״הודעה אדומה״. פנתרים ורודים

דיברתי על ״הודעה אדומה״ (״Red Notice״) בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או כאן

נטפליקס שילמו לפחות 250 מיליון דולר כדי להפיק את ״הודעה אדומה״ (״Red Notice״) סרט האקשן בכיכובם של דוויין ג׳ונסון, ריאן ריינולדס וגל גדות, אחרי שאולפני יוניברסל החליטו שהפרויקט הזה יקר מדי עבורם (קרי: שאין סיכוי שהוא יחזיר את עלותו). הסרט היקר בתולדות נטפליקס – שבוודאי התייקר עוד יותר כשצילומיו נעצרו חודש אחרי תחילתם בגלל סגרי הקורונה והתחדשו חצי שנה אחר כך – יצטרך להפוך לסרט הנצפה ביותר בתולדות שירות הסטרימינג כדי להצדיק את תג המחיר שלו, וכדי להצדיק את הפקתם של סרטי ההמשך, שעלילתו מבטיחה לצופיו.

מדובר בקומדיית אקשן בטעם של פעם, שבנויה באופן מדוקדק על פי המודל של הסרט הראשון בסדרת סרטי ״הפנתר הוורוד״, כשדיוויד ניבן, שגילם גנב יהלומים, היה גיבור הסרט, לפני שפיטר סלרס ואינספקטור קלוזו שלו גנבו ממנו את ההצגה ואת סרטי ההמשך. במקרה שלפנינו שלושת הכוכבים לא מוכנים שאף אחד יגנוב מהם את ההצגה, ולכן הם לא מפנים את הגב זה לזו, ויוצאים מגדרם להחצין את השארם בפול ווליום, במופע הפלירטוט עם המצלמה הגדול ביותר שנראה על המסך מאז ג׳ורג׳ קלוני, בראד פיט וג׳וליה רוברטס ב״אושן 11״ (שהיה הרבה יותר טוב).

ב״הודעה אדומה״ ריינולדס וגדות מגלמים את שודדי האמנות הגדולים בעולם, המתחרים זה בזו על גניבת שלוש ביצי הזהב שהוענקו במתנה לקליאופטרה. ג׳ונסון הוא סוכן האף.בי.איי שרודף אחריהם וריטו אריה היא סוכנת האינטרפול שרודפת אחריו, כשהיא חושדת שהוא מעדיף לשתף איתם פעולה במקום לעצור אותם. הכל זריז, קצבי, נוצץ, שרמנטי ומבודח, בסרט אקספיסטי ומבדר שהיה יכול להיות כל כך הרבה יותר מזה.

את מושכות הבימוי העניק ג׳ונסון – שגם הפיק את הסרט – לידידו רוסון מרשל תרבר, שביים אותו לפני כן ב״סוכן וחצי״ ו״גורד שחקים״. והבמאי הוא זה שהופך סרט אקשן ממש יקר, שהיו לו את התכונות והאמצעים להפוך לאגדי, לסרט אקשן ממש ממש… סימפטי, כזה שעובד לא רק בנקודת המפגש שבין מטופש למהנה. תרבר, שגם כתב את התסריט, עשה לעצמו חיים קלים מדי בצד האווילי של העלילה, ולא מצליח לאזן עם רגעים שהופכים את ״הודעה אדומה״ ליותר מאתנחתא משובבת. האם אלה ציפיות גדולות מדי מסרט אקשן ופופקורן? בכלל לא. היו ימים, סרטים ובמאים שיכלו לקחת את מוצרי האולפנים המסחריים והיקרים ביותר ולהפוך אותם לסרטי מופת מסוגם – ג׳ון מקטירן (״מת לחיות״), רני הרלין (״סחרור מסוכן״), ג׳יימס קמרון (״שקרים אמיתיים״), וכיום ג׳ון פברו (״איירון מן״) , כריסטופר מקווארי (״משימה בלתי אפשרית 5״) ודאג ליימן (״קצה המחר״) הם דוגמאות לבמאים שקיבלו את אותה הזמנת עבודה, הצטיינו בה יותר, קידמו את ז׳אנר סרטי האקשן, ויצרו את הסרטים שבמאים כמו תרבר אחר כך יחקו.

לא שאין לתרבר רגעים טובים כבמאי. הוא מתחיל את הסרט בסיקוונס משובח ומבטיח, שבו ג׳ונסון רודף אחר ריינולדס בקסטל סנטאנג׳לו ברומא. אלה עשר דקות של תצוגת תכלית שמעלה את התהיה למה לא כל הסרט עשוי מהחומר שממנו יצר תרבר את סצינת הפתיחה שלו, שבה המצלמה – כמו לוליינית פרקור – מנתרת, מטפסת, מחליקה ומתגלשת יחד עם ריינולדס שנמלט מידיו הענקיות של ג׳ונסון. הפינאלה של הפתיחה הזאת – בה הפורשה של ג׳ונסון מתנגשת באוטו גלידה איטלקית – היא הבדיחה הוויזואלית הטובה בסרט (בו רוב הבדיחות הן שורות המחץ המתכלות שריינולדס כה מומחה בהן), ואם הוא היה מסתיים שם היינו מעניקים לו חמישה כוכבים ותשואות בעמידה.

בעוד ג׳ונסון וריינולדס נמצאים כאן בעולם הפאנצ׳ים – האגרופים והבדיחות – שמאפיין את הפילמוגרפיה שלהם כבר שנים, ההפתעה הגדולה בשלישיה היא גל גדות, בהופעה נוצצת, ראוותנית וקורעת מצחוק, לא בתור גנבת האמנות הגדולה בעולם, אלא בתור הכוכבת שנראה שהכי נהנית מעבודתה על הסט. היא נפלאה כאן.

״הודעה אדומה״ הוא סרט עם תסריט עצל וחסר תחכום שהופק במחיר מופקע, אבל הכימיה בין שלושת הכוכבים, כמה בדיחות טובות וכמה קטעי פעולה מוצלחים הופכים אותו למופע בידור קולנועי נדיר למדי בשנה הלא מאוד מבדרת הזאת.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 10.11.2021)

ציוץ