תלמה בלי לואיז

****פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה חוגג החודש יום הולדת עשר. לכבוד האירוע, האזינו לתוכנית ספיישל ראשונה עם יוסף סידר. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן****

בינואר השנה הפך "תלמה", סרט הביכורים העצמאי של ג'וש מרגולין, לאחד הסרטים המדוברים והמחוזרים בפסטיבל סאנדאנס. הוא נקנה להפצה באמריקה על ידי חברת מגנוליה, שהפכה אותו ללהיט קיץ קטן ומפתיע לפני כחודש, ולהפצה בינלאומית על ידי אולפני יוניברסל. לפני שלושה שבועות הוא הוקרן בבכורה בארץ בתור סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים, כבוד השמור בדרך כלל לסרטים גדולים ומדוברים ממנו, ושם הוא עשה מה שהוא עושה כבר כמה חודשים: תופס את צופיו בהפתעה, כי הוא באמת סרט קטן וחמוד. השבוע הוא יוצא להקרנות מסחריות בארץ.

כדאי לשים לב לנושא שבו עוסק "תלמה": קשישה שרמאים מתקשרים אליה בטלפון ובאמצעות מסע הפחדה וניצול של חוסר הבנה טכנולוגי, מצליחים לגרום לה למסור לידיהם בעורמה את כל חסכונותיה. "תלמה" הוא הסרט השלישי השנה שעוסק בנושא הזה. הראשון היה "בלאגה לומדת לקח", סרט בולגרי (ונציג בולגריה לאוסקר) שהפך לאחד הלהיטים הגדולים של פסטיבל חיפה הקודם, בו אשה מבוגרת מבינה שרימו אותה, מבינה שהמשטרה חסרת אונים, והיא יוצאת למצוא צדק ולהשיג נקמה. הסרט השני היה "הכוורן", סרט אקשן מעט ז'נרי שבו ג'ייסון סטיית'ם יוצא לנקום את מותה של האשה שאירחה אותו בביתה, אחרי שהתאבדה כשנוכלים טלפוניים גרמו לה למסור לידיהם את ססמת חשבון הבנק שלה ואז רוקנו אותו מכל חסכונותיה. וכעת "תלמה", שהוא מעין עירבוב של שני הסרטים האלה: הקשישה היא זו שיוצאת לנקום, אבל לא כמו בולגריה מבוגרת, אלא כמו גרסה בת 94 של ג'ייסון סטיית'ם, עם מרדפים ופיצוצים. אפשר אולי להתלנון שפתיחת הסרט, שמציגה את הגיבורה שלנו כאשה מעט מבולבלת וקלולסית שלא קולטת שמרמים אותה בטלפון, דבר שהצופים מבינים מיד, לא רק מתסכלת אלא גם מעט מכאנית, שנועדה באופן מגושם להתניע את העלילה. אבל דווקא העובדה ששלושה סרטים שונים מתחילים בדיוק באותו אופן, ומציגים פשע מאורגן של נוכלי טלפון המטרגטים דווקא קשישות עריריות, מחזק את התחושה שכנראה שיש כאן תופעה אמיתית.

אבל מה שמתחיל מתוך מצוקה, הופך עד מהרה לסרט מסע ופעולה מפתיע וחינני, שהוא גם מחווה פארודית לקלישאות סרטי האקשן. במאי הסרט הוא ג'וש מרגולין וסבא שלו הוא הבמאי טד פוסט, שהתמחה בסדרות טלוויזיה, בעיקר סדרות משטרה, אבל גם ביים את סרטי ההמשך הפחות מצליחים של "הארי המזוהם" ו"כוכב הקופים". אבל מרגולין ביים את "תלמה" דווקא בהשראת סבתא שלו, תלמה פוסט, שמקרה כזה קרה לה, ושאת השקפת עולמה החיובית והאופטימית הוא מציג בסצינה תיעודית קצרה בכותרות הסיום של הסרט. החן הגדול של הסרט הוא בערבוב שמרגולין עושה בין המחוות שלו לסבא ולסבתא שלו. היא הגיבורה, אבל במקום סרט איטי על קשישה עגומה, מרגולין הולך בעקבות סבו וסרטי הפעולה שלו. בתחילת הסרט תלמה רואה עם הנכד שלה את "משימה בלתי אפשרית 6" והיא מתפעלת מהעובדה שטום קרוז מבצע את כל פעלוליו בעצמו. זה נותן לה השראה לצאת למשימה בלתי אפשרית משל עצמה, לנצח את הנוכלים. מכאן הסרט הופך למחווה מבדרת לסרטי פעולה, אבל בהילוך איטי, כי תלמה כבר לא מהירה כמו פעם. פסקול הסרט מכניס מדי פעם שניים–שלושה תווין מתוך נעימת "משימה בלתי אפשרית", כדי להזכיר לנו שבגיל 93 זו המשימה הבלתי אפשרית של האשה הזאת, וכמו טום קרוז גם היא תיאלץ לבצע את כל פעלוליה בעצמה.

את דמותה של תלמה מגלמת ג'ון סקוויב, בת ה-94, ששנים גילמה תפקידים קטנים, למשל ב"אודות שמידט" ו"נברסקה" של אלכסנדר פיין (על "נברסקה" היא היתה מועמדת לאוסקר לשחקנית משנה), או למשל בתור הקול של נוסטלגיה בשתי סצינות מ"הקול בראש 2". אבל אחרי 50 שנות קריירה, זהו התפקיד הראשי הראשון שלה. כשתלמה מבינה שרימו אותה, המבוכה מבני משפחתה, והזעם על הרמאים שניצלו אותה, גורמים לה לגנוב קלנועית מחבר שגר בבית דיור מוגן ולצאת למסע איטי לצד השני של לוס אנג'לס, למצוא את הנוכלים שגנבו ממנה, ולהשיג מהם את כספה בחזרה. זה מסע הצדק של תלמה בלי לואיז, אבל למסע מצטרפים אליה, מבלי שהיא תרצה בכך, שני גברים. הראשון הוא גבר מבוגר, שמחזר אחריה למורת רוחה, ועד סוף הערב היא תגלה שהוא דווקא אדם חביב מאוד, למרות שהיתה קצרת רוח כלפיו כל חייה. את הגבר הזה מגלם ריצ'רד ראונדטרי, מי שב-1971 גילם את הדמות הראשית ב"שאפט", הבלש השחור הכי קול וקטלני בהארלם, וש"תלמה" הוא מחווה חיננית למורשת שלו. ראונדטרי לא הספיק להגיע לפרמיירה של הסרט – באוקטובר שעבר הוא הלך לעולמו בגיל 81, והסרט הזה הוא מצבה נאה לזכרו. למשך רגעים ארוכים בסרט סקוויב וראונדטרי הם כמו צמד בלשים מסרטי קולנוע או סדרות טלוויזיה – הפכים גמורים שלומדים להסתדר יחד ואף לחבב זה את זו. נשק קטלני 94.

הבחור השני הוא הנכד בן העשרים משהו שלה (פרד הכינגר), ולמעשה הסרט הזה הוא כמו הקנטה אחת מתמשכת על חשבון דור ה-Z. הוא לא רע בתפעול מחשב ואינטרנט, להבדיל מסבתו המאותגרת טכנולוגית, אבל הוא גם לא יודע לעשות שום דבר אחר חוץ מזה, הוא בטלן, הוא עצלן, הוא די טיפש, אין לו שום מיומנות יעילה. ברגעיו הטובים, "תלמה" הוא הצדעה לבני ובנות הגיל השלישי, שאולי עושים הכל לאט יותר כעת, אבל יש להם חוכמת חיים ומיומנות תפקודית גבוהה והם יודעים איך להסתדר בעולם, לעומת הנכדים שלהם, שרק מעשנים, מכרסמים וישנים כל היום ולא יודעים מה לעשות עם חייהם מחוץ לרשתות החברתיות. עם גיבורה בעשור העשירי לחייה, שהיא באמת גיבורה מלאת חיים וחוש הומור, "תלמה" הוא כנראה סרט "שלישי בשלייקס" הגדול בכל הזמנים.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 6.8.2024)

ציוץ