"משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות". משפחת סופר-רגילה

דיברתי על "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן

אולפני סוני הם כרגע התאגיד ההוליוודי היחיד שאין לו שירות סטרימינג צמוד, ולכן הוא צריך להיעזר בנדיבותם של זרים. ולכן, נטפליקס חתמו עם האולפן עסקה מאסיבית שבה כל סרטי סוני יוצגו בנטפליקס מיד אחרי רדתם ממסכי הקולנוע. בישראל והעולם זה כבר התחיל לפני מספר חודשים, בארה"ב זה יקרה החל מהשנה הבאה. אבל חלק מהמו"מ הזה עסק גם בסרטים של חטיבת האנימציה של סוני שהיו אמורים לצאת לקולנוע השנה, אבל המגיפה שינתה את התוכניות. הראשון שבהם הוא "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות", שנטפליקס קנתה מסוני בעבור 110 מיליון דולר והוא הגיע למסכיה בסוף השבוע האחרון.

המסר של "משפחת מיטשל" פשוט: הטלפונים הסלולריים הרסו את התקשורת הבין–אישית וגרמו לניכור בתוך המשפחות. ריק מיטשל (דני מקברייד), אב טכנופוב, מרגיש את זה בארוחות המשפחתיות, שבהן כולם יושבעים עם עיניים מזוגגות בוהות במסכים במקום לדבר. החיבה של בתו, קייטי, למכשירים אלקטרוניים, יוצרת בין השניים ריחוק, אחרי שכילדה קטנה קייטי היתה הבת–של–אבא. והוא לא יודע איך לחזור לימים השמחים ההם, של ילדים קטנים ומשפחה מבולגנת אך מלוכדת. למרבה המזל, על כדור הארץ מתרגשת אפוקליפסת רובוטים, והיא תאלץ את משפחת מיטשל להתלכד פעם אחת אחרונה לפני שהבת עוזבת לקולג', ולהציל את העולם – האב באמצעות המברג שלו, והבת בזכות כישורי עריכת הווידיאו שלה והסרטונים הפופולריים שלה ביו–טיוב. ההבנה שתגשר על פער הדורות: לכל אחד יש מקום, לכל אחד יש תפקיד, ורק ביחד זה יעבוד.

נכון, הרעיון הזה נשמע כמו משהו שמדברים עליו בסדנת הורות, אבל "משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות" מתגלה כסרט מתוק וחינני במיוחד, שאמנם הופך את הטלפונים הסלולריים, והחברות שמפתחות אותם, למקור כל הרוע בעולם – מסוג הדברים שמפתיע שהם באים מתאגיד סוני – אבל מצליח בכל זאת להיות סרט הרפתקאות לכל המשפחה, ועל כל המשפחה.

פתיחת הסרט נהדרת, בעיקר כי נדמה שמייק ריאנדה, הבמאי והתסריטאי (ומי שמדבב את דמות האח הקטן), שזה סרט הביכורים שלו, רצה ליצור את האנטי "משפחת סופר–על", כלומר, לספר על משפחה רגילה, שמתנהגת באופן אנושי והגיוני, למרות שהיא בתוך סרט אנימציה. זה רעיון נפלא, לחשוב על סיפור כמעט ריאליסטי אבל למקם אותו גם כסרט אנימציה וגם בתוך הרפתקאת מדע בדיוני, שבה תוכנה סלולרית דמויית סירי מחליטה לנקום באנושות, אחרי שהיא ננטשת לטובת עדכון תוכנה מתקדם ממנה. הקונספט האנושי והמציאותי ינטש, למרבה הצער, ככל שהסרט יתקדם וההרפתקאות יהפכו יותר ויותר מוקצנות, מהסוג מאתגר כוח הכבידה, שרק דמויות בסרט אנימציה יוכלו להתמודד איתן. ולכן, המתיקות מעוררת ההזדהות של תחילת הסרט קצת מתפוגגת בהמשך, והסרט יתחיל לחזור על רעיונותיו ולמחזר את עצמו.

את המתיקות המשפחתית, שבו משפחה שכמו יצאה מסיטקום צריכה לחזור ולתפקד כיחידה אחת, הסרט מצליח לחזק עם העובדה שהבת הגדולה חולמת על לימודי קולנוע, ולכן סרט האנימציה הזה בעצמו סרט חובב קולנוע שמעוצב כמו סרטון יו–טיוב או טיק–טיק, פרי דמיונה של הנערה הצעירה, שמנסה לשכנע את אביה שאין שום דבר רע, או מנוכר, בלחוות את העולם ואת החיים מבעד לעדשה. או כמו שאומר האב ברגע מכונן, אך גם קצת נטול עידון, בסרט: "מעולם לא ידעתי שאמנות יכולה להיות שימושית". לא בטוח שזה המסר הנכון בכל הקשור לאמנות, אבל מה לא עושים כדי לגרום למשפחה מונפשת להתאחד בהערכה הדדית. וגם אם היצירתיות הנוגעת ללב של תחילת הסרט גוועת בהמשך, זה עדיין סרט סימפטי ממש ונטול ציניות.

ומי שתרגמו את שם הסרט לעברית, עם האליטרציה המרובעת שלו, ראויים לשבחים.

(פורסם ב"כלכליסט", 5.5.2021)

ציוץ