דיברתי על המועמדויות באוסקר בפתיחת פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או כאן

המועמדויות לאוסקר, שיתפרסמו היום ב-15:30 שעון ישראל, יכניסו להילוך גבוה את עונת הפרסים שגם השנה מתנהלת בהילוך נמוך. זו השנה השנייה ברציפות שהאוסקרים, שיחולקו בסוף מרץ, יתקיימו באלמוניות גמורה, בין סרטים שקיבלו ביקורות מצוינות אבל שרוב הקהל לא ראה אותם. ואולי זה דווקא טוב: אולי סוף סוף הוליווד תלמד להעריך סרטים פשוט על פי איכותם ועד כמה המצביעים אהבו אותם, בלי שום קשר לגודל ההכנסות מול רמת הציפיות.

היה סרט אחד שהציל השנה את הקולנוע מפשיטת רגל: ״ספיידרמן: אין דרך הביתה״. ההצלחה הפנומנלית שלו גרמה ללא מעט עיתונאים אמריקאים להציע את הרעיון שאולי ראוי שהסרט הזה יקבל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, אולי כמחווה של הכרת תודה מצד האקדמיה לקולנוע על כך שהיה סרט אחד שרבים בעולם רצו לראות בבתי הקולנוע. קולות דומים נשמעו גם לגבי ״אין זמן למות״, הסרט האחרון בסדרת ג׳יימס בונד, שגם הוא היה אירוע מסחרי מצליח. האם ספיידרמן וג׳יימס בונד אכן יהיה מועמדים לפרס הסרט מחר? כנראה שלא. לעומת זאת, סרטים כמו ״סיפור הפרברים״ ו״משפחה מנצחת״, שהתקשורת ניבאה להם הצלחה ענקית ולבסוף התברר שהקהל שהובטח להם לא הגיע, יזכו למועמדויות רבות. ובצדק, הם טובים יותר מספיידרמן או ג׳יימס בונד. ההבנה שפרסים לא צריכים להיות קשורים לנתוני ההכנסה כבר חילחלה לאוסקרים בעשור האחרון, והקורונה הופכת את מה שנראה בעבר כאנומליה לנורמליות החדשה. הבעיה היא אחרת: בלי ספיידרמן וג׳יימס בונד, אף אחד לא יבוא לראות את טקס האוסקר.

ואולי, העתיד של האוסקרים נמצא בדיוק במקום שמציל את עולם הקולנוע בשנתיים האחרונות: נטפליקס. בין שניים לארבעה סרטים של נטפליקס יהיו מועמדים השנה לפרס הסרט הטוב ביותר, מה שמציב את שירות הסטרימינג במצב דומה לזה שהיה לאולפני פרמאונט בשנת הזהב של הקולנוע המודרני – 1974 – כששלושה מסרטיו היו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר: ״השיחה״, ״צ׳יינטאון״ ו״הסנדק 2״ (שזכה). לצד נטפליקס, עשויים להתמודד עוד שני סרטים של שירות הסטרימינג אפל טי.וי, אחד של אמזון ועוד שני סרטים שהופצו במקביל בבתי הקולנוע ובשירות HBOMax. מה שאומר שבין חמישה לשמונה סרטי סטרימינג יהיו מועמדים לפרס הסרט, ומה שאומר שכדי שמישהו יראה את האוסקרים, כדאי מאוד שמהשנה הבאה הם ישודרו בנטפליקס.

חוקי המשחק באוסקר קובעים שלפרס הסרט הטוב ביותר יכולים להיות מועמדים בין שמונה לעשרה סרטים. קל לנחש מי יהיו השמונה: ״כוחו של הכלב״, ״בלפסט״, ״חולית״, ״סיפור הפרברים״, ״CODA", ״משפחה מנצחת״, ״אל תסתכלו למעלה״ ו״ליקריץ פיצה״. ארבעת הסרטים הראשונים ברשימה הזאת יהיו גם מועמדים ככל הנראה לפרס הבימוי. אם יהיו שני סרטים נוספים ברשימה יש ארבעה סרטים שינסו להידחף: יש כאלה שמהמרים על ״טיק, טיק… בום״ של לין מנואל מירנדה; יש שחושבים ש״הטרגדיה של מקבת״ של ג׳ואל כהן ישתחל פנימה; ויש כאלה שאפילו נותנים סיכוי ל״משפחת ריקרדו״ של ארון סורקין, סרט שהמבקרים והקהל נותרו צוננים אליו, אבל הוא דווקא מקבל לא מעט חיבה מאיגודי היוצרים והפרסים המקדימים שלהם. ואנחנו רוצים להוסיף לרשימה הזאת גם את ״הבת האפלה״ של מגי ג׳ילנהול, שעשוי להיות הסרט העשירי ברשימה (וסרט שלישי של במאית), מה שיגרום לכך שהמפיקות הישראליות טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן–קרן יהיו מעומדות לאוסקר, בשורה שהן עשויות לקבל בחדר המיקס של ״השתיקה״, סרטו החדש של שמי זרחין, שיהיה הסרט הבא שהן יהיו חתומות על הפקתו (ישראליות נוספות שעשויות להיות מועמדות הן מור לושי, שיחד עם דניאל סיון ביימה את ״Camp Confidential״, שעשוי להיות מועמד בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר; ופיליפה קוברסקי, ששותפה להפקה ולהפצה של ״Flee״, סרט התיעודי באנימציה שעשוי להיות מועמד פעמיים או שלושה; ואלנה חיים).

״כוחו של הכלב״ ו״חולית״ יתחרו ביניהם למי יהיו הכי הרבה מועמדויות מחר, אבל על פרס הסרט יתחרו ״כוחו של הכלב״ של ג׳יין קמפיון ו״בלפסט״ של קנת בראנה, במירוץ נגאטיב לזה שהיה בין ״רומא״ ו״הספר הירוק״. ״כוחו של הכלב״ אמור להיות הפייבוריט לזכייה, אבל הוא סרט של נטפליקס, ונטפליקס – שהיתה האולפן שזכה בהכי הרבה אוסקרים בשנה שעברה – עדיין מעולם לא קיבלה אוסקר לסרט הטוב ביותר. נדמה שככל שהחברה הזאת רוצה את זה יותר, הוליווד עושה לה דווקא ומונעת את זה ממנה, גם מתוך הבנה מיושנת שיש עדיין חזית אחת שהם לא מוכנים לתת לסטרימינג לכבוש. ״בלפסט״, שכמו ״הספר הירוק״ הוא הפקה מתוקה וקלה לעיכול מאת אולפני יוניברסל, עשוי להיות אוכל הנחמה חביב הקהל שילך הביתה עם הפרס הגדול והלא מוצדק.

ושימו לב לסרט היפני ״הנהגת של מר יוסוקה״ (״Drive My Car״ באנגלית). זה הסרט שזכה בהכי הרבה פרסים מטעם מבקרי קולנוע בחודשים האחרונים. נראה שסיכוייו לזכיה באוסקר לסרט הבינלאומי גבוהים, אבל הרשו לנו להמר שריוסוקה המגוצ׳י, ילד הפלא היפני בן ה-43, שהשנה הפך לכוכב הגדול והמדובר ביותר בזירה הבינלאומית, ידחוק החוצה את פול תומס אנדרסון ויהיה מועמד לאוסקר על בימוי.

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב״כלכליסט״, 7.2.2022)

רשימת המועמדים המלאה לאוסקר 2022:

סרט:

״בלפסט״

״כוחו של הכלב״

״CODA״

״אל תסתכלו למעלה״

״חולית״

״משפחה מנצחת״

״ליקריץ פיצה״

״סיפור הפרברים״

״סמטת הסיוטים״

״הנהגת של מר יוסוקה״

בימוי:

קנת בראנה, ״בלפסט״

ג׳יין קמפיון, ״כוחו של הכלב״

פול תומס אנדרסון, ״ליקריץ פיצה״

סטיבן ספילברג, ״סיפור הפרברים״

ריוסוקה המגוצ׳י, ״הנהגת של מר יוסוקה״

תסריט מקורי:

״בלפסט״

״אל תסתכלו למעלה״

״משפחה מנצחת״

״ליקוריץ פיצה״

״האדם הכי גרוע בעולם״

תסריט מעובד:

״CODA״

״הנהגת של מר יוסוקה״

״חולית״

״הבת האפלה״

״כוחו של הכלב״

שחקן:

חאווייר בארדם, ״משפחת ריקרדו״

בנדיקט קאמברבץ׳, ״כוחו של הכלב״

אנדרו גרפילד, ״טיק, טיק… בום״

וויל סמית, ״משפחה מנצחת״

דנזל וושינגטון, ״הטרגדיה של מקבת״

שחקנית:

ג׳סיקה צ׳סטיין, ״העיניים של תמי פיי״

אוליביה קולמן, ״הבת האפלה״

פנלופה קרוז, ״אמהות מקבילות״

ניקול קידמן, ״משפחת ריקרדו״

קריסטן סטיוארט, ״ספנסר״

שחקן משנה:

קירן היינדס, ״בלפסט״

טרוי קוצור, ״CODA״

ג׳סי פלמונס, ״כוחו של הכלב״

קודי סמיט-מקפי, ״כוחו של הכלב״

ג׳יי.קיי סימונס, ״משפחת ריקרדו״

שחקנית משנה:

ג׳סי באקלי, ״הבת האפלה״

אריאנה דה-בוז, ״סיפור הפרברים״

ג׳ודי דנץ׳, ״בלפסט״

קירסטן דאנסט, ״כוחו של הכלב״

אונז׳נו אליס, ״משפחה מנצחת״

צילום:

״חולית״

״סמטת הסיוטים״

״כוחו של הכלב״

״הטרגדיה של מקבת״

״סיפור הפרברים״

סרט אנימציה:

״אנקנטו״

״Flee״

״לוקה״

״משפחת מיטשל ומלחמתה במכונות״

״ריה והדרקון האחרון״

סרט בינלאומי:

״הנהגת של מר יוסוקה״, יפן

״Flee״, דנמרק

״האדם הכי גרוע בעולם״,  נורווגיה

״יד האלוהים״, איטליה

״לונאנה: יאק בבית הספר״, בהוטן

תלבושות:

״קרואלה״

״סיראנו״

״חולית״

״סמטת הסיוטים״

״סיפור הפרברים״

פסקול:

״אל תסתכלו למעלה״

״חולית״

״אנקנטו״

״אמהות מקבילות״

״כוחו של הכלב״

סאונד:

״בלפסט״

״חולית״

״אין זמן למות״

״כוחו של הכלב״

״סיפור הפרברים״

שיר:

ביונסה, ״משפחה מנצחת״

בילי אייליש, ״אין זמן למות״

ואן מוריסון, ״בלפסט״

לין מנואל מירנדה, ״אנקנטו״

דיאן וורן, ״Four Good Days״

סרט תיעודי:

״Summer of Soul״

״Flee״

״אטיקה״

״Ascension״

״Writing With Fire״

עריכה:

״אל תסתכלו למעלה״

״חולית״

״משפחה מנצחת״

״כוחו של הכלב״

״טיק, טיק… בום״

איפור ושיער:

״מגלה את אמריקה 2״

״קרואלה״

״חולית״

״העיניים של תמי פיי״

״בית גוצ׳י״

עיצוב:

״חולית״

״סמטת הסיוטים״

״כוחו של הכלב״

״הטרגדיה של מקבת״

״סיפור הפרברים״

אפקטים:

״חולית״

״לשחרר את גיא״

״אין זמן למות״

״שאנג-צ׳י ואגדת עשר הטבעות״

״ספיידרמן: אין דרך הביתה״

סרט עלילתי קצר:

“Ala Kachuu – Take and Run,” Maria Brendle and Nadine Lüchinger
“The Dress,” Tadeusz Łysiak and Maciej Ślesicki
“The Long Goodbye,” Aneil Karia and Riz Ahmed
“On My Mind,” Martin Strange-Hansen and Kim Magnusson
“Please Hold,” K.D. Dávila and Levin Menekse

סרט תיעודי קצר:

“Audible,” Matt Ogens and Geoff McLean

“Lead Me Home,” Pedro Kos and Jon Shenk

“The Queen of Basketball,” Ben Proudfoot

“Three Songs for Benazir,” Elizabeth Mirzaei and Gulistan Mirzaei

“When We Were Bullies,” Jay Rosenblatt

סרט אנימציה קצר:

“Affairs of the Art,” Joanna Quinn and Les Mills
“Bestia,” Hugo Covarrubias and Tevo Díaz
“Boxballet,” Anton Dyakov
“Robin Robin,” Dan Ojari and Mikey Please
“The Windshield Wiper,” Alberto Mielgo and Leo Sanchez