רודין, כאמור, היה ידוע מזה שנים, אבל רק כתבה חדשה בהוליווד ריפורטרמפברואר האחרון, גרמה לכך שהוליווד וברודוויי לראשונה החליטו שזה לא יכול להמשיך ככה. ואולי זה מה שהופך את עוזרת אישיתלסרט חשוב שמייצג נאמנה את הלך הרוח של הזמן הזה בעבר סיפורים כאלה נתפסו כחלק מהפולקלור של הוליווד, הבוס הבריון הנורא אבל איש הקולנוע המשובח. אפילו לשחות עם כרישיםמוצג כמעין קומדיה שחורה, שבה התעללות היא חלק מתנאי הקבלה לעבודה באולפן הוליוודי, שבו התנהגות כזאת נחשבת נורמטיבית. הכתבות החדשות על רודין, כמו גם סרטה של גרין, שכעת ברור שהוא מייצג תופעה רחבה הרבה יותר מרק זו שקרויה וויינסטין“, מייצגות את השינוי התרבותי שחל, ושבו לראשונה לבריונים, למתקיפים, למטרידים ולאנסים, כבר אי אפשר לסלוח יותר, לא משנה כמה אוסקרים יש להם.

(גרסה מורחבת לביקורת שהתפרסמה ב”כלכליסט”, 3.5.2021)

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה