03 נובמבר 2021 | 14:52 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

הקשר התאילנדי: ״החילוץ״ ו״ממוריה״ – הסרטים הכי טובים בפסטיבלים השבוע

״החילוץ״. צוללים במערה

דיברתי על ״החילוץ״, ״להיות קוסטו״, ״ממוריה״, ״טלה״ ועוד סרטים בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. אפשר להאזין בספוטיפיי או אפל פודקאסטים או כאן

ושוב הגענו לשבוע הזה בשנה שבו, אם אין קורונה, אתם נדרשים להכריע האם לנסוע לפסטיבל דוקומנטרי בצפון, ממש בצפון, או לפסטיבל עלילתי בדרום, ממש בדרום. 350 קילומטר מפרידים בין פסטיבל דוקאביב במעלותתרשיחא ובין פסטיבל סרטים בערבה המתקיים בישוב צוקים, ושניהם נפתחים היום (יום רביעי, 3.11). שניהם מלקטים את המיטב מפסטיבלים אחרים שהתקיימו השנה בארץ, אבל מוסיפים להם כמה בכורות מקומיות ראויות. לכן, אם אתם רוצים לראות כמה מהסרטים הטובים של השנה, אין לכם ברירה אלא לנדוד ביניהם. הנה מה כדאי לראות:

דוקאביב גליל, מעלות-תרשיחא (3 עד 6 בנובמבר):

״החילוץ״. קבלו את אחד המועמדים הבולטים לתואר סרט השנה. שלוש שנים אחרי שזכו באוסקר על ״סולו חופשי״ המצוין, חוזרים הזוג ג׳ימי צ׳ין ואליזבת צ׳אי וסרהלי עם סרט תיעודי נפלא שהוא גם סרט מתח מורט עצבים. השניים מספרים את סיפור חילוצם של 12 הנערים מקבוצת כדורגל והמאמן שלהם שנלכדו ב-2018 במערה בצפון תאילנד. גשמי המונסון שהקדימו להגיע הציפו את הכניסה למנהרה ואיימו להציף את כולה ולהטביע אותם אם לא יחולצו משם בזמן. הבמאים הוזעקו למשימה על ידי ערוץ נשיונל ג׳אוגרפיק אחרי שהבמאי המקורי, קווין מקדונלד, פרש. ומולם עמדו שלושה אתגרים. האחד: לא הם ולא אף אחד מטעמם היה שם ותיעד את האירוע, כל מה שהיה להם הם חומרי ארכיון מצוותי חדשות. השני: נטפליקס קנו את הזכויות לעבד את סיפורם של הנערים למיניסדרה, ולכן על פי חוזה נאסר על הבמאים לראיין את הנערים. ושלוש: קורונה. הפרויקט הזה נעשה ברובו תוך כדי סגרי קורונה שמנעו מהבמאים להגיע למקומות שבהם סיפור הסרט מתרחש אנגליה ותאילנד. ולכן הסרט ״החילוץ״ אינו על 12 הנערים הלכודים, אלא על קבוצה של צוללני מערות בריטיים חובבנים ומתנדבים, שהוזעקו על ידי הצבא התאילנדי, כי אף אחד מהחיילים לא הצליח לצלול לאורך המערה הארוכה והמסועפת ובכלל להגיע אל הנערים ולראות אם הם בחיים. הבמאים ראיינו אותם מרחוק, באמצעות זום, ובהמשך צילמו סצינות שיחזור של מבצע הצלילה שלהם באולפן. וברגע האחרון, באפריל השנה, שניה אחרי סוף העריכה, ורק אחרי שבועיים של בידוד בבנגקוק, הצמד השיג את חומרי הצילום של צוות הצוללנים של הקומנדו הימי התאילנדי, שאיפשר להם להציג את החילוץ עצמו כפי שצולם בזמן אמת, ולא בשחזור. התוצאה היא סרט תיעודי מותח ומרגש עם טוויסטים מסמרי שיער בעלילה כמעט כל עשר דקות. רון הווארד אמור לביים סרט עלילתי על סיפורם של הצוללנים ואנחנו מתערבים שהוא לא יהיה מותח כמו הסרט הזה. לא להחמיץ (למרבה המזל, למי שהחמיץ הסרט יהיה זמין גם לצפייה אונליין באתר דוקאביב ויוקרן לאורך חודש נובמבר בסינמטקים).

״להיות קוסטו״. ואם סרט על צוללנים עשה לכם חשק לעוד סרט על צוללן קבלו את הפורטרט היפה שערכה ליז גרבוז על הצוללן ז׳אק קוסטו, שבשנות השבעים היה הדיוויד אטנבורו של עולם הטבע התתימי בסדרת סרטי תעודה שהוא ביים על חקר חיי הים. למילניאלס: זה האיש שבהשראתו נוצרו דמותו של סטיב זיסו בסרטו של ווס אנדרסון ״עמוק במים״. קוסטו צילם עשרות שעות דוקומנטריות ודרכם גרבוז מספרת סיפור של האיש שהיה שותף להמצאת ציוד הצלילה המודרני לפני שהבין שהוא רוצה להיות צוללן וקולנוען. אבל זה גם סרט על האופן שבו היחס של האדם לטבע משתנה: בתחילת דרכם, צוותו של קוסטו מתעד את עצמו מפוצץ דגים ורוכבים על צבי ענק. ״לא ידענו יותר טוב״, אומר אחד מהם. אבל בהמשך, קוסטו הפך לאחד הדוברים הראשיים והראשונים שזעקו נגד השחתת הטבע והים בידי האדם, והצורך בשימור אקולוגי.

וגם: אל תפספסו את ״המלכה שושנה״ על מסך גדול בווליום חזק. סרט נפלא ומלא גילויים והפתעות.

פסטיבל סרטים בערבה, צוקים (3 עד 13 בנובמבר)

אפשר גם לקרוא לו ״פסטיבל שעון החורף״, כי זה המקום היחיד בארץ ששמח השבוע מהשקיעה המוקדמת שמאפשרת להקרנות תחת כיפת השמיים להתחיל כבר ב-17:00, וכך לשבץ שלושה סרטים בערב.

״ממוריה״. היה לנו למעלה סרט שמתרחש בתאילנד ועכשיו הנה סרט מאת במאי תאילנדי. ״ממוריה״ (שהוקרן בפסטיבל ירושלים) הוא אחד הסרט המכשפים של השנה, והטוב משני הסרטים בכיכובה של טילדה סווינטון שיוצגו בערבה (לצד ״הקול האנושי״, הסרט הקצר בכיכובה שביים פדרו אלמודובר). הבמאי התאילנדי אפיצ׳טפונג ויראסתאקול זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן על הסרט הזה (בתיקו עם ״הברך״ של נדב לפיד), שדובר ברובו אנגלית ומצולם כולו בקולומביה (ממש כמו ״לשחרר את שולי״). אשה סקוטית שמבקרת בקולומביה מתעוררת לשמע קול דפיקה חזק ועמום. היא לא מצליחה להבין מאיפה הוא מגיע ויוצא למסע בין אנשי סאונד ומיסטיקנים לאתר את מקור הסאונד שמלווה אותה. הסרט הזה דורש המון סבלנות ורצון אמיתי ללכת למסע פיוטי וסהרורי במסדרונות האחוריים של עולם הקולנוע, אבל למיטיבי הלכת הסרט הזה הוא חלום.

״ממוריה״. לשחרר את טילדה

״טלה״ ו״התיבה״. האם זה רק בדמיוני או שצוות פסטיבל בערבה שם דגש מיוחד על סרטים שמצולמים בנוף פתוח וצחיח שיתאים להקרנה תחת כיפת השמים בלב המדבר? ב״טלה״ האיסלנדי וב״התיבה״ המקסיקני הנופים רחבי הידיים הם הכוכבים האמיתיים בסרטים איטיים על אנשים מהורהרים. ״טלה״ הוא סרט ביכורים משונה אך יפה בהפקת בלה טאר שבו זוג מגדלי כבשים איסלנדי מגלה שאחת הכבשים המליטה ילדה עם ראש ולה, או טלה עם גוף של ילדה, והם מאמצים אותה כבת. נומי ראפאס (״הנערה עם קעקוע הדרקון״) מככבת. ״התיבה״ הוא סרטו החדש של לורנזו ויגאס, שלפני כמה שנים זכה בפרס הראשי בפסטיבל ונציה על סרטו ״מרחוק״. בסרטו החדש הוא עובר מוונצואלה למקסיקו, ושוב מערכת יחסים משונה בין גבר מבוגר ונער צעיר. זהו סיפורו של נער שנשלח לאסוף את שאריות גופתו של אביו, אותם סוחב הביתה בתיבת מתכת לא גדולה ולא כבדה. אלא שבדרך הוא רואה מחלון האוטובוס אדם שהוא משוכנע שהוא אביו. הוא יורד מהאוטובוס ומנסה להשתלב בתוך חייו של אדם שמתגלה כמעין סוחר עבדים מודרני.

״תא מספר 6״. הבמאי הפיני יוהו קוסמאנן יהיה אורח הפסטיבל ויציג בו גם את סרטו החדש, שזכה בגרנד פרי של פסטיבל קאן (וגם את סרטו הקודם, ״היום המאושר בחייו של אולי מאקי״). ״תא מספר 6״ הוא סרט שהיחס אליו הוא כמו היחס של שני הגיבורים שלו זה לזו: זה מתחיל נוקשה ומרתיע אבל בהדרגה אנחנו מתחמיים לסרט והם מתחילים לחבב באחד את השניה. לורה היא אשה פינית שעוזבת את מוסקבה ועולה לרכבת, שם היא חולקת תא עם כורה ושניהם בדרך לעיר רוסית באיזור הקוטב. יש להם קצרים בשפה ובאופי, אבל סרט המסע הזה ילמד אותם להכיר זה את זו.

וגם: אל תחמיצו את המחווה ל״דקאלוג״, פרויקט הסרטים של קז׳ישטוף קישלובסקי, בהשראת עשרת הדיברות (כפי שהבין אותם משורר קולנועי פולני קתולי).

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב״כלכליסט״, 3.11.2021)

נושאים: ביקורת, בשוטף

תגובה אחת ל - “הקשר התאילנדי: ״החילוץ״ ו״ממוריה״ – הסרטים הכי טובים בפסטיבלים השבוע”

  1. איתן 3 נובמבר 2021 ב - 20:37 קישור ישיר

    עוד לא ראיתי את “הקול האנושי”, אבל מהחצי הערה שלך אני מתחיל לחשוב שאיפשהו בין “לחזור” לבין “חיבוקים שבורים” התחיל להימאס לך מאלמודובר, ואין לך כוח אליו יותר. גם כשהוא כבר חוזר לעצמו עם “חולייטה” ועם “כאב ותהילה”, אתה כבר ציני כלפיו.
    לטעמי, חוץ מסרט אחד (הקומדיה הלא מצחיקה מ-2013), אלמודובר לא עשה סרט רע, והוא נע בין יפים לבין מצוינים, וגם בגיל 70 הוא עדיין חזק מאוד על הסוס.


השאירו תגובה