פסטיבל חיפה 2023: מה כדאי לראות
דיברתי על פסטיבל חיפה בחלק הראשון של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן
פסטיבל חיפה, שהפך עם השנים לאחד ממצוות חג הסוכות במקביל לסוכה ולולב, נפתח הערב ויימשך עשרה ימים. סרט הפתיחה הוא "ז'אן דו בארי", דרמה תקופתית תוצרת צרפת מאת הבמאית והשחקנית מייוואן, שמשחקת בתפקיד הראשי ולצידה ג'וני דפ (עוד לא ראינו את הסרט). הסרט גם פתח את פסטיבל קאן השנה והוא גרסה קולנועית שביעית לפחות לסיפורה של מדאם דו בארי (כולל גרסה אילמת שביים ארנסט לוביטש), נערה פשוטה שעלתה במעלה הסולם החברתי עד שהפכה למאהבת של המלך לואי ה-15 (בגילומו של דפ). זה התפקיד הראשון של דפ בקולנוע מאז השערוריה המשפטית בינו ובין אשתו לשעבר אמבר הרד. מעניין לשים לב שבעוד האמריקאים מתעלמים מאנשי קולנוע עם שערוריות בעברם, הצרפתים והאיטלקים שמים על זה פס ומאמצים ומחבקים אותם. פסטיבל ונציה האחרון אירח את סרטיהם החדשים של וודי אלן ורומן פולנסקי, שניהם הופקו בצרפת. ללמרות ששניהם נקנו להפצה בארץ, וסרטו של אלן יופץ בארץ בשבוע הבא, לחיפה הם לא יגיעו.
כדי לעזור לכם לעשות סדר בעשרות הסרטים המוצעים בפסטיבל הנה כמה טיפים קבועים. א) שימו לב לתחרות כרמל, התחרות הבינלאומית הרשמית של פסטיבל, שבה מקובצים הסרטים שאוצרי הפסטיבל הכי אהבו. ב) שימו לב לקטגוריית המאסטרים, שמכילה כמה מהשמות הכי גדולים בקולנוע כיום, קטגוריה שלמה שכולה ניים דרופינג משובח ומסקרן.
מבין הסרטים שכבר ראינו, ומבין אלה שאין בכוונתנו להחמיץ, הנה חלוקה קצת אחרת של תוכניית הפסטיבל (הסרטים שכבר ראיתי ומומלצים, מופיעים באות מודגשת):
1. המיטב מפסטיבל ונציה
פסטיבל ונציה ננעל לפני פחות מחודש, וכמה מהסרטים הבולטים בו מגיעים ישירות לחיפה. בראשם, "הרוע אינו קיים", סרטו החדש של ריוסוקה המגוצ'י, זוכה האוסקר הבינלאומי על סרטו "הנהגת של מר יוסוקה", ומי שיצא מוונציה עם פרס חבר השופטים. "קפיטאנו", סרטו החדש של מתיאו גארונה ("גאמורה") יהיה סרט הנעילה של חיפה. "דוג–מן" הוא סרטו החדש של לוק בסון, עוד במאי ששמו נקשר לאחורונה בכותרות סביב חשדות לתקיפות מיניות, שיצא זכאי שמשפט שהתנהל נגדו (באופן משונה גם למתיאו גארונה היה סרט באותו שם) ו"שחר של יום חדש", סרט איטלקי על חיי השחקניות באולפני צ'ינצ'יטה.
מבין סרטי ונציה שכבר ראינו נמליץ על "המפקד", שהיה סרט הפתיחה של ונציה (אחרי ש"מתחרים" של לוקה גואדנינו פרש מהפסטיבל בגלל שביתת השחקנים בהוליווד). סרטו של אדוארדו דה אנגליס, שיהיה אורח הפסטיבל, מתרחש בצוללת איטלקית בתחילת מלחמת העולם השנייה. פיירפרנצ'יסקו פבינו ("נוסטלגיה") מגלם מפקד צוללת שמחליט להציל צוות של ספינת משא הנושאת את דגל בלגיה, שהיתה אז נייטרלית במלחמה, אחרי שטורפדו שהוא שיגר הטביע אותה. כדי להכניס את כל עשרים ומשהו הניצולים לתוך הצוללת הצפופה ממילא היה עליו להביא אותם לחוף מבטחים כשהוא שט על פני הים, חשוף למטוסי הקרב הבריטים שפיטרלו את איזור מיצרי גיברלטר. זו הפקה מרשימה למדי שמנסה למצוא גם גבורה וגם אנושיות בעלילות הצבא האיטלקי, שהיה בצד הלא נכון של מלחמת העולם השניה.
2. המיטב מפסטיבל קאן
פסטיבל ירושלים הביא לנו מקבץ ראשון של יבול מפסטיבל קאן, ועכשיו חיפה עוזרים להשלים את התמונה, ובראשם "איזור עניין", סרטו של הבמאי הבריטי ג'ונתן גלייזר זכה בגרנד פרי בקאן. הסרט עוסק בחייו של מפקד מחנה אושוויץ, וצולם (בשיתוף פעולה עם מוזיאון אושוויץ) בכפר הסמוך למחנה ההשמדה. עוד מקאן: "מפלצת", סרטו החדש של היפני הנהדר הירוקאזו קורה–אדה, "דרך מוזרה לחיות", סרט קצר שביים אלמודובר, מערבון דובר אנגלית, "החטוף" של מרקו בלוקיו (המבוסס על סיפור אמיתי, על יד יהודי שנחטף על ידי הותיקן, שגם ספילברג ניסה לביים בעבר) ו"ספר הפתרונות", החדש של מישל גונדרי. את שאר סרטי קאן תמצאו ברובריקה הבאה.
3. בדרך לאוסקר
כמה מהסרטים שנבחרו לייצג את מדינותיהם בתחרות האוסקר יוצגו בחיפה, ובראשם "איזור עניין" שהוזכר בפסקה הקודמת והפך למועמד המוביל לאוסקר הבינלאומי מרגע שהוכרז כנציג אנגליה לתחרות (הסרט דובר פולנית). "ימים מושלמים", סרטו החדש של וים ונדרס, יהיה נציג – שימו לב – יפן (הסרט צולם ביפן ודובר יפנית). "על עשבים יבשים" (שכבר הוקרן בירושלים), נציג טורקיה, הוא סרטו החדש של המאסטר הטורקי נורי בילגה ג'יילון מאתגר כרגיל את סבלנותם של הצופים, אבל הוא חובת צפייה. "הקדירה" של הווייאטנמי טראן אן אנג הפתיע כשנבחר להיות נציג צרפת לאוסקרים, על חשבון "אנטומיה של נפילה", שזכה בדקל הזהב. שניהם יוצגו בחיפה. "חדר מורים" הוא הנציג הגרמני. "אוטוביוגרפיה" הוא נציג אינדונזיה ו"חלומות מתוקים" הוא נציג הולנד, אבל הוא מצולם ומתרחש גם הוא באינדונזיה.
אבל מבין כל אלה שימו לב לסרט שעשוי לטוס מתחת לרדאר: נציג צ'ילה, "המתנחלים". סרטו של פליפה גאלווז הברלה הוא מעין מערבון המתרחש ב-1901, כשבעל אדמות צ'יליאני מגייס קצין בריטי, קאובוי אמריקאי ופועל אינדיאני שייצאו למסע למצוא דרך מוצא לאוקיינוס האטלנטי. הסרט היפהפה, אבל האלים והאכזרי הזה, מתאר את המסע ואת השלכותיו, כשבדרך השלושה פוגשים משלחת ארגנטינאית, שבט אינדיאני וקבוצת חיילים בריטית, והם משאירים לא מעט גופות בדרכם. הסרט הזה הוא, בינתיים, אחת ההפתעות הגדולות של הפסטיבל.
4. קלאסיקות
מסגרת הקלאסיקות מיועדת למשכימי הקום בפסטיבל: אלה הסרטים שתמיד משובצים ב-10:00 בבוקר. השנה יתקיימו מחוות לפיטר גרינאוויי ולוורנר הרצוג (שחגג באחרונה יום הולדת 80) וכל הסרטים כאן מומלצים. אבל שימו לב לאחד במיוחד: "המכשף", סרטו של וויליאם פרידקין מ-1977. הסרט מוקרן לזכרו של פרידקין שהלך באחרונה לעולמו. אחרי הצלחות הענק של "הקשר הצרפתי" ו"מגרש השדים", פרידקין חלם לביים גרסה משלו ל"שכר האימה" של אנרי–ז'ורז' קלוזו. אז הוא טס לפריז, נפגש עם קלוזו, סיפר לו כמה הוא מעריץ אותו וביקש לקנות ממנו את זכויות הסרט לרימייק. קלוזו הסכים ומכר לו, ורק אחר כך גילה פרידקין שהזכויות בכלל לא היו של קלוזו. לקח לו זמן וכסף לסדר את הבלאגן הזה והוא יצא לדרך ויצר את אחת ההפקות המשונות של הוליווד בשנות השבעים. סרט מרהיב בצורתו ותמוה בתכניו, שסצינה בו מתקשה להתחבר לסצינה. כל אחת בנפרד נהדרת, אבל לא ברור איך הן קשורות יחד. בין השאר, חלק מהסרט מתרחש בירושלים וצולם בה. פרידקין היהודי שנא כל רגע משהותו בישראל. "כולם כאן מזכירים לי את המשפחה שלי", הוא אמר. הוא עצמו העדיף לגלם תפקיד קטן של כומר בסרט. כמי שמאמין שגדולתו של במאי נמדדת דווקא בסרטיו הבעייתיים והמשניים, "המכשף" הוא עדות נהדרת לזה: זה של של במאי נפלא, ואדם בעייתי.
5. ישראלים
בפרסי אופיר האחרונים התחרה "שבע ברכות" ב"החייל הנעלם". "שבע ברכות" זכה כמעט בכל ו"החייל הנעלם" הסתפק בפרס הצילום. בפסטיבל חיפה, הרשו לנו להמר, הסרט המצוין הזה שביים דני רוזנברג ייצא הזוכה מהתחרות הישראלית. סיפורו של חייל בבורח מקרב בעזה, ובורח, ובורח ובורח, בסרט שכולו זריקת אדרנלין מסחררת.
אחת ההברקות היפות של פסטיבל חיפה השנה היתה למקם את סרטו החדש של אבי נשר בקטגוריית המאסטרים, לצד סרטים של לוק בסון, פרנסואה אוזון, וים ונדרס ומרקו בלוקיו. בצדק. בפסטיבלי קולנוע הבמאים הם כוכבי הקולנוע ואנחנו מחפשים סרטים חדשים לפי במאים ולא לפי כוכבים. "גן קופים", סרטו החדש של נשר, מתחיל ברומא, ממשיך ברמת גן ומסתיים בחיפה, שם גם תתקיים הקרנת הגאלה החגיגית שלו בסוף השבוע של יציאתו.
6. ואחד לבונוס
אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל חיפה לפני שנתיים היה סרט הביכורים "פיג", בכיכובו של ניקולס קייג' ובהפקתו של הישראלי בן גלעדי. השנה גלעדי מביא לפסטיבל את סרטו השני כמפיק, וגם הוא סרט ביכורים בשם "גבריות" ("Manodrome"). ג'סי אייזנברג ("הרשת החברתית") מפתיע בתפקיד פיזי מאוד שחייב אותו להעלות במשקל ולהיכנס לכושר כשרירן שמעביר שעות מיומו בחדר כושר, מנפח שרירים ומסתכל בהחבא על בחורים. בשאר הזמן הוא נהג אובר עם בת זוג בהריון. יש זעם שנצבר בתוכו ודי ברור שהבמאי והתסריטאי ג'ון טרנגוב חושב על גרסה בת זמננו ל"נהג מונית", נהג האובר הפעם, שרוצה לנקות את רחובות באפלו ניו יורק מכל הזוהמה, זו שהוא בעיקר שונא בעצמו. זה סרט קיצוני על שנאה עצמית שפורצת ממנו כשהוא מצטרף לכת של גברים בראשות אדריאן ברודי. יש משהו עוצמתי ב"גבריות", שאכן מזכיר בחומרה שלו את הקולנוע של פול שריידר (ולא של סקורסזי). המערכה האחרונה, ממוססת את מטען הנפץ שנבנה לאורך הסרט, אבל הסרט אכן לוקח את הגיבורים שלו אל הקצה. יש להניח ולקוות שהסרט הזה ימשיך להסתובב בסינמטקים בארץ גם אחרי הפסטיבל, כי למרות הבוסריות שלו, יש בו משהו נפיץ.
על "המכשף" אתה כותב:
סרט מרהיב בצורתו ותמוה בתכניו, שסצינה בו מתקשה להתחבר לסצינה. כל אחת בנפרד נהדרת, אבל לא ברור איך הן קשורות יחד
מבחינתי, זה גם התיאור של "מלהולנד דרייב", סרט שאתה, כידוע, לא מאוד אוהב…