"ציידי המפלצות". הבהרה: זאת לא טיילור סוויפט והבמאי הוא לא פול תומס אנדרסון

דיברתי על "ציידי המפלצות" ועל "מורטל קומבט" בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן

בתקשורת התקבעה התחושה שסרטי קולנוע המבוססים על משחקי מחשב תמיד נכשלים בקופות. זה לא נכון. מנקודת מבטם של מבקרי קולנוע (ולמרבה הצער, ברוב המקרים, כותב שורות אלה אינו שונה מהכלל) רוב מוחלט של הסרטים האלה הם איומים. אבל למרות זאת, רובם הגדול היו הצלחות קופתיות, ובניגוד לכל טעם טוב חלקם המשמעותי אף הפכו ללהיטי ענק. ספרנו 33 להיטים המבוססים על משחקי מחשב מול 18 כשלונות. "וורקראפט", סרט איום ונורא, הוא אלוף הקופות עם למעלה מ–400 מיליון דולר בהכנסות עולמיות. לכו תבינו, הסינים השתגעו עליו.

משחקי הווידיאו והמחשב הפכו לסנסציה תרבותית בשנות השמונים, והיגרו לקולנוע בשנות התשעים. אחד מלהיטי הענק הראשונים שהעבירו משחק וידיאו למסך הקולנוע היה "מורטל קומבט" מ–1995, הסרט שהקפיץ את קריירת הקולנוע של הבמאי פול וו.ס אנדרסון. עכשיו שניהם חוזרים לקולנוע, בנפרד: "מורטל קומבט" מקבל גרסה קולנועית חדשה, אלימה ומסוגננת, שעשויה להזניק את הקריירה של במאי הפרסומות האוסטרלי סיימון מקווייד, שהצליחה להפוך ללהיט קולנוע באמריקה (בקנה מידה סביר לימי סוף הקורונה, כשבתי הקולנוע עדיין לא עובדים בתפוסה מלאה). ואילו אנדרסון חוזר גם הוא לקולנוע עם עיבוד למשחק מחשב אחר: "ציידי המפלצות". "מורטל קומבט" יגיע לבתי הקולנוע בארץ, שאמורים להיפתח בסוף החודש. "ציידי המפלצות" זמין עכשיו ב-vod, והנה שורת המחץ: הוא נהדר.

אחת לכמה שנים העולם נזכר שפול וויליאם סקוט אנדרסון הוא במאי סרטי ז'אנר משובח שלא מקבל את הקרדיט המגיע לו. אולי כי הוא כל הזמן עומד בצילו של פול תומס אנדרסון, שני במאים עם שם דומה, שהתחילו את הקריירה הקולנועית שלהם בהפרש של שנתיים זה מזה, אבל עושים סרטים שונים לחלוטין: אחד הוא אלוף סרטי הארט–האוס האמריקאים, השני מתמחה באקשן, מכות ומשחקי מחשב, והוא מצטיין בזה. אנדרסון השני זכה להצלחה בזכות סרטי סרטי "האויב שבפנים", שאולי לא יפתיע אתכם לגלות שגם הם עיבוד קולנועי למשחק מחשב (המוכר יותר כ"Resident Evil" לגיימרים שביניכם).

"האויב שבפנים" היה מיקס מוצלח בין סיפור מדע בדיוני שתפור על פי קווי המתאר של "אליס בארץ הפלאות" ובין סרט זומבים, ובו מילה יובוביץ' – אשתו של הבמאי – צריכה למצוא דרך לברוח בכל סרט מחדש מהיצורים הטורפים שיוצאים מהמעבדה של תאגיד "אמברלה" המרושע. אי אפשר שלא לחשוד שהקימה מחדש של סרטי הזומבים בשנות ה-2000, היתה קשורה בין השאר באופן המהיר והאינטנסיבי שבו הם הוצגו ב"האויב שבפנים", שוכפלו אחר כך ב"שחר המתים" של זאק סניידר והסדרה "המתים המהלכים". שישה סרטים יצאו כבר בסדרת "האויב שבפנים", כשאנדרסון חתום על בימוי ארבעה מהם ועל התסריט של השניים האחרים. ברגע שהקורונה תעבור, יגיע לבתי הקולנוע הרי–בוט של הסדרה, בידיו של במאי אחר. כי אנדרסון, כאמור, עבר כבר למשחק אחר, "ציידי המפלצות" (גם הוא של חברת המשחקים היפנית "קאפקום", שיצרה את משחקי "האויב שבפנים").

ב"ציידי המפלצות" מילה יובוביץ' – הטיילור סוויפט של סרטי הפעולה – צריכה לברוח ממפלצות ולא מזומבים, כך שאם פספסתם את כותרות הפתיחה אין לכם סיבה לחשוב שלא מדובר בעוד סרט המשך ל"האויב שבפנים". יובוביץ' עומדת בראש כיתת חיילים של האו"ם, שנופלת לתוך שער אל מימד אחר, שבו שולטות מפלצות ענק, שהפכו את מעט בני האדם שם למיעוט נרדף שחי כפליטים (גם הסרט "אהבה ומפלצות", הזמין בנטפליקס, מתקיים במציאות עתידנית דומה). סרטיו של אנדרסון לא מבזבזים זמן על תחכום תסריטאי, אלא רק על אוקטן גבוה ומהירות מופרזת. כיאה לבמאי בי–מובי, אנדרסון לא ממציא שום דבר חדש אלא גונב באופן מוצלח מהגדולים ממנו. ובמקרה הזה, הוא עושה את הגרסה שלו ל"מקס הזועם: כביש הזעם", ולמרות שקל לזהות את המחווה או את ההעתקה זה עדיין מהנה להפליא.

סוד הקסם של אנדרסון הוא האינטנסיביות של סרטיו. הוא לא מרחם על הגיבורה שלו ולכן כבר מהרגע הראשון היא נחבטת כהוגן ונמצאת ברצף מותח למדי של סיטואציות מסכנות חיים, בעלילה שכולה בריחה והישרדות עם דיאלוגים מינימליים. לצידה של יובוביץ' מופיע אליל האקשן התאילנדי טוני ג'ה (אם אתם אוהבים סרטי מכות ומרדפים, חפשו את סרטיו תוצרת תאילנד, האיש עילוי) וכבר מהסצינה הראשונה שלהם יחד היה ברור איך הציע אנדרסון את התפקיד ליובוביץ': "בא לך לכסח את הצורה לטוני ג'ה?". התשובה מן הסתם היתה חיובית, ועכשיו היא על המסך.

כמו משחקי מחשב, אחת לרבע שעה, עשרים דקות, העלילה עוברת לשלב הבא, ונהיית מושקעת ואינטנסיבית יותר. וזה מה שהופך את "ציידי המפלצות" לסרט מרשים יותר מכפי מידותיו – יש בו גם את הסרט וגם את סרט ההמשך, כי העלילה מגלגלת את הדמויות הרחק מנקודת המוצא שלהן. וזו בדיוק הנקודה שהפכה את אנדרסון, בכל סרטיו, לבמאי שהוא מעל לממוצע הסביר: כי יש משהו מונוטוני בסרטים המבוססים על משחקי מחשב, אבל אנדרסון השכיל למצוא דרך להתעלות על כך ולקחת את דמויותיו ואת צופיו למקומות לא צפויים. כן, זה סרט אימה עם מפלצות (וככה זה הוא די מלחיץ) וסרט אקשן ומכות (וככזה הוא די ברוטאלי) ואין בו ניואנסים או תובנות על נפש האדם, אלא רק על מצב תמידי של מלחמה והישרדות. אבל כשזה מגיע לז'אנר הזה – וליכולת של סרטים לעורר אדרנלין גם על המסך הביתי – פול וו.ס אנדרסון הוא אחד הבמאים הכי טובים, ו"ציידי המפלצות" שלו מוכיח שהוא ומילה יובוביץ' עדיין בשיאם.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב"כלכליסט", 11.5.2021)

ציוץ